12-02-2010, 06:28
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.04
הודעות: 21,076
|
|
מיומנו של נרקומן קולה לשעבר...
אני הייתי מה שנקרא "צרכן כבד" של קולה,
קולה, פפסי, פפסי וניל, קולה צ'רי, קולה זירו, פפסי מקס,
דיאט קולה, דיאט קולה לימון, דיאט קולה ליים <- (זה היה הפייבוריט שלי אבל קשה להשגה)
האשמה פה היא די של ההורים, כי אני התחלתי כמו כולם לשתות קולה כמעט מגיל 0,
לוקחים אותך כפעוט או ילד קטן למסעדה וקונים לך קולה כברירת מחדל כזו,
ומה לעשות, קולה זה מוצר ממכר, אולי כי יש כמויות מזעריות של אופיום בו,
מה שכן קוקה קולה אינו משקה ממכר "במקרה", אין בעולם הזה כלום שהוא "במקרה".
קולה כמשקה, תוכנן ועוצב בקפדנות להיות כמה שיותר ממכר, וההוכחה היא שאנשים באמת
הודו שהם "מכורים" לקולה, וחייבים קולה בכל ארוחה - אני בעצמי הייתי מכור,
ואם היינו במסעדה או מזמינים פיצה ולא היה קולה, יכול להיות שלא הייתי אוכל,
סיטואציה אחת ממש מביכה בדיעבד שחקוקה לי בזיכרון זה שהיינו באיזו מסעדה מאוחר בלילה
והזמנו כבר את האוכל, ושבאנו להזמין קולה פשוט לא היה להם, החבית של התרכיז נגמרה.
אז אני קמתי, והלכתי 10 דקות ברגל עד שמצאתי פיצוציה כדי לקנות קולה ולחזור איתה למסעדה,
ואם אתם חושבים שהחברים שהייתי איתם צחקו עליי, אז תתפלאו, כי הם התנפלו על הקולה הזו בעיניים נוצצות.
בסביבות 2006-2007 התחלתי לקרוא מחקרים על האספרטיים ושאר המרכיבים האחרים
של הקולה והדיאט קולה, ושל משקאות כהים נוספים, וממש הפסקתי בין לילה (מה שמעיד שהרצון האנושי חזק מהכל).
רק שתבין שבשיא אני הייתי מחסל 7 בקבוקי דיאט קולה בשבוע,
מים היו בשביל להתקלח ולצחצח שיניים
כמובן שגם הייתי צרכן אדוק של MSG, שזה כולל מנה חמה וכל מיני תבשילי אינסטנט...
היום אני מרגיש את הנזק של שנים של צריכת פלואור אספרטיים MSG וכל הכימיקלים למיניהם,
אני לא חד כמו פעם, אני נוטה לאבד ריכוז מהר, והזכרון כבר לא משהו,
אני רק יכול לקוות שבשנים שעברו ויעברו מאז שהחכמתי ולמדתי קצת על העולם שמסביבי,
אני אצליח למזער אם לא לתקן את כל הנזקים שנגרמו משנים על גבי שנים של בורות.
קולה זה רעל ממכר, בדיוק כמו כל סם ממכר אחר.
הוא פשוט הרגל ולא מעבר לזה, ובני אדם הם יצורים של הרגלים.
לא באמת צריך קולה כדי להרוות צמא, או להנות מארוחה,
זה פשוט עוד שטות שפמפמו לנו בפרסומות מפתות עם קוביות קרח מטפטפות במדבר ורעשי "תססס"
שיקשרו לכם בתודעה בין צליל של פחית שנפתחת, לבין תחושת רעננון וריוויון - ממש כמו שמקשרים לכלב בין צלצול פעמון לארוחת הבונזו שלו.
בסופו של יום "שאתה באמת צמא", שתה מים.
|