2.8.1915 - מטולה

באשכול "רשימת שמירה" כאן בפורום הסטוריה וידיעת א"י בפרש, מוזכר השומר אהרון צבי ושנסקי. הסיפור של חייו ומותו הוא דרמטי ונראה לי שמתאים לספרו כאן. הוא היה חבר "השומר" ושמר במטולה, שם התאהב בבת אכר חנה בנסקי. הנערה לא נענתה לחיזוריו בטענה שהוריה מתנגדים שתתחתן עם שומר וגם הועידו אותה לחתן מטבריה (או בן מושבה כפי שמצויין באחד המקורות). סופו של הסיפור בכך שגושנסקי ירה ופצע פצעי מוות את אהובתו ואחר התאבד ביריה בעצמו, באוגוסט 1915 חנה בנסקי קבורה במטולה ועצמותיו של גושנסקי הועברו ממטולה לקברות השומרים בכפר גלעדי.ברשימת שמירה " מופיעה מצבתו של גושנסקי בקברות השומרים בכפר גלעדי,הנה היא שוב כאן. בנוסף אני מעלה כאן את מצבתה של חנה בנסקי במתולה באדיבותו של עודד ישראלי.
הסיפור המלא מופיע בחוברת "ארץ וטבע", בעריכת יעקב שקולניק, גיליון 102, מרץ-אפריל 2006
כתבו עודד ישראלי ויוסף גרינבוים. שם המאמר: "רומיאו ויוליה ממתולה"
עודד ישראלי ויוסף גרינבוים הם גמלאים המחפשים להנאתם, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בהיותם חלק מן הסיפור הציוני.
עודד ישראלי הוא יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

יוסף גרינבוים הוא יליד קריית-חיים, גמלאי של השירות ההידרולוגי, כיום תושב להבים.

[IMG]https://2009-uploaded.fresh.co.il/2009/04/16/44678282.jpg[/

ב"רשימת שמירה" יש גם קטע מראיון עם אחד מבני מטולה, יהושע לישנסקי, שנזכר באירוע הדרמטי
"אחד מהחלוצים ששמו היה גושנסקי, התאהב באחת מבנות המושבה, ההורים מצאו שזה לא לכבודם שבתם תתחתן עם חלוץ בתור שומר במושבה. היא הייתה מיועדת לאיש אחר מטבריה. אבל הוא בכל אופן אהב אותה מאוד ולחץ עליה שתינשא לו. היא אמרה: אני לא יכולה להמרות את פי ההורים שלי,. באחת השבתות שחזרנו מביקור בתנור(מעיין) שמענו שגושנסקי ירה בבתו של בנסקי, התברר שהבת של בנסקי עם עוד בחורה אחת, צפירה פרידמן, יצאו לטיול בסביבת המושבה. גושנסקי ניגש אליה, אל חנה בנסקי ואמר: מה היה הסוף, תינשאי לי או לא תינשאי לי?! היא אמרה לו אני לא יכולה להינשא לך כנגד רצונם של הוריי, אותו זמן הוא שלף אקדח וירה בה וירה בעצמו. כשהעבירו אותה הבתה היא חייתה שלושה ימים, הרופאים ציוו להביא קרח, אולי אפשר להציל את חייה. קר במושבה עוד לא היה ושלחו שליח מיוחד לחרמון להביא גוש קרח. היא החזיקה מעמד רק שלושה ימים ונפטרה. אני זוכר שכעבור שבוע ימים אחרי שנקבר גושנסקי בחלקה מחוץ לתחום, באו מהטורקים וביקשו לפתוח בחזרה את הקבר לבדוק את הגופה אם זהו אותו הקליע מאותו האקדח שנמצא על ידו."
http://66.102.9.104/search?q=cache:...clnk&cd=1&gl=il

לסיפורו של גושנסקי יש גם הקשר נוסף מעניין אותו אספר בהמשך.

באדיבות עודד ישראלי



הקישור לראיון עם יהושוע לישנסקי שערך איתו אורי שרפמן ב- 1968
http://www.yavneel.org.il/site/files/file_1332.rtf

הראיון כולל עוד ספורים מענינים ממטולה וכדאי לקרוא אותו

למרות המסופר שהיא נפטרה שלושה ימים אח"כ. האם גם הרוצח נפטר באיחור זמן?

תודה על התיקון, כן, שמתי לב ששמה של הנערה,שהייתה בערך בת 17 , הוא חנה בלסקי. אני מניח שהטעות בגלל הראיון עם יהושע לישנסקי שאמר את שמה לא במדויק או שהאיש שהעביר את הראיון המוקלט למסמך כתוב אולי לא שם לב וטעה.
כתוב שגושנסקי מת מיד. קברו המקורי במטולה היה ללא ציון, רק עם גל אבנים ליד הגדר (הוא הרי התאבד), יתכן שכשהעבירו את עצמותיו לכפר גלעדי הסתמכו כתאריך מותו במה שהיה כתוב על מצבתה של חנה בלסקי, שמתה מספר ימים אחריו.
בינתיים עודד ישראלי העלה בלוג שלו לרשת עם הסיפור כולו, מבוסס על המאמר שלו ושל גרינבוים ב"ארץ וטבע" 102 (2006). בבלוג יש גם ספורים מענינים נוספים של מצבות יחודיות מהגילויים של עודד ישראלי וחברו יוסף גרינבוים.
http://israelitombstones.blogspot.com

הסיפור המעניין הנוסף המתברר מקריאת תולדות חייו של אהרון גושנסקי, הוא על שלושת כלבי הדוברמן המאולפים שהביא מגרמניה לאחר שהשתלם באילוף כלבים. כי בארגון ה"השומר" רצו להכניס כלבי שמירה, מגן וחיפוש. בסופו של דבר הנסיון לא עלה יפה, אולי כי לא ידעו מספיק טוב ב"השומר" איך לטפל בכלבים או שהכלבים לא עמדו בתנאי הארץ.
ראו בבלוג של עודד ישראלי בסיפור
אהרן החלוץ וחנה בת האיכר - מתו באהבתם
בקטע שנקרא "אהרון והכלב"

"מתו באהבתם.." אבל לא נאמר אם הבת הסכימה למות, בינתיים זה יותר נראה כאילו הוא רצח אותה בטירוף של קנאה ולאחר מכן התאבד.. פיספסתי חלק?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דובושכהן כתוב שגושנסקי מת מיד. קברו המקורי במטולה היה ללא ציון, רק עם גל אבנים ליד הגדר (הוא הרי התאבד), יתכן שכשהעבירו את עצמותיו לכפר גלעדי הסתמכו כתאריך מותו במה שהיה כתוב על מצבתה של חנה בלסקי, שמתה מספר ימים אחריו.

השערתך מתקבלת על הדעת.
אגב, בעדות שבבלוג מסופר רק על "תל העפר שהיה על הקבר"; "לא הושם כל ציון על קברו", כלומר, אפילו לא גל אבנים.
ועוד אגב: בבלוג מסופר בקיצור כי אחר גילוי מצבת הנרצחת "נסענו לחפש את קברו של הבחור, חיפוש שהוביל אתנו לבית העלמין של "השומר" בכפר גלעדי". מרתק היה לקרוא האם וכיצד ניסו לאתר את הקבר הפינתי של הרוצח, וכיצד הוביל החיפוש להיכן שהוביל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דובושכהן בבלוג יש גם ספורים מענינים נוספים של מצבות יחודיות מהגילויים של עודד ישראלי וחברו יוסף גרינבוים.

אכן, עוד שני סיפורים מרתקים, אם כי, חסרי מקורות (לפחות בדוגמת אלו שניתנו בסיפור הרצח וההתאבדות). חבל.
בסיפור הרצח וההתאבדות נאמר כי "בדרך כלל כל הסיפורים שלנו מתחילים במצבה ישנה", ואכן, הסיפור על צורף מיוחד בנוסח המיוחד של המצבה, והסיפור על חרותי מיוחד באבן ממנו היא עשוייה. המעניין הוא האם אמנם החלו בבירור רק בגלל הנוסח והאבן המיוחדים? כלומר, האם אדם שהיה נתקל בנוסח המיוחד הזה, או בצורת האבן (בתמונה היא לא נראית מיוחדת כל כך. כנראה שבמציאות כן), היה מזהה שלפניו סיפור?

בקשר לנוסח, הוא מועתק שם:

מ"ק מהר"ר
אברהם שלמה זלמן
צורף זצ"ל
אשר הציל את נחלת האשכנזים
מידי הישמע' והשתדל בבנין
הבית המדרש מנחם ציון זי"ע
נלב"ע י"ט אלול שנת
תרי"א לפ"ק

[אגב, לפי זה צריך לתקן שם בפנים: 1851, תמורת 1853]

ומהנכון להעיר שנוסח זה הוא כמעט בלתי קריא (ובחלקו, אפילו לא כמעט) בתמונה שצרפו שם, והיה לנו סיפור מעניין עוד יותר אילו סיפרו כיצד הגיעו לפיענוח המושלם [ייתכן שהנוסח הועתק בספר 'חלקת מחוקק', שהמחברים בוודאי מכירים. נכון לעכשיו לא בדקתי בו]. הנה שוב התמונה:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://3.bp.blogspot.com/_npB_U7vsczU/SeYAuR6xwrI/AAAAAAAAAAc/rdIoal30rpE/s1600-h/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://3.bp.blogspot.com/_npB_U7vsczU/SeYAuR6xwrI/AAAAAAAAAAc/rdIoal30rpE/s320/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://3.bp.blogspot.com/_npB_U7vsczU/SeYAuR6xwrI/AAAAAAAAAAc/rdIoal30rpE/s1600-h/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F.jpg]

ציטוטים מהבלוג:
...השומרים רכבו על סוסות אצילות ובגורן נערכו הילולות לצלילי מנדולינות. ובימי שישי - ריקודים סוערים של בנים עם בנות – אם כך. מה הפלא שבת האיכר התאהבה בחלוץ?

"בחורה יפהפיה. הם התאהבו זה בזו. הוא היה בעיניה, חניכת תרבות צרפת - אינטליגנט ועדין, לעומת הבחורים הבורים והגסים של המושבה. נדמה לי שהייתה כבת 17 " אמרה לי שרה אבידן מארכיון מטולה.
-------
תחילה לא התנגדו ההורים לקשר שנוצר בין חנה לאהרון, שהיה גבוה, יפה-תואר ונודע כמיטיב לשיר. כאשר בילה הנוער בגורן בלילות הקיץ, היה אביה של הנערה עומד בחושך וממתין לבתו שתחזור הביתה, סימן שהוא מוכן לקבל את התנהגותה,
ההורים שולחים אותה מהמושבה לדודים שלה, אבל היא חוזרת. הנערה המאוהבת נותרה חסרת-ישע , לא קם בה האומץ למרוד בהוריה, היא נכנעה והודיעה לאהובה שעליהם לנתק את קשריהם, אחת ולתמיד, כמצוות ההורים.

פגשתי אישה מעניינת, החוקרת להנאתה פרשיות מראשית הישוב.היא סיפרה על מעין רוצח סידרתי, חבר מנחמיה, אשר בסופו של דבר נתלה עי שלטונות הוד מלכותו. מישהו מכיר?.

המושבה מנחמיה נוסדה בדצמבר 1902 – כ"ה בכסלו תרס"ג בשם "מלחמיה", והיא היישוב היהודי הראשון באזור בעת החדשה. בשנת 1921 שונה שמה של המושבה למנחמיה על שם מנחם, אביו של הנציב העליון הרברט סמואל.



מתוך: "בת שבע – סיפורה של בת המושבה", מורית גל-עד, מלוא בע"מ 2005 (בדילוגים)

רצח במושבה

מנחמיה, כ"ד בתמוז תרפ"ח 1928

שתי יריות פילחו את האוויר וקטעו באחת את דומיית הלילה. השעה היתה שתיים אחר חצות, ותושבי המושבה היו שקועים בשנתם. רחל הגננת, שחדרה היה סמוך למקום הירי, יצאה בבהלה החוצה ונדהמה לראות את השומר לוי ורשאי, שרוע על האדמה וכולו שותת דם. היא ניסתה לצעוק, להזעיק עזרה, אבל קולה נדם והיא לא הצליחה להוציא הגה מפיה. נחל דם זרם מגופו והיא ידעה שצריך לעצור את הדם. "איך עושים את זה?" שאלה את עצמה. בעוד היא מסתובבת אנה ואנה כאחוזת תזזית, שמעה לפתע את קולו של לוי שלחש בשארית כוחותיו: "לא ערבים ירו בי. הם ירו בי!"

"בת-שבע"! נשמעו קולות רמים בקהל, "חייבים להזעיק את בת-שבע"!

לוי, חברה-אהובה, נקודת האור בחייה העצובים, משענתה ותקוותה – נרצח!

השמועה פשטה במושבה כאש בשדה קוצים: "יוסף זליקוביץ נעצר".

ראשי ה"הגנה" לא רצו כנראה לערב את המשטרה הבריטית בעניין הרצח, מחשש שמא יתחילו לחקור, יגלו נשק לא חוקי והשאלה הראשונה תהיה: "מאין לזליקוביץ נשק?"

שלמה-יצחק רוזנפלד, מוכתאר המושבה, נתבקש לעשות הכול כדי לשחרר את בן המושבה ממעצרו.

"יהודי לא מסגיר יהודי לגוי ואפילו על פשע" הסבירו אנשי המושבה את מעשהו זה של רוזנפלד. את תחושתו האמיתית בשעה ששחרר את זליקוביץ מהמעצר קשה לדעת. ככל שנקפו הימים, לא יכול היה להשלים עם המצב וכמו ניעור מחלום בלהות: "בתוך המושבה מסתובב רוצח, עשב שוטה, רוצח עם דם על ידיו, המעז להלך במושבה כשחיוך על שפתיו, חיוך של ניצחון, ללא בושה וחרטה על מעשה הזוועה שעשה".

"אולי שגיתי כאשר נתתי יד לשחררו? הלא רצח הוא רצח. רוצח צריך לשלם על מעשיו" תהה. ואילו השאלה שהעסיקה ביותר את אנשי המושבה הייתה: מה היה המניע לרצח? היו שמועות, השערות, לחשושים, אולם הכול הוסיף להיות לוט בערפל.

סיפורים ואגדות סופרו במושבה. סיפרו על אהבה וחברות בין צעיר לצעירה מבני המושבה ועל חלוץ שהגיע לארץ מפולין והצעירה התאהבה בו וביכרה אותו על פני יליד המושבה.

בן-המושבה הפגוע לא היה מוכן לסלוח על כך! סיפרו על חברו של בן המושבה שהייתה לו יד קלה על ההדק והוא שביצע את המעשה, אך בפועל – לא היה משפט ולא היו נאשמים!

השאלות שהטרידו במשך שנים רבות, מאז רצח לוי ורשאי: האם ארגון ה"הגנה" היה מתעלם מרוצח, המסתובב חופשי ביישוב, לולא הנרצח היה חלוץ, אשר משפחתו אינה מתגוררת בארץ ישראל, ועל כן לא מופעלים כל לחץ ודרישה להעמיד את הרוצח לדין?





בכל מקום ובכל ישוב ישנם סיפורים "ייצוגיים", סיפורים שעליהם מגדלים את הדור הצעיר, סיפורים שמעבירים מסרים ומחזקים את השורשים של בני המקום.

אבל ישנם גם סיפורי "סוד", שגם הם קשורים למקום, אבל מוצפנים וידועים רק לוותיקי הישוב. לא מספרים אותם אבל הם קיימים ואף משפיעים בסמוי על האנשים כצופן בלתי פתור.

◄ אתם מוזמנים לשתף בספורים "ייצוגיים" ובספורי "סוד" מהישובים שלכם ולהראות איך הם ממשיכים להתקיים ולהשפיע על הישוב ואנשיו.



מנחות היום: אורית רוזנבליט, מיכל אבירי
מפגש אחה"צ: עם אסף ענברי

המקור: המדרשה באורנים. 19,04,2009.באתר יזכור נכתב כי לוי ורשאי נרצח עי ערבים.

אני קורא את התאורים והעדויות - מרתק. גושנסקי היה דוד של אימי . סבתי ציפורה לבית זקהיים היתה אחותו של אהרון. אני אוסף חומר על תולדות המשפחה ואימי שהיא כיום בת 91 יודעת מעט מאד על מה ארע שם. בבית מעולם הם לא דיברו היא מספרת. היתה להם רק תמונה של הדוד בחליפה וידעו שהוא מת. סיפור הרצח וההתאבדות לא היה ידוע לה ובעצם ספרו של אהרון אבן חן "חתונה בצידון" גילה לה את הסיפור הזה (הספר פורסם ב 1972). האפיזודה מתוארת שם !
בכל אופן אשמח אם יהיו עוד פרטים נוספים.
בספרו של גרשון גרא שיצא ב 1991-2 בהוצאה הראשונה "אנשי השומר חייהם ומותם" מסופר סיפורו של גושנסקי אבל גם גרא לא הכיר את סיפור הרצח וההתאבדות. אימי סיפרה לו והוא הבטיח לתקן בהוצאה השניה. לצערי לא ראיתי את הספר במהדורה המעודכנת. אשמח אם מישהו מכיר. תודה, חנני רפופורט