13-06-2009, 20:54
|
יורם [דובוש] כהן ז"ל, איש כפר עזה, חבר בפורום הסטוריה וידיעת א"י
|
|
חבר מתאריך: 01.10.08
הודעות: 371
|
|
אני מסיר את הכובע לתשובת ארדיכל ושאר המשיבים
הסיבה העקרית שהעליתי את עטיפת הספר היא בגלל השימוש שהיה נהוג באותן שנים להשתמש במילה אדריכל בצורת ארדיכל. חשבתי שזה נחמד. מה שתפס את עיני היא העובדה שז'בוטינסקי תרגם את הסיפור' הזה של שרלוק הולמס, יחד עם ד. מרקוס. איני יודע על מרקוס רבות, רק שהיה כנראה היה אגרונום וכתב ותרגם מספר מאמרים בנושא מקצועו. אשמח לדעת בהמשך האשכול יותר פרטים על מרקוס.
פרט מעניין מצאתי בהקדמה בדף מס.2 של הספרון הזה בעל הכריכה הרכה. כאמור, בהוצ' פ. גינזבורג , ספריה קטנה. 1932 הנה מה שכתוב:
..."צוואת הארדיכל" הוא אחד הסיפורים שנתרגמו בידי אסירי-עכו, לאחר הפרעות הראשונות למנדט הבריטי בארץ; בכתלי בית-הסוהר זכרו ז'בוטינסקי וחבריו את הנוער הארץ-ישראלי ונשאו לבֵנים לבנין ספרותו. ...
הדבר נעשה במהלך אפריל - יוני 1920 הנה העובדות:
חודש לאחר ארועי תל חי (1.3.1920) ונפילת טרומפלדור, באפריל 1920 פרצו פרעות בירושלים. יהודים נרצחו ונפצעו, והבריטים החרימו נשק ב"הגנה", עצרו לוחמים רבים וגם את ז'בוטינסקי השליכו לכלא עכו. הבריטים האשימו את ה"ההגנה" בפוגרום הערבי.
ז'בוטינסקי הגן על עצמו במשפט הצבאי שנערך לו, ותקף את הבריטים בנאום חוצב להבות.
הוא נידון ל- 15 שנות מאסר עם עבודת פרך, וגירוש מהארץ לאחר ריצוי העונש.
ז'בוטינסקי חיזק את חבריו בכלא, וניבא את שיחרורם בקרוב. סערה פרצה בקרב הישוב בארץ, ובירושלים הוכרזה שביתה כללית לאות הזדהות עם העצורים. מחאות רבות היו גם בבריטניה עם דרישה לשחרר את העצורים.
בכלא עכו ז'בוטינסקי כתב את שירו המפורסם : "מני דן עד באר שבע / מגלעד לים /
אין אף שעל אדמתו / לא כופר בדם…". (עכשיו אנו יודעים שגם תרגם את צוואת הארדיכל).
במאי 1920 הופחת משמעותית עונשם של אנשי ה"הגנה", אך ז'בוטינסקי דרש ביטול פסק דין ולא חנינה. הנציב הרברט סמואל ( ב 6 ביוני) הכריז על חנינה כללית לכל האסירים הפוליטיים מיד עם הגיעו לישראל, וכל האסירים – יהודים וערבים שוחררו מהכלא.
ז'בוטינסקי לא וויתר על דרישתו ובמרץ 1921 זוכו מכל אשמה ז'בוטינסקי וחבריו.
|