למה מדינות ערב שצריכות לפחד מאירן נראים די רגועות ואם נבדוק סטטיסטית מכל בנק המטרות של איראן מדינת ישראל מגיבה בפרופורציות של מאות אחוזים יותר מסעודיה הנסיכויות מצרים והשאר.

אפשר גם לקחת בחשבון שהסכנה למדינות ערב מאירן יותר חזקה היות שסכסוכים משפחתיים או יותר נכון פנימיים, יותר מלאים באמוציות ונחשבים לסכסוכים "קשים" יותר. כמו שלפעמים בכינוסי מדינות ערב יוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה. והשנאה בין סונים לשיעים נראית עם "דם בעיניים".

לעומת זאת סכסוכי מדינות ערב מהגל המרוחק לישראל שאינם ביחסי שכנות וסיבה מדינית הגיונית לסכסוך צריכה להיות מתונה יותר. (היות ולא לקחו כבשו מהם גולן. או השפילו אותם בהפסד מלחמתי) ואם כי ישראל היא המטרה העליונה שלהם והשנאה היוקדת כלפי ישראל גם היא מורה על ישראל כמטרה מס 1. אולם יש כאן הרבה סיבות פוליטיות פנים ערביות או פנים מדיניות בתוככי אותה מדינה כאיראן למשל. ומאוד יתכן שלו כל מדינות ערב היו מאוחדות וכנועות בדעה אחת תחת סמכות ורעיונות איראן, ולא היו כלל בעיות פוליטיות בתוככי אירן עצמה, אולי הדעה האירנית היתה שונה כלפי מדינת ישראל. ולפחות היתה מתונה יותר.

מה שמחדד את השאלה מדוע מדינות ערב שלדעתי אמורות לפחד ולדרבן את הקהיליה הבין לאומית לעשות משהו. יושבות להם בשקט?

מצד שני. ארה"ב וישראל למרות כל הדיבורים האם הצד המעשי לא נראה איטי מדי ביחס לציר הזמן האירני המכפיל עצמו מעשית ברמת האתארגנות בזמן קצר ומקשה יותר ויותר בזה על פעולה כנגדו ובפרט בשל הפיצול הרב של אתרי הפרוייקטים?

שאלה נוספת. זכור לי שעם קריסת בריה"מ דברו בתקשורת על רכש איראני של 2 פצצות גרעין. יש זכרונות או מקורות בנושא? ואם כן האם מהתקופה ההיא ועד היום (ובפרט כיום) האם דובר בנושא?

כל אזור של המפרץ הפרסי קונה נשק בכמות גודלה מאוד(לא יודע אם יותר מעבר)-הסכם של סועדיה לקניית נשק רוסי גדול לאחרונה
מצרים נתנה לפי מה שהיה לפחות בעיתונאות בפעם הראשונה לצוללת דולפין לעבור בתעלת סואץ.
וזה כנראה עקב כך שיש לישראל ולה אויבי משותף שיותר חושב מפעם.
-ולחלק ממדינות במפרץ הפרסי כמו סעודיה יש הגנה אמריקנית גובהה מאוד כבר -מכיון הנפט שחושב לאמריקנים בלי קשר למי שולט שם.וחלק מהם התחילו לדבר גם על פיתוח גרעין לצורכי "שלום"

זה הדעה שלי
מתנצל על שגיאות הכתיב אם יש

ציטוט:

לעומת זאת סכסוכי מדינות ערב מהגל המרוחק לישראל שאינם ביחסי שכנות וסיבה מדינית הגיונית לסכסוך צריכה להיות מתונה יותר.

למדינות שכנות לישראל, יש בעיה לשנוא את ישראל באמת- מתישהוא האזרחים שונאי ישראל יפתחו אטלס, או רחמנא לצלן יתחברו לרשת ויגלו בגוגל-מאפס שאותה "ישראל" משוקצת נמצאת מעבר לגבולם ממש, וייתבעו מהמשטר להילחם בה- דבר שאין לו שאיפה מיוחדת לעשות.
לפיכך, שינאת ישראל היא מותרות שרק מדינות "מעגל שלישי" והלאה יכולות להרשות לעצמן.

השנאה גם שמורה יותר למדינות העניות יותר, ככה אפשר להסיט את זרם הכעס של האזרחים הבורים והעניים נגד האויב הדמוני. כשאתה קטאר או אבו דאבי כזאת, שכולם עשירים וטוב להם, אין להם מה לשנוא את ישראל באמת, אולי רק למראית עין כדי להראות סולידריות.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."