25-11-2010, 22:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
"וואלאד"
שכונת עוני אי שם בארץ. אב ובתו הקטנה מבני ישראל נעים בדרך. לפתע הם מועדים ורגלה של הילדה נלכדת בשרשרת שלא הייתה אמורה להיות סמוכה לרגל...
הרגל מתעוותת והילדה בוכה. האב עומד המום. מאתר הבניה הסמוך פורצים שלושה ערבים. הם תומכים ברגלה של הילדה. מהמפעל שליד יוצאים אנשי עמל ישראלים וזרים. לא ממש המיין-סטרים הישראלי. כולם מנסים לעזור. מביאים מכשיר זה ואחר כך אחר. גוזרים את הנעל, לוחצים על השרשרת והרגל יוצאת. הערבים תומכים באב ובילדה, גם נהג הטנדר שמן הסתם ברגיל הוא אדם זועף וקשה יום מעודד. עוברים למדרכה. בודקים. הילדה בוכיה. קרח, צריך להביא קרח. תגיד לו ללכת לבית חולים מבקש ממני הפועל הערבי - לי הוא לא יקשיב. אמרתי. לא, לא תגיד לו שוב! אמרתי שוב. אל תדאג לדברים שלך אומר הפועל המבוגר מהשלושה לאב - אנחנו נשמור לך עליהם בינתיים. כולם מתפזרים לדרכם. 'וואלאד' אומר לי אחד הערבים ומניד בראשו צריך לשמור עליהם. 'ילדים', אני עונה ונאנח, כל הזמן צריך להזהר.
הלכתי. אבל לרגע אחד, רק לרגע, עברה בי המחשבה שאולי פעם, כשהדברים יהיו תלויים בבני האדם ולא בכוחות גדולים מהם - באמת יהיה שלום בארץ הזו.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
