 |
05-05-2008, 14:29
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
בחטיבת הביניים למד לירון בביה"ס בכפר יהושוע והמשיך לימודיו בתיכון אורט ע"ש יגאל אלון ביוקנעם.
בנערותו שיחק כדורגל וכדורסל בקבוצת הנערים ביוקנעם ואהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". לירון היה נער יפה תואר, 'חביב הבנות', חכם, ברוך-כשרונות, שובב ורגיש, בעל אישיות כריזמטית וסוחפת אשר הקסים ושבה את לב כל מי שנקרה בדרכו.
חבריו לכיתה מספרים שהיה מגיע לביה"ס עם עט ומחברת אחת "לכל המקצועות" וזו שימשה אותו בעיקר לכתיבת שירים.
למרות זאת הישגיו הלימודיים היו טובים מאוד וסיים בגרות במגמה ריאלית בהצטיינות יתרה. בתקופת התיכון שר כסולן בלהקה שהקים עם כמה מחבריו לכיתה ובמסגרת זו ביצעו, בן השאר, שירים שנכתבו על-ידי לירון והולחנו על ידי חברי הלהקה. הלהקה הופיעה בפני תלמידי ביה"ס ביוקנעם וקיימה את הופעתה האחרונה במסיבת מתגייסים ביולי 1994, ערב גיוס חברי הלהקה לצה"ל. לפני הגיוס יצא לטיול בקפריסין עם חבר לכיתה והשתתף בקורס צלילה באילת.
בגיל 17 הפכו לירון וסיגל, בת כיתתו, לבני זוג. אהבת הנעורים צמחה ובמהלך 7 שנות זוגיות וחברות הפכה לאהבת אמת.
לירון וסיגל ידעו להעריך את ההזדמנות שלא רבים זוכים לה- לחוות אהבה מיוחדת ובמשך שנות זוגיותם ניצלו כל רגע וזמן פנוי להיות יחד, תוך התבגרות משותפת, נתינה הדדית חסרת גבולות והתגברות על המכשולים אשר עמדו בדרכם.
לירון וסיגל- שני חלקים אשר כל אחד הביא את אישיותו המיוחדת ותמיכתו ללא תנאי באחר ויחד הפכו עם השנים לשלם שלא ניתן להפריד. באוקטובר 2000 עברו לירון וסיגל להתגורר יחד בירושלים, צעד שהיה עבור לירון הגשמת חלום ומקום אשר קרא לו בית, תכננו להינשא בקרוב ולהמשיך לבנות עתידם יחד. השניים רקמו חלומות משותפים תוך כוונה לקשור גורלותיהם לעד,
אך חלומות אלו שנרקמו בסבלנות ובאהבה רבה נגדעו בטרם עת. לחתונה המיועדת הבטיח לירון לסיגל הפתעה מקורית ומיוחדת אשר לא תדע מהי עד לרגע המיוחל ולא הסכים לגלותה לאיש וזו תישאר בגדר "הפתעה" לעד. "לירון וסיגל"- קשה לומר לחוד וקשה עוד יותר לראות בנפרד.
צבא
לירון התגייס לצה"ל ב- 22 במרץ 1995 ועשה דרכו בחיל השריון. לירון רצה להתגייס לסיירת גולני והתאכזב מהשיבוץ לשריון, אך עד מהרה דבקה בו האהבה לחיל השריון וגאוות היחידה אשר הוסיפו והתעצמו עם השנים.
כבר במהלך ההכשרה החיילית הבחינו מפקדיו בהיותו אדם איכותי, בעל פוטנציאל ויכולת לתרום לצבא בעתיד ולכן המליצו להוציאו לקורס מפקדי טנקים בזימון ישיר. בסיום הקורס נשאר לירון להדריך ולהכשיר את דור המפקדים הבא. לאחר ההדרכה יצא לקורס קציני שריון ובסיומו יועד כמדריך בקורס קציני שריון (גנן קק"ש), תפקד כמ"מ צמ"פ בחטיבה 7 ,גדוד 77 , וחזר להדריך בשיזפון. שירותו כמדריך בקורס מפקדי טנקים ושיבוצו הישיר לקצונה מנע ממנו שרות מבצעי, דבר שרצה מאוד, לכן על מנת לעודדו להמשיך במסלול ההדרכה קיבל צ'ופר ממפקדו והשתתף בקורס צניחה. אחרי שהדריך 3 מחזורי קורס קצינים מונה לתפקיד קצין פיתוח הדרכה בגדוד הקק"ש ובמקביל מילא מקומו של סגן מפקד המפקדה. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד קפ"ה מונה לירון לתפקיד מ"פ מפקדה וקיבל לידיו פלוגה בעייתית אשר תפקודה היה טעון שיפור. מפקדיו סברו כי לירון הוא הקצין/האדם המתאים ביותר שיוכל לשקם את הפלוגה ולהחזירה למסלול פעילות תקין. ואכן כך היה, לירון ללא הכשרה לתפקיד ובמלוא המוטיבציה והנחישות למד וביצע אותו באחריות וביסודיות ורכש את האמון, ההערכה, וההערצה של פקודיו ועמיתיו לעבודה ואותה הפלוגה שיום לפני הייתה מפולגת ו"שבוזה"הפכה ל"משפחה" מאוחדת ומלאת מוטיבציה ועלתה על דרך המלך.
על כך הוענק לו במרץ 1999 התואר קצין מצטיין וקיבל את האות בטקס מידי נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן.
ביולי 1999 יצא לטיול קצר בקניה אשר הותיר בו רושם רב וטעם של עוד והוא תכנן לחזור לאפריקה לטיול נוסף.
באוקטובר 1999 , כ- 9 חודשים לאחר ששרת כמ"פ מפקדה, יצא לקורס מ"פ מפקדה וסיימו בהצלחה. במהלך הקורס המשיך לפקד על פלוגת המפקדה ופיקח בשלט רחוק על ניהולה ותפקודה התקין גם בהעדרו. בהקשר לכך אמר לירון לסבו: "סבא, מפקד טוב נמדד בזה שגם כשהוא איננו הפלוגה מתפקדת כרגיל" ולירון היה גאה בעצמו ובחייליו על שעמדו במשימה.
במכתב לסיגל כתב: "כל כך מוזר לי לבוא ולהסתכל מהצד על עבודת הגננים ולא להיות חלק מזה- בודקים מבחנים, ממלאים תיקי צוער, ישיבות עד מאוחר, יום חמישי לא ישנים, כל הבלגאן שאת מכירה. יצא לי לחשוב על זה שאם אני אשתחרר אחרי התפקיד הנוכחי, זה אומר שהמסלול האחרון שגיננתי היה בעצם הפעם האחרונה שלי על טנק- את קולטת?!
בסוף אני בטוח אסכם את תקופת השירות שלי כתקופה יפה ואין לי ספק שאני אתגעגע למכונה ה"מסריחה" הזאת". געגועיו לעבודת השטח ושיקולים נוספים הביאו אותו להמשיך בשרות הקבע וכשסיים תפקידו כמ"פ מפקדה בשיזפון יצא לקורס מפקדי פלוגות (מפ"ים). מיולי 2000 - פברואר 2001 תיפקד כמפקד פלוגת צמ"פ בחטיבה 7, גדוד 77. לקראת סיום מחזור הצמ"פ השני עליו פיקד, יצאה הפלוגה לניווטים באיזור רמות מנשה. ב- 1.2.01, יומו האחרון של התרגיל, החלו לירון ושני אנשי סגל נוספים לטפס בג'יפ הסופה על אחת הגבעות על מנת לתצפת על כל צוותי הניווט, במהלך הטיפוס החלו להתדרדר ונפלו לתהום בגובה של כ- 9 מטרים. לירון נפצע באורח אנוש, הובהל לביה"ח רמב"ם בחיפה וב-12:40 נפטר מפצעיו. שני אנשי הסגל האחרים נפצעו באורח בינוני, פונו לביה"ח ולאחר טיפול חזרו לבתיהם בשלום.
בתפקידו האחרון, לדברי מפקדיו, הפגין לירון מנהיגות, מקצועיות, ויסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל אשר עשה. על כך היה מועמד, פעם נוספת, להיות מפקד הפלוגה המצטיין של החטיבה, כאחד ממצטייני הרמטכ"ל ביום העצמאות 2001.
עם סיום תפקידו כמ"פ צמ"פ אמור היה לפקד על פלוגה מבצעית ובכך להגשים את שאיפתו ולבצע לראשונה בשרותו הצבאי תפקיד מבצעי.
לאחר לבטים רבים לירון ראה עצמו ממשיך בשרות הקבע והצטרף לתוכנית "אופק", כך שמיד בסיום השרות המבצעי אמור היה לצאת ללימודי תואר ראשון.
בהחלטה זו ויתר לירון על חלומו ללמוד רפואה בתחום האונקולוגיה ולתת מזור לילדים החולים במחלת הסרטן.לירון הוגדר ע"י מפקדיו כ"מפקד וקצין מקצוען, איש חיות ורוח שהיווה מודל להערצה ולחיקוי".
לירון עמל עד השעות הקטנות של הלילה לביצוע משימותיו בשלמות, דאג והיה קשוב לחייליו כאב לילדיו ויצא מגדרו על מנת לתת מענה ראוי לבעיותיהם. ידע לסחוף אותם אחריו ולרכוש את אמונם בו, כך שמילאו את המוטל עליהם במלוא המוטיבציה, ההערצה ויראת הכבוד. עבורם היה תמיד דמות מוערכת שאפשר ללמוד ממנה וכל אחד לקח עמו חלקיק מאופיו של לירון. יכולת לדעת מי חייליו כי בכל אחד מהם היה טבוע משהו מלירון, אם בכך שחיקו את סגנון הדיבור השנון והייחודי כל כך שלו ואם באימוץ קוים מהתנהגותו וערכיו. לירון היה מסוג האנשים הנדירים העוברים בחיי אדם ומשארים חותמם גם אם עברו לרגע קט בלבד. לירון הפך לעלם יפה תואר, בעל אישיות מדהימה, עם לב רחב ונשמה, עניים שופעות טוב המקרינות אופטימיות, חיוך תמידי נסוך על פניו, בעל שמחת חיים והסתכלות בוגרת על החיים. למרות הרצינות שבה התייחס לתפקידיו בצבא לא איבד את השובבות וחוש ההומור ובטח שלא את אהבתו לכדורגל.
תחת המעטה הרציני והקשוח שכן אדם מקסים, יחיד ומיוחד במינו, רגיש, אכפתי ואוהב הניחן בתכונות נעלות. לירון אהב את החיים והיה בעל שאיפות וחלומות רבים ורצון עז להגשימם.
בשנות חייו הביא לבני משפחתו אור והשרה שלווה, נחת וגאווה. היה הדמות הדומיננטית במשפחה ועשה את שביכולתו לשמור על אחדותה. לירון בעל האישיות האצילית רקם קשרים מיוחדים עם סבו סבותיו ובני דודיו ושימש לקטנים דמות לחיקוי ולהערצה.
למרות שזמנו הפנוי היה מצומצם הקפיד להקדיש מעצמו לאחיו התאומים צליל ועומרי. לירון נתן באהבה את כל כולו למשפחה, לצבא, לחבריו ולאהובתו סיגל. לירון האמין שיזכה לחיים ארוכים ובשנה האחרונה לחייו הרגיש שהוא מצליח לגעת ולהגשים חלק מחלומותיו.
הוא נהג לומר שאין צורך לדאוג לו כי יש לו שבע נשמות והאמין שאמו, שושי ז"ל, משגיחה מלמעלה שהכל בסדר ושומרת עליו. למרות שהחיים לא הקלו עמו הוא לא ויתר, אזר כוחות,
האמין בעצמו, הציב לעצמו מטרות ויעדים והגשימם בהצלחה מרובה- באופן הראוי לחיקוי ולהערצה. במהלך 24 שנות חייו הצליח לירון להטביע חותמו המיוחד על החיים באופן שמעטים בלבד מצליחים.
קריאת סיפור חייו של לירון מטרתה איננה רק לעבור בו אלא לחיות בתוכו, לקחת איתך משהו יקר, רסיס של אופי אשר יאירו לך את הדרך ברוחו של לירון ובכך להחיותו בלבבך.
" נבראנו לך ונמשיך בדרכך ".
    _____________________________________
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
