11-11-2008, 17:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.09.06
הודעות: 1,726
|
|
לדעתי, בצד השמאלי של המפה, אמנות מגויסת היא דבר נפוץ לא פחות, אם לא יותר, מאשר בציבור הדתי. גם אני לא אוהב אמנות שמאכילה בכפית (ובמיוחד לא כשהיא שמאלנית, אותה אני נאלץ לצערי לצרוך לא מעט במסגרת הלימודים), אבל עם זאת, אמנות כזו היא עדיין לגיטימית.
אם ניקח כדוגמא את האלבום "נקודה טובה" של שולי רנד, אחת הסיבות שהוא זכה לתשבחות ולאהדה רבה גם בציבור החילוני (חוץ מהעובדה שמדובר באלבום מצוין), היא שלמרות שהוא עוסק בנושאים מחייו של רנד, כלומר דת, חזרה בתשובה, ברסלב, מדרשים וכד', הוא אינו מטיפני או דידקטי כלל, בשונה מעדי רן למשל ("איזה כיף להיות יהודי"), שלמרות עוסק בנושאים דומים ובסגנון מוזיקלי דומה, לא זכה להצלחה דומה.
לגבי ההערה של זיו, ובכן, למה ציפית? טבעי לגמרי שסופר דתי יכתוב על נושאים מעולמו האישי, כמו שטבעי שסופר חילוני-שמאלני-תל-אביבי (וסילחו לי על הסטיראוטיפ הנדוש) יכתוב על חבר'ה צעירים הגרים בשינקין ונפגשים באיזו הפגנת שמאל. זה לא הופך את זה בהכרח לאמנות מגויסת.
אני אישית, מעדיף את האמנות שלי מורכבת, לא חד משמעית, קצת מיסתורית ופתוחה לפרשנויות, בין אם היא דתית ובין אם היא שמאלנית (או כל דבר אחר באמצע...)
_____________________________________
|