|
12-03-2009, 19:31
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.07
הודעות: 809
|
|
צי"דה לדרך
יום חמישי, ט"ז באדר התשס"ט, 12 במרץ 2009, 14:09
חמש שנים אחרי צאתו לדרך של פרויקט "צבא יבשה דיגיטלי" (צי"ד) הוא עמד במבחן של "עופרת יצוקה" • ועדיין, תקציבי העתק, הטכנולוגיה המתקדמת ואופי הלחימה שמכתיבה המערכת - מעוררים שאלות גם אצל מפקדי צה"ל • האם השימוש בה יוכל לצמצם את מקרי הדו"ץ לאפס? והאם היא תהפוך את המפקדים לרחוקים יותר מהשטח? • "אי אפשר להתכחש לקידמה", אומרים בזרוע היבשה, ומסבירים שצי"ד לא הופך את המלחמה למשחק מחשב - אלא למשחק מחושב
מיכל דניאלי וגילי כהן
השנה מלאו, במזל טוב, חמש שנים להולדתה של אחת התוכניות השאפתניות בצה"ל - פרויקט צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי), אבל למעשה, לא ניתן להגיד ש"צי"ד" - שמטרתו העיקרית ליצור מערכת שתספק תמונת מצב זהה, המתעדכנת כל רגע, למחשבו של המפקד בשטח ולמטה שמאחוריו - יכול להתהדר בתאריך יום הולדת ספציפי.
מה שהתחיל בשנת 2000 כצורך באיחוד תוכניות תקשוב שונות ששרטטו את צה"ל העתידי, המשיך בהכרזה על פתיחת הפרויקט מרחיק הלכת בשנת 2003. רק בדצמבר 2004, לאחר עיכובים רבים, הוא הותנע רשמית, ואז עוכב שוב כתוצאה מההתנתקות וממלחמת לבנון השנייה. אך נדמה שיותר מראשיתו המבולבלת, עתידו של הצי"ד, לפחות בממלכת החי"ר, אינו מובטח: נכון להיום, נרשם איחור משמעותי בלו"ז המקורי של התוכנית. מעבר לכך, מול המבחן הגדול באמת עומדת המערכת רק עכשיו - המעבר מהתוכניות הגרנדיוזיות על הנייר לתפקוד בידיו של לוחם החי"ר בשטח.
את אחד המבחנים הללו זימנה לו "עופרת יצוקה". מערכת צי"ד, שנחנכה לראשונה בתוכנית ההתנתקות, חזרה למגרש הביתי, ועל-פי דבריו של אל"ם גיל מעוז, ראש תוכנית צי"ד בזרוע היבשה, גם הוכיחה את עצמה. "עופרת יצוקה הוא למעשה המבצע הראשון שאפשר להגיד שהתממשה בו מלחמה מבוססת רשת", הוא אומר. "כל הכוחות בשטח, ברמת האוגדה, החטיבות והגדודים, צוידו במערכות צי"ד, ולמפקדות שודרו מיקומי הכוחות בזמן אמת".
גם אל"ם עופר עזרי, שעמד בראש המנהלת הטכנית של הצי"ד בזרוע היבשה בארבע השנים האחרונות ופרש לאחרונה מצה"ל, אופטימי לגבי המערכת. "כל האירועים שעברנו היוו חיזוקים והדגישו את הפונטציאל של המערכת החשובה הזו", הוא טוען. "היינו צריכים לעבור מפקדים, חלקם מפקדים בכירים, מפקדי חטיבות ותתי-אלופים, שהיו מאוד סקפטיים לגבי המערכת".
היום יכול כמעט כל חיל קרבי להתהדר במערכת צי"דית משלו. מערכת "שדר חם" מאפשרת קבלת נתוני ירי מדויקים של כוחות התותחנים, מענ"ק (מערכת עזר לניהול קרב) - מערכת ממחושבת המותאמת לטנק - שינתה את חייהם של לוחמי השריון ללא היכר, וגולת הכותרת של המהפך התקשובי גלומה, כנראה, בלוחם החי"ר. מי שתיאר בדמיונו לוחם עטוי אפוד המחזיק מחשב כף-יד שמאפשר לו לראות אל מעבר לגבעה הרחוקה, יכול כבר להתעורר ולצפות במציאות. עזרי מסתכל רחוק, מדבר בביטחון מוחלט לגבי העתיד ומשרטט צה"ל עתידני טכנולוגי במיוחד. "ב-2020 צה"ל יהיה כולו צי"די. הוא יתנהל לחלוטין ללא תלות בתשתיות נייחות, אלא רק דרך עולם טקטי נייד שנבנה על-פי צורך מידי, באופן אוטומטי".
בינה מלאכותית
פיתוחה של תוכנית צי"ד העלה לשטח את התרחיש שהרתיע רבים בצה"ל: הפרת מאזן הכוחות לטובת הטכנולוגיה. עזרי, בטוח לחלוטין בצורך בה: העובדה שהמ"מ יקבל את תמונת הקרב הכוללת לצג מחשב כף היד שלו - היא בעיניו המפתח להבסת האויב.
"הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הצי"ד הוא שבאמצעות האפשרות לחבר את כל מאמצי הלחימה - כוחות החי"ר, השריון, התותחנים, המודיעין והתקשוב - למערכת אחת, נוכל להגדיל משמעותית את האפקטיביות של צה"ל", מסביר עזרי. "אם נדע מה מיקומנו לעומת מיקום האויב והיכן נמצאות יכולות האש שלו, נוכל גם להכווין את הכוחות טוב יותר למקום הנכון, בזמן הנכון ובמידת העוצמה הראויה, ולהכריע את הלחימה".
את ערפל הקרב - חוסר הוודאות המלווה כל מערכה - מנסה מערכת צי"ד לצמצם. "המטרה היא ליצור תמונה מבצעית אחידה ומשותפת", מסביר עזרי. "את מה שיודעים במפקדת הפיקוד או האוגדה בעורף, ידעו גם המפקד והחייל הבודד בשטח. כל המידע שנאסף על ידי הגורמים השונים יעמוד לרשות הכוחות".
עזרי מסביר שמערכת צי"ד תאפשר דו-שיח גרפי לחלוטין בין המפקדים בשטח. "אם, למשל, ארצה להסביר באיזה נ"צ נמצאת המטרה ואיזה כוח צריך לטפל בה", הוא מדגים, "כל שאצטרך לעשות הוא לסמן את הכוח לו אני מייעד את המשימה, בנקודה שנייה לסמן את המטרה, ולמתוח קו ביניהם. כך מבין חייל החי"ר, הטנק ואפילו מסוק הקרב, מה בדיוק לעשות. הוא מקבל דרך המערכת את כל המידע הנדרש, כולל מיקום המטרה, יכולותיה, הרכבה, האם היא ממונעת או רגלית וכן הלאה".
בעבור רבים, חזון הלחימה הגרפית נראה דמיוני ותלוש משדה הקרב המאובק. אבל חוץ מהחזון מעורר ההדים, גם הסכומים ששולמו בעבור הפיתוח גררו תגובות. בדצמבר 2004, נתמנתה חברת "אלביט מערכות" לקבלן הראשי של המערכת, ועלות החוזה שנחתם הסתכמה בכ-900 מיליון שקל. עלות הפרויקט כולו מוערכת בכארבעה מיליארד שקל.
טבילת ה"אש" הראשונה של המערכת התרחשה דווקא במהלך מבצע שאיננו צבאי "קלאסי" - תוכנית ההתנתקות. מערכת צי"ד אפשרה לצפות ביציאת כל כוחות צה"ל משטח הרצועה. לאחר מכן החלה הטמעת המערכת באוגדות השונות. ניסוי מערכת הצק"ם-חי"ר (צוות קרב משולב), הגרסה החי"רניקית של הפרויקט, מתנהלת כבר יותר מחצי שנה בחטיבת גולני. "הגולנצ'יקים היו מאוד סקפטיים לגבי המערכת בהתחלה", מגלה עזרי, "אבל היום הם מפעילים אותה בצורה טובה. מפקדת החטיבה של גולני צי"דית לחלוטין, ולכן כבר נוצרה בכל החטיבה אווירת צי"ד".
לדבריו, בחטיבה מספר 1, שכל מורשתה מזוהה עם ערך החתירה למגע, מבינים את הצורך להתאבזר בעזרים טכנולוגיים, ולצעוד ברוח הזמן. "כאשר אתה רואה את כלל המטרות וכלל הכוחות שעומדים לרשותך", מנמק עזרי, "ההחלטה מי מתאים בכדי לפתור את הבעיה תהיה נכונה ושקולה יותר".
אבל מי באמת יחליט? המפקד, או המערכת הממוחשבת?
"אחד השלבים הבאים בתוכנית הוא הוספת בינה מלאכותית ככלי עזר לקבלת החלטות. עוד לא שילבנו את המנגנונים המורכבים האלה, אבל כבר היום אנחנו שומעים מהמפקדים בשטח שהמערכת מספקת להם כמות מידע עצומה. כדי להתמודד עם הכמות הזו חייבים לשלב גם מנגנוני סיוע לקבלת החלטות. המערכת יוצרת עודף מידע - שהוא חיובי, אמנם - אבל כדי להפיק ממנו תועלת מקסימלית, צריך 'לטפל בו'. התגובות שאנחנו מקבלים ממפקדים הן לא 'יש יותר מדי מידע', אלא - 'עזרו לי לטפל בו'".
הפוטנציאל קיים
על-אף התרגול "על רטוב" במהלך תוכנית ההתנתקות, אחד המבחנים של המערכת התרחש במלחמת לבנון השנייה. בתוך פחות מיממה מתחילת הלחימה פנה לאחראים על מערכת צי"ד מפקד זרוע היבשה דאז, האלוף בני גנץ. "הוא אמר: 'אני רוצה צי"ד לעניים'", משחזר עזרי. "למעשה, מכל היכולות שהמערכת מציעה, הוא רצה לקבל רק את תמונת המצב של כוחותינו. כלומר, בגלל שהמערכת עדיין אינה בשלה, הוא רצה לוודא שלפחות אחד מהמצבים שהתרחש רבות במלחמה - אש ידידותית - יצומצם. בדיעבד, אני יודע לפחות על שני מקרים בהם נחסך ירי דו צדדי בשטח לבנון בזכות המערכת". באחת הפעמים הללו, הוא מספר, נמנעה מחלקה שלמה של הנח"ל מלהיכנס לשדה מוקשים.
במלחמת לבנון השנייה געשו הביקורות על "מפקדי הפלאזמות" והועלו סימני שאלה בנוגע למערכת. למרבה ההפתעה, במבצע "עופרת יצוקה" היה השימוש בצי"ד רחב עוד יותר, אבל הביקורת ההיא דווקא נעדרה, בעיקר בגלל המפקדות המאובזרות מאחור, שאיפשרו למפקדים לשעוט קדימה. נדמה שהמבצע הצי"די הראשון ייזכר לא מעט בגלל תקריות ירי הדו"צ. "במספר מקרים שאנחנו יודעים להצביע עליהם, נתנה המערכת בזמן אמיתי מיקומי כוחות ומנעה חלק ממקרי ירי כוחותינו על כוחותינו עוד בתהליך התהוותם", מסנגר מעוז. "את המקרים שלא נמנעו נידרש ללמוד ולראות איך ניתן יהיה לצמצם, לפחות מזווית הראייה של מערכות התקשוב. אני לא רק חושב שניתן לצמצם את התופעה הזו, אני יודע - כי יש לנו דוגמאות חיוביות בהן הצלחנו למנוע את זה. ובכל זאת, לעולם לא יהיה מצב של 100 אחוז מניעה. יעד של צמצום משמעותי הוא בהחלט מטרה שצריך לשים לפנינו".
בתום המבצע הוקמה בזרוע היבשה ועדה לבחינת האפקטיביות של מערכות השליטה והבקרה במהלכו. "היו כמה תובנות מידיות שהגיעו מהשטח", מספר מעוז, "קיימת שביעות רצון מצד המשתמשים בשטח מהמערכת ומתרומתה. המשתמשים העלו לקחים רבים, ולשמחתי רובם המכריע של הלקחים האלה כבר יושם בגרסה המתקדמת ביותר, שאנחנו מטמיעים בימים אלה בצפון ובהמשך השנה נטמיע גם בדרום".
מעוז מסביר שבמהלך המבצע יצרה המערכת שפה משותפת בין כוחות היבשה, האוויר, הים והמודיעין. "הייתה שפה משותפת בין-זרועית ובין-מדרגית", מסביר מעוז. "מתחקירים ראשוניים עולה כי במקרים רבים התאפשרה סגירה מהירה של מעגלי אש על האויב".
הרמטכ"ל אמר בעבר שהוא לא זוכר שהושקע אי פעם כל-כך הרבה כסף במערכת שלא יורה ולא הורגת.
"אי אפשר למדוד את המערכת הזו ב'האם הדבר הזה גם יורה כדורים'", אומר מעוז. "הייחוד במערכת צי"ד הוא שהיא מסונכרנת עם מערכות הנשק מצד אחד, ועם מאמצי איסוף המטרות והמודיעין מצד שני. השילוב הזה מאפשר למפקד וללוחם לבצע טוב יותר את המשימה וכאן, למעשה, מקבלים את ההחזר על ההשקעה. מיקום האויב במערכת מתקבל בתוך שניות ובשניות נוספות משודך אליו אמצעי אש והמעגל נסגר, כלומר: המערכת היא בהחלט חלק מתהליך שנגמר באש. אבל תכליתה היא לממש את אותו החזון של לדעת ראשון, להחליט ראשון ולפעול ראשון, ובכך לממש את היתרון היחסי בשדה הקרב, ולהגיע למגע בעדיפות. צי"ד מאפשר את זה".
לא משחק מחשב
כמות המידע שמעבירה מערכת הצי"ד למפקדים אמנם מסייעת בידם, אבל מעלה חששות נוספים. מה עלול לקרות כשיותר מדי מידע מצטבר במקום אחד? הסכנה בנזילה שלו לידי האויב הופכת גדולה וממשית יותר, ואת הכוח - לחשוף יותר. "עוד טרם היציאה לדרך, בשלבי התכנון הראשוניים של המערכת, היינו מודעים לעובדה שכשיש לך מידע רב שמרוכז במקום אחד, אתה הופך להיות פגיע", מסכים עזרי, "לכן היה חשוב לפתח למערכת יכולות חסינות ושרידות".
מעבר לבעיית ביטחון המידע, יש חששות רבים שמלווים קצינים צעירים שחונכו על הלחימה הישנה מפני המערכת.
"אנחנו מכניסים את החבר'ה הצעירים האלה לדילמה קשה שמטרידה גם מפקדים בכירים יותר: על מה להסתמך קודם - על השטח או על הטכנולוגיה? ולכן, בתהליך ההטמעה חשוב לנו להזכיר כל הזמן שקודם כל צריך להילחם, ורק אחר-כך להסתכל במערכת. המפקדים חייבים לשדר לפקודיהם שדבר לא יחליף את הבנת השטח ואת יכולת קריאת המפה. אי אפשר להיות תלויים רק במחשב, הרי יכולות להיווצר בעיות. מה יקרה, למשל, אם המחשב לא יעבוד פתאום? צריך לאזן: לא לנטוש את היכולות הבסיסיות, אבל במקביל גם להרוויח מהטכנולוגיה".
אבל המציאות מלמדת אותנו שאנשים מסתגלים מהר לנוחות. לא קיימת סכנה של הסתמכות יתר על המערכת?
"בכל תרגיל עם מערכת הצי"ד מתרגלים גם הוצאת מפה וגם את התרחיש בו המערכת יוצאת מכלל שימוש. באמצע תראו"ג דואגים להתקיל את הכוחות ולהפיל את התוכנה. הצבא לא נולד עם מכשירי קשר אלא עם דגלים ויוני דואר, ובכל זאת אי אפשר להתכחש לקידמה ולהחליט ש'לא עובדים בנדב"ר, כי נשכח איך עובדים עם דגלים'. באחריותנו להוכיח שהמערכת אמינה ויציבה, אבל בו זמנית לשמר את כל יכולות הבסיס".
קבלת פקודה דרך צג המחשב רחוקה מאוד מכל מה שהלחימה הבסיסית נשענת עליו.
"אני מסכים, ואני גם שומע את זה מהמפקדים בצורה הכי ברורה: על הפקודה לא צריך לוותר, למרות שצי"ד היא גם מערכת רדיו. אסור לשלוח פקודה ב'אס-אם-אס'. יש לומר אותה בקול, בנחרצות ובמנהיגות של המפקד. המנהיגות עוברת טוב יותר דרך קול מאשר דרך קו על המפה, אבל אפשר בהחלט לחסוך על-ידי הצי"ד הרבה מאוד ברברת ברשת. במקום 90-80 אחוז של 'מיקומי, מיקומך, נע לפה, נע לשם' ברשתות הרדיו, נשאיר רק את 'כאן קודקוד, מטרה לפניך, קדימה הסתער'.
ובכל זאת, המערכת מרחיקה את המפקד מהחייל.
"אני לא חושב שאנחנו יוצרים ריחוק בין המפקד לחיילים, אלא הבנה טובה יותר של שדה הקרב ותקשורת טובה יותר בין הכוחות. אי אפשר להישאר באל"ף-בי"ת מיושן ולעלות על גבעה כדי לראות מה יש מעבר, במקום לשלוח מזל"ט. לא צריך לסכן את החייל סתם. צריך ללמד אותו שהמזל"ט הוא לא תחליף לעיניים, אבל הוא בהחלט יכול לסייע. זו הליכה על חבל דק: להסביר מה הטכנולוגיה נותנת, אבל גם להצביע על הבעיות שלה".
היו כאלו שחשבו שתקציבי העתק שהושקעו במערכת יהיו אלו שישאירו את צי"ד חסין לביקורת. למי שסבר כך, חיכתה הפתעה גדולה בשנה שעברה, כשהרמטכ"ל הכריז על ביטול פרויקט המחשוב של מערכת ניהול משאבי ארגון שהוערך במאות מיליוני שקלים.
היה חשש שגם פרויקט צי"ד יבוטל במחי יד?
"בהתחלה היו לא מעט כתבות של ציניקנים, שתהו האם הכסף נמצא במקום הנכון. ובכל זאת, לא חשבתי בשום נקודת זמן שמישהו יפסיק את הפרויקט הזה. התוכנית התקדמה מאתגר לאתגר, ובהתקדמות הזו הייתה לנו גם האפשרות להפגין יכולת - מה שהיה בעבורנו זריקת מרץ נוספת להמשך התהליך. זו לא הייתה עוד תוכנית גרנדיוזית על מצגת שקפים, אלא פרויקט עובד בשטח שאפשר לנהל בעזרתו לחימה".
המהפכה הירוקה
מקטרגי התכנית ודאי תהו מה יעלה בגורל צי"ד כאשר יפגוש את עולם החי"ר. תומ"תים וטנקים הרי במילא ממוחשבים, ומפעיליהם רגילים ללחיצה על כפתורים. החי"רניקים, לעומת זאת, לוחצים רק על ההדק. "עולם החי"ר הוא הקשה ביותר", מודה עזרי. "לא סתם אנחנו מתקדמים במהירות בכל הקשור לשריון ולתותחנים, ובחי"ר הולכים עקב בצד אגודל. אנחנו מודעים לבעיות, לדוגמה איך שורדים את עומס המשקל שקיים על הלוחם גם ככה, ומעמיסים עליו משקל נוסף. אבל בפועל, למרות המכשולים, נעשה שימוש נרחב ויום-יומי של גולני וגבעתי במערכת ה"משואה" ברצועת עזה. למעשה, מפקד האוגדה לא מאפשר מבצעים בלי צי"ד".
כרגע מתנסה פלוגה אחת בגולני בשימוש בצק"ם-חי"ר. בהמשך עתידה המערכת להשתלב גם ברמת הגדוד. "הסיבה שהפיתוח מתעכב קשורה לבעיות המשקל, הסוללות והטעינה ולהיקף לוחמי החי"ר - שהוא עצום. נדרשים לכך תקציבי ענק. לתחושתי, בתקופה הקרובה יקבלו במז"י החלטות לגבי הצטיידות ביתר יחידות החי"ר. לראות צנחן עם מערכת צק"ם-חי"ר זה ממש לא חלום. זה יקרה בעתיד הנראה לעין".
העתיד שמדמיין עזרי למערכת ורוד מאוד. "האתגר המרכזי שלנו לעשור הקרוב הוא שצי"ד ישתלב בכל מערך היבשה ויתחבר לשאר הזרועות, וזה אתגר שאפתני מאוד. שיתוף מידע כולל בין הזרועות במערכת הוא לא פרויקט פשוט בעבור צה"ל. כדי שזה יתאפשר, צריך להתחיל בקרוב צי"ד שלב ב', שעיקרו הכללת האוגדות שהוצאו מהפרויקט עם קיצוצי התקציב השונים".
במידה ופורצת מלחמה, לצי"ד יהיה מקום רחב יותר בשדה הקרב?
"אנחנו בסך הכל בתחילתו של תהליך ההטמעה של המערכת", מסביר מעוז. "זה תהליך ארוך טווח, שדורש לא רק הטמעה טכנית ותפעולית, אלא בעיקר שינוי עמוק בגישה התרבותית כלפי הפעלה של מערכות שליטה ובקרה. אנחנו רואים את השינוי הזה קורה, אבל השאלה הנכונה פה היא מה יקרה אם תפרוץ מלחמה לאחר סיום השלב הבא בתוכנית - בו תהיה מסה קריטית של יחידות המצוידות במערכת. במצב הזה אני משוכנע שיכולת הכוחות להיכנס לקרב מעמדת שליטה ולממשה תהיה ניכרת. צריך להגיד שאולי אחד הדברים החשובים שמערכת צי"ד מביאה הוא את יכולות השליטה אל המפקד, ולא את המפקד אל אמצעי השליטה".
התמונות מאתר דובר צה"ל
|
|