31-08-2008, 13:57
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אני מעריך שה"מיעוט" אליו את מתכוון אינו רוסי כלל וכלל
(אתנית, גאוגרפית או היסטורית) אלא היה שייך לאימפריה הרוסית בזמנה. היו זמנים שעדות אלה לא היו שייכות לברה"מ, או רוסיה הצארית, אבל אני מניח שהמנטליות (לכאורה יותר או פחות) הייתה תקפה גם אז (אגב: יש זמרת מפורסמת אחת, ועוד שחקנית מפורסמת לא פחות: שתיהן מקורן בשתי עדות מברה"מ לשעבר שנחשבות ללא ממש "מרוסנות" - מצד שני רוב האנשים לא יודעים על מוצאן, ולא ממש מתעניינים כי אינן קרובות אפילו לסטריאוטיפ. דוגמא טובה לכמה שלפעמים אנשים שבויים בסטריאוטיפ ושמים לב לבני עדה מסויימת רק כאשר הם עונים לו...).
מההיכרות שלי העם הרוסי ביסודו אינו נוטה לאלימות או מיליטריסטיות באופן יוצא דופן, או כמשהו שמוטמע "גנטית" - יש כמובן את הניאנסים השונים בין מדינות, אבל בעקרון אני לא תופס את הרוסים כמיליטריסטים נטו, אלא יותר כאנשים הנוטים להערצה קיצונית של פנים מוצלחים (לכאורה או באמת) במדינה/חברה שלהם, עד כדי סוג של פולחן - לא משהו שאינו קיים במדינות דמוקרטיות (תנסה לראות תכניות על צבא בערוץ ההיסטוריה) וגם בישראל היה קיים למשך כמה שנים.
בסופו של דבר אני מכיר הרבה יוצאי ברה"מ (כולל אנשים שהם יוצאי הרפובליקות היותר אנטי רוסיות וחיים בארץ 40 שנה מינימום) שמדברים בהערצה די קיצונית על הצבא הרוסי, אבל מעטים מהם - אם בכלל - אי פעם שקלו מרצונם לשרת בו... זו תופעה שקשורה יותר להערצת תחום שבו המדינה שלך נתפסת כמובילה ובעלת תצוגה חזותית מאוד מרשימה (כאשר מצעדי יום הנצחון במוסקווה "חזרו לעצמם" לפני כמה שנים, גם אני שמחתי בכנות...).
וכמובן שצריך להוסיף לכך את מה שכבר הזכרתי: נטיה לראות באגרסיביות, ואפילו ממוסדת, כלי התנהגותי לגיטימי ולא משהו שהוא מוצא אחרון בהחלט, וגם אז גורר בכי ונהי בלתי פוסקים. מי שלא חי תחת המציאות של מזרח אירופה ורוסיה מאז 1945 (ועד שנות ה-90) לא יכול להבין עד כמה שזה היה נכון.
_____________________________________
.
|