בהמשך לאשכולות שפתחתי כאן בעבר בעקבות ביקורי במוזיאון חיל הים ובעקבות הבקשות מצד לא מעט מחברי הפורום סביב השאלה, "מתי כבר אפשר יהיה לבקר בסטי"ל המוצב בחצר המוזיאון"?...
ניצלתי את הנסיעה האחרונה שלי לאיזור כדי לבקר במקום לנסות להביא עבורכם הפעם צילומים מתוך הסטי"ל ולעקוב אחר ההתקדמות בכל הקשור להתקדמות בתהליך הפיכתו לאתר ביקור ולחידושים הקשורים למוזיאון חיל הים באופן כללי.....

הגעתי למוזיאון בסביבות השעה 14:30 ולאחר תשאול קצר בכניסה (לא יודע למה, אבל אני תמיד מעורר תמיהה כשאני מגיע עצמאית לבקר בכל מני מוזיאונים)....
שמתי פעמי לעבר משרדי עמותת חיל הים היות והתהליך של בקשת היתר מיוחד לעלות ולבקר בכלי השייט שבחצר כבר מוכר לי...
לצערי מנהל העמותה מר ניר מאור לא נכח במקום כך שהופנתי על ידי המזכירה הנחמדה (שנראה כי זכרה אותי מביקורי הקודמים) לעבר עמדת הקבלה שבכניסה.
כשאני מלא בחששות נגשתי לעמדה ופניתי לאחראית בשאלה הקצרה והעניינית "מה צריך לעשות כדי לעלות ולבקר ב"מבטח" " ?...

התשובה המיידית היתה שאי אפשר לעלות לשם אלא בתיאום מראש וכחלק מקבוצה היות והביקור בה צריך להיות מלווה במדריכה .....

נו שויין... הנה זה מתחיל.....
אם יש משהו שאני לא יכל לסבול זה להתחנן ולהתחנחן...
עם זאת לשמחתי ולזכות האחראית הנחמדה ומבינת העניין גם זה היה קצר וענייני...
הסברתי שהגעתי מרחוק (מה שעקרונית הוא די נכון) ושכבר הייתי על הספינה הזו באישורו של ניר מאור עוד בטרם היא הוכנה לביקור (אגב - תמונות בלעדיות מאז העלתי כאן בעבר), שירתתי בחיל הים ואפילו הפלגתי לא פעם על הספינה הספציפית הזו.....


וזה הספיק !


שיחת טלפון קצרה לגורם בלתי ידוע והאישור ניתן !...
(ורק תסגור אחריך את החבל שאף אחד לא יעלה ותכבה את האור לפני שאתה יורד)....
אפשר לעמוד בזה.

מהר מהר הן לפני שמישהו יתחרט והן מתוך להיטות אצתי רצתי לעבר החצר בה מוצבת הספינה, הסרתי את החבל שמונע את העלייה בסולם (לא לדאוג !.. סגרתי אותו אחרי)... ואני מטפס מעלה לעבר הפתח שנוצר בדופן הספינה לצורך כניסת המבקרים, יש לציין שהפתח הזה לא קיים במקור והכניסה לתוך הספינה בדרך המקורית היתה לאחר קפיצה מהרציף אל הסיפון ודרך אחת מהדלתות שמשני צידי מבנה הגשר.

ורק לשם העניין אציין כי הסטי"ל שמוצג בחצר המוזיאון הנו סטי"ל מדגם "סער 2 " ששמו כאמור היה אח"י "מבטח" , בסה"כ שירתו בחיל הים הישראלי חמש ספינות מדגם זה ע"פ הפירוט הבא:

אח"י מבטח.
אח"י אילת.
אח"י משגב.
אח"י חיפה.
אח"י מזנק.

ספינות אלו נבנו בצרפת בשלהי שנות השישים ונועדו לשמש כספינות תותחים (סת"ח ), לשם כך הן צויידו במקור בשלושה תותחי 40 מ"מ אשר הותקנו אחד בחרטום, השני במרכז הגוף והשלישי בירכתיים.
עם השנים, ההתקדמות הטכנולוגית וכמובן המעבר לשימוש בטילים שונתה לא אחת תצורת החימוש של ספינות אלה עד ש"התקבעה" על תותח 40 מ"מ בודד בחרטום, שני משגרים לטילי גבריאל משני צידי התותח, עמדה מצתודדת לעוד שלושה טילי גבריאל במרכז הגוף, שני מקלעי 0.5 משני צידי מבנה הגשר ופצצות עומק.
בסה"כ ביחס למימדיו מדובר בכלי שייט חמוש היטב......

במהלך שנות השבעים והשמונים הוכנסו לשירות בחיל הים דגמים מתקדמים יותר של ספינות טילים כגון ספינות ה"סער" 3 ( שהתבססו למעשה על אותה פלטפורמה של ה"סער 2 " ) וספינות ה"סער 4 " ו 4.5 הגדולות והחדישות בהרבה, על כן הוחלט להסב את ספינות ה"סער 2 " לתצורה של ספינות נצ"ל (נגד צוללות) כשייעודן העיקרי היה כמובן איתור והשמדת צוללות אוייב, לשם כך הותקנו עליהן פרט לפצצות העומק גם שני משגרים משולשים (סה"כ 6 ) לטורפדו (הקטן והממזרי)... מדגם MK 46 וכן מערכות יעודיות לאיתור ומעקב אחר צוללות, חשוב לציין כי למרות שהייעוד העיקרי של הספינות הללו היה נצ"ל הן עדיין שמרו על יכולת לא רעה להתמודדות מול מטרות שטח !

לא אכנס כאן לסיפורי מורשת קרב אך אציין רק כי ספינות ה"סער 2 " רשמו פרק מפואר למדי בפעילות המבצעית של חיל הים החל מתקופת מלחמת ההתשה דרך מלחמת יום הכיפורים, של"ג הלחימה בפח"ע ומבצעים כאלו ואחרים ו"שונים ומשונים"........


בטרם נתחיל בסיור מצאתי לנכון להציג כאן כמה תמונות של הספינה מבחוץ בלווי הסבר/פירוט של "מה אנחנו בעצם רואים פה"?... ואיך העסק הזה בכלל בנוי מבחינת חלוקה פנימית, שהרי על פניו נראה לי שחלק נכר מהקוראים לא ממש מכירים/יודעים באופן מפורט מה מותקן ואיפה ואיך סטי"ל מדגם זה היה מחולק מבחינה פנימית........
וקבלו את התנצלותי על הזוית של הצילום אך לא ניתן היה לצלם את הספינה מהיטל צד מלא אלא אם הייתי מזיז את ספינת הטורפדו המצרית שהפריעה לי להתרחק.....
( קחו בחשבון שבגלל שהתמונות צולמו בזוית, מימדי החלוקה של המדורים הפנימיים לא ממש עונים לקנה המידה המדוייק שלהם במקור)...



(עקב בעייה בהעלאת ההסבר המצורף לתמונות זה יבוצע בהמשך בסיוע המנהלים)...


צילום לעבר ירכתי הספינה בו נראים ארבעת המדחפים (מדחף לכל אחד מארבעת המנועים) וכן חלון ששימש בעת הצורך לתצפית אל עבר מערכת הסונאר לגילוי צוללות שהיתה מותקנת באיזור הירכתיים (היא לא מוצגת /מותקנת על גבי הספינה הנ"ל ), הסונאר היה מורד אל תחת פני המים באמצעות כבל מיוחד ונגרר מאחורי הספינה:



ואיך אפשר בלי החלק שרק מראהו או שמו עשוי להעלות תחושת בחילה רעה בקרב מרבית יוצאי חיל הים...
סעפת הפליטה האיומה והנוראית !!!!.... (והיו כאלה מכל צד של גוף הספינה)....
הצילו מאיבאאאאאאך ...................



בעעעע.....


לפני שנכנסתי פנימה עצרתי לשנייה כדי לצלם את השלט שמוצב על הדופן מימין לכניסה שהרי קודם כל מגיע כאן קרדיט ענק למי שאחראי על הביצוע:




נכנסים פנימה...
אם אנו נעמדים בתוך הספינה מיד לאחר שנכנסנו לתוכה ומפנים את המבט שמאלה (לכוון החרטום) נגלה כי אנחנו בעצם נמצאים במדור שנקרא "מגורי חרטום" :



מגורי החרטום משמשים למעשה כביתו של החייל שמגיע לספינה לאחר סיום הקורס הייעודי/מקצועי בבה"ד חיל הים, זהו המקום בו הוא אוכל את ארוחותיו כשהספינה בים (וזה יכל היה להמשך גם מס' שבועות), זה המקום בו הוא נח/ישן בין המשמרות וזה המקום בו הוא מאחסן את חפציו האישיים בלוקר פרטי וקטן.
מגורי החרטום שימשו את החייל עד שהוא היה מקבל את דרגת הסמל אז הוא היה רשאי לעבור למגורי הירכתיים ששימשו את אנשי הצוות הוותיקים יותר...

אציין רק כי במגורי החרטום לא הייתה מקלחת (מקלחת היתה רק במגורי הירכתיים ומגורי המפקד/קצינים שהיו בכלל במבנה הגשר) כשמדובר היה במקלחון קטנטן בגודל של כמטר על מטר, היית עומד על משטח נירוסטה ונאלץ לכוון את חום המים במשך מספר דקות כשאתה עומד מחוץ למקלחון היות ואם היית עושה את הטעות ונכנס למקלחת מבלי לכוון את המים מראש וסוגר אחריך את הוילון היית זוכה להשמיע קולות צעקה באוקטבות שלא ייאמן כי מקורן בקול אנושי היות וזרם המים שהיה נוחת עליך (שהיה בעצם סוג של זרזיף) היה קרוב בטמפרטורה שלו או לנקודה בה מים הופכים לקיטור או לחליפין לקרח !.....
ואציין גם שלא היה אחד שלא התנסה אצלינו בתענוג הזה...
יודעים מה?... אולי איפה שהוא אפילו היינו מחכים שזה יקרה בכל פעם לקורבן החדש....

בספינות מדגם זה לא היתה מערכת התפלה ולמעשה ניתן היה להתקלח רק לעיתים רחוקות ובשיטת הסרט הנע כל אחד לפרק זמן שלרוב הסתכם בשתי דקות היות ומדובר היה בסופו של דבר במי שתייה !

ועכשיו תחשבו על צוות של כ 35 איש, הפלגה מבצעית של שבועיים, סגורים כולם בחללים הפנימיים של הספינה או לחליפין בגשר הפתוח עם כל השפריצים של מי הים המלוחים, כשלא אחת אתה נאלץ להקיא (או גרוע מכך - החבר שלך עליך)...
אמנם בספינות היו מקומות מוסכמים בהם הוצבו דליים שרק לתוכם היה מותר להקיא אך מה לעשות שלא תמיד מספיקים להגיע לשם כשאתה צריך במקביל לנעול על מטרה את מכ"ם בקרת האש או לעקוב אחר מטרה על צג המכ"ם כשהמפקד צורח ומבקש נתוני תנועה.....
בינינו - כל מה שאתה מבקש בסופו של יום הוא רק מקלחת קלה להתרעננות (והסרת שרידי ארוחת הערב שאכל החבר שלך שנדבקו ונמרחו לך על הדגמ"ח) אך אין !
אין אישור.

ואם כבר היה אז רק לשתי דקות שמתוכן כמובן כדקה של מאבק עם הטמפרטורה וזרזיף המים...

אה כן !... ו
עוד לא דיברנו על הטכניקה המעניינת של "איך לעשות מקלחת כשהספינה מיטלטלת מצד לצד ואתה מנסה ללכוד את הזרזיף כדי שיפול לך על הראש ולא לנחירי האף או ישירות לתוך העין" ....

קשה מאוד לתאר למי שלא התנסה בכך את אורח החיים השונה בתכלית והבעיות עמן צריך להתמודד איש צוות של כלי שייט בסדר גודל של סטי"ל או צוללת !
מדהים אותי בכל פעם מחדש לגלות שיש לא מעט שחושבים שאנשי הצוות נחים כשהם לא במשמרות או בעמדות קרב על הסיפון עם כוס פינה קולדה ביד (אני בכוונה מקצין)...
רבותי - אין דבר כזה !
אין אישור ולא היה מעולם אישור לצאת לסיפון !
בזמן הפלגה דלתות הספינה סגורות והחלל הפנימי ברובו מואר בתאורה אדומה (אור קרב) למעט במטבח, יציאה לסיפון נעשתה או לצורך איוש עמדות המקלעים וציוד ייעודי אחר או לחליפין להעברת האוכל מהמטבח למגורי הירכתיים כשבד"כ זה נעשה על ידי החיילים ה"צעירים" תפקיד שנקרא בעגה של חיל הים "פנטרי" (PENTRI לא בטוח שאני מאיית נכון אך לשם ההגיה הנכונה) המצאות על הסיפון חייבה פתיחה ולבישה של חגורת ההצלה האישית שחגורה תמידית על המותן כמו פאוצ' מתוך תקווה שאם תעוף למים היא תציף אותך ואולי יהיה סיכוי שמישהוא ירגיש בחסרונך (דמיינו שזה קורה באמצע הים התיכון במהירות של 27 קשר ובלילה סוער ).

ואם בטכניקות משונות עסקינן תארו לעצמיכם אילו כישורים נדרשים בכדי להגיע מהמטבח למגורי הירכתיים כשבידך האחת מגש שניצלים עמוס (וספור) ובשנייה בד"כ קנקן מיץ (בגוון של סטיקלייט) כשאתה נדרש להזהר שלא להתקל בציוד שעל הסיפון, הסיפון עצמו רטוב וחלק, הספינה מיטלטלת כמו קליפת אגוז, לתוך העיניים לא אחת אתה חוטף שפריצים של גלי הים ובמגורי הירכתים מחכים לך עצבניים כל הוותיקים המורעבים של הספינה.....

לא אחת היה צריך לגרד את ה"פנטרי" שנמרח על הסיפון והתערבב עם האורז, השניצלים ומיץ סטיקלייט כשבמקרים שכאלה היה צורך למלט אותו לאיזו פינה מאימת ה"כרישים צמאי הדם" שהמתינו לו....
בקיצור - שאלוהים ישמור !

בחלל גוף הסטי"ל שורר קור מקפיא באופן קבוע (כולל בנמל כשהספינה עוגנת) עקב הצורך התמידי לצנן את החום שנפלט מהמערכות האלקטרוניות הרבות, זכור לי שהיו אנשי צוות שבאופן קבוע גם בקיץ נהגו ללבוש "דובון" צבאי על המדים בשל כך !

בקיצר... רחוק מלהיות תענוג ורחוק מכוס פינה קולדה על חוף בקריביים....

נמשיך?...

במגורי החרטום שני שולחנות מתקפלים ששימשו כשולחנות אוכל (בים סוער אין ממש תיאבון ולא אחת אתה צריך לרדוף אחר הצלחת ) וכיור קטן לשטיפת ידיים (שבים סוער עקב הוואקום בצנרת הוא היה משמיע קולות שירה מעניינים)...
דרגשי השינה מתקפלים גם הם ולרוב לא היו אישיים.

והנה צילום של מגורי החרטום מהקצה השני ולכוון הדלת בה צילמתי את התמונה הקודמת:




פוסעים חזרה לכוון הכניסה פותחים את הדלת של מגורי החרטום (דלת מתכת כבדה עם שני נועלים שחייבת כמו שאר הדלתות להיות נעולה בעת ההפלגה) ועוברים למדור הבא שנקרא "חדר גל"צ ", במדור הקטן הזה ממוקם אחד מפלאי הטכנולוגיה והוא ה"אלאק" !
מכשיר סונאר גרמני מימי מלחמת העולם השנייה ששימש לאיתור עצמים תת מימיים באמצעות מתמר שהיה ממוקם מתחת לשדרית של הספינה, המכשיר הנ"ל והמערכת (המתקדמת הרבה יותר) שהיתה ממוקמת במי"ק (מרכז ידיעות הקרב) היו מופעלים על ידי בקרי הגל"ץ שהוו חלק מצוות הספינה.
פרט ל"אלאק" היה במדור הקטן הזה עוד חדרון פצפון ששימש כחדר האלחוט ואוייש בהפלגות על ידי אלחוטן הספינה, באופן מסויים אפשר לומר שהן האלחוטן והן מפקד הספינה נהנו כל אחד מהם מחדר משלו שזה בהחלט סוג של בונוס עצום !
חדר האלחוט היה חייב להיות תמיד סגור עקב העובדה שהאלחוטן היה חייב להמצא במקום שקט יחסית וכן עקב הסווג של תכולתו.

הנה ה"אלאק" - קל להתרשם מייד מהעיצוב המתקדם וה"היי טקי"...
"זוית טלטול 2+/- ":





והנה מבט אל חדר האלחוט שבו אמנם חסרים לא מעט מכשירים ומערכות אך אין לי ספק שמה שכן נראה כאן יעורר זכרונות "מתוקים" אצל חלק מהאנשים....








למרות היתרון ב"חדר" משלו אחת הבעיות של האלחוטן היתה נעוצה בעובדה שבמהלך כל ההפלגה הוא נאלץ לשבת כשפניו אל דופן הספינה הווה אומר בניצב לכוון התנועה...
פרט לכך העובדה שהוא מנותק משאר אנשי הצוות במשך שעות גם היא לא תמיד היתה נוחה כל כך....

הלאה...

בין מדור הגל"צ למדור הבא מפרידה שוב דלת מתכת, פותחים אותה ועוברים למי"ק.
המי"ק הוא מרכז ידיעות הקרב של הספינה, אל המי"ק מתנקזים כל הדווחים הן מתוך הספינה והן מחוצה לה, במיק יושבים מפעילי מערכות המכ"ם, הנווט, הל"א והנשק ובמרכזו מותקן שולחן בעל משטח זכוכית גדול ומואר שעליו נפרסות מפות נתיב ההפלגה אשר שורטטו על גבי נייר פרגמנט חצי שקוף, על גבי כיסא מוגבה ישב המפקד וכך למעשה הוא יכל היה להיות בשליטה מלאה על כל הנעשה, לי זה תמיד הזכיר את ה"אנטפרייז" מ"מסע בין כוכבים"....

דמיינו את המי"ק על מערכותיו המזמזמות/מצפצפות עם הנוריות והצגים הצבעוניים והתאורה הכללית האדומה (והקור המקפיא) על דווחי הקשר שנשמעים ופקודות המפקד....

הנה הדלת שדרכה נכנסנו, הדלת המפרידה בין המי"ק לחדר הגל"צ כשבהמשך נראים מגורי החרטום, התמונה צולמה מתוך המי"ק עצמו:




בתמונה הבאה נראה שולחן המפות, דלת מדור הגל"צ הסגורה ומימין לה שידת/עמדת מפעיל מערכת הל"א המרכבת (שרק חלק קטן ממנה מוצג כאן), ולחשוב שאי פעם הייתי עומד ומצלם את זה ...



עמדת מפעיל מכ"ם הנווט והחיפוש:



וכאן נראית עמדת המענ"ש (מערכת הנשק), עמדה זו היתה מאויישת על ידי שני מפעילים כשממנה בוצעו פעולות כגון נעילת מכ"ם בקרת האש על מטרות, עקיבה אחריהן, שיגור טילים וירי בתותח...



אחד הדברים היפים והמרשימים באופן בו בחרו להציג את הספינה למבקרים הוא בכך שלמעשה במהלך השהות בה דולקת במי"ק אותה תאורת קרב אדומה והמערכות מופעלות באופן שכל הנוריות והצגים שלהן דולקים וברקע נשמעים קולות של קשר !
כל זה מקנה למבקר תחושה מאוד קרובה למציאות (אילו רק ניתן היה לטלטל את הספינה ולהקפיא אותה זה היה כמעט מושלם).....





פרט מעניין נוסף הוא שעל גבי שולחן המי"ק פרוסות מפות שמתארות מהלך של קרב מול חופי סוריה עליהן משורטטים שרטוטים כפי שנראו במציאות, יפהיפה !



והצילום אחרון מתוך המי"ק הוא לעבר העלייה לגשר הסגור, הסולם שהיה מותקן שם הוסר כדי שלא יטפסו לשם היות ושאר מדורי הספינה עדיין לא הוכשרו לביקורי קהל (עם זאת, תמונות של חלק מהמדורים הסגורים עדיין העלתי כאן בעבר וניתן להתרשם בין השאר גם ממלאכת השיפוץ/שחזור המדהימה שנעשתה עד כה)....




בזאת תם למעשה הביקור בבטן אח"י מבטח....
לקחתי "הסנפה" אחרונה של הריח האופייני למזכרת עד לפעם הבאה (מישהו הציע מפגש פורום)?....
כיביתי את האורות (כמובטח) ויצאתי שוב לאור היום...

לפני שירדתי בסולם הגנבתי מבט לעבר הגשר של ספינת הטורפדו המצרית שניצבת במקום ומזה זמן רב קוראת לי לבקר בה... (ואני חייב לנסות ) !
מעניין, גם בה יש מגורי חרטום?....





ולסיכום עד כאן...

מפעם לפעם אני נפעם מחדש מרמת ההשקעה והטיפוח של מוזיאון חיל הים !
מדובר במוזיאון מטופח ששוזר בצורה מרתקת את ההסטוריה של החיל החל מראשיתו ועד לימינו אנו .
אין לי מילים להביע את ההערכה לאנשים היקרים שמתחזקים את המקום ומשקיעים בו את מלא מרצם ובלי הרבה רעש ופירוטכניקה (חיל הים לא)? ....

פשוט - כל הכבוד !



במהלך הביקור צילמתי עוד מספר תמונות אך אותן אני אצרף בהודעה נפרדת באשכול זה כולל קישורים לאשכולות הקודמים שהעלתי לאחר ביקורי במוזיאון כך שניתן יהיה ליצור איזה שהוא רצף ולמען הנוחות בכלל.


ואת האשכול הזה אני רוצה להקדיש לכל יוצאי פלגה 34 באשר הם !
לכל אלה שבילו ימים לילות שבתות וחגים בקיץ הלוהט ובימים בהם כל אדם בר דעת אשר מביט מערבה יגיד "שמשוגע מי שנכנס עכשיו לים".....

לכל אלו אשר הפליגו על הספינות הקטנות האלה בתנאים שהיום נשמעים כסיפורי אגדה למקומות שנשמעים (אם בכלל אפשר לספר) מופלאים לא פחות...



באשר אתם.....

לבני.

הפעם הייתי פשוט חייב להגיב,
אני כ"כ אוהב את הסקירות שלך.
גם פה וגם בביקורת מסעדות, אתה מעביר את הביקורת בצורה נפלאה, קולחת, ומעניינת.

כל הכבוד, תודה רבה ונקווה להמשך ביקורות נפלאות

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ותודה על הקומפלימנט.
אגב.... ישבתי על הסקירה הזו מהשעה 13:30 ועד עכשיו...
הלכה שנת הצהריים של יום שישי...

התמונות מהסטיל יפות מאוד.
אני מקווה למצוא זמן ולבקר גם מוזיאון חיל הים.
עוד לא ביקרתי שם, ועכשיו הסקרנות שלי עלתה


בקשר למוזיאון חיל הים, בעבר פורסם שאמורה גם להגיע צוללת למוזיאון?

גם הצוללת (אם וכאשר תגיע) תהיה פתוחה לקהל?


בתודה,
טל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tal44 בקשר למוזיאון חיל הים, בעבר פורסם שאמורה גם להגיע צוללת למוזיאון? גם הצוללת (אם וכאשר תגיע) תהיה פתוחה לקהל?

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=358973

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=380230

לעולם אשא דגלך בגאווה

תמונות יפות.

פעם חשבתי שבמוזיאון חיל הים יש רק מספר ספינות דייגים קטנות.....


עכשיו אני רואה שמוזיאון חיל הים הוא מקום מכובד, יפה ורציני.

זו רק שאלה של זמן עד שאבקר בו

תודה רבה

דפדפו בין ההודעות עד שתגיעו לתמונות המדוברות ותשימו לב איך נראתה הספינה לפני כשנתים (חלק מהתמונות צולמו במדורים שעדיין לא פתוחים לקהל):

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%EC+%E4%E9%E D

לבני - כל הכבוד.
תודה רבה על סקירה מעניינת במיוחד.
יישר כוח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני שיחת טלפון קצרה לגורם בלתי ידוע והאישור ניתן !... (ורק תסגור אחריך את החבל שאף אחד לא יעלה ותכבה את האור לפני שאתה יורד).... אפשר לעמוד בזה.

האשכולות שלך, בכל פורום, הם פשוט תענוג צרוף !
תודה על הסיקור הנהדר, התמונות וההסברים.

אפילו לי, שלא שרתתי על ה"חיה" הזו, הצלחת להעביר היטב את התחושות של מי שכן שירת בה.
תודה על המאמץ. היה שווה.

לבני,
כל הכבוד על הסקירה. גם על המידע וגם על הסגנון הקולח והמשעשע. "יש לך את זה".
כמובן תודה לאנשי מוזיאון חיל הים, שיהיה תחנה הכרחית בביקור הבא שלי בארץ (השתנה מספיק מהפעם הקודמת).
לבני, בוא נעשה עסק - כשתבוא לבקר כאן אלך איתך לנומ"ט מידוויי, וכשאני אבקר תלך איתי למוזיאון חיל הים?
ואמנם קלישאה - אבל בהזדמנות זאת תודה לאנשי חיל הים לדורותיהם...תמיד אמרתי שצבא זה קשה אבל איכשהו נסבל, אבל שילוב של צבא וים סוער ומלוח על כל הנגרר מכך זה סיפור אחר לגמרי.

רן

סגרנו דיל !

עם זאת, נראה לי שאתה תגיע לכאן הרבה יותר מהר משאני אגיע אליך....
אז אני כבר משריין לנו יום טיול במוזיאון !

תודה.....

וואו סיקור מדהים. תודה D:

קריירה שנייה שלך צריכה להיות מדובב סרטים מצויירים כבר אמרתי ?
(וומפים של פצמ"רים)? ...אז מעכשיו גם סופר.... !!

העברת לי את התחושת הגועל של ההפלגה בצורה כל כך ריאליסטית
עד שעשית לי חשק להקיא.......

ויעידו הגרפסים !!!! ( מותר להגיד פה גרפסים נכון?).

מלבד זאת אני זוכר אותך אומר שהריח של הספינה עוד שורר בתוכה וזה עניין זמני ....
אז הכנסתי נ.צ של המוזיאון ב GPS וכל שנותר הוא להתניע את המפלצת החומה ולנסוע.

הקפה,בורקס בצומת בת גלים you name it הכל עלי....

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

שמע - לשמוע ממך שאתה מזמין זה לא דבר של מה בכך !!
אני שוקל בחיוב....

זכרונות מלפני שנות דור של אין סוף תרגילים ומבצעים ברחבי הים התיכון
כמובן שאינני יכול להישבע שמדובר בסטי''ל כזה או אחר בכ''ז עברו מעל 34 שנה
ובכ''ז איך שהזכרת את מסעף הפליטה אפף אותי הריח המחליא שהיה עוטף אותנו
כשהיינו מתקרבים הס''ג להעמסה על הסיפון ע''י הצוות המסור והיעיל
מה שהיווה עבורנו את התמריץ העיקרי לבצע את תרגולת ההעמסה בספיד אולימפי
ושעות אין סוף בהן ניסינו לשווא להירדם במגורי הירכתים כשהסטי''ל שוטט לו
במעמקי הים בטרם פריקת הס''ג וההפלגה לאי שם
והאושר המוכר רק לאלו שקצת לפני אור ראשון ראו לפתע מרחוק את הגוש הכהה של הספינה
אליה חתרנו ממרחקים בעינים צרובות ממלח וחוסר שינה
הקיצעאר...............תודה ענקית

האם לוח עם שמות המפקדים עדיין קיים?
האם צילמת אותו במקרה?

טל

יש מישהו ספציפי אותו אתה מחפש?...

לבני-רוב תודות.
אפשר גם לציין את ה"בום" שחוטפים כשעוברים מהמי"ק הקר לחדר המכונה הרותח וריח הקפה השחור שיכל "לשפוך" גם את ה"קילרים" הכי כבדים .
שאלה-בתמונה של האלחוט רואים מקמ"ש סיילור .הוא גם במקור היה באלחוט,או שהוסיפו אותו ליופי?

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

בסער 2 לא היתה תופעה של "בום" במעבר בין המי"ק לחדר המכונה מהסיבה הפשוטה שפשוט אין מעבר ביניהם !...

כדי להגיע לחדר המכונה היה צורך לצאת לסיפון ולרדת לשם...
ושומר נפשו ירחק !.....

לא התייחסתי בסקירה ל"ממלכת המכונה"...
מכל אנשי הצוות אלו שבאמת ראויים לכל הערכה אפשרית היו אנשי המכונה, עד היום לא הבנתי איך אפשר לשרוד שעות על גבי שעות במקום הזה בו שוררת באופן קבוע טמפרטורה של 50 מעלות עם כל הטילטולים הרעש הנוראי הגריז ושאר ירקות........

פשוט לא ייאמן !

לגבי ה"סיילור" (המכשיר הירוק שבצד ימין למי שלא מכיר) כדבריך, הוא לא היה ממוקם באלחוט אלא בגשר, כנראה לכשיושלם שיפוץ הגשר הוא יועבר לשם ממקומו הזמני כרגע...
אגב - גם הטלפרינטר (כן... היה פעם מכשיר כזה) שנראה בצד ימין לא היה קיים בספינות הטילים .

אחלה סקירה מאוד אהבתי :]

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אופס...
אכן,הניסיון שלי עם סער 4.5-4-2(כולל אח"י משגב) מסתכם בכמה ביקורים חפוזים+הפלגה על אח"י עליה בדימוס, בגיבוש סטי"לים.למיטב זכרוני, בדגמים מאוחרים יותר כבר היה מעבר ,לא?

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

אומנם לא שירתתי בסטיל"ים אלא בעיקר על סגי"ם ומוליות (לפני שהוחלפו ע"י מורנות), אבל
סעפת הפליטה הזכירה לי את אותם לילות שבהם העברתי שעות בישיבה על ס"ג\מולית
עמוסת דלק וציוד כאשר מסביב ריח הים,עשן המנוע ,רעש הקשר וגם הקוררררר (בעיקר בחורף).

היו לילות קסומים שבהם נקשרנו לאיזו בויה באמצע שום מקום ,ל-א16 בנמל או שנצמדנו לאיזו סוחרת מפלצתית.וכך זכינו לחוש את קסם הים בלילה ואשמורת הבוקר (השעה הקסומה היותר לדעתי שבה
כדאי להמצא בים).
חבל שאסור היה לצלם כי לדעתי יכולנו להפיק תמונות שלא היו מביישות את ה-National Geographic.

תודה רבה על התמונות, לא הפסקתי לצחוק ממה שכתבת...(למרות שמעולם לא שירתתי בחיל הים)

לבני שאלה קטנה לי,האם בחדר האלחוטן נמצאים 2 מכשירי "קולינס" או שהגיל נותן בי אותותיו?

תאור נהדר. יש להמשיך ולכתוב כדי לשמר, להזכיר ולאפשר למי שלא עבר את זה לקרוא
כדי להוסיף ולהשלים את התמונה, להלן אני מצטט תאור מתוך היומנים באתר אח"י קשת הראשונה

קר במי"ק,חשוך, תאורת התמצאות אדומה, המסכים ולוחות ההפעלה מאירים בשלל צבעים.
הים גבוה והספינה מטלטלת באיטיות בתנועה רכה בדרך כלל. בגלל הגלים הגבוהים הספינה מטפסת על הר המים, חותכת את פסגתו וגולשת "במורד" על צלע הר המים. הטלטול בציר האורך איטי ביותר אבל מורגש ובציר הרוחב (מצד לצד) תכוף יותר ומטריד.
כשהספינה מטלטלת הצידה הנטייה חזקה ולכן נהפכים כל הכבלים התלויים של מכשירי הקשר למן אנך המראה לנו במי"ק את זווית הטלטול. מדי פעם נופל סרגל ניווט או עפרונות שרטוט ועפרונות סימון ( צ'יינו) לרצפה לאחר החלקה משולחן המי"ק. היטלטלות הספינה משפיעה על ההרגשה.
זה מתחיל בהרגשת כבדות, הראש כבד, ההרגשה היא כאילו אתה לבוש ברשת מתכת על גופך, (כמו שלבשו הלוחמים בימי הביניים), הכל כבד כל כך. הטלטלות האיטיות של הספינה גורמים לא רק להרגשת כבדות אלא גם לאות ועייפות. מתוך עייפות מהסוג הזה קשה יותר לתפעל, קשה להתרכז ולהביט במסך ובצגים אבל נהלי התפעול, "הפקודה" והתרגולת הם טבע שני לנו. המצב הטבעי אליו אתה שואף במצב של עייפות בגלל ים קשה הוא להישען על שידת ההפעלה, להניח את המרפקים, להתכופף ולהניח את הראש. אבל אתה בתפקיד וצריך להילחם ברצון הטבעי הזה ולהתגבר עליו.
מידי פעם נקטע טלטול הספינה וההרגשה היא כאילו אנחנו במשאית כבדה שנוסעת במהירות על דרך עפר משובשת. הטלטולים הרכים עם החבטות החדות מכבידות עוד יותר. מתחיל לחץ בבית הבליעה והתכווצויות בבטן העליונה וככל שעובר הזמן מתחילים גם גיהוקים. ההרגשה הכללית רעה, כבדות, עייפות, גיהוקים ובחילה.
על הרצפה ליד רגל ימין, ביני לבין היושב לצידי על שידת המערכת נמצא דלי אפור ומרובע. אני מוודא שהוא במקום ונוגע בו ברגלי, עוד מעט בוודאי "אשפוך" ואזדקק לו.
שקט במי"ק, הדיווחים ברשת הקשר הפנימית יורדים למינימום ההכרחי. הדיווחים החוצה כרגיל. שיחות בטלות ומיותרות חדלו. אני נזכר שבשיר "רותי" כתב הפזמונאי חיים חפר: ..."סער, הספינה חורקת, תקפץ מגל אל גל"... .
הסערה משפיעה על כולם אם כי לא באופן שווה. לבודדים יש תכונה המאפשרת להם להתעלם לחלוטין מהמצב, אחרים אימצו את היכולת לתפעל כרגיל ולא מושפעים בעוצמה רבה מהים הסוער, אלה נקראים "קילרים". רוב הצוות מרגיש את הכבדות, העייפות והבחילות. למעטים יש רמת רגישות גבוהה ותוך זמן קצר הם זזים מעמדתם יורדים על הברכיים, רוכנים בקיפול חזק אל הדלי. הבטן מתכווצת, הגב מקשית ומקיאים. אין לנו בצוות הספינה כאלה שבגלל מחלת ים לא מתפקדים, אלה נקראים "פלאטים", כיוון שהם נשכבים והופכים לסבילים לחלוטין.
ריח הקיא המתפזר בחלל האוויר לא עוזר לאחרים. החייל שהקיא לפני דקה מתעשת, מנגב את הזיעה מהמצח, את הדמעות מהעיניים ומנגב את השפתיים והאף הרטובים, הוא קם ולוקח את הדלי במעלה המדרגות אל השירותים שמעל המי"ק כדי לרוקנו ולשטוף אותו, יש להחזירו חזרה במהרה לבא בתור, למקיא הבא.
הגיהוקים גוברים והתכווצויות הבטן הופכות לתכופות יותר. חסר שמישהו יביא עכשיו דבר מזון מהמטבח (מקובל במהלך משמרת להכין כריכים, טוסטים עם גבינה מותכת ועליה פפריקה, או לאכול עוגה ולשתות קפה) רק המחשבה על כך מבחילה. המחשבה על אוכל מכבידה, אסור שמישהו אפילו ידבר על אוכל. המצח לח מזיעה דביקה. הראש כבד על הכתפיים ורוצה ליפול קדימה לחזה. חובה לשמור על ערנות ושגרת משמרת מול המסכים והצגים, הסיבוב המונוטוני של הקרן על הצג הכתום לא תורמת לערנות. אני מוודא שהדלי צמוד לשוק רגל ימין.
הטלטולים נמשכים ואפשר להתחבר אליהם ואל קצב הטלטול מדופן לדופן ומחרטום לירכתיים. יחד עם זאת החבטות אקראיות ומפתיעות, מישהו קורה וואו או יא אללה לאחר "נפילה ומכה" שבסיום טלטול ארוך של הספינה. מדברים את ההכרח בלבד, דיווחים שוטפים. טון הדיבור שקט מאוד וקרוב לאנחה. גיהוקים מתגברים, עכשיו גם מתחילה מן צרבת בחזה לכיוון הגרון ולכיוון בית הבליעה. בולעים רוק ונושמים עמוק.
ההרגשה נוראה ומעיקה. קצין המשמרת במי"ק מאפשר מידי פעם לאחד החיילים לעלות לגשר, לשאוף אויר צח ולהביט החוצה, מבט אל האופק דבר המקל על ההרגשה הרעה והבחילה.
מידי פעם נופלת פיית הפעלה של מכשיר קשר (מע"ד) מהמתלה שבתקרה בגלל הטלטלות ונשארת תלויה על הכבל השרשורי, דבר המחייב להזדקף מהכסא ולתלות חזרה את המכשיר פעולה שנעשית כלאחר יד הופכת למשימה כעת.
ההפלגה נמשכת באותו קורס (כיוון), מזג האויר קבוע ונשאר קשה. עוד שעה וחצי להחלפת משמרות. אני חושב על הדקה שלאחר המשמרת; אתן סקירת מצב ותמונה עדכנית למי שיחליף אותי. אעבור בין המדורים, פתיחה וסגירה של דלתות האטימה בין המדורים תהיה פעולה קשה מהרגיל בגלל מצב הים והבחילה. בדרכי אל מדור המגורים החשוך (קיימת תאורה אדומה ודלוחה במדורים פרט לחדרי המכונה) אטפס למיטה, אשכב על הבטן או על הצד ואכנע לים הסוער. אנסה להירדם, להתנדף ולהתעלם ממצב הים. קר במי"ק, חשוך, המסכים ולוחות ההפעלה מאירים בשלל צבעים. הים גבוה והספינה ממשיכה להיטלטל באיטיות. ההרגשה הכבדה נמשכת, הכל מעיק, העייפות, הגיהוקים, הבחילה והאיפוק מפני הקאה.
כאן אני עוצר את התיאור כיוון שהמתואר למעלה חוזר חלילה וממשיך ללא הפסק עד לשינוי במצב הים או בכיוון ההפלגה.
www.inskeshet.org

וואו! כתיבה מדהימה. ממש אפשר להרגיש את הכבדות ולהריח את הריחות.
לא הצלחתי למצוא באתר (המעולה) של אח"י קשת הראשונה את הקרדיט לכותב. אני חושב שמגיע לו.

כאשר אתה אומר "קולינס", האם אתה מתכוון למקמ"ש את"ד SSB ("חד פס") מתוצרת חברת קולינס?
היו אלה מקמשים שנועדו במקור לשימוש במטוסי תובלה ושאר שימושים אויריים לטווח רחוק. בצה"ל היו להם, בחילות ה"ירוקים" שני דגמים ניידים : מ.ק. 708 ו- מ.ק. 718. היו אלה מכשירים גדולים, ששימשו בזחלמי פיקוד ותק"שים ( כגון תק"ש 126- תק"ש טלפרינטר ומורס). המכשיר הוחלף בתחילת שנות ה-70 ע"י המ.ק. 106, שהיה מכשיר SSB יעודי רכוב לחיילות השדה. הקולינס הרכוב על זחלמי פיקוד וזחלמי קס"א היה מזווד בתוך מעטה אלומיניום רב מימדים, אשר כלל גם מערכת איורור, כאשר הערכה שלו כללה גם מפתח מורס. כל מי שסיים קורס אלחוטני מורס בבה"ד 7 של אותם הימים זוכר בוודאי את המכשיר הזה, ולא כל כך בגעגוע.

.

שמשני צידי קופסת החווט עליה מודבקת המדבקה "הצילו את הים התיכון" :



אינני יודע מה ההסטוריה וייעודו המקורי , פשוט קיבלנו אותו AS IS .....
אגב - באמצעותו היינו מכוונים את השעה בה נשמעה השריקה להנפת הדגל בכל בוקר במהלך המסדר על סיפון חרטום....

בצילום רואים רק את קופסאות השליטה של המכשירים, אשר שונות מן הקופסאות הקרקעיות. יש להניח כי יוצרו במיוחד עבור חיל הים. המכשירים עצמם הם ארגזים שחורים גדולים למדי, כיאה לציוד שפורפרתי.

.

היה מוזמן טכנאי קשר מהבסיס לשם תיקונה, כך היה נהוג גם עם מרבית המערכות האחרות.
על ספינות ה"סער 4 " (והגדולות יותר) שרתו טכנאים יעודיים כחלק מצוות הסטי"ל .

תיקון טעות: לא מכשיר את"ד, אלא את"ן (AM).

.

האמת היא שאני גם לא מכיר את ההסטוריה של המכשירים הללו כשמה שיותר מעניין יהיה לגלות הוא מה המקור ושנת הייצור של שני מקלטי ה"סימנס" שהיו מותקנים בחדרי האלחוט...

תמיד דמיינתי שאת שדר המצוקה של ה"טיטאניק" שידרו במכשיר ממודל זהה....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני ...ספינות אלו נבנו בצרפת בשלהי שנות השישים ונועדו לשמש כספינות תותחים (סת"ח ), לשם כך הן צויידו במקור בשלושה תותחי 40 מ"מ אשר הותקנו אחד בחרטום, השני במרכז הגוף והשלישי בירכתיים... הדגם המקורי נקרא "סער 1" , וכפי שניתן לראות - גם מב"א לא היה... (הכוונים היו נותנים "תיקוני נפילות" עפ"י המשקפות !) חתך הספינה (המקור = "שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים" בהוצל"א משהב"ט) ...ואיך אפשר בלי החלק שרק מראהו או שמו עשוי להעלות תחושת בחילה רעה בקרב מרבית יוצאי חיל הים... סעפת הפליטה האיומה והנוראית !!!!.... (והיו כאלה מכל צד של גוף הספינה).... הצילו מאיבאאאאאאך ................... ...בעעעע..... וואללה , אתם הגנ"קניקים / הלא-מעשנים (מחק את המיותר) מפונקים... (נאמר מפיו של מי שבילה שנתיים וחצי בעמדות'קשרות ירכתיים...) מגורי החרטום שימשו את החייל עד שהוא היה מקבל את דרגת הסמל , אז הוא היה רשאי לעבור למגורי הירכתיים ששימשו את אנשי הצוות הוותיקים יותר... ורק מי שקיבל סמל בספינות ועבר את התהליך הזה (מהחרטום לירכתיים ומצד תורן לנגד תורן) - יכול להבין את משמעותו המלאה של המושג החיים יביני "מ ה פ ך"... קשה מאוד לתאר למי שלא התנסה בכך את אורח החיים השונה בתכלית והבעיות עמן צריך להתמודד איש צוות של כלי שייט בסדר גודל של סטי"ל או צוללת ! שכחת את הדבורנים , שלעומתם אנחנו היינו במלון 5 כוכבים... אין אישור ולא היה מעולם אישור לצאת לסיפון ! לנו , אנשי מח' נשק , היו פריבילגיות משלנו... וחוץ מזה אצלנו , הכוונים , היו עכברי-המי"ק באים לבקר כדי לשאוף אוויר נקי... ...או לחליפין להעברת האוכל מהמטבח למגורי הירכתיים כשבד"כ זה נעשה על ידי החיילים ה"צעירים" תפקיד שנקרא בעגה של חיל הים "פנטרי" (PENTRI לא בטוח שאני מאיית נכון אך לשם ההגיה הנכונה) אתה מאיית נכון , אבל זה לא רלבנטי - כי כמעט בלתי אפשרי לתאר את זה למי שלא עשה... ואם בטכניקות משונות עסקינן תארו לעצמיכם אילו כישורים נדרשים בכדי להגיע מהמטבח למגורי הירכתיים כשבידך האחת מגש שניצלים עמוס (וספור) ובשנייה בד"כ קנקן מיץ (בגוון של סטיקלייט) כשאתה נדרש להזהר שלא להתקל בציוד שעל הסיפון, הסיפון עצמו רטוב וחלק, הספינה מיטלטלת כמו קליפת אגוז, לתוך העיניים לא אחת אתה חוטף שפריצים של גלי הים ובמגורי הירכתים מחכים לך עצבניים כל הוותיקים המורעבים של הספינה..... ואם הרגזת אותם (וזה לא היה קשה...) , הם שולחים אותך למטבח להחליף מזלג שנפל על הרצפה ו/או להביא מלח ו/או להוסיף עוד תרכיז למים ו/או להביא עוד לחם ועוד כהנה וכהנה "ו/או" - עד שאתה מצטער על היום שנולדת... בחלל גוף הסטי"ל שורר קור מקפיא באופן קבוע (כולל בנמל כשהספינה עוגנת) עקב הצורך התמידי לצנן את החום שנפלט מהמערכות האלקטרוניות הרבות, זכור לי שהיו אנשי צוות שבאופן קבוע גם בקיץ נהגו ללבוש "דובון" צבאי על המדים בשל כך ! כבר הזכרתי שאתם הגנ"קניקים מפונקים , לא ?! במגורי החרטום שני שולחנות מתקפלים ששימשו כשולחנות אוכל (בים סוער אין ממש תיאבון ולא אחת אתה צריך לרדוף אחר הצלחת ) ומי שלא ראה קנקן מרק רותח "ממריא" לתקרה כאשר החרטום נופל מגל - לא יבין זאת... למרות היתרון ב"חדר" משלו אחת הבעיות של האלחוטן היתה נעוצה בעובדה שבמהלך כל ההפלגה הוא נאלץ לשבת כשפניו אל דופן הספינה הווה אומר בניצב לכוון התנועה... פרט לכך העובדה שהוא מנותק משאר אנשי הצוות במשך שעות גם היא לא תמיד היתה נוחה כל כך.... אבל היתרון הגדול ביותר שלו : הוא הראשון ששמע את תוצאות המשחקים מהארץ... וכאן נראית עמדת המענ"ש (מערכת הנשק), עמדה זו היתה מאויישת על ידי שני מפעילים כשממנה בוצעו פעולות כגון נעילת מכ"ם בקרת האש על מטרות, עקיבה אחריהן, שיגור טילים וירי בתותח... ירי "גבריאל" ותותח מהמי"ק ?! רק בספינות בהן ק.הנשק והכוונים עלובי-נפש... פרט מעניין נוסף הוא שעל גבי שולחן המי"ק פרוסות מפות שמתארות מהלך של קרב מול חופי סוריה עליהן משורטטים שרטוטים כפי שנראו במציאות, יפהיפה ! מבט קצת יותר מקיף על תמונת הקרב : (המקור = "שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים" בהול"א משהב"ט) מפעם לפעם אני נפעם מחדש מרמת ההשקעה והטיפוח של מוזיאון חיל הים ! תזהר מניר... הוא אוהב כשקוראים בשם המלא : "מוזיאון ההעפלה וחיל הים"... לבני.

לבני , שאפו על התיאורים והתמונות . מאוד נהניתי .

אגב , אם זה לא היה ברור מאליו , אז כל ההערות הסרקסטיות הן ברוח טובה ובבדיחות הדעת...

(אם כי בקרב החבר'ה שלי מ- , יש עד היום ויכוחים בין המחלקות בכלל ובין אנשי הסיפון לעכברי המי"ק בפרט...
kufxh , למשל , היה בקר אש , Pshishu ואני כוונים , ו-Pere ימאי)

באשר לביקור : יש כבר אישור עקרוני של ניר מאור , ובקרוב נתחיל לעבוד על הפרטים .

גילוי נאות :
הח"מ הפליג הרבה כנספח על "סער 2" (בעיקר על אח"י "משגב" ואח"י "חיפה") ,
שירת בחובה על "סער 3" (אח"י "געש" , כולל במלחמת יוה"כ)
ושירת בקבע על "סער 4" (אח"י "קשת" הראשונה , בשארם)...

A friend in need - is a friend indeed

אני חושב שביקור הפורום במוזיאון חיל הים וההעפלה... יכל להיות רעיון מצויין !
עם זאת לדעתי כדאי להמתין קצת כדי שיעבור קצת זמן מהביקור האחרון....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני עם זאת לדעתי כדאי להמתין קצת....

כן. עד החורף, למשל?

Tempus Fugit

כיף לראות את הספינה משופצת ומשוחזרת מבפנים.
כשרק התחלתי את הקורס שלי במסגרת סטי"ל שלחו אותנו לעזור לעובדיי המקום לנקות את המי"ק ואת חדר המכונה.היה חם בטירוף אבל בדיעבד כולם דיי נהנו!

בכל מקרה תודה על הסקירה.

אח"י אילת

תודה רבה על הסקירה המרתקת.

במסגרת יום מוטיבציה למתגייסי קורס חובלים הקרוב ביקרתי בצוללת ובסטי"ל לפני שלושה שבועות והם בהחלט מרשימים. אני רק מקווה שכבר הספיקו להתקין מזגן בסטי"ל - ישבנו 40 חבר'ה במגורי החרטום וזה הרגיש כמו חמם טורקי

שאלה קטנה לגבי המי"ק בסטי"ל המצולם - תמונת הקרב צוירה ע"י אנשים באמצעות עטים או שהמפה הודפסה באיזה שהיא צורה?

If you sit, sit. If you walk, walk. Don't dawdle

במי"ק היה ארון מיוחד ובו עשרות רבות של מפות אשר הוכנו ידנית על ידי המוכמי"ם בזמן שהספינה היתה עוגנת בבסיס, היו מפות לכל פינה ופינה בים התיכון אשר שורטטו על ידם ידנית ונשלפו על פי יעד ההפלגה ומסלולה כחלק מההכנות ליציאה לים.

הכל עבודת יד....

בצדק

מזכיר ימים רחוקים שהספינה היתה כמעט בית שני ושלעיתים גם לה היתה נשמה..

כבר אמרו הכל - ולי נשאר רק לחייך חיוך דבילי

עכשיו אני מחכה לך שתמלא אחר ההבטחה שלך ותפנק אותנו במוזיקה ישראלית
עם סקירה על סצינת המוזיקה המחתרתית של שנות ה 80

הזכרת לי את החור הקבוע שהיה לי במצח מה-track-ball והג'ויסטיק במענ"ש. מעולם לא יכולתי לשמור על עצמי ער שם, על אף הבעיטות של קצין הנשק והמפקד בגב הכסא.
הייתי נגד מחלקת נשק עם נשמה של גנ"קניק

תודה רבה על הסקירה

The light in the end of the tunnel is a headlamp of an oncoming train

להזכיר נשכחות על 1972-1975
לא קיימים:
מחשבים דיגיטליים (מחשב שולחני ונייד). טלפון נייד. כרטיס אשראי. דיסקים למוזיקה (מקובל תקליטי וינייל וקלטות).
מוזיקה:
אריק איינשטיין, שלום חנוך, להקת כוורת. האבנים המתגלגלות, החיפושיות, בוב דילן.
מדים: בקיץ כמו היום, מדים בצבע בז', דרגות חיילים בחיל הים בצבע בהיר (לא מוזהב כמו היום) . בחורף מדי צמר כחולים כהים ודרגות החיילים מוזהבות. עיטור סמל ראשון - עוגן על רקע שחור (ולא כמו פלפל ,היום) כומתה כמו היום. לחובלים אין סמל חובל כמו היום אלא רק כנפ"צ.

פעם ראשונה שאני קורא סקירה שלך ואני חייב לציין שמאוד נהנתי ,
אני בן אדם שזקוק נואשרות לפרטים הקטנים (מאיפה צולם, מה כל דבר עושה...)
פשוט קלעת בול.

יש צפי לתאריך לביקור מודרך במוזיאון?

תודה.

עם זאת אני חושב שהמקום בהחלט יכל להוות את יעד הביקור הבא !
נמתין קצת לשיפור במזג האויר היות וחלק מהמוצגים ממוקמים בחוץ והחום באח"י "גל " ובאח"י "מבטח" הוא בלתי נסבל....

כאמור, פרט לביקור באח"י מבטח ניצלתי את הביקור במקום לשם התרשמות משאר המוצגים שהתווספו והנה כמה דוגמאות (חלקן של מוצגים שנתקלתי בהם לראשונה וחלקן של מוצגים "ותיקים" יותר)...

נתחיל באח"י "גל", שמסתבר שבזמן שחלף מאז ביקורי האחרון בה היה מי שהחליט שצריך לשגר חימוש לעבר מטרה כל שהיא (הקפה ב"יטבתה בעיר" שממול כנראה היה ממש נוראי)...





וכשמביטים לתוך הצמ"ט מתוך הצוללת זה נראה כך...




הזהרון:

ליד הזהרון שמוצב בחצר הונח סולם רחב אשר מאפשר טיפוס והצצה לעבר פאנל השעונים וצג המכ"ם שלו...




אחד הפריטים המעניינים אשר מוצגים בחצר המוזיאון הנו הפריט הבא כשההסבר בתמונה מתחתיו...
מאוד מעניין ומסקרן לראות איך זה היה כשזה היה מותקן על גבי כלי השייט...




תותחים ימיים ותותחי חוף שונים 0אולי כדאי להביא לשם גם את אחד מתותחי החוף המצריים שהוצבו בראש נצראני ומוצבים בפינה די נידחת ב"בתי האוסף&quot?......






סירת ההצלה של אח"י "אילת" הראשונה !
שימו לב שהסירה בנוייה ממתכת !
ואני מוכן להשבע שסירה דומה (אם לא זו הספציפית) היתה מונחת בשנות השמונים המאוחרות בבסיס אילת ליד ההאנגר הגדול של המספנה מצד ימין לכניסה !!!!!.......




מוקשי עלוקה שונים חלקם מימי מלחמת השחרור בסה"כ שבהשוואה להיום הם לא ממש מטילי מורא...





ולחובבי התגים הסמלים והסיכות... במוזיאון מוצג אוסף מרשים ומקיף של כל הסיכות והתגים שהיו ועודם בשימוש חיל הים !
הזדמנות מצויינת עבורכם להתעדכן ....





וזהו זה להפעם !...

אני מקווה שהפעם הבאה תהייה עם כולם....

בברכה.

לבני.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני .... הזהרון: ליד הזהרון שמוצב בחצר הונח סולם רחב אשר מאפשר טיפוס והצצה לעבר פאנל השעונים וצג המכ"ם שלו...

אני זוכר בתור זעטוט כבן 9 כיצד הייתי מטפס על הסירה הזו ואת ההתלהבות מלשבת מאחורי ההגה שלה.
אחד המוזיאונים המעניינים ביותר שקיימים בארץ. פעם בשנה (לפחות) אני שם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.planetnana.co.il/mcdick/91s.PNG]

...
בעניין האיכות של המקום - אני בהחלט מסכים אתך !

כותב במשך שעתיים וחצי סקירה, מצלם כל כך הרבה תמונות ובסוף מגלה שטעיתי טעות כל כך חמורה !...

בפתיחת האשכול ציינתי שבחיל הים שירתו חמש ספינות מדגם "סער 2 " ע"פ הפירוט הבא:

אח"י מבטח.
אח"י אילת.
אח"י משגב.
אח"י חיפה.
אח"י מזנק.

נו?...
ואיפה כל יוצאי חיל הים הותיקים שקוראים ונותנים לי ככה לטעות ולשכוח את
אח"י "עכו" ?????.......

אז קבלו נא את התנצלותי הכנה, ואני אתקן ואציין כי בחיל הים שירתו שש ספינות מדגם "סער 2 " ע"פ הפירוט הבא:

אח"י מבטח.
אח"י אילת.
אח"י משגב.
אח"י חיפה.
אח"י מזנק.
ו... אח"י עכו.

ועכשיו מבחינתי - תם ונשלם !...

מודה מקרב לב לבקר הגל"צ של אח"י "מזנק" שהעיר לי את ההערה בנדון !

לבני.

אמנם הקפצה הסטרית אבל יש קצת תוספות....

ובכן, חופש גדול, סוג של "מטלה" שצריך להעביר...
ומה יותר טוב מלנצל את העניין לצורך ביקור נוסף במוזיאון (תוך שכנוע ילדה בת שבע שאין בילוי יותר טוב מביקור בצוללת או ספינת טילים).....
מה?..אפשר בכלל ללהשוות את זה לביקור בלונה פארק או חלילה בבריכה?...מה פתאום !....
איזה כיף שכל כך קל לשכנע אותם....
כמובן שבדרך היה צריך להסביר מה זה בכלל צוללת אבל ניחא...

הגענו למוזיאון , חנינו ולאחר צעידה של 100 מטר במהלכה ניגרה מאיתנו כמוות זיעה שיכלה למלא לפחות מאגר אחד של מי השקייה הגענו למזגן המקפיא ומחייה הנפשות של מוזיאון חיל הים וההעפלה....

בתכלס, מה שעניין אותי במיוחד היה לראות אם מדור המכונה והירכתיים של אח"ימבטח המוצבת בחצר המוזיאון כבר נפתח לקהל שהרי במהלך התקופה האחרונה יצא לי להגיע לא פעם לחיפה ובעברי בסמוך למוזיאון הבחנתי בגרם מדרגות חדש שהוצב בסמוך לירכתי הספינה...

והנה הוא:



מסתבר שלמעשה גרם מדרגות זה משמש כיציאה בלבד....

מה שקורה הוא שכיום הספינה פתוחה לקהל הרחב (אין צורך בתיאום כל שהוא מראש) אך הכניסה אליה היא מגרם המדרגות שמוצב בסמוך למגורי החרטום (מופיע בסקירה ) ויש לעבור דרכה עד למגורי הירכתיים ומשם לצאת החוצה לסיפון ולרדת למטה דרכו...
מצויין והגיוני בהחלט !

אז נכנסנו פנימה דרך החרטום, הסבר קצרצר על "מה קורה פה בכלל"... צילום של כמה וכמה שלטים אותנטיים שבוודאי יזכירו נשכחות לחלקינו (ונתבקשתי לעשות זאת כבר מספר פעמים בשנה האחרונה ע"י לפחות שני אנשים... ) ואז אני מגלה שמהמי"ק נפתח פתח מעבר רחב לכוון חדרי המכונה/מנועים אשר היו סגורים עד כה...

לציין ולהזכיר כי בספינות ה"סער 2 " לא היה מעבר שכזה בין המי"ק לחדרי המכונה אלא היה צורך לצאת החוצה אל הסיפון ולרדת לשם דרך פתח מיוחד דמוי צריח (ולא היו יותר מדי מתנדבים שששו לעשות זאת פרט למי שבאמת היה חייב/אנשי המכונה עצמם).....

וקצת רקע כללי, ספינות ה"סער 2 " הונעו באמצעות ארבעה מנועי דיזל אימתניים למדי מתוצרת חברת "מאייבאך" (רק השם הזה מעורר חלחלה).....
לספינה היו שני חדרי מכונה/מנועים, חדר קדמי וחדר אחורי כשבכל אחד מהחדרים שני מנועים, כל מנוע היה מניע מדחף.....

בין שני חדרי המכונה היתה דלת מעבר וחדרון אטום ששימש כחדר הבקרה בו ישב ה"צ'יף " (שזהו כינויו המסורתי של קצין המכונה בכלי השייט של חיל הים) החדרון הזה היה המקום השקט ביותר בחדרי המכונה ואפילו רחמנה ליצלן....ממוזג !!!!!....
ציינתי ואציין שוב את העובדה כי השירות והשהייה בחדרי המכונה בסטי"ל היו משולים לתופת הגיהינום !!!
מדורים אטומים ו"מבודדים" משאר הספינה בהם שרר חום תמידי של הרבה מעל ל 40 מעלות, רעש נוראי של עשרות אלפי כוחות סוס, פינות / ברזים / שסתומים / ותקרה שששים לפגוש את גולגולתך במקרה של תנועה חסרת תשומת לב ולכל הקטסטרופה הזאת יש כמובן להוסיף את ריח השמנים והדלקים ואיך לא...את טלטולי גוף הספינה לכל כוון אפשרי....
בהחלט לא המקום בו הייתי רוצה לבלות חופשה שנתית....

אז ככה נראה חדר המכונה הקדמי מבעד לפתח שנפתח במחיצת גוף הספינה, ניתן לראות בצד ימין את ה"עריסה" בה היה ממוקם אחד המנועים בעוד שמשמאל הוכשר מעבר למבקרים, ברקע במרכז...חדר הבקרה:




וכך נראה הפתח ממנו היתה הכניסה והיציאה מהמדור:



אני זוכר היטב איך בהפלגות בשעה שהייתי מאייש את עמדת ה 0.5 שבדופן הספינה תמיד היה מציץ איזה ראש של מכונאי מיודע ומפוייח עד עמקי נשמתו מהפתח הזה...
זה תמיד היה מצחיק אותי כי הם היו נראים כמו טנקיסטים אחרי קרב של שלושים שעות בערך.....
ללא ספק אנשים מיוחדים....

והנה חדר הבקרה, המום שעונים אנאלוגיים, ברזים ומדידים שהיום נראים כל כך מיושנים....
אבל זה כל הקסם....




בחדר המכונה האחורי הותירו אנשי המוזיאון את אחד המנועים ועליו שילוט הסבר קצר:




ואפרופו שילוט...מה שכל כך יפה הוא שאנשי המוזיאון השכילו להשאיר בספינה לא מעט מהשלטים המקוריים שהיו בה (חלקם עדיין עם תו ביקורת חתום בכתב יד) כגון השלט הזה המגדיר את הפעולות שיש לבצע בעת כניסה למצב קרב:




אלו הם חדרי המכונה של ה"סער 2 "....


משם שוב מבעד לפתח שנפתח במיוחד ולא היה קיים במקור ניתן לעבור למדור הבא שהוא מגורי הקצינים והסמלים, לכאורה מקום מגוריהם של אנשי הצוות הוותיקים יותר (החל מדרגת סמל ומעלה), שאר אנשי הצוות הצעירים התגוררו במגורי החרטום שנסקרו בסקירה הראשית...
מגורי הירכתיים נחשבו לנוחים יותר מכמה סיבות כגון, מספר השוהים בהם היה קטן יחסית, מדובר היה בחבר'ה הוותיקים, המדור נחשב לפחות נתון לטילטולים ו....שיא השיאים......מקלחת !!!
לא לטעות 1... לא מדובר בקרמיקה ושיש אלא באגנית נירוסטה של מטר על מטר בקושי אך עדיין סוג של...

ולא לטעות 2 - אל תחשבו שיצא לצוות לבלות יותר מדי במדור הזה...

גם על תנאי המקלחת וגודל הזוועה תוכלו לקרא בפירוט בסקירה הראשית...
מגורי הירכתיים שימשו בעת הצורך גם כשק"מ הספינתי שברוב המקרים היה לא יותר מארגז ובו צ'ופרים ושתייה קרה שהיו נרכשים מהשק"מ שבבסיס ומנוהלים ע"י "נאמן השק"מ הספינתי"....

אני עוד שומע מדי פעם בראשי את הקריאה "לידיעת אנשי הצוות שק"מ פתוח במגורי ירכתיים"....
וזה לא קרה הרבה...

"יש מנגו"????....


על פי השילוט ועל פי מה שנראה הן חדרי המכונה והן מגורי הירכתיים עדיין נמצאים בשלב של שיקום ...



ומשם עולים בסולם למעלה אל חלקו האחורי של סיפון הספינה......

יש בספינה עוד חדר/מדור אחד שנקרא "חדר הגאים" אך הוא עדיין סגור כמו שהגשר וחדר המפקד עדיין סגורים...
בפעם הבאה...


מסיפון הספינה ניתן לראות את הדבור שחונה למרגלותיה ולהביט סביב לעבר שאר המוצגים שבחצר המוזיאון...




אחד המוצגים שהוספו הוא תותח ה"אוטו מלארה" 76 מ"מ מהדגם שמותקן כיום על ספינות ה"סער 4.5 " ומשמש בעיקר להפגזות חוף ע"ע "עופרת יצוקה"....





תותח זה הוא תותח חשמלי מונחה מכ"ם שבמקור "יודע" לשמש כתותח דו תכליתי הן כנגד מטרות שטח והן כנגד מטרות אויר, התותח מתאפיין בקצב אש מהיר ונחשב כאמין מאוד, התחמושת מסודרת במעין "קרוסלה" נמצאת תחת התותח עצמו וההזנה/טעינה היא כמובן אוטומאטית (כבר שמעתי לא פעם שיש החושבים כי בתוך התותח יושבים חיילים שמשמשים כתותחנים כמו בטנק...זה ממש לא כך)!!!
.
זו ה"קרוסלה" המדוברת:





והמראה של סיפון הספינה מכוון הירכתים לכוון הגשר....
הרבה מאוד דברים חסרים שם היום....





ולקינוח...קצת מהשלטים/פקדים שבתוך הספינה ע"פ בקשת הקהל...
יש מי שזה יזכיר לו נשכחות....
חלקם שייכים לעמדת בקר האש/מענ"ש שאחראי על ירי הטילים/תותח, חלקם ממערכת הל"א שאחראית על איתור מקורות קורנים למיניהם וחלקם...סתם ....







אגב....לא מערכת ל"א, לא ירי טילים, לא מנועים ולא כלום....מבין שלל הפקדים והמפסקים דווקא אלו נחשבו לחשובים מכולם...מי ששכח לסגור אותם כשצריך ומי ששכח לפתוח אותם לאחר מכן היה פשוט מסתכן בנפשו !!!!!


ואם שאלתם "למה"?...
אספר את סיפורם...

ובכן, המפסקים האומללים הללו הם הם האחראים על מיזוג האויר שבחלל הפנימי של הספינה, זה נחמד ויפה אבל טומן בחובו מספר בעיות קיומיות כשהראשונה בהן היא גם החמורה ביותר ובאה לידי ביטוי בכך שאם שכחת לסגור את המפסקים הללו ברגע שהספינה היתה מניעה את ארבעת מנועיה האימתניים גרמת לכך שכל העשן הנוראי שהיה נפלט מסעפות הפליטה היה נשאב פנימה כשהוא מלווה במשב צונן וקר של המיזוג....
הריח הנוראי הזה היה מתפשט בחללים, נדבק למדים,לשיער ולא עוזב !.....
הריח הנוראי הזה היה אחד הגרמים העיקריים לתחשת בחילה והקאה והיה גורם לסבל שלא ניתן לתארו במילים למי שלא חווה זאת !
עד היום גם אחרי 20 שנה יוצאי הספינות עדיין זוכרים את טעמו המשובח...
לדעתי זה סוג של טראומה...
או "פוסט טראומה"?....

הבעייה השנייה נבעה מכך שתמיד היה מי ששכח לפתוח את המיזוג כשכבר אפשר היה...
על כך אין מה להוסיף...

מה שנחמד בכל הסיפור הוא שבדרך כלל ה"תיק" היה נופל על החייל הצעיר וה"הלום" ביותר והסיפור היה מסתיים או בכאפה נוראית שהוא היה חוטף או בחפץ כל שהוא שהיה טס לכוונו תמיד תוך שאגה "תפתח כבר את המיזוג יא טאאאאמבל" !!!!!!!

כן..סוג לש הווי (שהיום בטח היה מסתיים בכתבה על "התעללות נוראית בספינות הטילים")....


לסיכום...

בגדול, נראה כי עוד שלב בהפיכתה של אח"י מבטח למוזיאון נמצא בעיצומו.
בהחלט מומלץ לנצל את ימי החופש (?) הגדול לבקר במקום היות ומאוד קל לעבוד על ילדים ולספר להם שמדובר באטרקציה שלא מהעולם הזה...
נצלו את הרגעים שהם עדיין לא מבינים שעבדו עליהם והם בהלם כדי להנות....

ובינינו ובשיא הרצינות - בהחלט מוזיאון מושקע ומעניין ביותר...

אבל את זה כבר אמרתי לא פעם, נכון?...

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

לי זכור חדר המכונות מכיוון הירכתיים, בין שני המנועים היה גשרון (כמו של המבקרים)
ומשני צדדיו מתחת למנועים שני בריכות עפושות של (כנראה) נוזל צינון לבנבן.
משום מה הגשרון הנ"ל נמצא כשר בעיני כמקום שינה מועדף.

...

ובינינו - הרי היו הפלגות בים סוער בהן אנשים היו מוכנים "להתחפר" בכל חור רק כדי שיעזבו אותם בשקט....
סוג של חוסר אונים מוחלט...

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

אני בכלל ירוק שמצא את עצמו בלב ים על כלי כזה.
כשראיתי את המים באסלה מתנדנדים החלטתי להוסיף אליהם את בני מעיי, בגלל הנדנודים לא ממש צלח עלי.

לבני - כל הכבוד על ההשקעה !
תמונות מעניינות - ממתין בקוצר רוח לסיור במוזאון (עם שוך החום ?)

מזכיר לי ביקור בצוללת הגרמנית במוזאון המדע והתעשייה בשיקגו - רק ששם אסור לצלם בתוך הכלי.

מה שכן, חובה יהיה להמתין לשלהי הקייץ המסוייט הזה ולו מהסיבה הפשוטה שגוף הספינה והצוללת אינו ממוזג !

ובעניין סיור בצוללות...תציץ כאן:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...E9%EC+%E4%E9%ED

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

לבני, נהניתי מהתמונות (עדיין לא יצא לי לבקר בתוך הספינה אלא רק מבחוץ) ולא פחות מהכתבה (ביחוד איך שיכנעת את ילדתך בת ה-7 לבקר במוזיאון במקום לונה פארק - תלמד אותי איך עושים את זה...).

ציטוט:

והמראה של סיפון הספינה מכוון הירכתים לכוון הגשר.... הרבה מאוד דברים חסרים שם היום....

למה באמת לא מתקינים מארזים לטילי גבריאל כפי שהיו על הספינה בזמנו - הרי זרקו כמות לא קטנה לפח, לא?

להערכתי היות והספינה עדיין נראית בתהליך של שיקום ועבודות ייתכן ובעתיד יוחזרו לסיפונה חלק מהדברים שחסרים עליו, (צינורות הטורפדו/אנטנות/ס"ג/רקטות הל"א ועוד)....
בעניין ה"שכנוע" - אציין כאן שהיינו עם כמה ילדים כשהגדולה היא בת 11 וקצת...
הסוד הוא בכך שפשוט לא ממש שואלים אותם...פשוט נוסעים !

כאן זה לא דמוקרטיה !

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני אמנם הקפצה הסטרית אבל יש קצת תוספות.... מסיפון הספינה ניתן לראות את הדבור שחונה למרגלותיה ולהביט סביב לעבר שאר המוצגים שבחצר המוזיאון...

הדבור הזה נראה שונה מדגמי הדבור שאני מכיר - ללא חלונות צד בגשר הסגור, ועם חלון אחד גדול באמצע הגשר, במקום שניים קטנים. האם מדובר בתת דגם פחות מוכר, או בשבצור "מיוחד" בשביל התצוגה?

אאל"ט, גשר זהה לדבורה 2.

ככל שמערכות המכ"ם והאופטרוניקה הלכו והשתדרגו השתמשו פחות ופחות בחלונות הגשר. בסופו של דבר הם נאטמו בעיקר בגלל שיקולי האפלה,עמידות וכו' ונשאר רק החלון המרכזי, שגם הוא נחסם בדיקט מבפנים והיה נפתח רק בהפלגות בים כלכך קשה שההיגוי מהגשר היה בלתי אפשרי.

בעוונותי אני עכבר יבשה שלא זכה להפליג על ספינה של חה"י, אבל לאורך השנים יצא לבקר על כמה וכמה ספינות צבאיות בארץ ובעולם (שעל חלקם גם כתבתי כאן). בעניין הקור שאתה מתאר, אני מניח שהוא נוגע בין היתר לעובדה שהציוד האלקטרוני באותה תקופה היה שפופרתי - בכל ספינות המבצעיות (לא מוזיאונים) בהן ביקרתי היה לכל היותר קריר, ולרוב פשוט נעים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מתוך הודעה מס. 2:

גם פה וגם בביקורת מסעדות, אתה מעביר את הביקורת בצורה נפלאה, קולחת, ומעניינת.

אתה גם מבקר מסעדות? היכן מופיעות הביקורות שלך? מעונין לקרוא וללכת לאכול...

גם מומחה בהיסטוריה וידיעת א"י, גם מומחה בתחמושת וכידוני רובים, גם כותב ומצלם נהדר - ועכשיו ביקורת מסעדות? כל הכבוד !!

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

מה אומר ומה אוסיף?...
פרגון אינו דבר של מה בכך וארשה לעצמי לציין שלקבלו ממך (ועוד בענייני חיל הים) זה בהחלט כבוד עבורי....

בסה"כ זה מה שאני אוהב כאן ב"פרש" הזה...יש כאן מקבץ מרוכז של לא מעט מהדברים שמעניינים (ותמיד עניינו) אותי בחיי היום יום והזדמנות נהדרת לשתף וחלוק עם אחרים...
אז ככה זה יוצא...

תודה רבה.

לבני.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני מה אומר ומה אוסיף?... פרגון אינו דבר של מה בכך וארשה לעצמי לציין שלקבלו ממך (ועוד בענייני חיל הים) זה בהחלט כבוד עבורי.... בסה"כ זה מה שאני אוהב כאן ב"פרש" הזה...יש כאן מקבץ מרוכז של לא מעט מהדברים שמעניינים (ותמיד עניינו) אותי בחיי היום יום והזדמנות נהדרת לשתף וחלוק עם אחרים... אז ככה זה יוצא... תודה רבה. לבני.

לבני, המשך כך! אני בפרט ואנשי הפורום בכלל לומדים ממך המון!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

כבר לפני 4 שנים הורדתי את הכובע נוכח רוחב ידיעותיך, כפי שתוכל לראות כאן:



לבני, גם אתה יכול לתרום ...


בתגובה להודעה מספר 61 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "תמשיכו.... תמשיכו... אני חייב לציין שהאשכול שיצרתם פשוט מעניין ומרתק..."

הרבה פעמים אני נדהם מרוחב הידע שלך, ואני בטוח שגם לך יש דעה בנושא.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...8087#post528308




זה, כמובן, לא אומר ששיניתי את דעותיי בנוגע לנחיצותו של חיל הים....


אבל תשובה לא קיבלתי: היכן אתה מפרסם את ביקורת המסעדות שלך?
אני בטוח שאתה מומחה בעניני אוכל בדיוק כמו המומחיות שלך בעניני כידונים, ואני מוכן בהחלט לקבל את ההמלצות שלך.
כאחד שחי בחו"ל שנים רבות, ואכל במסעדה מעולה אחת או שתים, אולי סוף סוף אזכה להנות ממסעדה גם כאן, בארץ הזאת....

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

איך לא נתקלתי בסקירה הזאת עד עכשיו אני לא יודע. בהחלט סקירה מדהימה!
בתור אחד שהנסיון שלו מסטי"לים מסתכם בכמה הפלגות אימון קצרות על סער 4.5 והפלגה של 4 ימים על סער 5 המרחק בין הספינות הוא דורות שלמים.
אנחנו (הדבורנים) נוהגים להתלונן על חיי הצפיפות, אבל את היציאות שלנו לים אנחנו סופרים בשעות (24-48-72) לעיתים נדירות בלבד מגיעים למצב של ספירת ימים. לשהות בכלי כזה, ועוד שבועות זה כבר סיפור אחר לחלוטין.

אם כבר בסיפורי ים והקאות עסקנו, נסיף עוד אחד קטן:
אחרי שהתחלתי להפליג גיליתי שאני לא מגיב לים ולריח המנועים כמו השאר, לאמ שנה מה רמת הטלטול, או איזה ריח שורר- אני לא מקיא. הדבר הזה עם הזמן גרם ל"סנג'ור" שלי ע"י המפקדים והסמ"דים שאיתם הפלגתי והייתי מבלה את ההפלגות הקשות ביותר או בעמדת הגשר כקצמ"ש או כמוכ"מ במי"ק.
בתקופה שבה לא הייתי עדיין סמ"ד, אבל גם לא חפ"ש הפלגתי המון כדי לצבור ניסיון בשטח. באחת החזרות שלנו משארם, הים היה נורא, הספינה לא הצליחה להתקדם יותר מקצב זחילה (בקושי 10 קשרים) והפלגה שלוקחת 5-6 שעות נמרחה על פני 14 שעות איומות של טיפוס איטי על וגלישה חדה, כל נסיון להעלות את המהריות גרם לספינה לרחף באוויר כמה שניות טובות, ריחוף שנגמר ב50 טון של אלומיניות שנוחתים בעוצמה מרסקת עצמות.
ישבתי לי בעמדת המוכ"מ כשהכיסא מוטה למלוא אורכו אחורה לנוחות מקסימלית. רגל אחת שלי מונחת מימין למסך המכ"מ, רגל שניה משמאל. יד שמאל מקלידה מדי פעם משהו על מערכת השו"ב, יד ימין מכוונת את האופטרוניקה וצוללת לשקית צ'יפס מדי פעם, הרי אי אפשר להשאר ערני בלי ללעוס משהו!
סמ"ד הספינה שגירד את עצמו בכוח מהמיטה כדי לעלות למשמרת בתורו פתח את הצוהר (בדבורנית- סקיילייט, בסטי"לנית- האץ') למי"ק וטיפס טרוט עיניים החוצה. כשהוא ער בקושי העיניים שלו נדדו ממני בעמדת המכ"מ, אל הסגמ"ד הרובץ על הרצפה ומחבק דלי מלא בשאריות ארוחה עתיקה, עלו שוב חזרה אלי וננעלו על שקית הצ'יפס.
לנגד עיני ראיתי אותו מחליף צבעים באותו הרגע, ובלי לחשוב פעמיים הוא רץ למעלה אל הגשר הפתוח, את שאגות ההקאה שלו היה אפשר לשמוע היטב, ביחד עם ברכות ה"בוקר טוב הסגן" של אנשי משמרת הגשר.

נראה לי שמזג האויר מתאים לסיור בכלי השיט המוצגים בו - האם אפשר לארגן סיור כזה ?

גם במבטח וגם בצוללת ה"גל"....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

לעניין הודעתך...זה פשוט מדהים אילו דברים לכאורה שוליים או טיפשיים היו יכולים לגרום לאנשים להקיא את נשמתם לבורא....
במקרה שלך (או של אותו מפקד ליתר דיוק...) זו מנת צ'יפס, אבל אני מניח שאתה יכל לזכור כמה היו שנואים אנשי עמדות ההתקשרות שהיו יורדים לאחר היציאה לים לתוך המיק הממוזג כשהם לבושים בחגורות ההצלה והמדים שלהם ספוגים בריח הזוועתי של ה"מאייבאך" !

ואם כבר באמת הועלה הנושא אז ארשה לעצמי לספר (ןלא חלקתי זאת עד היום למעט עם חברים לשירות).....
א. חדר האלחוט שלי שימש כסוג של מכלת ....החל מחטיפים שאימי היתה קונה עבורי ודוחפת לי לתיק כשמדובר היה לא אחת בחטיפים שונים ומשונים שמאוד אהבתי בשעתו שהכילו....אצות ים.....
ושיא השיאים היו ...נקניקי קבנוס שפשוט תליתי מתקרת החדרון.... תאר לך איך זה היה נראה , זה נגמר כשבאחת ההפלגות הזוועתיות נכנס לי לחדר ק. המי"ק, כולו חיוור וחצי מעולף כדי להנחות אותי בדבר מה וכשעיניו רק נתקלו בקבנוסים............. לא אוסיף.....כדי להפיג את הריח המגעיל שהוא השאיר שם התזתי בחדר האלחוט קצת מהאפטר שייב שלי מה שרק החמיר את המצב מבחינת הצוות....תוך שנייה וחצי שמעתי צעקות והמולה....
מסתבר שהריח נשאב למיזוג ופוזר בכל המי"ק ושאר המדורים שקיבלו את המיזוג מאותו המקור.....
אין צורך לפרט מה קרה שם ואיך זה נגמר....

עניין האפטר שייב הביא אותי לאמץ את השיטה שהיתה על סף התעללות אך היא היתה אך ורק שמורה לימי ה"צד תורן".....
לא ארחיב אך רק אומר שהיא כללה פיזור כמות של פלפל שחור על פלטות החימום במטבח מה שהיה יוצר עשן כחלחל שעשה את דרכו ישירות אל........ תעלות המיזוג......
זה נורא הצחיק אותי בשעתו....

אוי איזו כמות של שטויות .........

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

גם לי יצא לפספס את האשכול הנהדר הזה עד עכשיו, ואני מודה לך עליו מאוד!

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

מקפיץ לטובת סיור מצולם במוזיאון.
תסלחו לי אם זה לא המקום.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.