06-07-2010, 21:34
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
לא, אני לא מציע להשתיק את הביקורת ואני מסכים איתך שהדיון הציבורי הוא, עקרונית, מועיל.
הבעיה שלי היא גם לא עם עצם ההתנגדות לעיסקה (כפי שכתבתי במפורש בהודעה שלי), הרי כתבתי בפורום כמה פעמים בעניין גלעד שליט ולאורך תקופה והעמדות שהצגתי באופן עיקבי קרובות יותר לעמדת נתניהו (לפחות כפי שהיא מופיעה בתקשורת) מלעמדת המשפחה (כמו נתניהו גם אני רוצה לראות גרוש מחבלים כחלק מהעיסקה). יתרה מזו, למיטב זיכרוני מעולם לא קראתי לקיום העיסקה ״בכל מחיר״ (ואני חולק עם כמה אנשי ימין פה את הבוז לצביעותם של אלו שמבטיחים שזו ״פעם אחרונה״ כי אני מאמין שהפעם הבאה תהיה בדיוק אותו דבר גם אם נתעקש לוותר הפעם על גלעד שליט).
הבעיה שלי היא בדיוק אותה הבעיה שאתה במרומז מאשים בה אותי, כשקמפיין הנגד עובר מטיעונים עינייניים למסע הכפשות אישיות (או כנגד ציבורים מסוימים) הוא הופך למסע השתקה לכל דבר. על המסרבים לעיסקת שליט לקבל לכל הפחות שיהיה עליהם להתמודד עם התוצאות הלא נעימות של הסירוב הזה, משפחה הרוסה בישראל והרבה מאוד אנשים כואבים ומתוסכלים. אני מרגיש שיש רצון, בעיקר מימין, לטאטא את משפחת שליט אל מתחת לשטיח שהרי ללא כל מסע התמיכה בהם היו הם ובנם גלעד דיי נשכחים מלב. לכך אגב, לנסיון הטאטוא, התכוונתי כשהאשמתי אנשי ימין (לא כולם ולא רק גולשי פרש) בנטישת חייל, מובן שאיש לא טען מעולם שיש להעניש את גלעד שליט.
באשר ליתרונות, וחסרונות, הדיון החברתי; בעיקרון אני מסכים איתך, חברה בריאה ראוי לה שתהיה פתוחה לדיון ציבורי וחלק מהבריאות הוא חוסן מספיק להכיל גם אלמנטים לא נעימים, אגרסיביים, לא הוגנים, לפעמים שיקריים. היתרון של פתיחות כזו, מעבר לחילופי הרעיונות, הוא שאפשר כך ״לחוש״ מה העם באמת רוצה (בניגוד לתקשורת הממוסדת שלא תמיד מסונכרנת עם הציבור).
הבעיה הגדולה עם הפתיחות רבת הערוצים הזו היא שהיא גורמת לפרגמנטציה של החברה. כל חברה זקוקה לאתוס שלה שמחד יבדיל אותה מחברות אחרות ומאידך ילכד אותה מבפנים. רבוי דעות, לפעמים עד כדי רעש, מקשה מאוד על עיצוב ואחזקת אתוסים. יתרה מזו, ״ניצחון״ בויכוח אבל שהושג באמצעים מפוקפקים מותיר משקעים שהתכונה האנושית הארורה של הזכרון נוטה להעצים לאורך זמן, שוב, לא תהליך בריא.
ספציפית לעניין שליט ואתוסים; אני מאמין שלקבוצה קטנה שמוקפת בהרבה עוינות כמו היהודים אתוס של עריבות הדדית חשוב יותר מכפי שיהיה לחברות ענק כארה״ב, סין או אפילו מדינה מסדר גודל בריטי או צרפתי. נכון אמנם שיש סיכונים ברורים ומוכחים בשחרור מחבלים אבל הקורבנות העתידיים הללו הם עדיין בגדר משוערים בלבד וחשוב מכך, כרגע אין להם פנים, שמות ומשפחות. לגלעד לעומת זאת כל שלושת הנכסים הללו. אני מאמין לפיכך שבאורך פרדוקסלי אובדנם (שאני מקווה בכל ליבי שלא יתממש לעולם) של מספר ישראלים למחבלים משוחררים עשוי להתגלות כמזיק פחות לחברה הישראלית מנטישת חייל יחיד בשבי האויב.
ומילה צינית מאוד לסיום; מגוייסים טריים, במהלך שרותכם הצבאי נסו ללמוד וללקט כמה שיותר מידע מסווג ודאגו ליידע את מפקדכם שאתם מצויים במידע הנ״ל. כך תוודעו שאם חלילה תיפלו בשבי יהיו למדינה תמריצים חזקים לשחרר אתכם ״בכל מחיר״ ובמהירות. קצת כמו לתפוש בריון בביצים. חבל שהגענו לכך.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|