תקרית ראשונה- כוח כפיר בזמן מד"ס מתברבר בחברון, נקלע לכמעט לינץ, החייל שנשא נשק לא פעל, כנראה כי פחד להישפט על שימוש שלא לצורך.
תקרית שנייה-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3866225,00.html (סמוך לכפר עוורתא בשומרון, בה נהרגו שני פלסטינים עם קלשון שהתעמתו עם חיילי צה"ל).
1. במקרה הראשון כועסים על החייל שלא פעל עם נשקו, כי היה צריך, אבל מנגד מבחן התוצאה אומר שהאירוע הסתיים פחות או יותר סביר ללא שימוש בנשק.
במקרה השני כועסים על זה שכן השתמש בנשק למרות ש- "ניתן היה לסיים את האירוע באופן אחר".
אז פה בעצם יש הוכחה לכך שהראשון דווקא פעל נכון, אבל זה בסתירה למה שדרשו מהראשון.
2. פקודה יבשה: יש נוהל מעצר חשוד ויש נוהל פתיחה באש. 2 נהלים שונים. הסיטואציה בשניהם לא משאירה את החייל להיות פרופסור למשפטים שיושב במשרד, כי קצב האירועים מהיר מהשנייה הבודדת.
3. לא מבין, מה הבעיה בתפקודו של השני? ראה אמצעי וכוונה שלפי שיקול דעתו בתור מפקד בצה"ל גורמים לו או לסביבתו סכנת חיים ממשית ומיידית, אזי פעל. זה שיקול דעתו, והוא בהחלט סביר. מה שגם האירוע התרחש באיזור שידוע לכולם שאסור להיות בו, וכולנו יודעים, ואני מניח שגם שיקול דעתו של המ"כ, שאין תמימים שנולדו אתמול ולא מכירים נוהל זה באזור. וזה כבר אינדיקטור לא טוב.
4. "...אומרים הגורמים... אין ספק שכל אירוע שמסתיים באופן הזה לא תורם לשקט". סליחה? ממתי זה שיקול? יש לאותם גורמים שהם מן הסתם חבר'ה עם פלאפלים חיילים בשטח, ששיקול דעתם ש"שופצר" על ידם אומר שהם בסכנת חיים ממשית ומיידית, וזה מה שמעניין אותם?
לסיכום - יש פה בדיוק את כל הדברים שגורמים לאדם חכם, שהתגייס להיות לוחם, לפעול בדיוק כמו החייל מהמד"ס. כי הוא אדם חכם, וחשב על "השקט האזורי" לעומת קצת מכות פה ושם, ובסוף הרי ניתן ספרינט ונגיע למחסום... ופעל בהתאם.
אז בקיצר, העסק הוא בינארי, או 0 או 1, אין 1/2.