17-09-2009, 21:09
|
|
|
חבר מתאריך: 01.10.07
הודעות: 201
|
|
ניתן היה לשרשר את התגובה שלי לאיזה תגובה או שתיים אחרות לפניי, שאני מחזק במידה מסויימת.
קשה לומר אם דווקא קצין כזה היה יכול להיות מועיל פי כמה לצבא מאשר בינוניים אחרים שלא הודחו.
הבחור ככל הנראה אסרטיבי, ואינני יודע בדיוק מה קרה שגרם לו לעשות זאת - ולכן קשה לשפוט.
יש אצלי ניצוץ של מחשבה שדווקא המעשה הזה נותן לו כמה וכמה נקודות זכות. יחד עם זאת - ברור לי לחלוטין שגם הדחה במקרה כזה היא מוצדקת - בכל זאת צבא.
ולסיכום - אנקדוטה של שתי מקרים שקרו לי בדרך לבה"ד 1:
שירתתי בחה"א וכידוע - שם צריך לעבור גיבוש.
ראשית - סומנתי על ידי ה-מ"מ שלי (שהיה שליש ולא רעה שדה קרב בחיים) כמסרב פקודה - כיוון שבתרגיל חוליה חייל שהיה מפקד הצוות (מס' 1) הופתע ע"י המ"מ בזמן הסתערות כשהוכרז שאנחנו רצים בשדה מוקשים. הבחור ששירת כמכונאי מטוסים לא ידע שקיים חיל הנדסה, ולא היה יצירתי כדי לחשוב על ללכת אחרה בעקבותינו או להזמין חילוץ מוטס..... ולכן מחוסר ברירה צעק "קדימה להסתער".
חשבתי לרגע לקום ולרוץ, אך משום מה החלטתי להפגין מחשבה ופשוט נשארתי לשכב ולחפות באש כשכל שאר הצוות רץ אל מותו.
מצד אחד - הרי לא הייתי מת, השדה דמיוני, ואכן ניתנה פקודה, והוא קובר את עצמו.... ומצד שני.....
מערכה שנייה - במהלך הגיבוש אנשים הלכו מכות כדי להתנדב ולחטוף אחד מהשני דברים לסחוב וכו'.
ברגע שהגיבוש הסתיים, הוכז על כך רשמית ב-ח'. כל החיילים התבקשו להתנדב ולפנות את מיכלי המים וציוד אחר, אפילו שהגיבוש נגמר - ואף אחד לא התנדב. אף אחד... ועל זה נאמר "בבה"ד 1 רק הקירות לא צבועים".
הציעו לי לצאת לקורס קצינים מאוחר יותר, אבל ויתרתי על התענוג ואני לא מצטער. אני אהבתי את הצבא על כל מגרעותיו - ואפשר לומר שוויתרתי על חלום, אבל אני לא מצטער היום, לא באמת. המערכת הזאת צריכה שינוי לדעתי.
|