|
29-01-2009, 23:17
|
|
|
חבר מתאריך: 18.05.07
הודעות: 1,200
|
|
תודה על התשובה המפורטת והמושקעת !....
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי nec_000 שמתחילה ב "ישנן כמובן עוד סיבות שלא..."
בשמחה, התודה כמובן הדדית.אבל מקריאה (וקריאה חוזרת) של הדברים נוצר אצלי שוב ושוב הרושם שההשענות על כלי הטייס של חיל האויר היא עם כל הכבוד יותר מדי "כבדה" !
מה זו "יותר מדי כבדה" ?
האם לעניות דעתך אחוז המשאבים המושקע בחי"א מהווה נתח "כבד" מדי מסך התקציב הבטחוני ?
*אציין ואזכיר, כי מערך הנ"מ כלול בחיל האויר, ואיננו כלול בחילות היבשה.
אתה מציג את המציאות כפי שהיא משנת 82 הווה אומר שעיקר ההתמודדות של צה"ל הוא מול ארגוני טרור/מליציות !
נכון. ומדוע ? משום שזוהי למעשה תולדה של ההרתעה שהצלחנו להשיג מול מדינות ריבוניות - ובאופן מכובד יש לציין.
מצרים השלימה עם העובדה שישראל (גם אחרי ההפתעה שעשו לה ב-73) היא פשוט בלתי מונצחת באיזור שלנו.
סוריה הבינה שהיא לבד, גם חלשה עוד יותר ממצרים משמעותית,
וגם קיבלה שיעור מאיר עיניים ב- 82.
זה עקרונית נכון ועבור תנאים שכאלה הצדק עמך
ואוסיף על דבריך, שכנגד אימוי טרור/מילציות שלהם אין חיל אויר, אנחנו לא צריכים מענה נ"מ.
כשהכוונה היא שבאמת עד עתה כלי הטייס של חיל האויר ביצעו את מגוון המשימות שהוטלו עליהם בצורה מצויינת (או לכל הפחות - טובה), עם זאת אני לא יכל להשתחרר מהמחשבה שיבא יום ובו שוב נאלץ למצא את עצמינו מול צבא או צבאות סדירים !
האם גם אז זה יהיה נכון להשען על הכח האוירי בלבד?...
רגע: ומה היה עד 82? לא היינו בעימותים מול צבאות סדירים?
ודאי שהיינו. ואם כך, אז איך תסביר את העובדה שגם אז - חלוקת המשאבים היתה כפי שהיתה, ובכל זאת מבחן התוצאה הוכיח כי הבחירה היתה הנכונה ?
בהנדסה יש מושג מקובל והוא, "שמה שעובד אל תשנה אותו".
יש כנראה סיבות טובות, לעיתים נסתרות מהעין, או שלא מובנות בהתבוננות ראשונה, אשר הן אלו שהביאו למצב (גם חוק היד הנעלמה אם תרצה).
אני מאמין שבמצב שכזה (שהוא חמור שבעתיים מלחימה מול ארגון טרור כל שהוא ולמעשה עלול להוות סכנה מוחשית וקיומית עבורינו) חיל האויר יהיה עסוק עד מעל הראש קודם כל בייצוב של עליונות אוירית
נכון, וזה גם מה שהיה ב- 67, 73,ו - 82.
על כל המשתמע מכך (תקיפה של בסיסי חילות האויר שמנגד/סוללות נ"מ וקרבות אויר) כשמאידך אין לי בכלל ספק וכל בר דעת יסכים איתי שבסיסיו יהיו בין המטרות הראשונות לתקיפה אם באמצעות טק"ק/רק"ק ואם באמצעים אחרים !
חיל האויר שלנו הוא מצווין ואני מעריך אותו ללא סייג אך עם כל הכבוד מה יעשו כלי הטייס המפוארים מבלי יכולת להמריא או לנחות?...
זה לא כל כך פשוט כפי שזה נדמה לעיתים, להשמיד את יכולתו של חי"א הישראלי מלהמריא ולנחות - ולא נכנס כאן לפרטים שכן מרביתם, מן הסתם, מסווגים.
אני חושב שמדינת ישראל חייבת לבסס לעצמה מערך נ"מ מתקדם מעובה ויעיל עם כמה שיותר שילוב של מערכות ואמצעים מפיתוח עצמי (שהרי טילי "פטריוט" ו"הוק" הם עדיין לא נחלתו הבלעדית של חיל האויר הישראלי למרות כל השדרוגים והשיפורים שבוודאי הוכנסו בהם) !
מערך הנ"מ הישראלי ואני אחזור שוב, הוא ממש לא פעוט, או חלילה לא צפוף דיו (במיוחד במדינה קטנה כשלנו).
אפנה אותך בנוסף לקריאה חוזרת של הפוסטים הקודמים שכתבתי בנדון, בו מוסברים באופן רהוט, מהן "מגבלותיו האינהרנטיות" של מערך נ"מ, ומכאן מדגיש, כי גם נסיון לעבות מערך זה עד בלי די, לא יניב בהכרח תפוקה הגנתית משופרת מהותית מעבר למה שיש כיום.
מערך שכזה חייב יהיה להתבסס על טילי נ"מ לטווחים קצרים - בינוניים ולפחות מערכת אחת שתהייה מסוגלת להעסיק מטרות בטווח ארוך במיוחד !
אגב, מי אמר שאין כיום ביידי מערך הנ"מ הישראלי (על כל מרכיביו) יכולת שכזו ? ואולי יש ? אך פשוט הידיעה על כך איננה, או עצם קיומה איננו נחלתו של הציבור....
יכולת הגנה עצמית משופרת שכזו תוכל לדעתי להפחית ולו במעט מכמות האיומים על שטח המדינה ומתקניה הרגישים ובשל כך להפחית גם מנטל המשימות ההגנתיות שיונח על כתיפיו של "המערך המוטס" שלנו !
כל השקעה בנ"מ נוסף, תבוא על חשבון חלופה אחרת - נאמר במשל שלנו, מטוסי קרב.
עכשיו: מצד אחד הרווחנו יכולת הגנת נ"מ משופרת, אבל הפסדנו כלים אוויריים שהיו יכולים במקביל לבצע (אם כך היינו מטילים עליהם) את אותה משימה.
אבל כעת הם אינם עוד, כי בטלנו אותם לטובת מערכת נ"מ חלופית.
ומכאן למדים: שלכל בחירה, יש משהו שויתרנו עליו במקום אחר.
במהלך המערכה, הויתור על טייסת לטובת מערכת נ"מ, עשויה להוות מרכיב קריטי, כשנצטרך את אותם מטוסים תוקפים, בשלב ההתקפה (כמו בכדורסל).
יש שלב הגנה, ויש שלב התקפה.
פיני גרשון מעדיף 5 שחקנים על המגרש, שהם שחקנים ורסטיליים - הווה אומר, שחקנים שרצים על הקווים בין קצות המגרש: פעם אחת מגינים, ופעם אחת לכשהכדור בידהם - תוקפים.
מצב זה עדיף מהותית עבור פיני דרשון, מאשר מצב (למשל) בו יש לו 3 שחקנים שתקועים רק בצידו ההגנתי של המגרש, ולא רצים ביחד להתקפה עם שני החלוצים.
הפחתה מאותו נטל ובשל כך התפנות למשימות אחרות ניתן להשיג לפי דעתי אם יוקם גם מערך של טק"ק טקטי לטווחים של עד 300 ק"מ אך זה כבר נושא לדיון בפני עצמו.....
נכון, זה נושא שנוטל נתח לא פעוט בהחלטות הדרג הצבאי הבכיר.
כמובן שהנושא מסווג - וטוב שכך.
וחשוב לי לציין שכל מה שנכתב לעיל הוא על פי הבנתי ודעתי בלבד ומבלי להכנס לתו"ל לחימה זה או אחר !
לבני.
ודבר נוסף...
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "תודה על התשובה המפורטת והמושקעת !...." אין ספק שעליונותה האוירית של ישראל במבצע של"ג היתה ברורה אך אם אינני טועה עדיין היו מקרים בודדים בהם נפגעו מטוסי חיל האויר (מאש מן הקרקע אמנם) ע"ע מטוס הסקייהוק של אהרון אחיאז ז"ל ואם אני זוכר נכון גם מטוס כפיר....
-------------------------------------------------------------------------
לבני,
אני נוטה להסכים אתך, אבל בתור איש נ"מ לשעבר, אולי אני משוחד. אני חייב לציין שבזמני, עם כניסת מערכת הפטריוט, חיל האויר התחיל להתייחס ברצינות רבה יותר לנ"מ, חלק מהעניין היה גם תוספת הכיסוי שניתנה ע"י המכ"מ של הפטריוט.
רן
ואכן כיום ברשותו של חי"א הישראלי, יש מערך נ"מ המורכב מלא מעט סוללות פטריוט, שגם אותו, משדרגים עם הזמן (תוכנה ותכן).
כמה סוללות פטריוט יש בדיוק ?
כנראה וגם האויבים לא ממש יודעים - על אחת כמה וכמה,
אם הם נשענים רק על מידע שמוצג במקורות גלויים.
נערך לאחרונה ע"י nec_000 בתאריך 29-01-2009 בשעה 23:19.
|
|