במהלך "מבצע דני" שבמלחמת השחרור נכבשו הכפרים אל קובאב, סלבית ובית שנא, שבעמק איילון, שעל חורבותיהם הוקמו לימים היישובים משמר איילון, כפר בן נון וקיבוץ שעלבים. בחלקו הדרומי של העמק נכבש הכפר הגדול "אבו שושה" שבמורדות תל גזר, שעל חורבותיו קם היישוב בית עוזיאל וכן ציידון, מול הכניסה לכרמי יוסף. מלבד שרידי בית הרוס למחצה ממול לבתי שעלבים, ושרידי המסגד של ציידון בלב הכרמים שליד כרמי יוסף לא נותר זכר לכפרים אלו. גם באתרים פלסטינאים המתייחסים ל"נכבא" אין כמעט חומר לגביהם.

אשמח לקבל חומר כזה אם קיים ומידע על הכפרים, יושביהם, מבני ציבור שהיו בהם וכמובן תמונות וכן על הלחימה באיזור ועל היעד אליו נמלטו יושביהם.בספרות ערבית שאיני זוכר את מקורה מצאתי התייחסות לקרב באבו שושה עליו הגנה מיליציה מקומית שתוגברה בנשק ולוחמים שהגיעו מרמלה.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ראה באשכול שפתחתי על בתי הבאר.
בין ה-"תורמים" לפרוייקט נמצאים גם החבר'ה האלה דוגמת "זוכרות" (קיבלו קרדיט).
זה מרגיז במיוחד לאור זה שחלק מאותם אתרים היו בתחומי ת"א עוד לפני 1948 וכנראה שנמכרו ליהודים. חלק מהפרוייקט של הסטודנטים היה חקירה בטאבו על אודות הנכסים...
אבל מה לא עושים למען הנרטיב...

הכפרים בעמק איילון לא 'נעלמו' כמובן. הם נעזבו או/ו הוחרבו במהלך מלחמת העצמאות אשר פרצה לאחר שצד א' קיבל החלטת מועצת האו"ם וצד ב' בחר בדרך אחרת. מלחמה זו וגם אסונו של הצד המובס היא חלק מן ההסטוריה שלנו ושל האויב ורצוי וניתן לדון בה ללא כפפות.

מתוך אתר 'טיולי': מתל גזר תצפית על ישובי האזור.ב-1869 רכש מומר יהודי בשם ברגהיים אדמות מערביי הכפר אבו שושה שישב על תל גזר. באדמות אלו ביקש להקים חווה חקלאית ליהודים שיסכימו להמיר את דתם. ברגהיים נרצח על ידי ערביי הסביבה והמבנים שבה ננטשו ונהרסו. חלק מן האדמות נקנו על ידי אגודת "המקבים הקדמונים", אגודה מלונדון שראו בעיני רוחם ישוב יהודי ליד מודיעין הקדומה. הנסיונות ליישב את האזור עלו בתוהו ורק בשנות הארבעים של המאה ה20 עלתה לכאן קבוצת גזר. התל והכפר אבו שושה חלשו על הדרך אל הקיבוץ. חשיבות הקיבוץ היתה לעין ערוך במלחמת העצמאות מכיוון שהשיירות עברו דרך הקיבוץ בדרך אל ירושלים. במהלך המלחמה נכבש הקיבוץ על ידי הלגיון הירדני ו28- מבחוריו נפלו בקרב. הפצועים והנותרים נלקחו בשבי אך עוד באותו היום צה"ל כבש את גזר מחדש.

אני מניח כי ההתענינות אינה מתמקדת ב'העלמות' הכפרים כי אם גם בסיבות לכך.
אני מצרף קטע מתוך 'מורשת קרב' ב'אתר גבעתי' אך באשר לקבוצת הפקודות שכנגד הישוב בקרב אנשי ה'מיליציה' או במינוח הישן והטוב 'כנופיות' יש צורך לפנות לצאצאי המגורשים או לחפור בארכיוני האויב. באשר לזוריק המסכן המוזכר בקטע - יתכן וכדאי לפנות למשפחתו בכדי לקבל פרטים נוספים.
תמונה מכיבוש אבו שושה תוכל מצוא באתר גבעתי כאמור ושם גם תאור מלא של הפשיטה אשר מובאת כאן רק הפתיחה לו בכדי לא לפגוע בזכויות אתר המורשת של גבעתי.
http://www.givati.org.il/Info/hi_sh...velId=61535&t=3

אזור בארץ: חולדה
תאריך: 30.3.1948
יחידות משתתפות: גדוד 52

"בליל 30-31.3.48 נערכה בכפר אבו שושה פעולת תגמול על רצח השומר בשדות גזר עשרה ימים קודם לכן. בפעולה זו פוצצו בית המוכתר והבאר, והוצב מארב לתגבורות ערביות. הביצוע על ידי חיילים מפלוגה ב'.

בשעה 06.15 של יום 21.3.48, הבחינו צופי-גזר בעגלה שיצאה מאבו-שושה לכיוון בריכת הקבוצה, המרוחקת ממנה כחצי ק"מ. העגלה נעצרה סמוך לבריכה, ושני האנשים שהיו בה פרקו מעליה ארגז-עץ והניחו אותו בצד הבריכה. הערכת הצופים היתה כי בארגז מונחת גופתו של זוריק. על כן הזעיקו את כיתת העתודה ובחיפוי שניתן לה על ידי אנשיו של צ'יץ' יצאה זו לעבר הבריכה והביאה עמה את הארגז ובו גופתו של זוריק. הגופה היתה מושחתת וניכרו בה סימני התעללות: אוזן אחת נחתכה והלסת והצלעות היו מרוסקות. נראה שזוריק נתפס בהיותו פצוע והומת בידי מעניו במכות ובדקירות.
אי-אפשר היה לעבור ללא-תגובה על הרצח המזוע של זוריק ובו ביום הוחלט על פעולת-תגמול נגד אבו-שושה וכנופית הירדנים שותפתו לרצח"


עוד נספר כי נערכה חפירה ארכאולוגית במקום http://www.antiquities.org.il/Dig_Item_heb.asp?id=79

עפ"י בני מוריס http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...380119&nl=07_01 בוצע רצח המוני של 70 פלשתינאים במקום.

הנהלת פורום היסטוריה תמתין עד שמר מוריס יגש מגובה במסמכים ועדים למשטרת ישראל ויפעל בהליך המקובל בחוק כנגד הרוצחים השפלים. לכשיורשעו הרשעים ויחתם פסק דינם נקוד קידה בפני אתר התעמולה האנטי ציוני 'זוכרות' ומר 'מוריס' ועד אז - אעשה ככל שביכולתי לשמור על פינתנו החביבה בכדי שלא יהא גורלה כגורל הויקיפדיה.

בימים האחרונים אתה מגלה גדלות רוח פוליטית. אני איתך בכל הקשור לחופש המידע, הערכת האדם באשר הוא אדם, ואי-כניעה למתלהמים.
מצחיק. כשקראתי את הודעתו המקורית של תמוז, רציתי לקרוא לו - הזהר, תמוז, הם יירו בך. כשקראתי את השניה והשלישית אמרתי לעצמי, בסיפוק רב - אמרתי לך...
ואז הופיעה ההודעה ששלחת, כמשב רוח מרענן.

נראה לי שהיחיד שמתקרב ל"התלהמות" באשכול זה - הוא אתה...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

בשנים האחרונות יש לנסות לסלף את ההסטוריה של מדינת ישראל, במטרה להציגה כיישות נפשעת,
וזאת תוך כתיבת חצאי-אמיתות או שקרים.
אני מתעסק לא מעט עם מקורות ערביים בכלל ופלסטיניים וירדניים בפרט, ואני יכול לבשר לך שהם
קוראים כל פסיק שנכתב בעברית, ויודעים לנצל לתועלתם הרבה כל "חוקר" שרוצה תהילה בינ"ל באמצעות
"סיפורו של גירוש/טבח/ג'נוסייד" ציוני בפלאחים פלסטיניים תמימים במלחמת 1948"...
בני מוריס בשעתו היה מקור כזה. מאז הוא חזר בתשובה והפך ל"מתלהם"...

במלחמת העצמאות היו מעשי גירוש, ולפחות בכפר לבנוני אחד, גם בוצע טבח בידי חיילי צה"ל - זה
עדיין לא מצדיק את הפיכת סיפורים לעיקר-העיקרים של המלחמה, שהייתה הצלה, פשוטו כמשמעו,
ל600 אלף איש. במקומות שהערבים ניצחו - לא היה צריך "הסטוריונים חדשים" כדי שיתגלו מעשי הזוועה...

כמו שבפורום צו"ב יש צנזורה מטעמי בטחון שדה גם כאן נדרשת צנזורה עצמית של המומחים (נאמר בלי ציניות- יש כאן מומחים מהמעלה הראשונה) בכל מה שקשור לנושאים רגישים פוליטית. אחרת נגלה פתאום שתהלוכת "יום הנכבה" בכפר X יצאה לפועל הודות ל-"טיפים" שעמי/גילש/ישראלה העלו בפורום.
באמת שאין כאן שום התלהמות. אני מסכים עם אורי מילה במילה.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

עידכון מהיום:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/977836.html

מעניין מי מממן את הטיפוסים האלה?

אגב, מישהו מהחברים היה באירוע (למרות החום?) אשמח לשמוע רשמים מהסיורים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Hacham_Maimon מעניין מי מממן את הטיפוסים האלה?

אולי לא את שני המופלאים האלה ספציפית, אבל ישנה תמיכה כספית של האיחוד האירופי בארגונים מסוג שכזה. גם ה"קרן החדשה לישראל" (ולכן גם שתי"ל) בעסק - שווה לבדוק מאיפה הם מביאים את הכספים.

בכל אופן, נדמה לי שבאיזשהו מקום הגישה של "לא לתת להם תחמושת" פוגעת בנו, מאחר והיא הופכת אותנו לשבויים במיתוס, לפיו לא ביצע צה"ל מעולם מעשים אכזריים (כן, גירוש הוא מעשה אכזרי) או פגע באוכלוסיה אזרחית "לא מעורבת". באופן פשטני מאוד, ברגע שאדם נחשף להוכחה לכך שדברים המנוגדים לחינוך שקיבל אכן התקיימו, עשוי להיגרם משבר אמון (בינו לבין המערכת המחנכת ("אם בזה שיקרו לי - במה עוד?").

כן, צה"ל הרס כפרים בתש"ח וגירש את תושביהם. מה לעשות, ובני דודינו שכחו שכשפותחים במלחמה (ועוד במלחמה שמטרתה המוצהרת היא "השלכת האויב לים") כדאי גם לקחת בחשבון את האפשרות שעשויים להפסיד בה... אגב, אלמלא מה שנעשה בתש"ח, אני מסופק אם היתה היום המדינה קיימת.

וטוב יעשו בני דודינו אם יזכרו מה קורה כשקמים עלניו לכלותנו...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz בכל אופן, נדמה לי שבאיזשהו מקום הגישה של "לא לתת להם תחמושת" פוגעת בנו, מאחר והיא הופכת אותנו לשבויים במיתוס, לפיו לא ביצע צה"ל מעולם מעשים אכזריים..

כאשר מישהו שואל אותך ברחוב "מה השעה?" ואתה לא עונה לו משום שאתה לא אוהב את העגיל שיש לו בגבה: זה חוסר נימוס

כאשר יש לך חשד סביר שהוא שואל אותך מה השעה כדי שיוכל לחטוף ממך את השעון/מכשיר סלולארי: זה אולי חוסר נימוס, אולם כזה שמתגמד לעומת הרצון ההגיוני שלך לשמור על עצמך.

אני לא חושב שישנם אנשים "חושבים" שמאמינים שצה"ל לא ביצע מעשים שחורגים מן האוטופיה. לא הייתה גם טענה כזאת והיו גם אנשים שנשפטו על כך (למי שלא זוכר איסר בארי נחשד, בפעם הראשונה, בגלל גופה של מודיע ערבי שחוסל), כך שהטיעון לפיו "דיון הוא מדד לחוזק" לא מחזיק מים.

כאשר באים אנשים לזקני הדור ההוא, חלקם אישי ציבור ידועים אפילו, ובמעשה "מייקל מורי", כביכול באים לראיין אותם באופן כללי, אולם נעים סביב השאלה "האם הרגתה ערבים?" או "האם ירו עליכם מכפר X בצפו ןהנגב כאשר התקרבתם אליו", אני אומר "בי בי" לטענה שלך (שפעם הייתה מקובלת עלי) שכנות היא סוק של חסינות. את תועמלני הנקבה לא מעניינת ההיסטוריה שהם לכאורה באים לחקור (כשהם ב"שדה" לא כאשר הם מעבדים חומר גולמי על המקלדת בביתם הפרטי: שם אין לי השפעה על מעשיהם): האמת היא שגם קל מאוד לזהות אותם בשל כך, משום שהם רחוקים מאוד מטיפוס "איש ידיעת הארץ", בין אם קיבוצניק "שמאלי" או חובש כיפה "ימני", ומזכירים יותר איש שיווק שטח שיודע בעיקר לדבר על המוצר הנוכחי שלו, אבל לא מבין שום דבר בהיבט הרחב שלו.

לצערי שמספר החודשים האחרונים פגשתי יותר מדי מקרים "מייקל מוריים" כאלה (או יותר נכון שמעתי עליהם) ואני נאלץ להזהיר את הזקנים מפניהם: לא בגלל שצריך להסתיר או יש מה להסתיר, אלא משום שמסתובבים בשטח אנשים שמעוניינים לדוג פרטי מידע ממוקדים, ולא מאוד חשובים, ולאחר מכן לכוון רק עליהם את אור הזרקורים.

ומה שיותר עצוב הוא שבעוד מספרם של תועמלני הנקבה הוא קטן, גדול מספרם של אלה המשתפים אתם פעולה מתוך תמימות, חוסר רצון להיות "רע" או סתם משום שזו דרך עבורם להשמע. אני מכיר כמה וכמה אנשים שנשאו דברים מול כינוסים כאלה, וזאת בלי שיש להם שמץ תמיכה בזרם. הם הוזמנו לדבר על "ראשית ענף גידול התפוזים לפני 1882" ומכיוון שזה התחום שלהם, אז למה לא לדבר? אז מה אם יש לערב "אג'נדה" מאוד מסויימת?

.

לאתר לאחר סינון .
במצב היום הפיקוח לא רציני ומתאים את עצמו להפקרות הכללית במדינה .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אין, ומעולם לא הייתה בתולדות המין האנושי מלחמה ללא מעשי טבח או אונס. העובדה שמדובר במיקרים כה ספורים (12 מקרי אונס במלחמה בה נטלו חלק למעלה ממיליון לוחמים, לפי המאמר של בני מוריס בהארץ!!) כמו גם מה שמכונה "מעשי טבח" שבחלק מהמיקרים היו סילוף של לחימה בשטח בנוי על כל המשמעות הנעוצה בכך (דיר יאסין) ולעיתים נעשתה כנקמה על זוועות שביצעו ערבים מקומיים הם טיפה בים באופן יחסי ביחס לכל מה שעשה צבא אחר במאה העשרים ולווא דווקא של מדינה טטאליטרית.

רק כדוגמא אחת מיני רבות מאד ניתן למצוא בספרו של מקס הסטינגס "ארמגדון" הקרב על גרמניה 1945 - 1944 תיאורים של רצח שיטתי של שבויים לא על ידי הסובייטים (שם הייתה התופעה כמו גם אונס, דבר מצוי ומובן מאליו) אלא גם בצבא האמריקני שלחם במערב (ע' 293 - 292 ).
על רצח שבויים על ידי כוחות ערבים סדירים ולא סדירים במלחמת השחרור לא טורח איש לכתוב כתופעה פשוט מפני שהדברים היו כל כך נורמאטיביים שאיש לא ציפה למשהו שונה (ר' לדוגמא את רצח 241 לוחמי כפר עציון לאחר שנכנעו "רשמית" לחיילי הלגיון הערבי) .

על רקע זה, כמו על רקע זוועות המלחמה ההיא, התנהגותו של הצבא הישראלי הצעיר הינה יותר ממוסרית.המיקרים הספורים (מאד) שסוקרים מוריס וחבר מרעיו הם הפרטים החריגים המלמדים על הכלל כולו.
תיפקודו של צה"ל היא מופת לצבא המצליח גם בתנאים הבלתי אפשריים ביותר לא רק להלחם אלא גם לשמור על אנושיות וצלם אלוהים ואדם במדים.

במעשה פלילי, ללא סימוכין טובים וללא הליך פלילי תחת איצטלת ההסטוריון.

באם הסטוריון רוצה לעסוק במעשה אונס שהתרחש לפני 500 שנים בקהילה יהודית שכבר אינה עימנו ולהאשים בו כאלו שאין הם ובניהם גרים ברחוב הסמוך - שיעשה זאת כאוות נפשו.

האשמה כללית של חילים במעשי רצח ואונס ללא מתן שם לנאנסת והרשעה כדין ל'אנס' אינה יותר מאשר תעמולה המשרתת את האויב. ראיונות כדוגמת שיחותיו של מר ט.נטורה בפרשת אלכסנדרוני אינם מחזיקים מים יותר מאשר קריאות 'להצלת המסגד' או פשקווילים אודות 'מעשי הזוועות שבצעו שוטרי הציונים'. עדות מכוונת ע"י חוקרים מוטים אינה בגדר מחקר הסטורי גם אם לעוסק בדבר תואר אקדמי כזה או אחר ואין כל סיבה להתפשר ולקבל את גרסת 'רק תריסר מעשי אונס' מי שלא היה חרוץ דיו לראיין את חילי אלכסנדרוני וגבעתי בעודם צעירים, להצליב עדויות רבות ככל האפשר, להשוות את תאורי המקומות, הזמנים והנסיבות וכו' ולפשפש אחר בקיעים בעדויות הזועקים לפחות באותה חריצות בה תר אחר הזוועות - אינו מחפש את האמת ולכל היותר מטרתו לפרסם גבבת חצאי אמירות כלשהי בירחון כלשהו שסופן להיות מועתקות כלשונן וככתבם ל'זוכרות' ומשם לויקיפדיה ובעזרת קונטרול C קונטרול P מהירים למחברות שעורי הבית ולתודעתה של שרת החינוך.

אילו היה חלילה טדי כ"ץ מעכב את עבודת המאסטר שלו בחצי עשור - לא היה מי שמאלצו להתנצל בבית המשפט והטבח בטנטורה היה הופך לעובדה הסטורית.

עם מעגלי הפינות בשרות האויב - אין להתפשר. אונס ורצח שלא היו בכיבוש כפר X במלחמת השחרור עלולים להיות צידוק לרצח ואונס שכן יבוצעו בידי אויבנו במלחמה הנוכחית.

כל זאת אינו סותר את העובדה כי הצד שכנגד, זה שפתח במלחמה וזה שחשב כי יזכה במלוא קופת הג'יהאד - חווה חורבן ותבוסה כואבת. אני לכשעצמי משתדל תמיד לזכור כי חורבן זה היה קטן בהרבה שהיינו חווים אנו באם היו הערבים בצד המנצח.

ונזכר באקראי באחד הספרים היותר איומים שקראתי בתור נער בן פחות מ10:

"אילו נוצחה ישראל" יצירתם של ריצ'ארד צ'סנוף ועמו 2 עיתונאים אמריקאים נוספים שניסו לדמיין (וזה לא היה קשה) מה היה קורה אם בבוקר ה 5 ביוני היו חילות האאוויר הערבים תופסים את חיל האוויר שלנו על המסלולים...מה שתואר בעמודים הבאים היה זוועה צרופה בתפר הדק שבין "טיהור אתני" ל"שואה מהדורת 1967: רצח סיטוני, מחנות ריכוז בסיני, הוצאות להורג בככר דיזנגוף , בקיצור: שלא נדע.

ובכל זאת, ... בלי קשר, יצאה מכלל שליטה השאלה המקורית שלי על הכפרים בעמק איילון.
שאלה שלא באה מתוך כוונה פוליטית כלשהי אלא סתם מתוך סקרנות לדעת יותר על המקום שבו אני חי ורואה מדי יום. חומר כללי על הכפר בפלסטיני שלפני 1948 מצאתי בספרו של שמעוני "ערבי ארץ ישראל" שיצא לאור בשנת 1947 , רגע קל לפני שערביי ארץ ישראל בחרו / אולצו לקום וללכת "לזמן קצר" כדי לחזור עם צבאות ערב שהבטיחו לעשות כאן סדר ולפתור אחת ולתמיד את הבעייה היהודית בפלסטינה....