אין פה קביעה מגבילה, והרשות נתונה למחבר. האפשרויות הן נָאקָה, גְּמַלָּה.
אודי איזק חיבר ספר בשם: "שיחות עם נקבת גמל שלמה".

מקור השם לא היה ברור לי כל צרכו, עד שקראתי עליו ב"מדריך בצבעים לבעלי־חיים" / פנחס אמתי ע' 44:

אני מפקפק באמיתות הסיפור. במילון ערבי מצאתי "جَمَلُ اليَهُود" (גמל היהודים/יהדות").

יש לבטא "גְּמל שלמה". במילה נאקה, אין לבטא את האל"ף. אפשר לרשום נָקָה.

יש המכנים את החֶרֶק "הצליין" בשל צורתן של כנפיו. אפשר לקרוא לה "הצליינית"

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אגב, באותו הקשר - פרת משה רבנו (או מושית השבע) נקראת ככה משום שבעבר, בעידן שהחקלאות הייתה כמעט הכל, הייתה חשיבות לחרקים טובים מסוגה (הרי החיפושית אוכלת כנימות) ולכן היה נהוג לקרוא לה על שם בהמה טובה (AKA פרה) ועל שם נביא או איש חשוב לאותה עדה/ דת/ לאום (AKA משה רבנו )..

והנה גם הסבר בנושא שמצאתי באינטרנט:

ציטוט:

שלום לבלדד! יש לי שאלה שמציקה לי מילדות.... למה לחיפושית משה רבנו קוראים ככה? שלום מושית, מה זה חיפושית משה-רבנו? פרת משה-רבנו! כך קוראים לה. וכדי לגלות כיצד היא קיבלה את שמה את אינך זקוקה לאנטומולוג (מומחה לחרקים) אלא לאטימולוג (מומחה להתפתחות מלים), אבל בצר לך תאלצי להסתפק בבלדד. הצעד הראשון הוא הקל ביותר: "פרת משה-רבנו" היא תרגום נאמן למדי מיידיש של "משה-רבינו'ס קיהעלע", הכינוי הרווח לחיפושית האמורה בקרב יהודי ליטא. יהודי רוסיה קראו לה "משה-רבנו'ס פערדעלע", כלומר סוסון משה-רבנו, אבל נראה שזהו שם מאוחר יותר. מאיפה הם הביאו את השם הזה? מהגויים סביבם. את מבינה, החיפושית הקטנה הזו לא רק משובבת עין, היא גם זוללת כנימות מושבעת וכמדבירת מזיקים היא מועילה מאד לחקלאות, ולכן תרבויות חקלאיות תמיד כיבדו אותה בשמות נאים. צרפתית: “החיה של האל הטוב", רוסית: “פרה-קטנה של האל", אנגלית: “ציפור הגבירה", גרמנית: “חיפושית-מרים". את שמה-לב לדפוס? אבל מה יכול לעשות יהודי עם כל השמות הללו? אי-אפשר לשאת את שם האל לשווא על חיפושית, ומי היא הגבירה מרים עבורנו? אז מצאנו לנו תחליף הולם. חוץ-מזה, המאפיין העיקרי של החיפושית הוא צבעה האדום, והשם "פרת משה” מתחבר יפה לקורבן הטהרה המיוחד המוזכר בפני משה ואהרון בספר במדבר - פרה אדומה. אגב, גם לשמה הרשמי של החיפושית החיננית הזו - "מושית השבע" - יש מקור משונה. "מושית" על-שם משה כמובן, אבל "שבע" על-שום שיש לה שמונה נקודות שחורות על הגב. כן, שמונה נקודות: ארבע על כל כנף. אבל אנחנו סופרים אותן בדרך-כלל כשהכנפיים סגורות, ואז שתיים מהנקודות מתאחדות, והרי לך שבע. סוף-שבוע מצוין, בלדד השוחי

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

טוב לדעת!
אבן שושן מוסיף:
שם עממי, בדומה לשם "פָּרַת אֱלוֹהִים" ברוסית, או ביידיש: "סוּסוֹן משֶׁה רַבֵּנוּ".

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

רק שלדאבוני סוס בערבית זה לא "פרס" אלא "חיסאן" וזה יהיה בתעתיק "חיסאן אל-נבי"

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אור - ors אני מפקפק באמיתות הסיפור. במילון ערבי מצאתי "جَمَلُ اليَهُود" (גמל היהודים/יהדות").

סוס בערבית הוא פַרַשׂ فَرَس:

(מילון איילון שנער)

הערך על גמל שלמה בוויקיפדיה הערבית נקרא: "فرس النبي"
וגם במקרא, במקרים רבים "פָּרָשׁ" – משמעותה סוס: "סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים".

במקרים אחרים – משמעותה הרוכב על סוס: "אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי";
המקבילה הערבית היא פַארִשׂ:

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אתה רק מוכיח את טענתי.
שים לב שבערבית יש הבדלים בין דברים מוחשיים ללא מוחשיים, בין סיטואציה לסיטואציה, ישנם מילים מסוימות בערבית שמסוגלות לתאר משפטים שלמים. סוס, החיה, הסוס החופשית שדוהרת לה, נקראת חיסאן. בערבית ישנו הבדל לשוני משמעותי יותר בין פרש לבין סוס, שם נשתמרו אותם הבדלים. בעניין הנביא אתה שמת לב שצדקתי. עם זאת אני אהיה מוכן לקבל את ה"פרש" מכיוון שאין הכוונה שגמל השלמה הוא באמת סוג של גמל, לכן הוא בערבית לא באמת סוג של סוס, זה פשוט עניין תרבותי שהשתרש לשפה. ולכן זה הרבה יותר הגיוני שזה יהיה פרס אל-נבי, מכיוון שאין מדובר פה בסוס אמיתי.

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי teddy002 רק שלדאבוני סוס בערבית זה לא "פרס" אלא "חיסאן"

לא לפי המילון, (כפי שהוכחתי לעיל) – ובכלל, מהו אותו "הבדל משמעותי" בין פרש (במובן בהמת בית) לסוס – בעברית או בערבית? אם חסאן "דוהר לו בחפשיות", האין גם פַרַשׂ דוהר? תוכל לתת סימוכין?

ה"נביא" הוצג כבר במובאה הסרוקה. שים לב שלא טענתי ש"גמל היהודים" הוא השם היחיד לחרק. "جَمَلُ اليَهُود" הוא, בסך הכֹּל, שם אחר, נרדף, של החרק.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אני אנסה לחפש סימוכין... אני בעבר קראתי על כך בספר שחקר את תופעת שחיקת הערבית הספרותית לתוך הניבים הדיבוריים.
מוחנו שקוע בתוך עולם העברית, ולכן גם הפרש וגם הסוס נראים לנו כדוהרים, אולם הפרש בערבית דוהר אחרת, בשחמט, במירוץ פרשים. אותו סוס ביתי שאנחנו מכירים, הוא חיסאן. כמובן אנו מתעסקים בדקויות לשוניות בערבית שאינם תופסות מקום נכבד במלחמות הבלשנות בעולם הערבי.

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

מתקבל על הלב שיש גוני גוונים של משמעויות והבחנות ספרותיות שקשה לתאר מילונית ובעיקר לאנשים שאינם דוברים את השפה כשפת אם.
בכל זאת, כדאי לתת את הדעת על העובדה שבפירוש של פרשׂ הקדימו סוסה לסוס, ואילו חִסאן הוא אך ורק סוס זכר. אולי המילון תיעד את צורת הזכר של פרש רק משום שהופיעה אי אז בהיסטוריה הרחוקה של הספרות הערבית, וכיום אין המילה מתפרשת כמסמנת של סוס זכר.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

"גמל שלמה ממין נקבה"/"נקבת גמל שלמה"?
לא לכל החיות יש שמות מקובלים בשני המינים, לחלקם יש רק צורת זכר ולחלקם רק צורת נקבה (מה הזכר של חיפושית?)

אפשר להמציא לנקבת גמל השלמה הרבה שמות, זה לא ממש משנה, גם השם "גמל שלמה" הוא מומצא בסך הכל

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

עוד הוכחה לסקסיסזם המובנה בשפה העברית.
אני דורש: עכבישה, חרקית, מרבת רגליים, יונקת דבש, דובת נמלים, ארמדילית, קנגורה, קיפודנית נמלים אוסטרלית, תחשה, חולדת, וכן הלאה.

אגב, לזכה החפרפרת נקרא חפרפר, לזכר הממותה נקרכא ממות, ולזכר הלמה נקרא אם כך לם...

אם כבר אז:

אלפקה-אלפק
נמלה-נמל
פרעוש-פרעושה/פרעושית
תמנון-תמנונה
דיונון-דיונונה
נחש-נחשה
צפרדע-צפרד (או אולי הפוך: צפרדע-צפרדעית?)
יאק-יאקה
דינוזאורוס-דינוזאורוסה

דרך אגב, האם נקבת הטי-רקס היא טי-רג'ינה?

צפרדע היא נקבה. גם קרפדה.
לפי אבן־שושן, פרעושית היא שם של סוג צמחים.
נמלה – מהי צורת הזכר? מסתבר שרשב"ג קבע: נָמָל. (גילוי נאות: יש לי קשר לאתר)

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

גמל שלמה:

ציטוט:

תשובת חבר האקדמיה דוד טלשיר: גְּמַל שְׁלֹמֹה הוא חרק טורף שייחודו בכך שרגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה ולאחיזה אלא הפכו זרועות טרף. בשעה שהוא אורב לטרפו זרועותיו מקופלות וראשו נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. בגלל הדמיון הזה ניתנו לו בלשונות אחדות שמות הקשורים לתפילה: שמו המדעי הוא (mantis (religiosa, ופירוש המילה ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'. באנגלית הוא נקרא praying mantis, ובדומה לכך בצרפתית mante religieuse; ברוסית bogomol, כלומר 'מתפלל'. בגרמנית יש לו שני שמות: Gottesanbeterin – 'מתפללת לאלוהים', וגם Nonne – 'נזירה'. בערבית הוא מכונה 'סוס הנביא' או 'סוס השטן' (פַרַס א-נַבִּי; פַרַס א-שׁיטַאן). שיינהאק קרא לו בספרו "תולדות הארץ" (1841) בשם המבקש – על פי הגרמנית (Gottesanbeter), וזגורודסקי בספרו "מלון כל-בו לחקלאות" (תרצ"ט) קרא לו נזירה (תרגום של Nonne). לעומת זאת אהרוני בספרו "תורת החי, חלק ב: חסרי חליות" (1949) קרא לו טַרְפִּיָּד, כי ידיו משמשות לתפיסת הטרף. בכיוון שונה במקצת הלכו בשנת תרע"ב מחברי ספר הטבע הפופולרי "שעורי הסתכלות" – אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי – בהציעם את השם שהתקבל בסופו של דבר: גְּמַל שְׁלֹמֹה. החֶרֶק שבערבית דימוהו לסוס נדמה להם לגמל בגלל צווארו הארוך, ועל משקל "סוס הנביא" או "פרת משה" – הציעו את הצירוף "גמל שלמה". שלמה נשא את כפיו בתפילתו המפורסמת עם השלמת הקמתו של בית המקדש: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם... וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם" (מלכים א ח, פסוקים כב, נד). בעקבות המורים לטבע, מחברי "שעורי הסתכלות", נקרא החרק גְּמל שלמה במילונו האנגלי-עברי של אבן-שמואל קופמן משנת תרפ"ט, ובמיוחד ראוי לציון מרגולין שקרא לו כך בספר הזואולוגיה הנפוץ "תולדות בעלי החיים" (תש"). כך התקבע השם גמל שלמה בעברית. פרופסור דוד טלשיר הוא מחבר הספר "שמות חיים – בעלי-חיים מקומות ואנשים" העוסק בגיזרונם של השמות, בזיהויָם של בעלי החיים, בגלגולי משמעויותיהם של השמות בעברית לתקופותיה ובהתגבשותו של המינוח המדעי בעברית המתחדשת. http://hebrew-academy.huji.ac.il/sh...s/20031202.aspx

על פרת משה רבנו / ראובן מירקין (לשוננו לעם, מחזור מד, חוברת ג, ניסן-סיוון התשנ"ג, עמ' 134-129):
"השם העברי פָּרַת מֹשֶה רַבֵּנוּ אינו אלא תרגום שמותיה של החיפושית ביידיש: "משה-רַבֵּנוס-קיִעלע"
("קיעילע" היא 'פרה צעירה, עגלה צעירה'); "משה-רַבֵּנוס-בְּהֵמהלע" (ביידיש המלה העברית בהמה
פירושה 'פרה' או 'חיה' בכלל); "משה-רַבֵּנוס-פערדעלע" ("פערדעלע" – סוס קטן, סוסון'). כל השמות
הללו מעידים על החיבה היתרה הנודעת בפי דוברי יידיש לאותה חיפושית קטנה."
http://hebrew-academy.huji.ac.il/si...coccinella.aspx

למאמר המלא:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/si.../coccinella.pdf או:
https://sites.google.com/site/haska.../coccinella.pdf

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

..

שסיפר השופט צבי טל (מהמדור האחרון של רוזנטל, "הזירה הלשונית"):

ציטוט:

השופט צבי טל הוא אחד הגיבורים השקטים של הסערה הפוליטית. ... טל עצמו הופיע ביום שלישי בכינוס הפתוח של האקדמיה ללשון, במושב שעסק בשפת המשפט, ובו דיברו גם אהרן ברק וגבריאלה שלו. שפת המשפט העברית-ישראלית נחשבת שפה מפותלת ובמקרים מסוימים כמעט שפת סתרים. סמלה הלשוני הוא "ו/או", שהונצח על ידי צמד הפרקליטים ב"ארץ נהדרת", ועליו כתב השופט חיים כהן כבר לפני עשרות שנים מאמר תחת הכותרת "סכלות ו/או איוולת". צבי טל סבור שתופעת ו/או, לה הוא קורא "יבלית", כבר כמעט אינה נשמעת בבתי המשפט. טל טוען דווקא שהמצב הפוך: למשפט הישראלי אין שפה מיוחדת, כל שופט כותב על פי לשונו. השפה המשפטית הנכונה לדעתו היא דווקא שפה נקייה ופשוטה. "מי שמסורבל במחשבתו", אומר טל, "לשונו מסורבלת". טל מספר על השופט זילברג, שהיה ידוע בידע הכללי והלשוני העצום שלו. זילברג כתב באחד מפסקי הדין את הביטוי התלמודי "קל וחומר בן בנו של קל וחומר". "קל חומר" פירושו כידוע, שכאשר כלל מסוים חל על עבירה קלה, ודאי ובוודאי שיחול על עבירה חמורה ממנה. "קל וחומר בן בנו של קל וחומר" מדגיש את העיקרון הזה עוד יותר. מסתבר שלא כל מי שלמד משפטים מכיר את יסודות המשפט התלמודי, ובתשובת עורך הדין נכתב: "כדברי זילברג, קל וחומר נכדו של קל וחומר".

אגב, על ו/או דנו בעבר. משמח לקרוא (ו/או לשמוע ) את עדותו של שופט בישראל על היעלמות ה"יבלית".
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=514845

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן