|
14-05-2010, 15:47
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
תא"ל איתי ברון - התפתחות התפיסות הצבאיות של "הצד השני"
לצפיה במצגת של תא"ל ברון כקובץ PDF
התפתחות תפיסות הלחימה של הצד השני 1979 -2009 - תא"ל איתי ברון, ראש מרכז דדו
בשלושת העשורים האלה הסתמנה התפתחות תפיסתית מקבילה, אוסף התופעות הטקטיות, הרק"ק, הטק"ק ההסוואה וההונאה, המיגון, המנהרות, יש להן מכנה משותף רחב והן נובעות במישרין מהתפתחות תפיסתית ברמה גבוהה יותר, יש הרבה מאוד מן המשותף בתפיסות הן של המדינות והן של הארגונים ובעיקר בשילוב המיוחד הזה של מדינות וארגונים שאנחנו צופים בו.
שנות ה-80' היו השנים של ה-Air-Land Battle Follow On Forces Attack ששימש בסיס לדיונים בארה"ב, המהפכה בענייני צבא בשנות ה-90' (RMA) והדיונים על ה Transformation עם הנגזרות שלו גם בתחום האפקטים, וגם כמלחמה מבוססת רשת בעשור הנוכחי.
התזה המרכזית של ההרצאה היא שבשלושת העשורים האלה הסתמנה התפתחות תפיסתית מקבילה, אוסף התופעות הטקטיות, הרק"ק, הטק"ק ההסוואה וההונאה, המיגון, המנהרות, יש להן מכנה משותף רחב והן נובעות במישרין מהתפתחות תפיסתית ברמה גבוהה יותר, יש הרבה מאוד מן המשותף בתפיסות הן של המדינות והן של הארגונים ובעיקר בשילוב המיוחד הזה של מדינות וארגונים שאנחנו צופים בו.
ההרצאה מבוססת על מחקר ניתוח טקסטים של הצד השני, זה טקסט של נסראללה מראיון לאל ג'זירה ב-03', אבל הוא חוזר ליום מיוחד מאוד, ה-16.2.92, שבו הרגו שני מסוקים ישראלים את עבאס מוסאווי, אחרי האירוע הזה ירה חיזבאללה בפעם הראשונה על ישובים אזרחיים ישראלים בצפון.
הם למדו 'שהאויב הפסיק את ההתקפה עלינו ומאותו יום הבנו את הלקח שהיה טמון באירוע הזה'. יש פה גם דיון אסטרטגי באופן שבו חיזבאללה ביסס הרתעה מולנו וגם דיון אופרטיבי בשאלה איך משיגים את ההרתעה הזאת - רק"ק נגד ישובים אזרחיים.
אחד הדברים המעניינים שעולים הוא דמיון רב שניכר באופן שבו מנתחים גורמים שונים בישויות שונות, במקומות שונים, את הבעיה איתה הם מתמודדים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ilws.org.il/UserFiles/Image/Conference%202009/Brun/sadam.jpg]
סדאם חוסיין בנאום שהוא ממש טקסט מכונן של ההתפתחות התפיסתית הזאת, כמה ימים לפני מלחמת המפרץ הראשונה, מנסה להסביר איך הוא הולך להתמודד עם העליונות האמריקאית, הוא מבין שלמתקפה הקרקעית תקדם מתקפה אווירית והתזה של סדאם פשוטה יחסית. הוא אומר 'אנחנו נסתתר, נתמגן, נשרוד את המתקפה האווירית ולכשתסתיים תחזור, המלחמה לדפוסים שאנחנו מכירים היטב ממלחמת איראן-עיראק שהסתיימה אך לפני כמה שנים' - כל העליונות הקיימת על הנייר תיבחן בסופו של דבר בשדה הקרב.
גם באשר אסד מדבר כעבור עשור אחד על מאזן הכוחות שנוטה באופן מובהק לצידה של ישראל בגלל העליונות הטכנולוגית שלה. 'איך נתמודד עם העניין הזה?' שואל את עצמו באשר, הוא מתרשם מהנסיגה במאי 00' והוא אומר 'בואו ניקח את הדוגמא של ההתנגדות של חיזבאללה, זה לא כוח הנשק זה כוח הרצון'.
ג'פארי הוא המפקד הנוכחי של משמרות המהפכה האיראנים, הוא קורא לזה מלחמה
א-סימטרית, לא במקרה הוא עושה שימוש בשם שמקובל במערב כי זה חלק מדיאלוג הרתעתי אבל הוא מתאר אסטרטגיה של התמודדות עם הבעיה המרכזית שהיא הפער הטכנולוגי.
התבטאויות שונות אפשר לראות גם אצל הארגונים. בן לאדן בפאתווה (1996) שהיא הראשונה בסדרת ההכרזות על המלחמה עם האמריקאים, מדבר על אי השוויון בין הכוחות שלנו לאלה של האויב והצורך לתת מענה לאי השוויון הזה באמצעות אימוץ הכלים והתפיסות הרלוונטיים לעניין, הוא מדגיש את העניין של לחימה בכוחות קלים, גרילה וכו'.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ilws.org.il/UserFiles/Image/Conference%202009/Brun/bin%20laden.jpg]
נעים קאסם, סגנו של נסראללה, בטקסט דומה, ואילו איסמעיל האנייה בעיצומה של "עופרת יצוקה": 'עמנו לא מחזיק במטוסים, טנקים, צוללות, טילים או פצצות אבל יש לו רצון'. הוא מדגיש שני עניינים שהם מאוד מרכזיים בתפיסה - היכולת להיות סבלניים ולעמוד איתן וסבלנות ועמידה איתנה למעשה אלה שניים משלושה מרכיבים מאוד מרכזיים בתפיסה.
אני מתארך את ההתפתחות הזאת כעשור לפני התמוטטותה של ברית המועצות, באת הטלטלה הגדולה שפקדה את המזרח התיכון בשנות ה-80'.
ולגבי אותה טלטלה בשנות ה-80', אנחנו יודעים איך התפתחו התפיסות האמריקאיות, בעיקר ב- Army בשנות ה-70' ובתחילת שנות ה-80' בעקבות הפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים, בשנים שבהן למדו האמריקאים את לקחי הלחימה נגד הסורים ברמת הגולן, כבר נשבו רוחות של שינוי במזרח התיכון ובסופו של דבר הן הניעו את הצד השני לנקוט תפיסת לחימה שונה מהותית מזו של סוריה במלחמת יום הכיפורים.
קרו ארבעה אירועים דרמטיים, בהיבט של התפיסות המערביות, וכולם התרחשו בשלוש שנים משמעותיות ביותר, בין 79' ל-82', השנים במהלכן נוסחה תפיסת Air-Land Battle, שהתפרסמה בסופו של דבר באוגוסט 82' ב-FM 105 של 82'. בצד השני, שלוש השנים האלה היו שנים של טלטלה עזה. המהפכה באיראן ב- 79' הופכת את איראן הפרו-מערבית לרפובליקה אסלאמית, הנשלטת ע"י כהן דת שיעי, מנתקת את איראן ממקורות האמל"ח והדוקטרינה שלה במערב ויוצרת גל שמשפיע גם באיראן, גם במקומות אחרים בעולם.
גם הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בחג המולד של 79' היא אירוע מכונן בתולדות ההתפתחות התפיסתית של הצד השני. בטקסטים של הצד השני ברית המועצות לא מתמוטטת כתוצאה ממלחמת הכוכבים של רייגן או מחוסר יכולת להתמודד איתה, היא מתמוטטת במידה רבה בגלל הניצחון באפגניסטן. הפלישה הסובייטית הופכת את הסכסוך הפנימי באפגניסטן לג'יהאד, היא מביאה מוסלמים מכל העולם אל הג'יהאד ויוצרת דור של לוחמים חדורי מוטיבציה ובעלי ניסיון מבצעי, ובעיקר, היא מקנה להם סיפור ניצחון וזה עניין הניצחון על ברית המועצות.
מלחמת איראן-עיראק מהווה בסיס לחשיבה האיראנית וגם העיראקית בשני העשורים שלאחריה. מלחמת שלום הגליל, השינוי הפוליטי באש"ף שמשנה את יחסי הכוחות בין החוץ והפנים אצל הפלסטינים, המחשת הנחיתות הסורית ויצירת הוואקום שעתיד להביא להופעתו של חיזבאללה.
בשלוש השנים ההיסטוריות האלה מצרים יוצאת ממעגל הלחימה וזה אירוע טראומתי במיוחד לסורים שראו תמיד בקואליציה ערבית בסיס לתפיסת הביטחון שלהם. התקיפה הישראלית על הכור בעיראק חשפה יכולת לתקיפה מדויקת, וכן גם מוטיבציה להפעיל את הכוח; העולם נעשה גלובלי יותר, האופן שבו מופץ הידע השתנה, גם ה-CNN החלה בשידוריה ב-80' ועד אמצע שנות ה-90' נותרה מונופול של רשת שידור גלובלית.
ההשפעה האמיתית של השנים האלה ניכרת בתיאור השינוי בסביבה האסטרטגית ולא פחות מכך ברישומן על הביוגרפיות האישיות של האנשים שהביאו לפיתוח התפיסה הזאת.
נסראללה ומוסאווי נסעו באמצע שנות ה-70' ללמוד בנג'ף, בעיראק, גורשו משם ב-78', הגיעו ב-79' לבעל בק, והם הבסיס האידיאולוגי עליו הוקם חיזבאללה ב-82'. מורנייה, דמות מאוד מרכזית בסיפור הזה, נמצא אותן שנים באש"ף, מקבל הכשרה בגרילה ממוסדת, והניסיון המבצעי שהביא עימו ב-82' לחיזבאללה התמזג בבסיס האידיאולוגי ובעצם עיצב את חיזבאללה למה שהפך בעשורים הבאים. הניסיון הפורמטיבי של ג'פארי, מפקד משמרות המהפכה, היה במלחמת איראן-עיראק: זה הניסיון איתו האנשים האלה יוצאים לפיתוח התפיסה.
בסוריה, מבצע שלום הגליל הביא לעלייתה של תפיסה שמקורה עוד בשנים שלפני כן, תפיסת האיזון האסטרטגי. מחסני הנשק הסורים מתמלאים בשנים האלה באמצעי לחימה משוכללים אבל ב-86' אמר אסד לעמו ולעולם כולו בנאום משמעותי 'אנחנו לא יכולים להמשיך בעניין הזה' מ-86' ובעצם התפיסה הסורית השתנתה בעיקר עקב בעיית משאבים.
בשנים האלה איראן ועיראק עסוקות במלחמת איראן-עיראק, ועל רקע משבר המדינות האלה מתרחשת תופעה מעניינת: חיזבאללה הוקם ב-82', חמאס הוקם בדצמבר 87', עם תחילת האינתיפאדה, ואל קעידה מופיע ב-88' לקראת הניצחון באפגניסטן.
הופעתם של הארגונים האלה היא תוצר מובהק של המשבר הגדול הזה ושל ההבנה המופשטת שהדרך להתמודדות עם העליונות המערבית, ובאופן קונקרטי יותר עם העליונות הישראלית, היא דרך שזקוקה גם להיבטים ארגוניים ואחד מההיבטים הארגוניים האלה זה הוא העברת המקל בין המדינות לארגונים והחיבור המיוחד הזה של מדינות וארגונים.
בשנות ה-90' הראשונות ה-CNN נעשית מקובלת ביותר כשמנהיגים ממדינות רבות אומרים 'ראיתי ב-CNN' , הידע נהיה יותר גלובלי ולא צריך להתעמק יותר מדי בטקסטים, אפשר לראות מה קורה.
כשבוחנים מה קורה בצד השני מבחינים בשלוש שיטות לימוד עיקריות. אחת, הם לומדים מה קורה מבחינה תפיסתית בצד השני, השניה היא התפתחות תפיסתית מקבילה, שמתבססת על ניתוח עצמאי של המציאות; יש להם פרשנות אחרת על מה שמהפכת המידע יכולה להקנות להם. ואילו שיטת הלימוד העיקרית היא חיכוך, הם יורים נ"ט אנחנו מקימים כל מיני דברים נגד הנ"ט, הם עוברים לתלול מסלול, אנחנו מתמגנים וכו' וכו' וכו', חיכוך מתמיד הוא כמובן אמצעי עיקרי ללמידה.
כך רואים את ההתפתחות המשמעותית בתחום החמקנות, רואים את מזג האוויר שהגביל מאוד את הפעולה בקוסובו, רואים את ניתוח תוצאות התקיפה והם מבינים היטב את העניין הזה. רואים את המשמעויות היותר פוליטיות לגבי היחס לנפגעים, וכמובן את גלי המחאה והדיון בלגיטימציה כפי שהוא מתרחש גם בישראל וגם במקומות אחרים.
מה לא רואים בשנות ה-90? לא רואים תמרון. וזו נקודה משמעותית כי התפיסה הזאת מבוססת על ההנחה שצריך למנוע את התמרון עליו המדינות מתקשות להחליט ומכאן חשיבותו של התמרון.
שלושת המרכיבים המרכזיים בתפיסה - הכרה שגורסת כי צריך לשפר משמעותית את יכולה הספיגה. הספיגה הם הסוואה והונאה, מיגון, מנהרות, עשן. צריך לבסס קודם כל יכולת הרתעה כדי שלא יתקפו אותנו, ואם תוקפים אותנו שנוכל "לסחוב" את המלחמה למקומות בהם אנחנו מרגישים יותר נוח.
בטקסטים שלהם עולה התפיסה הזאת בצורה ברורה, בשאר אסד מדגיש את חשיבותה של הספיגה, 'אנחנו נעמוד איתן ונגיב לתוקפנות גם אם האויב ישמיד את מתקני התשתית שלנו'. נעים קאסם בספרו "מבט על חיזבאללה מבפנים" מדבר על חשיבותה של ההתשה ומישהו איראני נדרש לחשיבותה של ההרתעה. המושגים האלה דומיננטיים מאוד בצד השני והם מתכנסים לאותה התפתחות תפיסתית.
התפיסה האסטרטגית שואלת איך מנצחים כשמגיעים לשדה הקרב? 'ניצחון' אומר נסראללה 'מבחינתנו הוא שההתנגדות תיוותר על כנה, שלא תישבר רוחה, שלבנון לא תוכנע ותשמור על כבודה' תאריך הטקסט סמוך לסיום מלחמת לבנון השנייה 'העובדה שנשארנו עומדים עד היום היא בחזקת ניצחון, העובדה שספגנו את המכה היא הניצחון והעובדה שהמשכנו במאבק היא הניצחון'.
מהרעיון היותר אופרטיבי הזה נגזרים דפוסי פעולה טקטיים שאנחנו מכירים העדיפות לרק"ק, לטק"ק, לנשק בלתי קונבנציונאלי, הסוואה והונאה, מטעני צד, נ.ט, מחבלים מתאבדים, הגנה אווירית, מיגון.
באופן כללי לאסלאם תפקיד מרכזי, גם כבסיס ללגיטימציה, גם כדרך לתקשר ואני אביא כדוגמה את פיגועי ההתאבדות.
פיגועי התאבדות התרחשו לאורך כל ההיסטוריה, הרעיונות האלה זולגים ללבנון, בלבנון אנחנו פוגשים את זה דרך פיגועי ההתאבדות של חיזבאללה, והם חוזרים לאיראן, איפה הטקסטים האלה נמצאים? הם בעיקר נמצאים בשורה של פאתוות. בעיקר בשורה של פאתוות שנכתבו בין 84' ל-90' בלבנון, במצרים, באפגניסטן.
מה יהיה בעתיד? אני חושב שהצד השני, חיזבאללה, חמאס, האיראנים, לפי דעתי גם אחרים, מקיימים בוודאי דיון מאוד רציני על הלקחים של לבנון 06' ועזה 08'-09'. לדעתי תחושתם אינה טובה, הם מגלים שהתפיסה שלהם מחייבת לכל הפחות עדכון משמעותי. היא התאימה לשנות ה-90', לעידן של טילי שיוט, של קשיי לגיטימציה וכו' ועכשיו היא מתמודדת עם מציאות אחרת.
בפניהם שלוש אפשרויות – האחת, להמשיך באותה דרך, אני חושב שזה מה שיעשו באופן טבעי כי גם הצד השני לא מצטיין בשינויים תפיסתיים.
מה שמעט יותר סביר לדעתי הוא שיפור מהותי ביכולות. עוד רקטות, עוד אמצעים, לכן האפשרות השנייה היא להישאר בהגיון הזה של הרתעה, ספיגה והתשה ורק לשפר באופן משמעותי את היכולות.
אבל אני חושב שיש אפשרות שלישית, ויתכן שהיא תגיע בעתיד - ההבנה שמלחמות ארוכות הן מרכיב מרכזי בתזה הזאת: ככל שהמלחמה מתארכת הצד השני ממצמץ יותר, מלחמות ארוכות בהחלט לא משרתות אותם בגלל יכולת ההרס של המערב, ישראל וכו'. זה בעצם הלקח של נסראללה שאמר טעיתי ואח"כ הוא חזר על המושג הזה בנאום מ-07', זו ההבנה שחל איזשהו שינוי יסודי ועכשיו צריך להתמודד איתו, ויתכן שיביא גם את הצד השני להתפתחות תפיסתית שונה מכל מה שתיארתי פה.
(ההרצאה והמצגת נלקחו מאתר המכון לחקר לוחמת היבשה. ההרצאה בכנס במכון פישר הייתה כמעט זהה)
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|