אתמול זוגתי ואני הלכנו לסרט שהומלץ לנו ע"י זוג חברות- "הילדים בסדר", בכיכובן של ג'וליאן מור ואנט בנינג. כעקרון אני מאוד אוהבת את שתיהן, וציפיתי ללא מעט.

עלילת הסרט מתמקדת בזוג לסביות המקיימות חיי משפחה לכל דבר- יש להן בן ספורטאי, בת שאוטוטו עוזבת לקולג', והחיים מתנהלים על מי מנוחות.
הילדים מחליטים ליצור קשר עם תורם הזרע שלהם (שניהם מאותו זרע, אך לא מאותה אם) וכאן מתחילות הבעיות.

אחת מהנשים חוטאת בבגידה עם אותו תורם, ולא מדובר בבגידה אחת כי אם במעשה שחוזר על עצמו מס' פעמים. בסופו של דבר השניה מגלה את הענין, מה שגורם למשבר משפחתי גדול שבסופו של דבר נפתר והכל בא על מקומו בשלום.

מה הבעיה שלי עם הסרט?

כמעט, כמעט שקלעו למטרה. כמעט שהצליחו לייצר סרט שעוסק בזוגיות חד מינית ולא פוזל לסטרייטיות כדי לשמור על פוליטיקלי קורקט.
למה לא יכלו לייצר סרט רומנטי שעוסק בזוגיות בריאה ושלמה? למה המשבר המרכזי בסרט היה חייב להיות בגידה עם גבר? הרי סביר הרבה יותר שבגידה כזו תהיה עם אישה. ואם כבר עם גבר, למה דווקא עם תורם הזרע? הסרט אמריקאי עד כאב וגרם לנו לשבת עצבניות ברובו.

הייתי שמחה אם מישהו היה מרים את הכפפה ויוצר סרט אמיתי, כזה שמשקף באמת מה קורה בזוגיות לסבית ולא ממצב את הסטיגמות (אחת בוצ'ה, אחת פמית/ חולצת פלאנל/ אחת רופאה ואחת גננת/ משתמשות בויברטור בהכרח) שיש גם ככה על לסביות.


לפחות אכלנו בבלאק אח"כ והיה מעולה

אני נוטה לחשוב שיש דעה שרווחת אצל התסריטאים ש"אם נעשה סרט רגיל אז מי בכלל יבוא לצפות בו?"
אני דווקא לא מסכים עם זה כי לפעמים הטוויסטים בעלילה שכצופה את מרגישה שמזלזלים לך באינטלגנציה,הם אלו שיפגעו בסרט.
הסרט לכשעצמו בהחלט נשמע מעניין.
ג'וליאן מור היא שחקנית שאהובה גם עלי

אני בהחלט לא טוענת שצריכים לעשות סרט ללא טוויסטים. ברור ומובן לי שזה חלק ממה שמוכר את הסרט, בטח לקהל אמריקאי, אבל מפריעה לי מאוד בחירת הטוויסטים והוזלת הרעיון.

הקהל העולמי עדיין לא פתוח מספיק לזוגיות חד מינית, והיה נחמד אם מישהו היה מרים את הכפפה ויוצר סרט חד מיני נטו, בלי התחנפויות.

אם בחו"ל בסדרות נוסח "הכי גאים שיש" או בארץ בפלורנטין למשל שהנשיקה הגברית לדעתי זכתה לפחות תהודה ממה שציפו לה היוצרים.
השאלה היא איך שומרים על מינון נכון.
עדיין לדעתי אני חושב שהציבור מקבל יותר בקלות זוגיות נשית דווקא מאשר גברית