במסגרת כתיבת ערך בוויקיפדיה על מפת הקוד "סיריוס" רציתי לדון בשאלה כיצד הגיעה המפה לידי המודיעין המצרי.
כידוע המצרים תרגמו, הדפיסו והפיצו את המפה לפני מלחמת יום הכיפורים, מה שתרם כנראה ליכולתם לטווח כוחות על סמך האזנה לרשתות הקשר של צה"ל.
האם הועלו סברות במקור מבולמ"ס (הפרוטוקולים של אגרנט, פורומים וכנסים על המלחמה וכו') כיצד ומתי השיגו המצרים את המפה?

אז מה

בקלות

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

במתותא....

"בקלות"?? - נו לא כל כך.

בגדול, כל מה שנופל לחייל בסיני מהידיים, עף עם הרוח ואובד - יש לו סיכוי לא רע להגיע לידי המצרים...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ברוב ימות השנה היו מנשבות רוחות קלות באזור התעלה. סופות חול של ממש לא זכורות לי בימיה הראשונים של המלחמה...

הסיכוי שמפת קוד תיפול לה מידיו של חייל ורוח תנשב את שובל שמלתה..... עד הגיעה לכוחות מצריים וזאת מבלי שחייל זה או אחר יטרח ירים ויאסוף את המפה הינו סיכוי אפסי.

לרוב - היו מפות הקוד בשימוש בידי קצינים ומפקדים אחרים. האחריות לשמירתן היתה על שכם אנשים אחראים בדרך כלל. חיילים זוטרים, ולוחמים אחרים בדרך כלל לא הסתובבו עם מפות קוד ברשותם.

בדרך כלל גם היו מפות הקוד שהופצו אזוריות, כך שגם תפישת גליון או שניים לא היו מכסים את כל המרחב ממזרח וממערב לתעלה.

אינני יודע כיצד ומתי נפלו מפות הקוד הללו לידי המצרים. מייד לאחר המלחמה ניסינו לברר זאת ולא היתה בידינו תשובה חד משמעית לשאלה. אוסיף ואומר גם שהיתה גם סברה שהמפות הללו לא היו בידיהם לפני פרוץ הקרבות אלא נפלו לידיהם במהלך התקיפות והקרבות בהם כוחותיהם השטלתו על מעוזים, רכב משורין טנקים וחניונים אחרים של צה"ל (כמו גם מטוסים) בהם נמצאו המפות הללו.

מציע להזהר ולהמנע מלפתח אגדות אורבניות וקונספירציות בלתי מבוססות בנושא הזה.

מצד שני - התעמולה המצרית השכילה אז לתאר סיפורי ג'ימס-בונד על מרגלים מצריים בצמרת הפיקוד בצה"ל. אין צורך לשתף איתה פעולה.

בדואים עסקו בכל עבודות הניקיון בבסיס ואני מניח שהיתה להם גישה לכל מקום
אם התופעה הזאת היתה שכיחה בשאר בסיסי צה''ל בסיני
בהחלט יש לך אפשרות קלה נוחה ויעילה....למודיעין המצרי

ולא בשגרה, כך שהיא לא נופקה לכוחות בשטח עד למלחמה עצמה, ולא יכלה לעוף מהידיים של אף אחד מלבד מש"קי המודיעין שניילנו אותה בקמ"ניות.
כמו כן, האם זה אומר שעד למלחמה המעוזים (פורקן, לחצנית, בודפשט וכו') היו מוכרים בשמות אחרים?

אז מה

כמובן שכל הקוד היה שונה.... לפני "סריוס" היו בשימוש מפות קוד "יופיטר".

האם סיריוס לא נכנסה לשימוש בבט"ש כבר לפני המלחמה?
אני אמנם זוכר את מפת יופיטר, בה למשל ציר עכביש נקרא "מאזניים", ויש לי חור בזכרון לגבי החודשים שקדמו למלחמה. מנגד, אני זוכר בוודאות שההק"ש היה הק"ש הבט"ש. עובדה שגדוד "דרקון" נקרא "מנגן" גם בתחילת 1973 וגם בלחימה. בעוונותי הרבים, אני מודע לסיפור של הק"ש שהתעופף ברוח, אי שם בדיונות של אותו ציר "מאזניים" ולא נמצא.

.

שוב - בדרך כלל בבסיסים היו נוהלים נאותים לשמירה על מפות הקוד. מפות קוד לא עשו דרכן למזבלות ולפחי הזבל בהיסח דעת. מפות קוד ישנות נהוג היה לשרוף ולערבב האפר ואת היתרה להחזיר לפיקוד הדרום שם גרדו או שרפו אותן לפי נוהלים.

אני מסופק מאד אם הדרך ה"בדואית" שתארת במזבלות שארם הינה הדרך דרכה השיגו המצרים את מפות קוד "סריוס".

הערת אגב - בדואים לא עסקו בנקיון בסיסים במרחב התעלה ואף לא הסתובבו באופן חופשי באזורים הללו (כשעברו באזור ונתפסו, נחקרו ובדרך כלל הועברו לאל עריש וסביבתה או לחקירות נוספות.....!)

אלא על בדואים שהסתובבו חופשי בבסיס
ואני מניח שמפעם לפעם שמשרד היה ריק הם יכלו לבקר גם בו
ואולי גם לצלם מפות או כל מסמך אחר שנשכח על שולחן או תלוי על קיר
זאת אופציה כ''כ פשוטה וקורמת שקשה לי להאמין שהמודיעין המצרי לא ניצל אותה...

הכל ייתכן - אלא שאין זה סביר. לא שרתתי בשארם למרות שביקרתי שם לא פעם בתפקיד לפני המלחמה ההיא. לא זכור לי שבדואים הסתובבו באופן חופשי בבסיס שם. מהכרותי את צה"ל של אותם הימים, ולמרות כל התדמית שאנו מייחסים לו מאז, אני בספק שמשם ובאופן כזה באה הישועה למודיעין המצרי...

זאת ספקולציה בסבירות נמוכה. אבל....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיקיטל לא זכור לי שבדואים הסתובבו באופן חופשי בבסיס שם.

אצלנו (בבח"א 5) זה הגיע עד כדי שהכניסו חשמלאי ערבי לתקן משהו במגדל הפיקוח (למותר לציין שהוא היה מחוץ לתחום לכל חיילי הבסיס).
לא אשכח את זה, כי אני הקטנה והמושתנת, הערתי על כך לקמב"ץ.

המרגיז, שהיתה מודפסת מפת "סיריוס" חדשה אך לא נופקה לכל הכוחות בפרוץ המלחמה.
במקרה הזה המצרים היו חכמים יותר והם החליפו הכל, אותות קשר, מפות ואצלנו עדיין חשבו שזה רק תרגיל כשבוע לפני "התרגיל".
כאשר נכבש ש"ת פאיד אפשר היה לראות את מפת "סיריוס" כולה מתורגמת לערבית, אך זה היה כבר מאוחר מדי ...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מעבר לזה, לא חייבים להחזיק מפה מקורית בשביל לפענח אותה. כל מה שצריך הוא רשלנות קשר. מספיק שמישהו יערבב כחולים, חומים, צירים עם נ"צ ונקודות תבליט בשביל שמאזין קפדן יחבר את התצרף.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היה ברור שבאיזו שהיא דרך הגיע המקור העברי למצרים.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אכן החזקתי בידי את המפה הזאת ועיינתי בה לא מעט. ואני מעיד כי היתה קיימת.

איך הגיעה עליהם ? והאם קיבלוה לפני המלחמה או בראשיתה ? - על כך אין לי תשובה חד שמשמעית. המפות שבחנתי לא הגיעו מפאיד.

צ"ל "אליהם" ולא "עליהם"...

המפה שלהם, שגם אני זכיתי לראות היתה מדוייקת עד לרזולוציות של של מספרי סגולים ואדומים. ברור שהיא הועתקה מהמקור. מנגד, אני לא זוכר בדואים נכנסים לבסיסים.

.

לנו אמרו כי אחד הסיורים שהיה מאייש "מוצבי יום", שכח את המפה במוצב
וכשהכוח התקפל לאחר חשיכה, אנשי קומנדו מצריים שחדרו לחפש חומרים, מצאו את המפה, ממש לפני המלחמה.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

מכירים את סמוך הגדול וסמוך הקטן ?

מפות קוד תמיד היו,

מצרים בשטח תמיד היו.

בוא נניח שהיו להם מפות קוד ישנות ........... והיו !!!

(אם זה משחיטת לוחמים במעוז וניקוי ציוד או סיורים שהותקלו ממזרח לתעלה ומפותיהם נלקחו)

מה עושה מודיעין טוב?

מכין מהם מפות זהות אילמות.

מאזין כמו שצריך לקשר.

שולח סיורי מודיעין (זוכרים את השלטים הצהובים שחורים?)............

אוספים אחד לאחד ומרכיבים מחדש.

וכך ערב היציאה כבר יש להם תמונה חלקית די ברורה.

ותוך שעןת ספורות מנפילת המוצבים וההאזנה לקשר יש להם כבר מפה שלמה.

הלקח הוא קודם כל לא לזלזל באף אחד.

לשמור על בטחון קשר ומידע. (כאן כבר סמוך הגדול עובד שעות נוספות אפילו שרברב כבר לא יעזור)

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

שבזמנו הסתובב סיפור בבסיסי סיני על קצין מודיעין מיצרי שנכנס לבסיס צה"ל עם דרגות סא"ל, הגיע עד למבצעים והקמ"ניה ושם הוא הצליח להוציא מפת קוד. אין לי אפשרות לאמת את הסיפור. ייתכן שזו פשוט שמועה. יחד עם זאת, ע"פ אותו קרוב ששירת שם משנת 68 עד 77, הייתה דיי אווירת סחבקייה ו "הכל סבבה" בבסיסים בסיניי..

גוזמא סיפורית ידידי.

אבל לך תוכיח שאין לך אחות....

זה שקוף - המפה נתפסה או שוחזרה על ידי המצרים בקלות או בקושי לפני או במהלך המלחמה כתוצאה מהאזנה לקשר או מכיוון שבדואי או קצין מודיעין מצרי גנב אותה ממשרד או מצא אותה במזבלה או סתם מתעופפת ברוח או שמא במוצב יום או בטנק שרוף.

אז מה

להכין (לצלם) מפת קוד זה לוקח יחסית הרבה זמן לדעתי. לכן מתישהו היא אבדה למישהו והסיפור שנכנס קצין מודיעין מצרי ולקח אותה אולי לצ'יזבטים זה מתאים. כאן משהו איבד אותה והיא נאספה ע"י הקומנדו מצרי אשר שרצו הרבה באיזור.
מה שאני מנסה להגיד מדוע זה לא הוחלפה המפה בחדשה במיידי כאשר היה מלאי זמין וקיים.
גם זה צריך לצרף למחדל הנורא. כאן עלינו היה ללמוד ממצרים אשר הם החליפו הכל בחוכמה רבה.
(מה לעשות, זה מחיר היוהרה והגאווה שלנו)

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ראשית - לא ידענו בתחילת הלחימה שמפות קוד "סיריוס" אכן מצויות בידי האויב והוא עושה בהן שימוש. היו שמועות על כך בשטח ובפיקוד אולם באותם ימים קשים התרוצצו שמועות לכל כוון ובכל משב של רוח מדברית....שמעת דעה נחרצת על כל דבר. ולא דעה אחת בלבד....

שנית - אין זה פשוט כלל להחליף מפות קוד בסערת קרבות ומלחמה כאשר הפיקוד מנסה לשלוט ולעכן את כוחותיו שלו הפזורים, המתווספים (מילואים), הנעים והנלחמים לכל אורך החזית. הסיכון ביצירת בלגאן באופן הזה הינו עצום וסביר שהיה מוביל לסידרת בעיות שליטה עצמית של צה"ל בבחינת יצא שכרו בהפסדו...

שלישית - אם החלפה אינה מסודרת ומוסדרת (וכזאת כאמור קשה מאד לבצע במהלך קרבות שהאויב יזם!), קיים חשש גדול שמשתמשים של מפות קודמות ינסו להקביל ברשת בלהט קרב קוד חדש לקוד ישן כדי לוודא כי מדברים באותה לשון, או אז... הסיפור הופך למורכב הרבה יותר...

רביעית - וזאת בעייה שלא נותנים עליה את הדעת באופן רציני מספיק, בלהט הקרבות, דווקא המפקדים הבכירים יותר, במקרים רבים הפרו את כל כללי ונוהלי הקשר המוגן. מפקד קרא למפקד בשמו הפרטי, בשם משפחתו, בשמם של צירים מקובלים וידועים לכל כמו : ".... המפח"ט דילג ונמצא 3 ק"מ מערבית מטאסה... הקודקוד בדרך אלייך... פגוש אותו בעוד 20 קטנות 5 ק"מ דרומית משם.... כן באזור דורגלית 4...." - הבאתי כאן שיחה שלא הייתה, אבל ממש כאלה ואף יותר בעייתיות היו עניין של כמעט נורמה פיקודית. "היכן אריק...?" - מהדהד באזני כבר שנים.

כשהמטרה מקדשת את האמצעים - האמצעים הופכים למשניים, או אז גם המטרה נפגעת....

"עד כאן - עבור...."

מה בדיוק "החליפו המצרים בחוכמה רבה" ושעלינו ללמוד מהם ?

נאמר כאן איפהשהו למעלה כי המצרים החליפו את כל המפות שלהם שבוע לפני המלחמה. נראה כי לזה הוא התכוון.

אבל מה כאן החוכמה הגדולה שיש ללמוד ממנה ?

החוכמה - להחליף את מפות הקוד שבוע לפני שהאויב תוקף אותך

והחוכמה הגדולה - להחליף את מפות הקוד שבוע לפני שהאויב תוקף אותך, כשאתה לא יודע שהוא יתקוף...

וכאן סיכמת את עיקר בעיית מלחמת יוה"כ....

לו רק ידענו לאשורו שבוע מראש.....

א. ברור שבסערת המלחמה להחליף את כל המפות זה לא יילך ולא רציני. ההסבר שלך ממש מדוייק.
ב. אני מנסה להסביר שאפשר היה לחלק את המפות החדשות בין מח"טים לבין מפקדי אוגדות. היות שהם היו זמינים יותר לאיזור התפוצה. ברור לי שלא היה טעם רב להפיץ אותן למ"פ או למגדי"ם אשר נמצאים בשטח בסערת המלחמה.
ג. תדמיין לעצמך לרגע שאתה איש מודיעין של האויב ויש לך אפשרות להאזין לרשת אחת בלבד. רשת של מפקדת האוגדה או רשת של פלוגה או גדוד. איזו מהן היית מעדיף ליירט??
ד. נדמה לי שכתבתי מספיק, נכון?
ה. בפרספקטיבה של הרבה שנים הדברים נראים אחרת, אך האם באמת למדנו מהכשלים של אז.
נדמה לי שהרבה דיו נשפך במלחמות שנלחמנו לאחר שנת 1973.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אתייחס להערותייך:

ב. אני מנסה להסביר שאפשר היה לחלק את המפות החדשות בין מח"טים לבין מפקדי אוגדות. היות שהם היו זמינים יותר לאיזור התפוצה. ברור לי שלא היה טעם רב להפיץ אותן למ"פ או למגדי"ם אשר נמצאים בשטח בסערת המלחמה.
תגובתי - הפצת מפות הקוד למח"טים ומפקדי האוגדות, לא זו בלבד שהיתה חסרת תועלת אלא שהיתה מסבכת את הכוחות ואת הפיקוד עליהם. כיצד אמור מג"ד או אגד ארטילרי, או סיור בשטח, להבין הוראות מח"ט אם ברשותו מפות קוד שונות מאלה שאצל המח"ט...? בתוך שעות ספורות היו שוברים את הקוד בנסיונות שוא להבחין בין קוד ישן לקוד חדש וכאמור - יצא שכרו בהפסדו. אסור להכניס את היחידות ל"חצי הריון" בנושא הזה.

ג. תדמיין לעצמך לרגע שאתה איש מודיעין של האויב ויש לך אפשרות להאזין לרשת אחת בלבד. רשת של מפקדת האוגדה או רשת של פלוגה או גדוד. איזו מהן היית מעדיף ליירט??
תגובתי - השאלה אינה ריאלית במהותה, אולם מכיון שנשאלה כך אומר כי התשובה תלויה בסוג ושייוך "איש המודיעין המיירט" של האויב. אם המקשיב מסופח לגדוד לוחם, עדיף שיתרכז בהאזנה ליחידות הלוחמות ממולו, אין לו תועלת טאקטית רבה בהאזנה לאוגדונר.... מאידך גיסא, אם יחדת ההאזנה משרתת דרגי פיקוד גבוהים יותר, קרי דיויזיה, ארמיה, פיקוד וכיוב', הרי שחשוב יותר ליירט תשדורות פיקודיות גבוהות ולקבל נתונים גם מהיירוט הנמוך יותר. כאמור במציאות המצרית לא היו הדברים או ש... או ש.... אלא גם וגם...

ד. נדמה לי שכתבתי מספיק, נכון?
תגובתי - תמיד נעים וטוב לשמוע יותר.... לומדים ומלמדים כאחד. גם כשאין הסכמה גורפת.

ה. בפרספקטיבה של הרבה שנים הדברים נראים אחרת, אך האם באמת למדנו מהכשלים של אז.
תגובתי - זו שאלה טובה אבל קשה למענה. גם האויב למד ולומד. גם לו היו כשלים, גם אצלו לא קפאו על שמרים. אם נגיד כי למדנו מהכשלים הרי שהסיכוי רב שנחטא שוב בחטא האדישות והביטחון העצמי. אף פעם אין לעצור ולומר "למדתי". זהו מתכון לכשלון הבא. ובנוסף - עם חלוף השנים, משתרבבים סיפורים ואגדות (ראה כאן בשירשור...) ואנו מסיקים מסקנות פעמים שאינן מבוססות על אמת מבצעית-היסטורית בדוקה ואמיתית אלא על סיפורת של חבר של, שכן של, וכיוב' .

והיו כמה.
ראה מקרה יאיר דורי ואחרים.
אז ייתכן שהמפה שמפקד הכוח החזיק נפלה בידיהם.

זה היה הרבה יותר פשוט: אובדן מפה שלא דווח בשנת 1972.

מוות למחבלים!

אתה איבדת?
מאיפה הביטחון הזה?

דברים זולים עולים פחות!

טעות אנא למחוק

אכן, קיימות בנדון השערות רבות מהן דמיוניות מהן ראליות. אף אחת מההשערות אינה מאומתת. לכן צריך לצאת מנוקדת ההנחה הגרועה ביותר לצה"ל- כי אכן יש והיתה חדירה מודיעינית מצרית לצהל.
היה צורך להשקיע משאבים אדירים כדי לנסות ולסתום פירצה זו שעוד עלולה לפגוע בנו. זה עיקר תפקידו של "ביטחון שדה" שהוא כמעט חייל עם אלפי תקנים ומשכורות שוטפות. למען חשיפת הרגשתי: אני כלל לא בטוח שנעשה תחקיר צהלי מקיף ויסודי בעניין. צהל עסוק ב"קידום" וכול קצין ששואף להתקדם מרגיש שהוא חייב לעבור מדי שנה-שנה וחצי תפקיד כדי לצבור מה שיותר תפקידים ב"רזומה" שלו, לכן אני כלל לא בטוח שמישהו ישב ברצינות על המדוכה וניסה לפענח או לסתום את ה"פירצה". הלוואי ואני טועה.