|
02-08-2010, 19:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
מתוך רשומה שפרסם יובל כפיר באתר נומנור - ביקורת על תרגום ספרי שר הטבעות;
רוֹעֵץ כתרגום ל-bane: למילה האנגלית bane משמעות רחבה. במובנה הקדום פירושה "קוטל, הורג"
(כלומר, הגורם למות מישהו). אך במובן העכשווי פירושה צרה צרורה, מכשול עיקרי בפני משהו או
מישהו.
והנה זה בדיוק מובנה של המילה "רועץ". בתורה הושר "יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (שמות ט"ו, ו') –
"תרעץ" במובן תרצץ, תשבור. כלומר, משמעות המילה במקור הוא רוצץ, שובר (פעולה אלימה
וסופנית). אך כיום עושים בה שימוש בעיקר בביטוי "היה לו לרועץ", כלומר הכשיל אותו, גרם למפלתו.
עמנואל לוטם עשה שימוש במילה זו בעיקר במובנה הקדום, של "קוטל" – כפי שאצל טולקין,
Someone's Bane פירושו, לרוב, קוטלו של מישהו: Durin's Bane הוא הבלרוג שקטל את דורין;
סנומנה כונה Master's Bane משום שהרג את אדוניו, תאודן, כשנפל עליו; פרגרין טוק מכנה את חרבו
Troll's bane משום שקטל עימה טרול. בכל המקרים האלה, המילה "רועץ-" מתאימה במובן של "קוטל-".
אך המקרה המעניין ביותר היא כמובן הטבעת, רועץ יסילדור. אפשר לטעון שהטבעת היא שהרגה את
יסילדור, גם אם לא באופן ישיר. פרמיר, למשל, בנסותו לפענח את חידת-החלום שלו, חושב כי "רועץ
יסילדור" הוא החפץ שהרג את יסילדור. והנה מתברר כי כאן התכוון טולקין למלוא המובן של bane: לא
(רק) החפץ שהרג את יסילדור ממש, אלא המכשלה העיקרית שלו, הגורם למפלתו. הטבעת, אם כן,
היתה לו לרועץ. ולכן "רועץ יסילדור" הוא תרגום מעולה גם במקרה זה.
ושוב, דווקא במהדורה הישנה התרגום אינו מתאים. הבלרוג מכונה "קללת-דורין", והטבעת "קללת-
איזילדור". מדוע קללה? ההקשר של קללה בסיפורי אגדות הוא, בדרך כלל, משאלה רעה או גורל רע
הרודף מישהו. מי קילל את דורין? או את מי הוא קילל? אף לא אחד. הבלרוג קטל את דורין הששי
בשנת 1980 לעידן השלישי, ולכן הוא רועץ-דורין. את הטבעת אפשר, אולי, לכנות "קללת-איזילדור"
(למרות שכינוי זה מתאים יותר לקללה אשר הטיל יסילדור על אנשי-ההרים), משום שהיא אכן היתה
כגורל מר שרדף אותו – אך אז מוחמץ הן המובן שרומז שהיא הביאה עליו את מותו, הן המובן שבעטיו
טעה פרמיר לחשוב שחידת-החלום התייחסה לחפץ שקטל את יסילדור ממש. ואחרון חביב, סנומנה,
צח-רעמה במהדורה הישנה, נקרא "צרת אדוניו". גם זה תרגום לא מוצלח במיוחד, שאינו בהכרח
מרמז שסנומנה הוא שהרג את תיאודן, גם אם בשוגג.
______________________
כפי שכתב המחבר, הבחירה ב"רועץ" מוצלחת מאוד. היא מתקשרת למימרה התלמודית היה לו לרועץ,
כלומר: הדבר היה בעוכריו, הכשילו; רעץ = שבר, פוצץ.
אבן־שושן כותב:
"שאול מן תוספתא סנהדרין ד ז: "וּכְשֶׁחָטְאוּ (יִשְׂרָאֵל) נֶהְפְּכָה לָהֶן הַתּוֹרָה לְרוֹעֵץ", אבל שם המשמעות
אינה ברורה וכנראה שם הכוונה "לְרַעַץ" או "לְדַעַץ".
אגב, המונח התלמודי "כתב דַּעַץ", פירושו: הכתב העברי המקראי (שקדם לכתב המרובע).
בדפוסים מסוימים מצאו איות של "רעץ" או "רועץ". ראה עוד סוגיות איות.
______________________
מומלץ להמשיך לקרוא על עניינים אחרים ברשומה המלאה.
_____________________________________
|
|