כמה נקודות עיקריות:
שירות בנות ואורך שירות בכלל:
שירות 3 שנים הינו חריג. מדינת ישראל חתומה על אמנה הדורשת שלא יהיה שירות מעל משך מסויים (שנתיים אני חושב) וכרגע מנצלים פרצה משפטית בשביל לשמור על משך ארוך יותר.
מקומו של הרב והעו"ד הוא בביה"כ ובביהמ"ש - נרצה את פועלם נפנה אליהם.
בכל מקרה - לגיוס סדיר ושירות "קצר" (3 שנים) יש משמעויות. המשמעויות הן שלא מלמדים יותר מדי דברים את החיילים. מלמדים אותם לעשות דבר או שניים, כך שאפילו אלה שלא בז*ן שלהם, לא יוכלו לקלקל יותר מדי. מעבר לזה? שירות בנות
חייב להשתוות לשירות בנים, ההפליה הזו לפי מין, לא רק מרגיזה, היא גם חסרת הגיון.
תראה, אני בעיני ראיתי מה שווה מי שמטפל בכלי 10 שנים ברציפות, הוא לא היה חכם מדי, יתכן והיה מי שמגדיר אותו ערס, אבל לשמע הרחשים מניסיונו הוא אמר בשניות בדיוק מה להחליף.
לגבי נשים, 18חודש - אין לך זמן ללמד כלום.
כמעט כל תפקיד עורפי (לא פחות חשוב) אתה יכול לאייש בנשים. גם בעבודה על רק"מ, באחוז מאוד קטן של הזמן אפשר ללמד אותן שלא ירימו 60 ק"ג וזו לא בושה להביא את הגורילה בן ה- 18 שיפתח את הרתמה בקוטר 2 אינץ.
נקודה שניה היא שירות קרבי (קל). לא ברור לי למה שירות קרבי הוא עדיין התנדבותי לבנות.
אינני רואה עצמי כשובינסט, אבל אציג לך דוגמא: לפני כמה ימים לקחתי טרמפ סטודנטית באוניברסיטה - לדבריה היא היתה מג"בניקיט, גובה מגיע לי לכתף, משקלה כחצי ממשקלי והתחושה הכללית היא שאם הייתי רוצה להזיק לה זה לא היה קשה מדי. כעת הצב אותה ועוד 3 כמוהה במחסום יחד עם אלפי תושבי יו"ש (שאינם אזרחים ישראלים), קח בחשבון את אופן ראיית האישה אצל חלקם ואתה יוצר מצב בו יתכן ויהיה מי שינסה לפגוע בהן - ויתכן והוא לא היה מנסה אם היה רואה סביבו 4 גברים עם M16.
רק למען הסר ספק, אינני יודע איפה היא היתה מוצבת, אבל כל עבודות הבדוק על נשים חייבות להעשות ע"י נשים, גם הפגנה בה נשים תוקפות עדיף שיהיה מטופל ע"י נשים (שום צלום בו נערים בני 19 מכים נשים לא יצטער טוב על מסכי הטלוויזיה).
עם כל הכבוד, כל מי שמתאימה לשירות קרבי, צריכה לבצע אותו.
כאן אני שוב חולק עליך, מי שלא מסוגלת תודעתית עדיף לא לדחוף אותה לכזו סיטואציה.
אני חוזר על החישוב - כל פלוגה סדירה משחררת 10-14 פלוגות מילואים. פלוגת בט"ש סדירה, משחררת לפחות 14 פלוגות מילואים מבט"ש. 14 פלוגות מילואים = לפחות 3200 ימ"מ בשנה שמוקדשים רק לאל"ת.
כאן אני יותר ממסכים.
חישוב מהיר לפי ממוצע שכר מדבר על חסכון של כמליון ש"ח בשנה, רק על האל"ת ורק מפלוגה אחת. גם אם תבצע מסלול הכשרה לפי המלצות מחקרים של צבאות זרים, שאורכו כשנה (חצי שנה בניית כושר וחוזק פיזי, השאר הכשרה), עדיין "תרוויח" שנתיים של אותה פלוגה בתע"מ, ואם תהיה חכם - תבנה סביב כל גדוד כזה, "חטיבת" מילואים שתפקידה לעשות את אותו תפקיד בדיוק.
גדוד כזה, יחד עם יחידות המילואים שלו, ישחררו 14 גדודי
חי"ר (ותחשוב כמה זה בשריון ותותחנים) במילואים מתע"מ בגבולות שלום.
תוסיף לזה כל מיני משימות משמר שמטילים על יחידות לוחמות סדירות ומילואים, ותקבל חיסכון אמיתי בסד"כ, ויותר חשוב - במוראל של הלוחמים.
מסכים.
הלאה - קצונה וקבע:
חשבתי על זה קצת, וההבנה שלי את מהות ריבוי הקצונה בצה"ל היא כזו:
קצינים הם למעשה חיילים בעלי מוטיבציה רבה (שאחרת לא היו הולכים לקורס) שמבצעים שירות ארוך במיוחד - 4 שנים. ז"א, במקום להחתים חיילים לפרקי זמן ארוכים, דוחפים קצינים (זולים) לכל מקום ובכך אתה מבטיח מוטיבציה ואורך שירות (אבל לא איכות...).
אני מסכים שצריך להחליף את רוב הקצינים בנגדים, ומעבר לזה - אין כמעט שום סיבה שקצין יפקד ישירות על חיילים. קצין צריך לפקד על נגדים והם בתורם על חיילים. כך אתה יותר מצב בו יש קצין צעיר, ויש נגדים ותיקים ומנוסים מהם הוא לומד את
המקצוע
כמה זה ריאלי? אני לא יודע. אני רק יודע שצריך לנסות ולהגדיל את כמות נגדי תפקיד ראשון בצבא בתפקידים מקצועיים זוטרים, שאת חלקם אתה רואה קצינים צעירים עושים, ובאחרים, חיילים מגדילי ראש (או לא...).
אני הייתי שוקל כי כל טנק יהיה לפחות נגד אחד שישמש כמפקד הכלי ואולי יותר. מדובר בכלי יקר, דורש אמון והתמקצעות, אינני יודע כמה חיילי צה"ל יודעים למצות מכלי מודרני זה.
כנ"ל לגבי ראשי חוליות החמוש - השמוש המושכל, התחזוקה הנאותה יכולים לחסוך מאות מליונים, בנפנופי ידיים - הרבה יותר מתוספת עלות השכר.
ת"ש וגאוות יחידה:
אני מכליל את שני הפרמטרים האלה יחד מכיוון שהם משפיעים אחד על השני באופן מובהק לדעתי.
בכל אופן, יש צורך עז להקטין את כמות הבולשיט שחייל מבצעי עושה. זהו אולי אחד מגורמי השחיקה הכי קשים לטעמי.
הקטנה של הלוגיסטיקה שהלוחם נדרש לעשות למינימום (גם זו המחוייבת, ובעיקר המונפצת) תביא לשיפור בראיה העצמית של הלוחם את עצמו, ובדרך בה הוא מבין את התפיסה של המפקדים אותו. זו תשפר את איכות התפקוד של הלוחם - ותיצור גאווה להשתייכות ליחידה ("אנחנו עובדים תכל'ס. לא מז**נים אותנו סתם"). אפשר להשיג זאת במיכון מטלות מסויימות, ואפילו ביצירת מסגרת גדודית שתבצע עבודות כאלה. למרות שהנשר שם יכול להיות גדול (בכלל לא מחייב, אגב) - מה שחשוב הוא שקיומה של מסגרת כזו מקטין את הנשר ביחידות הקריטיות - הלוחמות.
ברגע שיהיה סד"כ גדול יותר, אפשר גם להקטין את עומס העבודה ל-8 שעות ביום ולאפשר זמן למנוחה ופנאי.
זוהי נקודה מאוד חשובה לטעמי, ואני חושב שאפשר לראות את תוצאותיה יפה מאוד ביחידות מילואים המקפידות על כך.
מסכים
שחרור בלתי מועילים:
מי שלא מועיל לצבא - אחת ושתיים לשירות לאומי. תחזוקת ימ"חים, שירות בבתי חולים, עבודות ציבוריות וכיוצא בזה.
מסכים
חטיבת כפיר - זה לא שאני לא דוגל בכך שלא צריך לאמן אותם. כן צריך לאמן ולהכשיר, אבל לנושא הספציפי שלהם. אין צורך לבזבז הקצאות על מרגמות, טילי נ"ט (סיור, צלפים ונשק כבד דווקא כן). אין צורך לבנות מעטפת חטיבתית, ויחסית כמות האימונים הנדרשת קטנה יותר.
אתה שמעת אותי כותב דבר על מרגמות, טילי טאו, טילי גיל???
אני דברתי בעיקר על תחמושת זולה - נניח לקחת אותם למתקן אימונים של סיירות (מדי פעם - כשיש מקום פנוי) ולהעביר להם קורסים על שטח בנוי, לוחמה זעירה, התקלויות מטווחים קצרים.
אני מדבר בעיקר על שמוש ב- 5.56, 9מ"מ ואולי 7.62 לא יקר מדי.
מעבר לזה שזה שמושי זה לא יזיק למורל.
לגבי גם וגם,הייתי משלב אותם לתרגילי שת"פ עם שיריון - אבל לא לתת להם להשתמש בתחמושת יקרה - אז הטנקים יעשו גם איתם תרגיל כמה זה כבר יעלה מעבר לשעות המנוע של הטנק והפגזים?
אני בטוח שאפשר לחשוב על עוד.
זהו בקיצור נמרץ...