"חנות לחם" ממוקמת במקום הגרוע ביותר שאפשר לחשוב עליו בשביל חנות מאפים איכותית – בחזית מבנה תעשיה קלה, על דרך המכבים (כביש הגישה לראשל"צ מרכז מצומת בית דגן). המקום ירש/החליף חנות מאפה שלא הצטיינה בדבר, אבל איכשהו עברו כבר כמה חודשים מההתחדשות וכבר די ברור שהמקום על המפה ואולי לא שווה עליה לרגל, אבל כן שווה עצירה למי שעובר.



מדובר על חנות מאפים ומאפיה גדולים ומרווחים – ממש לא מהמקומות הדחוסים שלמרות הריח, אתה רוצה כבר לצאת ולאכול בהליכה. אבל לא זה העניין: השירות, השירות, השירות. זו קלישאה, אבל מדובר על אמריקה, כמו שהיו אומרים פעם. כל סוגי העוגות, עוגיות, פוקצ'ות, לחמים ושאר מאפים, מוגשים לטעימה כיד המלך ובלי קונצים. לא רק 2-3 סוגי עוגיות שנשארו מאתמול, או העוגת שמרים הזו שעלות ההכנה שלה היא שקל ורבע, אלא הכל, טרי וישר לפה. הצוות (4-5 בכל זמן נתון) הם החבורה הנחמדה והשירותית ביותר שאני מכיר במוסד אוכל ושנמצאת בו בזמן נתון. הכל בחיוך, ולמרות המחירים הלא נמוכים כלל, איכשהו אפילו הציניקן (טוב... לא כולם, בטוח יש נרגנים שגם את המקום הזה מוצאים איך לשנוא) מרגיש שהמחיר שווה. ואם קצת חסר לו, אז עוברים בין 12 מתוך 15 עוגות פרוסות לטעימה, ולוקחים פרוסה מכל אחת (ורואים את זה כל הזמן): זה כבר שווה איזה 30 ₪ שווי עוגה...



המקום מציע לפחות 25 מיני "עוגות פס" יבשות או חלביות, מאפים מכל הסוגים, 4-5 סוגי פוקצ'ות, כל סוגי הלחמים, כולל עגבניות, אגוזים וצימוקים, ועוגיות ארוזות. כמו כן מבחר מאוד גדול של מוצרים ללא סוכר, או דלי שומן. השלט מצהיר על "רכיבים טבעיים בלבד" (וגם "כשר למהדרין" אגב, למרות שהצוות חילוני). בחנות ומחוץ לה 6-7 שולחנות עגולים לטובת מי שרוצה סטייל בית קפה. אפשר לקנות ערימת מאפים לבית, ולשבת על כוס קפה ולאכול מהם כמו בבית קפה, "בלי בושה". הצוות גם יגיש לכם בצלחת מה שתרצו, וגם ישמור את מה שארוז לבית עד שתלכו.



מחירים: לא מהזולים, אבל לעומת ת"א – "רגיל". פוקצ'ות ארוכות ב 15 ₪, עוגות פס 25-35 ₪. קפה למיניו במחירי בית קפה שכונתי רגיל. יש גם משקאות קלים ואייסים. והכי חשוב: למרות שהמקום מסחרי ועובד על מחזור גדול, אין אווירה מלחיצה, גם לא בשישי.



"חנות לחם" – דרך המכבים 16 ראשון לציון (צמוד לסופר פארם – באותו צד כמו אל גאוצ'ו – בחזית גוש המבנים שבאחוריו נמצאים לופט, סוהו, נאפיס ושות'). סגור בשבת, אבל מלבד זאת פתוח עד מאוחר בלילה.

.

תגיד, טייגאלך כמו שעשו בליטא, יש שם?.אם כן, אני נכנס למכונית ונוסע...

שמעו על הגלידה רק ב 1940... מה זה טייגלעך? זה כמו בייגעלך רק עם גזרה של נינט טייב?

.

טוב, גם הצד שלי לא בדיוק התחיל בעיר הגדולה, אלא בעיירה קטנה עם בקתות עץ שריצפתן עפר מהודק. טייגאלך, שאותן טעמתי רק כשהותר לדודו של אבי לעלות מליטא בשנות ה70,ואישתו הכינה, הן מעין מופלטות מיזרח אירופאיות, כלומר, מאפה בצק נוטף דבש.

בשבילי את ה.............


























הכל יאמי