Bringing Israel's Bomb Out of the Basement Avner Cohen and Marvin Miler

For decades, Israel has maintained an "opaque" nuclear posture -- neither confirming nor denying that it possesses nuclear weapons. The time has come for Israel to reconsider the policy of nuclear ambiguity. It can do so without jeopardizing the nation's security.

http://www.foreignaffairs.com/artic...of-the-basement

ראמספלד נשאל על הנשק הגרעיני של ישראל, וענה שאם לארה"ב אין בעיה עם נשק גרעיני בריטי או צרפתי, למה זה של ישראל הוא בעייה?

במילים אחרות, אני בעד חתימה על האמנה NPT בתנאי שישראל נכנסת למועדון הגרעיני ומעמדה לפי האמנה יהיה שווה לזה של בריטניה או צרפת.

אחרת, האמנה חסרת ערך לחלוטין, כאשר ישנן מדינות המפירות את האמנה ואינן נענשות, וישנן מדינות המצייתות לאמנה אבל יכולות להשיג נשק גרעיני (אם ירצו בכך תוך זמן קצר מאוד): מדינות כמו יפן, דרום קוריאה, קנדה, אוסטרליה, גרמניה ואיטליה (אולי גם ארגנטינה וברזיל... בהמשך גם קולומביה).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ומה נעשה כשלא יהיה לנו נשק גרעיני - אם נחתום על האמנה וימצאו אצלנו נשק כזה? ומה יהיה אם מצרים, סוריה וטורקיה יגידו "למה לישראל יש ולנו אין"?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

גם ארה"ב, רוסיה, צרפת ובריטניה חתומות על האמנה ויש להן נשק גרעיני. האמנה מכירה בהן כמדינות גרעיניות ורק להן מותר להחזיק נשק כזה. ישראל והודו צריכות להצטרף לאמנה באותו המעמד.
הודו לא חתומה, וכיודע יש לה.
צפון קוריאה הייתה חתומה אבל פרשה מהאמנה.
דרוא"פ, פקיסטן, איראן, לוב, סוריה ועירק היו חתומות על האמנה ופיתחו נשק גרעיני בשלב מסויים.
כאשר במקרה של עירק צרפת סייעה לעירק להשיג את הנשק מבלי להכיר במטרת הסיוע באופן רשמי - כלומר צרפת היפרה את האמנה עליה הייתה חתומה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני רק שאלה.

אתה יודע למה מתחייבות מדינות שחותמות על הNPT כאילו גם ה מדינות שיש להן נשק לפי האמנה?

כן. אני יודע.
אסור להן להעביר טכנולוגיה גרעינית צבאית למדינות אחרות.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הדבר החדש היחיד הוא שאבנר כהן מוציא ספר חדש ויוצא מחפש במה למסע הצלב הפרטי שלו להסרת העמימות הגרעינית.
".

לדעתי ולטעמי

אבנר כהן הינו בעל דעות חריגות. העמימות הוכיחה את עצמה למעלה מ40

שנה ואין סיבה שמדיניות זאת תשונה.

הוכיחה את עצמה איך ובמה?

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מוזר שלישראל אין נשק גרעיני..... הריי כל מדינה עם 300 מליון אוייבים היתה בונה פצצות....

לאמריקאים יש חוק חופש המידע המסיר את החסיון מעל כל המסמכים הממשלתיים בני 30 שנה ויותר.
כך קראתי תכתובת בין משרד החוץ האמריקאי (קיסינג'ר) והבית הלבן (הנשיא ניקסון) הם דנו בנשק הגרעיני של ישראל ובנושא העמימות.

יש גם תכתובת פנימית של הנשיא קנדי העוקב אחרי פיתוח הפצצה הישראלית ומנסה לפתח מדיניות מול פרס ובן גוריון. אין לי ספק כי לישראל יש נשק גרעיני. איזה? כמה? אמינות? - לא יודע.

לפי התכתובת, כמו גם התייחסות של פיקידים אמריקאים שונים אפילו בימי בוש (כמו דונאלד ראמספלד למשל) אין ספק כי לישראל יש נשק גרעיני. לפחות מאז 1965. קחו עובדה נוספת בחשבון, רבים מהמדענים והמהנדסים של פרוייקט מנהטן היו יהודים, ורבים מהם היו ציונים. הללו ביקרו בישראל לעיתים למסעות הרצאות וכנסים אקדמיים. אתם בטוחים שכל דבר שעליו נשאלו אופנהיימר, איינשטיין, רוזן ושות' היה "אקדמי" בלבד?! סתם הצרפתים שיתפו איתנו פעולה בפיתוח הפצצה, בגלל העיניים היפות שאין לי?!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר Bringing Israel's Bomb Out of the Basement Avner Cohen and Marvin Miler For decades, Israel has maintained an "opaque" nuclear posture -- neither confirming nor denying that it possesses nuclear weapons. The time has come for Israel to reconsider the policy of nuclear ambiguity. It can do so without jeopardizing the nation's security. http://www.foreignaffairs.com/artic...of-the-basement

באמת? לפי דעתן של מי? של ארה"ב שיורדת על ברכיה לעולם האיסלאמי? לפי האו"ם שמגנה את ישראל כל שני וחמישי? איזו בטוחות מרתיעות כאלה יהיו לנו אז ללא גרעין?

‎

העמימות הגרעינית הוכיחה את עצמה.
כולם יודעים שיש לנו, ועל כן מלכתחילה הופנם באזור על ידי רוב הגופים הרציונאלים שבלתי אפשרי יהיה לחסל את ישראל (צבאית).
ובאותו זמן אנחנו לא מודים שיש לנו, ועל כן זה מעין סוד גלוי, שגם לא מרבים לדבר עליו מחוץ לאולמות האו"ם ומדינות ערב.

העמימות כמו כל דבר אחר היא לא דבר מושלם, אבל היא הכי טוב שקיים.
אם ישראל תצהיר בפומבי שהיא בעלת יכולת גרעינית רשמית, הרי שכל מה שהיא תעשה היא להודות בידוע.. אך בהודאה זו היא תיצור גל שיוביל להעלאת הנושא לסדר היום העולמי, מה שיכול להביא ללחץ על ישראל להצטרף לNPT (ואין שום מקרה בו ישראל מצטרפת לNPT תוך שמירה על הנשק הגרעיני שלה, זה פשוט לא אפשרי מדינית) או במילים אחרות, זה יוביל לפירוק ישראל מה"ביטוח חיים" שלה.

רק תיקון קטן ברשותך,
העמימות מוכיחה את עצמה (עדיין), וכולם בטוחים שיש לנו גרעין (אף אחד לא יודע בוודאות).

‎

הממם, אנחנו יכולים פשוט להגיד "לא" . כמו שעשינו כשהקמנו את המדינה.כשפתחנו במלחמת ששת הימים, כשהפצצנו את הכור בעיראק ,וכו' וכו'.
משום מה שכחנו להגיד לא מאז ימי שמיר ,אבל אפשר להחזיר את זה ללקסיקון.
(לא אמרתי אם אני בעד העמימות או לא , אך ורק הצעה כיצד להתמודד עם לחץ עולמי, דבר שנכון לכל תחום ,אנחנו לא וואסל של אף אחד )

את נושא העמימות יש להשאיר במרתף חשוך , לפחות עד שאיראן תובס.
התעסקות יתרה בנושא זה בזירה הבינלאומית עלול לשחק תפקיד גם בעימות מול איראן, ולדחוף אותנו אל הפינה.

וזה רק מחזק את התהיות בקשר לאג'נדה של כהן.

הם בוודאי לא לטובת מדינת ישראל, כפי שרוב אזרחיה רוצים לראותה.
כרגיל במקרים כאלו - שילוב של דעות קיצוניות, אגו ותאוות פירסום.

עוד מהלך עלוב בקמפיין של אבנר כהן נגד מדיניות הגרעין של ישראל, והפעם (בניגוד לפעמים
הקודמות?) - שקרים, שטויות, ופוליטיקה. שקרים הם דברים שאינם נכונים ("ישראל נמצאת
ממזרח לירדן"). שטויות לעומת זאת הן אמירות שאפילו אי-אפשר לקבוע לגביהן נכונות ("ואן
גוך מצייר יותר יפה מפיקאסו"). פוליטיקה איננה בהכרח שקר או שטות (אפילו שבדרך כלל
יש בה הרבה מאלה ומאלה), אבל היא בעייתית מבחינת חוקי הפורום הזה. לכאורה.

המאמר המלא ארוך, חופר, מלא שקרים, שטויות ופוליטיקה, ואין לי זמן או כוח להגיב על כל
שטות שכתב הדוקטור הנכבד. למען אלו שאין להם גישה למאמר המלא, אצטט קטעים נבחרים.

חלק הפתיחה של המאמר (החלק שתחת כותרת-המשנה הראשונה) מספק דוגמות לכל הנ"ל.
מיד אחרי החלק שניתן לקריאה בחינם בקישור שהביא טל ענבר, מגיעים הדברים הבאים (אני
מצטט עד לכותרת-המשנה השנייה):

Opacity may have been justified when Israel had just acquired the bomb
and the United States did not wish to confront this reality openly. However,
today Israel's nuclear policy clashes with both emerging global nuclear norms
and democratic principles, and it prevents Israel from arguing that it is a
responsible nuclear power. Above all, Israel's nuclear monopoly in the Middle
East is now facing two key challenges. The first is Iran's determined effort to
acquire nuclear weapons under the cover of an ostensibly peaceful atomic
energy program; the second is growing international support for the establishment
of a nuclear-weapons-free zone (NWFZ) in the Middle East, as manifested
in the final declaration of the recent NPT Review Conference.

An additional challenge is that the Netanyahu government's policy toward
the Palestinians is widely viewed both within and outside Israel as
undermining the establishment of a viable Palestinian state and a lasting
two-state solution. Given that Israel's legitimacy as a de facto nuclear
weapons state rests on its broader political legitimacy, the connection
between political and nuclear issues cannot be ignored.

Finally, there is growing recognition globally that the nuclear status quo
is dangerous--primarily because deterrence can no longer be relied on to
prevent the acquisition and possible use of nuclear weapons by both states
and nonstate actors. This has increased support for the goal of a world
free of nuclear weapons--which raises the question of whether Israel can
afford not to be part of this ongoing international debate.

Israel could increase its credibility as a responsible nuclear state in various
ways, but almost all of them would require relaxing the policy of opacity,
without fully abandoning it. This policy made strategic and political sense 40
years ago, but in today's regional and international climate, it has more vices
than virtues.

חשוב להבין, שיכול להיות שחלק מטענותיו הבאות של הדוקטור הנכבד נכונות, אבל
בהעדר כל ביסוס, ערכן הוא כשל שטויות - מי מצייר יפה יותר? פיקאסו או ואן גוך?

• כדי לקבל את הטענה שהמדיניות הישראלית "מתנגשת עם נורמות גרעיניות
  גלובאליות" צריך ראשית לקבל את זה שישנן "נורמות גלובאליות" ולו בתחום
  כלשהו (בדרך כלל טענות כאלו צועדות יד-ביד עם טענות אודות "הקהילה
  הבינלאומית").
  מעבר לכך שניתן לערער על הערך של דיונים אודות "הקהילה הבינלאומית"
  וקיומן של "נורמות גלובאליות", יש הרבה יותר מדי מקרים בשנים האחרונות
  של "נורמות" הפוכות לגמרי מאלה שלכאורה קיימות לפני הדוקטור הנכבד.
  איראן היא כמובן הדוגמה הקלאסית לניהול תוכנית גרעין צבאית בחסות ה-NPT,
  אבל שווה גם להתייחס ל"אבא" ול"אמא" שלה - צפ"ק ופקיסטן. סוריה היא
  דוגמה נוספת מ"החזית הישראלית".
  המדיניות הישראלית אכן אינה תואמת את "הנורמה האזורית", אלא נמצאת
  ברמה "מוסרית" גבוהה הרבה יותר, שכן בניגוד למדינות רבות באזור, אין
  לישראל מוניטין של שימוש בנב"ק (בניגוד לסוריה, עראק וטורקיה לדוגמה),
  או טכניקות לוחמה כמו הכשרת הפלסים באיראן באמצעות מפתחות פלסטיק
  לגן-עדן...
  (החשיבות של הדיון האזורי רק עולה מהכנסת היוזמה ליצירת "אזור נקי מנשק
  גרעיני" במזרח-התיכון)
• אין שום התנגשות בין מדיניות הגרעין הישראלית ל"עקרונות דמוקרטיים". מי
  שטוען אחרת עליו לבסס את הטענה המגוכחת הזאת. ספציפית, אין מניעה מכך
  שבישראל יחיד או קבוצה יובילו מהלך, כולל במערכת בחירות, למדיניות גרעין
  פתוחה יותר. (ואכן, ישנם חברי כנסת שמנסים לעורר מהומות באמצעות הנושא)
• בניגוד לנקודות לעיל, שעסקו בשטויות של הדוקטור הנכבד, הפסקה הבאה, זו
  על "מדיניות ממשלתו של נתניהו לגבי הפלסטינים", היא זו שמביאה גם שקרים
  וגם פוליטיקה. אני אמנע מדיון ספציפי בה.
• השטויות ממשיכות בפסקה הבאה, שאינה מספקת כל ביסוס לטענה אודות "ההבנה
  הצומחת" באשר ל"סכנה" שבסטטוס-קוו בענייני נשק גרעיני ועל כך שאין להסתמך
  על הרתעה.
• כדי לשקול האם ישראל "יכולה להרשות לעצמה להיוותר מחוץ לדיון הבינלאומי"
  אודות הרעיון של "עולם נקי מנשק גרעיני" צריך קודם לבסס את הטענה שקיים
  דיון בינלאומי בנושא. אמנם אובאמה וחבורתו רואים בכך יעד עליון, ויש קמפיין
  פרסומי חביב בקשר לנושא (ראו לדוגמה: http://www.globalzero.org), אבל
  דיון בינלאומי "ראוי" בנושא... מי אמר שיש?
• ישראל אולי יכולה, ואולי אינה יכולה, לשפר את מעמדה כ"מדינת גרעינית אחראית",
  מושג שהוא חוזר עליו יותר מפעם אחת. לפני שניכנס לשאלה האם היא יכולה, יש
  לקבוע האם היא בכלל צריכה לנסות. ניתן, לדוגמה, לטעון שבהעדר רצון או צורך
  להקים תוכנית גרעין לצרכי אנרגיה, אין לישראל שום צורך להראות "אחראית יותר"
  מבחינה גרעינית.

וזה נמשך ונמשך.

אגב, חברים בקמפיין ה-Global Zero ו"מקורבים" לצמרת הממשל הם גם אנשים שנחשבים
"ריאליסטים", שמרנים, או אפילו רפובליקנים (לדוגמה: שולץ, קיסינג'ר ובז'ז'ינסקי).

תחת כותרת המשנה הבאה - Don't Ask, Don't Tell - מגיע מה שמתיימר להיות מעין סקירה
היסטורית של מדיניותה של ישראל באשר לתוכנית הגרעין שלה, ובעיקר ככל שזה נוגע ליחסים
המדייניים עם ארצות-הברית. לאחר תאור הסדר בעניין תכנית הגרעין בין ניקסון לגולדה מאיר
בפסקה הלפני-אחרונה, הפסקה האחרונה תחת כותרת המשנה הזו אומרת:

Nixon's rationale for becoming Israel's partner in opacity probably included
both considerations of realpolitik and sympathy for the small Jewish state's
need to have an existential insurance policy. Israel had already crossed the
nuclear threshold, and it could be counted on as a democratic ally of the
United States in its Cold War confrontation with the Soviet Union. Nixon
also apparently trusted Meir as a responsible custodian of Israel's nuclear
weapons. But as the Nixon-Meir accord enters its fifth decade, it is fair to
ask whether this secret deal is still the best way for Israel to conduct its
nuclear affairs. And if not, what are the alternatives?

שימו לב לשני המשפטים הלפני-אחרונים (בתרגום חופשי):

ניקסון ככל הנראה סמך על גולדה מאיר כעוצרת אחראית (שוב חוזרת ה"אחריות"
הזו) של הנשק הגרעיני של ישראל. אבל כשההסכם בין ניקסון למאיר נכנס לעשור
החמישי של קיומו, הוגן לשאול האם העסקה הסודית הזו היא עדיין הדרך הטובה
ביותר עבור ישראל לנהל את מדיניות הגרעין שלה.

כלומר, הרמיזה ה'דקה' היא שההסדר היה 'בסדר' כל עוד הוא היה מול גולדה מאיר - ה"עוצרת"
האחראית של הנשק הגרעיני של ישראל, אבל עכשיו - כשאין "עוצרים" אחראים כאלה - צריך
לשאול מה עושים. מה הבסיס לכך? כרגיל, אין.

מעבר לכך, ראוי להבהיר שעצם הטיעון "אבל עבר זמן מה מאז" יכול להצדיק באותה מידה
שקילה מחדש של כל החלטה, לאחר כל פרק זמן, שהרי לא סופקה כל הצדקה לכך שדווקא
העשור החמישי הוא הזמן הנכון לבחון מחדש את ההסדר.

בנוסף, כפי שהוא עצמו כותב בהמשך, המדיניות אכן נבחנה על-ידי מקבלי ההחלטות הישראלים,
והוחלט להשאיר אותה על כנה. כלומר, למרות הניסיון ליצור מצג שווא כאילו הוא רק מעוניין
לפתח דיון בנושא, הוא כבר קיבל את ההחלטה שלו, וכל השאר הוא רק ניסיון להעביר אותה
באותות ובמופתים.


תחת כותרת המשנה העוקבת (Ambiguity's Half-life) מגיע המשך של אותה 'סקירה היסטורית'
מקודם, והפעם תוך התרכזות בעמדה הישראלית פנימה. העובדות המתוארות שם (בהנחה שהן
אמת, שכן מקורות אין למצוא במאמר) רק סותרות את כל כוונותיו ועמדותיו של הדוקטור הנכבד.
מתוארים היתרונות הייחודיים של גישת העמימות הגרעינית (שאף החלטה אחרת לא יכלה להביא),
וכן מתואר כיצד המדיניות נבחנה מחדש פעם אחר פעם, ואושרה מחדש פעם אחר פעם.

ועם זאת, מכאן מצליחים הדוקטורים המחברים הנכבדים להגיע למסקנה הפוכה לחלוטין מזו
שנובעת ישירות ממה שכתבו הם בעצמם:

Indeed, opacity has become much more than a government policy.
Israel's nuclear ambiguity and the bomb itself have become essentially
inseparable, and thus it is difficult for Israelis to debate whether and
under what conditions Israel could continue to have the bomb without
the opaque cover that now shrouds it from public view. The time for that
debate has come.

הם טוענים ש"קשה לישראלים לדון בשאלה באילו תנאים יוכלו להמשיך להחזיק בנשק גרעיני ללא
מעטה העמימות שמכסה אותה", אך שורות אחדות לאחר שהם עצמם ציינו שהשאלה נידונה מספר
פעמים, וכתוצאה מאותם הדיונים התקבלה החלטה שזו המדיניות העדיפה. (אי-אפשר לתרץ זאת
בטענה כלל ציבור ה"ישראלים" הוא שאיננו מסוגל לנהל את הדיון, ואילו הדיונים שכן התנהלו היו
בקרב מקבלי ההחלטות בלבד, שכן עצם קיום שני אשכולות בעמוד הראשון של הפורום בנושא
מראה שגם 'פשוטי העם' מסוגלים לנהל דיון בנושא.)

בנוסף, כפי שכבר כתבתי למעלה, אין במאמר ביסוס למשפט הסיום ש"עכשיו הגיע הזמן לדיון הזה".
כמו את הפסקות תחת תת-הכותרת הקודמת - הם מסיימים באותה 'מסקנה', אבל כמו בפסקות
שתחת תת-הכותרת הקודמת - ללא כל ביסוס או הצדקה.


(המשך יבוא, מסוכן לכתוב הודעות ארוכות בפורום)

לעניות דעתי המילה "עוצרת" (משורש ע.צ.ר )אינה נכונה ובודאי אינה הפירוש הנכון של המילה האנגלית

CUSTODIAN

לפי מילון אוקספורד, הפירוש בעברית הינו: שומר , אפוטרופוס. ואני משער גם

במובן משגיח על ,שומר על.

CUSTODY פירושו השגחה, משמורת וגם להיות במעצר.

המושג אוצר ואוצרת ,של מוזיאון לדוגמא מתורגם לאנגלית כ

CURATOR.

אבל לא כתבתי אוצר, כמו במוזאון, אלא עוצר, בכווני להוראתו כשליט חלופי במונארכיה בעת שהמלך
או השליט העיקרי איננו יכול לשלוט (חולה, קטין וכו'), ובדרך-כלל מקביל ל-regent באנגלית, וכדומה.

הקשר והדמיון הוא כפול. ראשית, בעוד שבאנגלית שורש המילה הוא regere שמשמעו לשלוט (כמו
במילה reign), בעברית נדמה לי שהמילה נובעת דווקא מההוראה היסודית של השורש ע-צ-ר (מונע,
מעכב; כולא, שם במעצר), וזה לכאורה מה שעושה ה"אחראי" הזה שמדובר עליו כל-כך הרבה במאמר
לנשק הגרעיני שבידי ישראל, לפי פרסומים זרים. שנית, בדרך-כלל העוצר, כאשר הוא ממלא את מקומו
של מלך קטין, הוא גם האפוטרופוס שלו, וזה מקשר אותנו חזרה למשמעות של custodian שציינת.

אותו קטין אשר העוצר שולט במקומו מכונה גם יורש העצר, ועל כן אני מסיק (גולש מהפלאפון, קשה לחפש במילון), שהשורש קשור גם לשלטון/משטר/אחריות.
על כן, עוצר מתקשר יותר לשליט או מישהו שבידיו המרות, ופחות למישהו שעוצר מלשון מונע.

ממתינים להמשך שהבטחת...

ואולי גם לתגובה עניינית לשם שינוי, של מישהו מקבוצת מעריצי הדוקטור

תודה על ההתייחסות מאירת העיניים!

אני מאמין לכל ההכפשות עליו, ואף מוסיף עליהן משלי.
האיש הוא ריקא. שרלטן גרעיני שעושה כסף על חשבון אוניברסיטה אמריקנית שקנתה את השטויות שלו.
מפריע לי רק הכבוד במיותר בהחלט לו זכה האדון טויב עצמו על סרטו.
הוא הוציא את יצה קדוש מעונה -בזמן שהמערכת ועוד כמה שופטים נכבדים קבעו שהוא אשם, והרשיעו אותו בעבירה שדינה 15 שנות מאסר.
לפי יחיאל חורב, ראש מלמ"ב שיצא רשע בסרט, בארה"ב יצה היה מבלה באותו תא או בתא סמוך לזה של פולארד - עמוק מתחת לאדמה.

כל מה שכתבת על אבנר כהן היה ידוע במשך שנים ארוכות, עוד לפני הסרט של טויב
ראה למשל כאן דוגמה אחת מני רבות
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...220#post3638932

מצד שני, אם הסרט הזה עזר לך (ואולי לעוד אנשים) להבין מי הוא הד"ר המדובר, הרי שיש בסרט גם צד חיובי מסוים...

רק מוזר, שיש עדיין בפורום הזה כותבים מכובדים, שמתלהבים לצטט באופן מיידי, כל דבר שטות של אותו ד"ר מפוקפק, כאילו היו עדת מעריצים חסרי דעת.

לאור. סרט חשוב מאין כמותו. אבל הצורה שבה הציג את יצה כקדוש מעונה, אופן הצילום עם הצללים על הצד הימני של הפנים, האווירה שיצר כאילו מדובר באמת לאמיתה, ההתעלמות שלו מעובדות מוכחות, מפסקי דין של בית משפט, מעובדות ואירועים שיצה עצמו לא הכחיש שקרו (הוא הודה שמסר סודות רגישים לחברים שלו באמריקה לביקורת. רק על זה באמריקה עצמה הוא היה יושב עם פולארד. שם משתדלים מאד לדון ברצינות לחובה אנשים שמספסרים בסודות המדינה כאילו היו עסקם הפרטי).

טויב ניסה לגנוב את דעתי ודעת רבים בציבור - כמו שני הליצנים האלו דרוקר ושלח - וזה מעשה חמור שאין עליו סליחה.