בשעה טובה החלטנו להביא חבר נוסף הביתה,
החיים עם כלב בבית יכולים להיות חוויה מדהימה, ועם זאת, יכולים להיות סיוט..
מאמר זה נכתב במטרה להפוך את החיים המשותפים לדבר יפה יותר, נעים ונוח.
מאמר זה לא נועד לבוא כחלופה לאילוף או ייעוץ אישי.

חינוך לצרכים:
הכלב מטבעו, חיה ששומרת על נקיון,
כגור, כמו כל תינוק, קשה לו להתאפק ולהבין, ופה אנחנו ננסה לגרום לו להבין כמה שיותר מהר, ללמוד לשמור על נקיון.
הכי חשוב, לשמור על ארוחות מסודרות, כי אם יש אוכל כל הזמן, וכל הזמן מנשנשים ממנו, גם מערכת העיכול עובדת כל הזמן, ואז קשה ללמוד להתאפק.
הדרך הקלה והנעימה ביותר ללמד גור להתאפק, זה ללמוד מתי הוא צריך לצאת, יש זמנים חשובים לטיולים:
*איך שהוא מתעורר, אם משנת לילה ואם במהלך היום,
*אחרי ארוחה, כ-10 דקות אחרי האוכל,
*אחרי משחקים מרובים,
*לפני השינה.

ניתן כמובן להבחין בשפת הגוף שלו:
*רחרוח מוגבר של הריצפה, בסיבובים,
*ייללות ליד הדלת,
*חוסר רוגע, לא ימצא לעצמו מקום.
חשוב מאוד לעודד אותו כשהוא עושה בחוץ (כלב טוב, יופי) אין צורך ללטף ולהפריע לו, ככה הוא ילמד שזה דבר חיובי,
יש צורך לכעוס עליו אם תפסתם אותו עושה בבית, לנזוף עליו "לא" ולהוציא החוצה מיד.
לכעוס על הכלב לא אומר להרביץ, ולא לדחוף לו את האף לצרכים, הוא רק ילמד לפחד מכם.
דבר שחשוב לדעת, אם לא תפסתם על חם, אפילו אם פספסתם רק ברגע, מאוחר מידי, כלב לא מסוגל לקשר בין מקרים שונים במרחק זמן, אפילו דקה..
לכן, נכעס רק שתפסנו על חם..
לזכרים יותר קל ללמוד להתאפק מאשר לנקבות.
ככלל, יותר קל לשלוט על צואה, ולכן שלב ראשוני, הכלב יפסיק לעשות צואה בבית, ולאחר מכן, יפסיק גם השתן.
גור, כמו תינוק, וכמו שלא נדרוש מתינוק להתאפק, צריך להיות סובלניים, גם עם הגור.

טיולים:
הצורך בטיולים לא קיים רק בשביל עשיית צרכים.
טיול משותף עוזר בייצירת קשר נכון ובריא.
כדאי לטייל עם הכלב מספר פעמים ביום, כדי שיראה עולם, ירחרח מה חדש בשכונה, יפרוק לחץ ויחלץ שרירים, כמובן שגם לעשיית צרכים.
עם כלבים גדולים, לא רצוי לטייל עם הרצועות הנמתחות, רצועה כזו מלמדת את הכלב למשוך, כמה שהוא מושך יותר, יש לו יותר חופש.
רצוי לטייל עם רצועה באורך קבוע בין ה-1.5 מטר ל-2 מטר.

מזון ותזונה:
קיים מאמר בנפרד בנושא

וטרינריה:
אפרט כאן את הטיפולים להם זקוק גור, כלב בוגר, וסימנים חשובים למצוקה.
גור:
1.5 חודשים-שנה
גור זקוק לסדרת חיסונים נגד מחלות כלבים, סידרה זו כוללת:
*3 חיסוני "משובעת" בעבר היו חיסוני "משושה", נוסף אליהם חיסון נגד עוד מחלה, נגד 7 מחלות כלבים נפוצות, ומסוכנות אשר תוקפות כלבים עם מערכת חיסון חלשה
גורים, זקנים, או כלבים חולים וחלשים.
מחלות אלו לא מסוכנות לנו, אך הכלב עלול למות מהן!
*כלבת, החוק מחייב כל כלב מגיל 3 חודשים, לעבור חיסון כלבת,
מחלה זו קטלנית ב-100% גם לכלבים, וגם לנו!
*שבב, החוק היום מחייב כל כלב להיות עם שבב, השבב משמש כתעודת זהות, אשר מוחדר בזריקה תחת העור, שבב זה מאפשר לאתר את הבעלים ע"י קריאת הנתונים בשבב.
*טיפול נגד תולעים, כל חצי שנה, ניתן בכדור או בזריקה.
*טיפול נגד תולעת הפארק, כל שלושה חודשים, תולעת המועברת דרך חיפושית, טפיל מסוכן מאוד אשר גורם נזקים חמורים בגוף הכלב.
בוגר:
*משובעת פעם בשנה,
*כלבת פעם בשנה,
*נגד תולעים, כל חצי שנה,
*נגד תולעת הפארק כל שלושה חודשים.

מידע נוסף:
*מגיל חצי שנה ניתן לעקר נקבות,
מגיל 9 חודשים ניתן לסרס זכרים,
מעבר לחשיבות העיקור, כדאי לדעת שכל כלב מעוקר זכאי ל-50% הנחה על חיסון הכלבת.
*המיתוס שאומר שכדאי לתת לכלבה להמליט לפחות פעם אחת, הוא בגדר מיתוס, אין לו שום בסיס והגיון.

*טיפול נגד טפילים חיצונים, לפי הצורך, יש לשים לב שהמוצר מתאים לגיל ולמשקל הכלב.

סימנים שמצריכים וטרינר:
*חוסר תאבון, אחד הסימנים למחלה ולכאב
*שילשולים ו/או הקאות למשך יותר מיום, יש לשים לב לתדירות, מרקם, צבע, דם, נוכחות גוף זר, ולתת לוטרינר את המידע הזה.
*עצירות ממושכת.
*חולשה ממושכת.
*דם בצואה, בשתן.
*נפיחות, כאב.
*ראש נטוי לצד אחד, מצביע על בעיה באוזן.
*צליעה חמורה או מתמשכת.
*קרחות.
*שינוי התנהגות קיצוני.

פסיכולוגיה בגרוש:
הטעות הכי גדולה והכי נפוצה בין מגדלי הכלבים, זה הנסיון שלנו כמגדלים, לתקשר עם הכלב בשפה שלנו, ואז להגיד, "הוא לא מבין.."

אין ספק שאנחנו הייצורים היותר חכמים בשילוב הזה (לא אצל כולם, ראיתי כבר שלא) ולכן הדרך הנכונה והיעילה, זה לתקשר עם הכלב בשפה שאותה הוא מבין, בשפה שלו, ולא לדרוש ממנו להבין את השפה שלנו (כשאני אומרת שפה, אני מתכוונת למכלול ולא רק מילולי).
הדרך הטובה והנכונה ביותר להבין איך כלב חושב, זה לצפות בתקשורת שלהם עם עצמם, למשל בסרטי טבע על להקות זאבים.

בתור התחלה, נבין למה נוצרות רוב בעיות ההתנהגות בכלבי בית,
נשיכות, תוקפנות, צרכים על רהיטים, חוסר משמעת, וכי'ו.
הכלבים, הם חיות להקה אשר חיים במבנה היררכי ברור ומסודר,
ישנו מנהיג, יש לו סגנים, אחרי זה הבוגרים, המתבגרים, ובסוף הגורים.

כלב בית שלא מבין את מקומו בהיררכיה המשפחתית, הופך להיות כלב בעייתי.
רוב כלבי הבית שגרמנו להם להבין שהם המנהיגים, הופכים להיות תוקפנים כלפי המשפחה, וכל שאר בעיות ההתנהגות.
כלב שמבין את מעמדו במשפחה, ומבין שהוא לא המנהיג, לעולם לא יתנהג בצורה כזו, ויהיה לעד כלב נוח ונעים.

מספר דוגמאות שאנחנו יכולים לראות בסרטי טבע ולהבין איך לנהוג בכלב בית שלנו,
כדי שהכלב יבין את מקומו, ולא יחשוב שהוא המנהיג:

*כשהלהקה הולכת בטבע, המנהיג תמיד מוביל.
*כשיוצאים עם הכלב לטייל, דאגו לצאת ראשונים מהבית, ולהוביל במהלך הטיול, תהיו אלו שמחליטים לאן הולכים, ולא ללכת אחרי הכלב.

*בטבע, כשהלהקה צדה טרף, המנהיג תמיד אוכל ראשון.
*בבית, רוב האנשים נותנים לכלב לאכול לפניהם, כדי שהוא לא יפריע להם בשעת האוכל,
דאגו לאכול לפני שאתם נותנים לכלב לאכול.

*בטבע, המנהיג ישן במקום הכי גבוה.
*בבית, עם כמה שיכול להיות כיף לישון עם הכלב, במיוחד בחורף, תמנעו מזה, זה רק מבלבל אותו לגבי המעמד שלו במשפחה.

*בטבע, המנהיג מחליט למי לגשת, ולמי להעניק תשומת לב.
*בבית, תנו לכלב תשומת לב, זה חשוב מאוד, אך כשנוח ומתאים לכם, ולא כי הוא דורש.

לעיסות:
לרוב, בעיה זו באה לידי ביטוי אצל גורים ולא אצל בוגרים.
גורים מחליפים את שיני החלב שלהם בשיניים קבועות בגיל 3-6 חודשים.
תהליך זה כואב וגורם לרצון לנשוך, ממש כמו אצל תינוק שמצמיח שיניים.
זה טבעי ונורמלי שהכלב ילעס מה שימצא.
יש סיבה לכעוס עליו ולנזוף בו כשרואים אותו לועס משהו שאסור לו, אבל מיד כשהוא עוזב, יש לספק לו תחליף ללעיסה, שאותו אנחנו מעוניינים שילעס.
כלומר, אומרים לו בשפה שלו "את זה אסור, אבל את זה מותר".
אצל רוב הכלבים, הבעיה תפתר מעצמה סביב גיל שנה, שנה וחצי.

*אין לספק לכלב נעלים ישנות או כל חפץ שלנו ללעיסה, כלב לא מסוגל להבחין בין נעל חדשה שאסור לישנה שמותר, נעל זו נעל זו נעל.
יש לספק לו צעצועי לעיסה משלו.

נשיכות:
אחלק את הכלבים הנושכים לכמה סוגים:
*גורים
*תוקפנים
*פחדנים
אגע כאן רק בהתנהגות גורים, כי בכל השאר יש צורך בטיפול ממוקד לאחר איבחון הבעיה הספציפית.
גור מתנהג בבית, כמו שהיה מתנהג בטבע, עם כל שאר האחים שלו.
גורים בטבע משחקים בלנשוך אחד את השני, ככה הם מפתחים מיומנות ציד ולחימה.
הגור שחי בבית, מתנהג בצורה הכי טבעית לו, מכיוון שלנו זה לא נעים, יש צורך לעצור את זה כל עוד הוא גור.
אנחנו מבינים שהוא גור, ורק רוצה לשחק, אך אנחנו צריכים להסביר לו שגם אנחנו רוצים לשחק, אבל נשיכות לא מקובלות.
כשהוא נושך, יש צורך לנזוף בו "לא" ואיך שהוא מפסיק, לשבח אותו ולשחק במשחק שמתאים לנו, כמו לזרוק לו משהו שיביא.
עוד דרך להעניש כלב על התנהגות לא מתאימה, זה להתעלם ממנו, פשוט לסובב אליו את הגב ולא להתייחס אליו.

מספר כלבים בבית:
כשיש מספר כלבים בבית, נוצרת לרוב בעיה, התקשורת בינהם יותר טובה מהתקשורת שלהם איתנו.
ניתן לפתור את רוב הבעיות ע"י לימוד כל הכלבים את מקומם במשפחה, את מקומם בהיררכיה.
ברגע שכל הכלבים יבינו (בעזרת הטיפים שהזכרתי קודם), שהם לא מנהיגים של אף אחד, אלא אנחנו, לא יהיו עוד בעיות, והם לא יתנהגו כאילו אנחנו שייכים להם,
הם לא יריבו יותר על מי המנהיג, כי יהיה להם ברור שאף אחד מהם.

*כל מה שנרצה ללמד את הכלב או לשנות התנהגות מסוימת, יש צורך בעקביות תמידית.
אם החלטתם שאסור לו לעלות על המיטה למשל, אז תמיד אסור לו, גם אם אתם ממש רוצים שהוא יעלה.
אם לא נהיה עקבים, ניצור בילבול ותסכול אצל הכלב,
ולא נצליח ליצור איתו תקשורת טובה.