09-08-2008, 12:11
|
|
|
חבר מתאריך: 12.07.08
הודעות: 1,033
|
|
יש מן הצדק מן השגיאה בדבריך
ראשית, אני מבין את ההבדל בין הבילורוסים, רוסים, טטרים, אוקראינים, צצנים, מולדובים, ......
אם תסתכל בדברים שכתבתי, הרי דברי היו בסגנון של: אל לנו להתערב בעניין משלל סיבות לרבות: אנחנו לא מבינים את הקונקסט ההסטורי, התרבותי של כל קבוצה.
אל לנו לאהוד את הגאוורגים כי הם מייצגים את העכבר החמוד והפיקח והרוסים את החתול (או אולי הדב) מהמגושם והטיפש.
הבאתי כדוגמא את הסכסוך הישראלי - ערבי בארץ ישראל וכיצד העולם רואה אותו.
איך המדיה מציגה את ישראל.
לעניין הטילים, התמונה שהוצגה לצבור בישראל שהטנקים נפגעו בעיקר ע"י טילי נ"ט מתקדמים דוגמאת הקורנט שסופקו לסורים ומשם התגלגלו לחיזבאללה.
אם לסורים היתה יכולת ליצר לבד הם לא היו קונים ברוסיה או שאר רפובליקות ברה"מ לשעבר.
לרוסים מותר למכור נשק לסורים כפי שישראל מותר למכור נשק לגאורגים.
בזמן מלחמה יש פה עניין שהוא מעבר לסחר שיש לקחת בחשבון.
ע"פ העיתונות הישראלית הרוסים יודעים ללחוץ דרך משרד החוץ על מנת למנוע אספקה של פריטים מסוימים לאזורים מסוימים, כנראה עם רמז עבה שאם אתם תמכרו את זה, אנחנו נספק .......
במלחמת לבנון 2 להבנתי ישראל לא הובסה. גם במלחמת ששת הימים המוצלחת עד מאוד היו פשלות, מגוף ראשון שמעתי צנחן כי אספקה לא הגיע יום ואף אחד לא יצר היסטריה מכך,הקרב של גבעת התחמושת לא היה צריך להתבצע כמו שבוצע - בדיעבד אפשר היה גם אחרת.
אז במדיה הישראלית לא אחזה קבוצה מונוליטית של בעלי עניין.
להערכתי, אם בתחילת מלחמת יומה"כ המדיה הישראלית היתה נוהגת כפי שנהגה במלחמת לבנון 2 סכויים לא מעטים כי היינו מובסים.
מלחמת לבנון2 ע"פ הבנתי היתה שלוב של זחיחות,אמונה עוורת בטכנולוגיה (בעיקר אוירית), חוסר נכונות לראות את יריב כמי שמסוגל להפתיע.
כל אלו בשלוב של הפעלה לא נכונה של שיריון בשדה הקרב שנפגע מטילים וחלקם הגדול תוצרת רוסית שנמכרה לסורים.
אוירת הלחץ שיצרה כאן המדיה (האולפנים הפתוחים ההסטריים) נהנו מרייטינג גבוה אך גרמו לפגיעה קשה במוראל הלאומי, כל נפגע או קבוצה של נפגעים יצרו בכי כאלו מדובר בחורבן גדול.
הקצונה ראתה את הקולות וכל ניסיונותיה היו למיעוט נפגעים בקרבנו ואף בקרב האויב.
לפני הפצצות על יעדי אויב הושלכו פלאיירים על העתיד לבוא, האם תושבי צפת או קרית שמונה קבלו התראה? או לחילופין רקטות עם רסס בעשרות?
ככה אי אפשר לנצח (אולי אפשר לא להפסיד כמו שקרה בקיץ 2006).
במלחמת ששת הימים רחבת הכותל היתה מאוכלסת, בהוראת קצין בכיר כל היושבים פונו בו ביום, האם דהיום היה ניתן לבצוע? אתן לך דוגמא מקיץ 2006, נהג מוביל טנקים סיפר לי שבתחילת המלחמה הוא נסע על כביש 65 על המשאית מרכבה 2ב לכוון מזרח ומשם לכון לבנון, רכב אזרחי קטן ובו 4 ערבים התחילו לקרוא לעברו קריאות לאומניות, אחד אף הגדיל והראה לעברו סימן של איבר מין עם כל המשמעויות לכך, כששאלתי ומה עשית? הוא אמר, למה לי להסתבך התעלמתי מהם והמשכתי לנסוע. במדינת ישראל של שנות 80+ מותר לבזות לובש מדים ולפגוע בכבודו, מותר להשליך אליו אבנים שהם נשק קר, מותר להשליך אליו טיטולים עמוסי צואה כאלו מדובר בחתולי אשפתות.
האם גאורגי, צצני או אחר שבזמן לחימה ינהג כך כלפי לובש מדים רוסי ישאר לספר על כך? שנינו יודעים את התשובה.
הכותבים שענית להם מלינים על הטילים המתקדמים שהם חלק קטן מהעניין, אתה צודק כי החלק הגדול של אי ההצלחה נעוץ בהתנהלות שלנו, חוסר המחץ על חשבון מופע פירוטניקה ליושבים בבית וצופים בטלוויזיה.
לו בתום המלחמה ישראל מעבר ליטאני, כל השטח מהזהרני דרומה ריק מאדם, גם לבנונים וגם לישראלים היה ברור מי הובס. ומי בלבנון צריך לתת דין וחשבון כיצד הרס מדינה שוקקת שרק התחילה להחלים ממלחמת אזרחים.
|