06-06-2008, 23:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.12.07
הודעות: 8,706
|
|
מצעד הגאווה הוא מצעד של מיעוט.הם תמיד היוו מיעוט,כנראה.הם לא יכולים להכריח את הרב לאהב אותם אך ההפך ייתכן,כי בדמוקרטיה הרב קובע.ובכל זאת,עקב היותנו חברה דמוקרטית,אין לנו זכות להרוג אותם או לפגוע פיזית.אני בספק,אם שני הצדדים(הרב והמיעוט ההומו לסבי) יגיעו לפשרה לא כואבת משני הצדדים-בכל קבוצה קטנה יש את הרדיקלים שלה,שלא יתנו לחיות לשאר(אבל לפעמים אי אפשר בלעדיהם,כי אם כך יהיה,הקבוצה פשוט תיעלם,תושמד,פיזית או רוחנית.)
הכיון בריא זה גם דבר מותנה,איני חושב שיש אונטולוגיה להגיון בריא,ובכל מקרה לא אנחנו שנחפש אותו.אנחנו פשוט קובעים אותו,ע"י הכח שיש לנו כמו לרב משפיע.הרב ישים את המחסום המבוקש.
מהי השפעת צפייה על שני גברים מתנשקים ברחוב והשפעת הצפייה בגבר שחושף את איברו בפומבי על אנשים צופים,במיוחד ילדים?לאט לאט,אולי בעתיד, על המקרה השני יסתכלו בתדהמה פחותה מזו של צפייה על אישה במכנסיים בראשית המאה ה-20.אך לא כיום.את הגבולות צריך לשמור חזק,והעובדה הבלתי נמנעת של הרחבתם לא אומרת,שאפשר לישון בשקט.אמור להיות כח מנוגד,מבקר ולפעמים-רדיקלי.
חוץ מזה,יש הבדל בין גברים מתנשקים בצד או אפילו באמצע המדרכה למצעד גאווה כתופעה עצומה,ולו ליום אחד.זה כבר מרמז על נטייה ולא על מקרה מעניין.
מצעד גאווה צנוע בעיר הקודש-לא.עירום הוא רק מרכיב חשוב אך לא מספיק לשם תהליך המצעד.יש פה רעיון מועבר,מסר,פרופגנדה.
צריך לראות עוד חלקי תמונה:מה חושב אינדיויד גאה בודד על כל המצעד,למה הוא לוקח חלק בו,מה יקרה,אם לא ישתתף,האם הוא מרגיש אפליה החברה(עבודה,לימודים,מקומות בילוי...)
האם,לדעת אותו אדם,יש עוד שכבות אוכלוסיה,שאם הוא היה כלול בהם,היה מציע לעשות מצעד דומה למענם ומה הוא היה רוצה להשיג בזה לקבוצתו ולעצמו.
הדגש הוא,קודם כל, על עצמי בודד ולא על קבוצה, כי מעשינו הם אגואיסטים תמיד.
_____________________________________
שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?
|