ארוך, אולי אפילו ארוך מדי. אבל למי שמתעניין.
עדכון החייאה 2010
לאחר 5 שנים ה AHA (American heart association) הוציא עדכונים חדשים להחייאה בסיסית ומתקדמת. אנסה לסקור את האבולוציה של ההחייאה ב 20 השנים האחרונות. ולסכם את העדכונים האחרונים.
ביצוע מחקר קליני בנושא ההחייאה הוא בעייתי. שכן רפואה מבוססת הוכחות, evidence base medicine דורשת מחקר עם קבוצת ביקורת המקבלת פלצבו, (double blind study) ולכן קבלת אישור הלסינקי למחקר הינו בעייתי. כדי להסביר את הבעיה אתן דוגמה, מספר מומחים בתחום מטילים ספק לגבי יעילות אדרנלין בהחייאת לב ריאה. (נראה שהאפקט על רצפטורים מסוג b1 אצל חולה ללא לח"ד הם זניחים) אבל כדי להוכיח את הטענה הזאת צריך להשוות בין קבוצה שתקבל אדרנלין לקבוצה שתקבל פלצבו. אם בסוף המחקר יתברר שאדרנלין יעיל להחייאה, הרי שיש קבוצה שלמה של חולים שמתו כתוצאה ישירה מהניסוי.
ה- AHA מוציא אחת לכמה שנים עדכונים המבוססים על תצפיות, ניסויים קליניים וניסויים בבעלי חיים.
מי שלמד לבצע החייאה בשנות ה-90 הכיר סכימה שדיברה על יחס עיסויים/הנשמות של 2/15, במקרה של מטפל בודד, או 1/5 במקרה של שני מטפלים. העיקרון שעמד מאחורי ההנחיות הללו, זאת הבנה שאנו רוצים לשמור את מערכת העצבים המרכזית, המוח, בחיים. רקמת המוח רגישה למדי למצב של העדר חמצן, hypoxia, ומוות תאי מתחיל להופיע דקות בודדות לאחר הפגיעה. מתוך כך ההמלצות נתנו דגש על חמצון יעיל שהתפרש כמתן מקסימאלי של הנשמות. במקביל בוצעו העיסויים על מנת לאפשר לדם להוביל חמצן למוח, ולא פחות חשוב לאפשר איוורור, פינוי דו-תחמוצת הפחמן מהגוף. סדר ההחייאה היה ABC airway, breathing, circulation. ובעברית, פתיחת נתיב אויר, מתן שתי הנשמות ובהמשך 5-15 עיסויים לפי מספר המטפלים. פתיחת נתיב האוויר ומתן שתי ההנשמות היו שלבים עליהם התעכבו רבות בהדרכה.
בשנת 2002 יצאו עדכונים שהדגישו שני דברים מאוד חשובים. עיסויים ודפיברילטור. העבודות שבוצעו עד אז גילו שלמרות שקצב הנשמות גבוה מאפשר חמצון, הרי שלחץ הדם הנבנה מ 5 עיסויים במקרה של שני מטפלים לא מאפשר פרפוזיה מספקת למוח. הדגש הנוסף שניתן היה על הדפיברילטור. רובם המוחלט של מקרי ההחייאה מחוץ לבית החולים הוא על רקע של פרפור חדרים,VF. התרופה היחידה להפרעת הקצב הזאת הוא מכת חשמל. כפועל יוצא מכך,יותר ויותר מכשירים המאפשרים לאיש מהרחוב לבצע דפברילציה באופן בטוח הופיעו בשוק, ולפרוטוקול נכנס גם השימוש במכשיר, ברמת מגיש העזרה ראשונה. במאמר מוסגר: סעד החיים המתקדם, ACLS, להחייאה הכיל אז לא מעט תרופות (אדרנלין, פרוקור, לידוקאין, ברטיליום, פרוקאין-אמיד ומגנזיום) והיית רשאי לתת את כולם באותה החייאה.
בשנת 2005 יצאו עדכונים חדשים, מבחינתי לפחות הם היו מהפכניים. הם אמרו בעצם שיש שני דברים חשובים עיסויים ומכת חשמל. ההנשמות חשובות ומועילות, התרופות כנראה שלא מזיקות, אבל מה שהחולה באמת צריך זה לחץ דם, והיפוך חשמלי. אז בבקשה לעבור ליחס של 30/2 עיסויים/הנשמות. וכשמדריכים מגישי עזרה ראשונה להסביר להם שאם הם מסתייגים מביצוע הנשמות זה בסדר, העיקר שיבצעו עיסויים, במידה והם מוכנים לבצע הנשמות אנו נעריך זאת מאוד. אבל שזה לא יעכב אותם מביצוע עיסויים. הדגשים שניתנו הן לרמת מגיש העזרה ראשונה והן לאיש המקצוע היו, Push hard and fast או בעברית לחץ מהר וחזק. הדגישו שקצב העיסוי צריך לשאוף ל 100 לדקה. יש לשים לב שעומק העיסוי הוא לפחות 4 סנטימטר. דגש נוסף שניתן הוא להפיכת ההחייאה לפשוטה כמה שיותר. ברמת מגיש העזרה ראשונה הורד הדגש בבדיקת הדופק, אין יותר צורך לבדוק יעילות עיסויים. וההחלטה אם לבצע עיסויים היא על סמך הסתכלות קלינית פשוטה. או במילים אחרות, אם אתה לא בטוח שהוא חי, תתחיל ללחוץ על החזה. גם בסעד החיים המתקדם בוצעו התאמות, שהפכו את האלגוריתם לפשוט יותר. לאור ההבנה שבניית לחץ דם היא המטרה העיקרית של ההחייאה, ולאור זה שלמעט דפברילציה כל התרופות הוגדרו כספק מועילות וכנראה לא מזיקות, (class IIb). יש לבחור תרופה אנטי-ארטימית אחת, ולרוץ איתה לכל אורך הפרוטוקול. לאלו מכם שמחפשים את הנקודה הישראלית, אז מגנזיום בהפרעת קצב שנקראת torsa de point הומלצה על סמך עבודה שביצע פרופסור צבעוני, מבית החולים שע"צ.
ועדיין הסכימה דיברה על ABC, הסדר, בדיקת הכרה, קיבוע ראש ופתיחת נתיב אויר, מתן שתי הנשמות ורק אז עיסויים נשמר.
עכשיו התפרסמו העדכונים של 2010 והקו שהתחיל ב 2005 ממשיך אבל אפילו יותר. יותר עיסויים יותר מהר יותר חזק ויותר פשוט. אלו הם בעצם העקרונות שעומדים מאחורי ההנחיות החדשות. (עדיין לא קראתי את המחקרים המצורפים, אבל בשאיפה כשיירגע קצת הלחץ להוסיף גם את הסטטיסטיקות). השינוי המשמעותי ביותר,לא עוד ABC, אלא CAB, מתחילים בעיסויים ורק אז פותחים נתיב אויר ונותנים הנשמות. שתי סיבות לשינוי, הראשונה, עיסויים הם החלק החשוב ביותר בהחייאה, אין לעכב עיסויים בשביל שום דבר. השני, שהוא נגזרת של הראשון, לעיתים בשל פחד מוצדק מהנשמות מפה לפה, אנשים ויתרו בכלל על התחלת החייאה, או התעכבו זמן רב מידי על פתיחת נתיב האוויר ובזמן הזה לא בוצעו עיסויים. לכן היום אומרים תתחילו לבצע עיסויים, ובמידה ואתם לא רוצים להמשיך עם שאר הפרוטוקול, זה בסדר. קצב העיסויים עלה, מהגדרה של בסביבות 100 עיסויים לדקה, מוגדר היום לכל הפחות 100 עיסויים בדקה. עומק העיסוי שהוגדר 4-5 סנטימטר מוגדר היום כ- 5 סנטימטר. השאיפה היא שלמעט בזמן מתן הנשמות כל הזמן יהיו ידיים על החזה של החולה ויבוצעו עיסויים. דגש שניתן כבר ב 2005 וחוזרים ומדגישים אותו, לאפשר לבית החזה להתרומם עד הסוף. לשים לב שבזמן ההתרוממות מהעיסוי לא נשענים על בית החזה. בהחייאה הכוללת הנשמות היחס הוא עדיין 2/30, אבל בהחייאה מתקדמת, המתבצעת ללא סינכרון, יש לתת הנשמה כל 6-8 שניות ולא אחת ל 5 שניות. דגש שהתחילו לתת כבר ב 2005, עודף מוטיבציה בזמן ההנשמה עלול ליצור לחץ חיובי גבוה מדי בבית החזה. (פגיעה בהחזר הורידי). יש עוד מספר לא קטן של עדכונים ותוספות בסעד החיים המתקדם. (שימוש בהיפותרמיה לאחר החייאה, תרומת איברים, הוצאה של אטרופין מהפרוטקול ועוד)
לסיכום, לרמת מגיש העזרה ראשונה. קריאה לעזרה/דפיברילטור. עיסויים, עיסויים ועיסויים. ובמידה ומתאפשר לתת גם הנשמות. מתן העיסויים במרכז החזה. ללחוץ מהר וחזק. כמעט שני עיסויים בשניה, ולעומק של חמישה סנטימטר.
רק בריאות, לכולם
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)
נערך לאחרונה ע"י eshely77 בתאריך 22-10-2010 בשעה 21:57.
|