06-06-2010, 12:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
הביקורת על "ו/או"
מתוך ״יד־הלשון״, מאת הבלשן המנוח יצחק אבינרי.
ציטוט:
ו/או. צירוף משונה זה, ו/או, ירשנו מן האנגלית.
בעברית אפשר למצוא סיפוק באות ו בלבד, או
ב״או״ בלבד, הכל לפי העניין, ושום תקלה ואי־הבנה
לא תצמח מזה. הערתי על כך בלוח הקואופרציה
משנת תש״ט, וגם בספר ״לשון וסגנון״ של א. בן־אור.
אך הצירוף הזה עדיין קיים בטפסי חוזים של חברות
רבות, חוזים המנוסחים על־ידי עורכי־דין, וכד׳. שמחתי,
אפוא, לראות בחוזר פנימי של משרד החינוך, מיום טו
כסלו תשכ"ב, את השורות הבאות: ״יש להִמנע בכל
הודעה או הוראה או חוזה של המשרד משימוש בניב
המעורפל והמטעה ו/או. ביקורת חריפה על שימוש בניב
זה הושמעה לאחרונה בפסק־דין של בית המשפט העליון,
מפי כבוד השופט העליון חיים כהן״. אמנם, ערפול והטעייה
אין כאן, לדעתי, אך זרות מוחלטת ללשון העברית — יש ויש.
ראוי לציין שבמקורות תשמש וו החבור גם במובן או, כגון:
"מן הכבשים ומן העזים״ (שמות יב ה), שענינו או מן העִזים;
"ומכה אביו ואמו״ (שמות, כא טו), ועוד. בהגדה של פסח —
״אנו אוכלין חמץ ומצה״, ויש נוסחאות "חמץ או מצה״. ב״היכל
רש״י״ כרך ג הבאתי הרבה דוגמאות לכך מן המקרא ומן
התלמוד, ולרוב פירשם רש״י למנוע אי־הבנה. בקצת מקומות
דנו חז״ל עצמם בעניין וו החבור, האם משמעותה או אם לאו
"נועל את ביתו ומבטל רשותו תרתי? הכי קאמר: או נועל את
ביתו או מבטל רשותו״ (ערובין עט: ). ואילו בְּמקום אחר
מטעימה הגמרא שכוונת הו״ו היא צירוף שני הגורמים ולא או:
"אביה ובעלה מפירין נדריה... מהו דתימא או אביה או בעלה
קתני — קא משמע לן" (נדרים סז.). נמצאנו למדים שבכל
מקום שיש חשש לטעות, מצווה עלינו להִמנע מו״ו החבור
ולקבוע במקומה או. אך מכל מקום אין לְהִזָּקֵק לצירוף־שַׁעַטְנֵז
זר ו/או, המכאיב את העין והאוזן גם יחד. אם יכתוב הבנק,
שראובן או שמעון רשאי להוציא את הפִקדון, כלום יעלה על
הדעת, שאם יבואו שניהם כאחד — אין הם זכאים להוציא את
הפִקדון? ולמה, אפוא, הצירוף התמוה, "ראובן ו/או שמעון״?
מצווה עלינו לעקרו ולבטלו. ואל ישאר זכר הֵימֶנּוּ. בספר ויקרא
(יג כט) נאמר: "ואיש או אשה, כי יהיה בו נגע״, ולהלן בפסוק
ל״ח "ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות״. לשון הכתוב
ברורה למדי, ואף המחוקק החדש ימצא כאן את סיפוקו. אך לפי
המנהג המשונה שפשׂה בקרבנו יהא עלינו לומר:
״ואיש ו/או אשה כי יהיה בו ו/או בה נגע״. אכן, לשון כזו — באמת לשון מנוגעת היא.
(״הבקר״ כא אייר תשכ״ב, לוח הקואופרציה תשכ״ג).
|
_____________________________________
|