כתבה מרתקת של עיתון הארץ בה הכתב שי פוגלמן מראיין תושבים מהכפרים הדרוזים בגולן שהיו לוחמים בצבא הסורי ב-67.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164676.html

ראו את הקטע הבא (עם עריכה קלה), על זלזול באויב ואי הכנה מנטלית של הכוח הלוחם לקראת ההתמודדות שלו:

"...החיילים שלי היו צעירים יחסית, לא יותר משנה וחצי בצבא, והם רצו מאוד להשתתף במלחמה. לא היה להם כל חשש מהאויב. קציני המודיעין סיפרו שהאויבים הם לא יותר מכנופיה של פורעי חוק, שהצבא שלהם חלש ושאין לו שום יכולת. האמנו להם וכל הזמן אמרנו לחיילים שלנו שאם רק נזרוק אבן האויב יברח... חיכינו לרגע הזה והיינו מאושרים שהכבוד הזה יפול בחלקנו".

ציטוט:

אך הפיאסקו של הצבא הסורי היה גדול יותר במתקפת הנפל של היום שלמחרת. ט', תושב אחד הכפרים הדרוזים בגולן, שירת במלחמה כקצין תצפית ארטילרי בחטיבה 12 הסורית, שהיתה ממוקמת בצפון הגולן. הוא היה אחד הקצינים שטיווחו כמה מ-265 קני התותחים אל שטח ישראל במסגרת המתקפה הקרקעית היחידה של סוריה במלחמה. ט' לא מוכן לחשוף את זהותו מחשש שמא תיפגע קצבת הזקנה שהוא מקבל מהביטוח הלאומי

קצת מופתע שהוא מקבל ביטוח לאומי....


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P230410/mfogelman_kunetra.jpg]


זו לא קוניטרה, למרות מה שרשום בתמונה.......

ציטוט:

במקור נכתב על ידי arnons_1 קצת מופתע שהוא מקבל ביטוח לאומי.....

לטעמי דווקא מוצדק שהוא מקבל ביטוח לאומי. יתרה מזאת, בחוק החדש צריך להחריג מקרים כמו שלו.
האיש שירת את מדינתו, שבמקרה הייתה מדינת אויב. מדינת ישראל בחרה להפוך אותו לאזרח בצורה יזומה ובמסגרת חקיקה. כל עוד אין מידע על פשעי מלחמה שביצע, וכל עוד הוא לא המשיך לבצע פעולות איבה לאחר הסיפוח, מגיעות לו כל הזכויות שבדין.

מה עם הפגזת יישובים אזרחיים?

הרבה שעות של סיפורים שמעתי ממנו על מעשיו במלחמה - הרוב תואם את מה שעלה בכתבה.
מה שלא הוזכר הוא הסיפור שיחידתו הפגזה ע"י הצבא הסורי עצמו (דבר שנודע לו אחרי המלחמה)- לדבריו כדי למנוע מהם לסגת לכיוון דמשק ולעורר מוטיבצית לחימה, לפני שהועברו לירדן.

בכל אופן הבחור טיפוס ססגוני,נדמה לי שהוא קרוב משפחתו של אל"מ נביה מרעי שנהרג על גבול הרצועה.

חבל מאוד שאין כמעט תיעוד מסודר של עדויות חיילי צבאות ערב על הקרבות מול ישראל מזווית ראייתם. בעבר (לאחר חתימת הסכם השלום) הייתה כתבה מעולה במעריב או ידיעות (מוסף סוף השבוע) על הקרב בגבעת התחמושת מזווית ראייתם של המפקד הירדני במקום וכמה מחייליו. אם למישהו יש את היכולת לאתר ולסרוק כתבה זו, זה יהיה נפלא. פרט לכך יש בעיקר את הספרים של הבכירים (שאזלי ומוסטפה טאלאס) שהם מעניינים בפני עצמם אבל לא מציגים את המצב מנקודת הראות של הלוחם או הקצין הזוטר.

קראתי פעם תיאור של אימוני "הצבא העירקי החדש" ע"י חיילי ארה"ב אחרי 03'. הוא התפלא מאוד מאי ביצוע תהליכי פו"ש- לפני תרג"ד, המג"ד הוציא פקודת היערכות כללית, המשיך לתכנן, ולא הוציא שום פקודה מפורטת. פלוגות יצאו לתרגיל, והתאמנו במשך שבוע, בלי לדעת מה הן עושות ולמה. ידע הוא כוח- כך המפקד שומר את הכוח אצלו ונמנע מביקורת. נשמע דומה מאוד למתואר בכתבה.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

Read this one.

wings48

http://www.unc.edu/depts/diplomat/A...ine_arabs1.html

כתבה מענינת / מרתקת מאוד , ממש ליטוף לאגו שלנו

תודה רבה על הבאת הכתבה המרתקת!
עלו לי מספר שאלות במהלך הקריאה:
1.בעצם, במבט לאחור, ניראה כאילו בזמן ההוא התוכנית של מבצע מוקד הייתה די מטומטמת, ושבעצם הדבר היחיד שהציל אותנו היה הטמטום של אויבנו. איך בעצם היה האומץ להציא לפועל את התוכנית הזאת?

2.לפחות ממה שמצטייר מהכתבה, ישראל לא ממש שמה בראש מעייניה את השמדת מערך הנ"מ של אויביה, למה?

3.אם כבר היו כוחות מוכנים בירדן למתקפה, למה לא הוציאה אותה לפועל בזמן שישראל תקפה את רמת הגולן?

1. בזמן מוקד נשארו 12 מיראז'ים להגנה על שמי הארץ, לזכרוני. זה היה סיכון- אבל שמירת כוח רב יותר בארץ והקצאת פחות מטוסים למוקד היתה מסכנת את המבצעים ואת כוחות הקרקע שתקפו בו-זמנית בסיני וציפו לחיפוי אווירי מתישהוא. זה לא שהיו מטוסים בים באותו זמן. עם כבר, סיכון סביר יותר היה שחה"א המצרי יהיה מוכן לתקיפה והיא תיכשל.

2. שים לב שמדובר על נ"מ קני, מטרה שקשה לדכא- יש הרבה ממנו. אני מניח שיש בפורום מומחים שיודעים את מספר מטוסי חה"א שהופלו בנ"מ סורי ב- 67', הרושם שלי הוא שלא הרבה. בטח לא ברמה שמקלען נ"מ סורי יוכל לטעון לכמה הפלות.

3. הכוחות הסוריים בירדן לא זכו, כמתואר, לתיעוד היסטורי. קשה לומר מה היה הסד"כ שלהם, אם בכלל. אולי ירדן אסרה על פעילות משיטחה אחרי אבדן הגדה? אולי השילטון הסורי העדיף להסיג אותם להגנת דמשק? אולי זה חלק מהבלגן הכללי.

קודם כל תודה על התשובות!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור 1. בזמן מוקד נשארו 12 מיראז'ים להגנה על שמי הארץ, לזכרוני. זה היה סיכון- אבל שמירת כוח רב יותר בארץ והקצאת פחות מטוסים למוקד היתה מסכנת את המבצעים ואת כוחות הקרקע שתקפו בו-זמנית בסיני וציפו לחיפוי אווירי מתישהוא. זה לא שהיו מטוסים בים באותו זמן. עם כבר, סיכון סביר יותר היה שחה"א המצרי יהיה מוכן לתקיפה והיא תיכשל.

אבל עדיין, לא ניראה לי ש-12 מיראז'ים היו עוזרים לישראל במקרה של תקיפה סורית של עשרות מטוסים. עכשיו, כשאני כותב, עלה לי הרעיון שיכול להיות שההנהגה "בנתה" על סוללות ההוק שישראל קיבלה מארה"ב כשכבת הגנה מפני מטוסי אויב בזמן המבצע, שכבה שהשלימה את 12 המיראז'ים?

ציטוט:

3. אולי ירדן אסרה על פעילות משיטחה אחרי אבדן הגדה?

אכן הסבר מתקבל על הדעת, בהתחשב במה שידוע לי שירדן מלכתחילה לא התלהבה כל-כך מחתימה על הסכמי ההגנה.

שום דבר... קיוו בעיקר למזל טוב והצלחת ההפתעה. בכל תיאורי המבצע מהכיוון של הפיקוד בבור ברור שכולם היו בלחץ היסטרי מחשש שהמבנים ייתגלו באוויר והתקיפה תכשל.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אין לי מושג איזה מודיעין והתרעה היו לישראל ב- 67'. אולי "מתקפה סורית של עשרות מטוסים" לא היתה סבירה, ואם היתה מתארגנת- היינו מאתרים אותה בזמן? איך נגמר קרב האוויר של ה- 7 באפריל 67'בשטח סוריה (6 מיג-21 מופלים)? בכלל, מה היו התוצאות של התקיפה הסורית שכן בוצעה?!

אם אני לא טועה, ב- 67 היו לסוריה פחות מ- 100 מטוסי קרב בכל ח"א שלה. במצב כזה, ספק אם הממשל שם היה מוכן לסכן את רוב ח"א שלו על מתקפה רבתית של ישראל, כפי שאנחנו סיכנו את ח"א שלנו במוקד. אני מעריך שהנשיא היה רוצה לשמור את עיקר הכח הזה להגנת דמשק ושלטונו.

מוזמנים לבקר באתר הצילומים שלי

הצלחת מבצע מוקד היתה מבוססת על תעוזה, הפתעה, הכרת האוייב ומזל טוב (כמובן לא כולל כל נושא האימון והכנת חיל האוויר לעניין).

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

כתבה מאוד מענינת !! הייתי ממליץ לערוך את הכותרת . אני כמעט דילגתי על השרשור הזה

שוב תודה

ממליץ לך, ככה באופן כללי, לא לדלג על שרשורים שאני פותח...

מהכתבה הזו הפיקוד הסורי דאז נשמע כמו חבורת בני חמש עשרה מתלהבים שקיבלו נשק. האופורייה שלפני מלחמת יום הכיפורים מתגמדת לעומת הפארסה שעולה מבין שורות הכתבה הזאת. למישהו יש הסבר לכך?

הסבר לאופוריה שעולה מהדברים או להתנהגות שקרתה בפועל? כי לראשון יש הסבר פשוט ביותר - הערבים לא ששים, בלשון המעטה, לתעד ולחקור ולנבור בכישלונות שלהם בשדה הקרב, ומה שעומד מאחורי תבוסות כאלה בד"כ לא יצא אל האור בצורה ממוסדת, ואם יצא לאור בכלל אז בוודאי רק לאחר שנים רבות מאוד...
כך שלא פלא שהדברים שעולים בכתבה הנ"ל מפתיעים אותך - הם תמיד היו שם, רק שאף אחד לא טרח לפרסם אותם מרוב הבושה, וכשהם סוף סוף מתגלים, האוייב שוב מתגלה במערמיו ואנו מבינים שהוא אף פעם לא היה מתוחכם או חכם על יתר המידה (אולי רק אנחנו - לפרקים - היינו טיפשים יותר ממנו)...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ההסבר דווקא מופיע בגוף הכתבה: שנות ה-60' היו מאוד סוערות בסוריה, משטרים התחלפו במהירות, ומפקדים בכירים מונו לא לפי יכולת לא בעיקר לפי נאמנות. המשטר עצמו עסק בעיקר בהישרדות ופחות בהתכוננות ללחימה, ומצד שני הפיח ביטחון כוזב כדי למנוע התנגדות מבית. זה מתאים בדיוק לקצינים שמכריזים שישראל בדרך להתפורר, ושבוע אח"כ נוסעים לדיון דחוף בדמשק עם הריהוט והשטיחים.
אגב, על הרקע הזה אפשר להבין את ההערכה לאסד האב, שאולי נכשל צבאית מול ישראל אך לפחות הצליח לייצב את השלטון.
להמחשה- זכור לי מערכון של קישון מאותה תקופה, על שרשרת של הפיכות והפיכות-נגד בהן משתלטים על תחנת השידור ומתאחדים עם מצריים או מתנתקים ממנה- עד שבסוף לאנשי תחנת השידור נמאס והם משתלטים על הצבא.

כתבה מעניינת מאוד

חשוב לזכור שכל זה היה לפני כ 40 שנה והצבא והשלטון הסורי כיום שונה מהמתואר בכתבה.
בעוד 40 שנה אולי תהיה כתבה שתספר על "איך ארגנתי חוליות גרילה בכפרים שליד האזור המפורז"

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)