כשאני מביט סביבי, עם השינאה העצומה שמקיפה אותנו,
אני לא יכול להמנע מהמחשבה הנוגה, שכל מה שקרה שם באירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת-
עלול, אם לא נהיה חזקים מספיק- לחזור על עצמו.
ההרגשה מתגברת בייחוד כשאני רואה את זרם הכחשת השואה שמקיף אותנו...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

כל מיני נאורים, דמגוגים קטנים וחרדים מעוותים.
מי היה מאמין שמדינת ישראל תצטרך לחוקק חוק נגד שימוש בסמלים ובכינויים של נאצים?
שבמדינת ישראל יהיו כנופיות נוער של נאצים?
קודם צריך לנקות בבית!

העם הזה עסוק בלריב עם עצמו כל הזמן, שוכח שרק יחד אפשר להתגבר על הצרות בבית ובחוץ. עסוק במריבות ושוכח את החינוך.
אני חושב ששואה נוספת יכולה להתרחש רק כשישכחו את גודל הזוועה האמיתית. זה התפקיד שלנו לזכור כל יום ולהזכיר. להזכיר לא בצורה טרחנית.