במילים אלו, לפני חמש-עשרה שנה, נגמרה מבחינתי הרפתקה מסוכנת בכבישי הצפון והתחיל שעור על אחריות ועל התנהלות המשפחה בזמן משברון.
נזכרתי ברגע הזה השבוע, כששמעתי ראיון עם האם האמיצה שהגישה תלונה במשטרה כנגד בתה בת ה-15 שגנבה לה את הרכב ובצעה תאונה. לבקשת ישראלה היפיפיה אני אשתף אתכם בחוויה של בן התשחורת, שמבצע עבירה דומה.

הכל התחיל בזה שנכשלתי בטסט שלא בצדק. הבוחן כתב שעכבתי תנועה. לעיתים יש לי מחשבה שהטסטר פשוט הרגיש שהילד הזה לא מספיק אחראי עדיין כדי לנהוג. אבל מי יודע.
יומיים אחרי זה, ואני בחור צעיר לפני גיוס, עליתי בטרמפים לרמת הגולן. מי שאי פעם התנסה בחווית הטרמפים כאזרח מבין שזאת חוויה הדורשת אופטימיות וזמן פנוי. שני דברים שהיו לי בשפע באותה תקופה. (האופטימיות נשארה)
בצומת רעננה עצר לי בחור צעיר עם סיטרואן ישנה מאוד ומשהו גדול ארוז על הגג שלו. שאלתי אם הוא מגיע לבית ליד. בתור אזרח הנוסע בטרמפים אתה לא נוהג בחזירות, כל צומת שווה משהו. הוא אמר לי קדימה תעלה. ועדכן אותי שהוא מגיע לתבור.
התחלנו לדבר, באותם ימים כל השיחות היו על רצח רבין ועל אוסלו. בחדרה כבר נהיינו חברים. הוא סיפר לי שעל הגג יש לו גלשן אויר והוא מתכנן לדאות מפסגת התבור. "דרך אגב, יש לך רשיון?" הוא שאל.
עדכנתי אותו, שהטסטר האידיוט הכשיל אותי אתמול בטסס "ולנהוג אתה יודע?" "בטח שאני יודע" עניתי.
"תוכל להוריד לי את האוטו מהתבור לתחנת הדלק למטה?" "ברור" עניתי.
בהמשך הנסיעה, הוא אמר לי שאם הכל ילך טוב הוא מקווה לדאות עד מבוא-חמה, ושאל אם יש סיכוי שאני אקפיץ את האוטו לשם.. לא הססתי, בוודאי.
הוא נתן לי טלפון של חבר שדרכו הייתי אמור להבין אם כן או לא לנסוע עד לדרום הרמה. (אז פלאפון עדיין היה דבר יקר, אני הייתי הבעלים הגאה של בזקכארט)
בקיצור, הוא התארגן על הפסגה, קפץ ונעלם. החבר שאליו התקשרתי מתחנת הדלק בכפר תבור לא ידע מה להגיד לי. ואמר יאללה סע צפונה יהיה בסדר.
שמתי מוזיקה, תדלקתי בעשרה שקלים, אספתי טרמפיסטים. והגעתי עד מבוא חמה. הרמתי טלפון לחבר כדי להסביר לו איפה נמצא הרכב. והוא אמר לי להתקשר לטלפון אחר. הבחור התרסק אחרי ההמראה ומחכה לי בדבוריה.
עכשיו הייתי צריך לנהוג את כל הדרך חזרה. שוב מוזיקה ברדיו, טרמפיסטים, תדלוק בעשרה שקלים נוספים. חציתי כבר את כפר תבור, ולפני הפניה ימינה לדבוריה נתקעתי מאחורי משאית. הרגשתי איך יש טור של מכוניות אחרי. וידעתי שהם כולם יודעים שאתמול נכשלתי בטסט כי עכבתי תנועה. ברגע שנהיה פס מקווקו הורדתי הילוך לחצתי חזק על הגז ועקפתי. היה רכב שהגיע ממולי אבל אינסטנקטים טובים יש לי, כך שלא קרה כלום.
פניתי ימינה לדבוריה, ראיתי את השלט עוד 500 מטר תחנת דלק, וחשבתי איך אף אחד מהחבר'ה לא יבין איזה תותח אני. ואז ניידת סמוייה חתכה אותי, עצרה אותי וביקשה רשיונות.
מסוק של משטרת ישראל ראה אותי מבצע את העקיפה המסוכנת. הניידת במשך שתי דקות אותתה לי עם אורות. אבל מה מבין בחור צעיר בנהיגה?
אני עדיין זוכר את הרגע שבו אני מבין שהפעם אכלתי אותה.
נתתי ת"ז קבלתי דו"ח והזמנה לשיפוט מהיר.

אחרי שלוש שעות התקשרתי להורים לספר להם.
התגובה של אמא שלי הייתה משהו כמו איזה מזל יש לך, ואיזה אידיוט אתה.
היא הסבירה לי שאם הייתי עושה תאונה, ולא משנה באיזה קונסטלציה האחריות הייתה רק עלי.
לא הייתה איזו שיחה פסכולוגית מעמיקה, או כל דבר כזה.
אבל היה הסבר של מה היה עלול לקרות, איך היו נראים החיים שלי.
והיה מסר ברור שהם לטובתי, אבל אני צריך להתמודד עם המעשים שלי.
קבלתי מאבא שלי ומאחי הלוואה לעו"ד ובהמשך לקנס הכספי. אני זוכר איך אבא שלי מחק בלי לעשות מזה סיפור את הכספי בר מצווה שעוד נשארו אצלו. זה לא היה עונש, זה היה מובן מאליו. עבדתי בתור מלווה טיולים והעברתי פעמיים צ'קים לאחי. לא כיף לצאת לעבודה לקבל את המשכורת באיחור ואז לא להנות ממנה.
ההתנהלות שלהם הייתה כזאת, שמצד אחד אני לא עבריין אלא ילד אדיוט, ושברוך ה' לא גרמתי נזק בלתי הפיך. ומצד שני, אני מספיק בוגר כדי לשלם את המחיר על ההתנהלות שלי, ושאין קיצורי דרך.
עד השחרור מהצבא הייתי ללא רשיון, כל פעם שיצאנו עם החבר'ה נזכרתי בחוסר האחריות שלי.
אחרי הצבא עשיתי שוב טסט ותאוריה.
היום ברשיון שלי יש גם אישור לנהוג על אמבולנס.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הגולש, המשאית, המסוק והניידת אפילו השופט - כולם נשכרו ע"י הוריך על מנת למנוע ממך לנהוג בימי שישי בערב כשאתה חוזר עייף מהצבא. חוץ מהכסף ששילמת לאחיך - למעשה הכל היה בדוי ומלאכותי ואתה יכול להרגיש בנוח...

כמו שאומר הפתגם:"אם חוגגים - לא נוהגים"

וברצינות רבה יותר - אני חושב שהוריך עשו בדיוק את הדבר הנכון. ביצעת עבירה ונתפסת כך שברור כי מערכת החוק היא זו היא שתטפל בנושא הטכני של 'החטא ועונשו'. ההורים יכולים אם כך להתמקד ברבדים היותר חשובים של המקרה כמו ההבנה שיש אנשים שדואגים לך ושאסור לאכזב אותם או לסכן את עצמך ועתידך.

אני מכיר לפחות עוד שלושה אנשים נורמטיבים שמעדו בגיל דומה ולמזלם נתפסו בעבירה הראשונה, נוערו ע"י תחושת הפחד והמחיר ומצאו את הדרך הנכונה בחיים.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אני עדיין לא הורה, (ואני מקווה ששוברת הלבבות לא תפתיע אותי עם דברים לא מתוכננים), אבל זאת שאלה מעניינת מתי מדובר במושבת נעורים, מתי מדובר באיזו שהיא מעידה שניתן לתקן באמצעים מקומיים-חריפים. ומתי מדובר בעבריינות שדורשת משהו דרסטי?

בעז"ה ייקח עוד כמה וכמה שנים עד שלי יהיה אני מאמין בנושא.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)