חרדת נטישה
רוב הכלבים,נובחים,לועסים את צעצועיהם או ישנים לעתים די תכופות שהבעלים אינם נמצאים איתם בחדר או בבית.באופן כללי הם פועלים באופן די דומה ונורמאלי לדרך שבה הם היו נוהגים כשהבעלים איתם.אף על פי כן, קיימים כלבים ובפרט אלו שהינם עצבניים ותלותיים באופן מיוחד,אשר עשויים לסבול מחרדת נטישה.
מכיוון שכלבים הינם חיות להקה,הם חפצים להיות בחברת בני-אדם כול העת. את רוב הכלבים הבוגרים מגיל 12-16 חודש(תלוי בגזע) ניתן להשאיר לבד בין,8-12 שעות מבלי שהדבר יגרור תגובה נוירוטית התנהגותית,בפרט אם יש להם גישה לחצר או מרפסת פתוחה. הם לא ממש שמחים למצב,ומשועממים,אך הם לא יהפכו מופרעים.מנגד כלבים הסובלים מחרדת נטישה, עשויים להפוך כול יציאה מהבית לפעילות מייגעת,אמוציונאלית,ומתישה.חרדת הנטישה,עשויה לגרום לכלב:לילל ללא הרף,לנבוח,ללעוס רהיטים,לקרוע שטיחים ווילונות,לטפס על ארונות ומדפים,ולעתים גם לפורר קירות גבס ודלתות.
מהשלב שבו הבעלים מראה סימנים שהוא מתכונן לצאת מהבית,הכלב הופך חרד ומוטרד,ואף ינסה לצאת עם הבעלים.הבעלים מצידו יוצא מהבית בהרגשה טורדנית.עוד בדרך הוא עשוי לשמוע את יללות הכלב.והמחשבה שמבליחה בראשו היא-"מה מצפה לי כשאשוב הביתה". כשהבעלים שב הוא מוצא את הבית במצב של- תהו ובוהו. הבעלים הופך נרגז,הכלב בודאי שנרגז(עוד מעזיבת הבעלים).מעגל זה חוזר על עצמו,עד שהשלב הסופי הוא שהבעלים שוקל או מוותר על הכלב ומוסר אותו לבית אחר.
חרדת נטישה מוגדרת בהופעת סימנים של חרדה ודיכאון אשר מופיעים באופן בלעדי כאשר לכלב אין גישה לבעלים.התנהגות טורדנית זו,מופיעה כול אימת שהכלב חש שהבעלים מתכונן לעזוב .ניתן לצפות התנהגות זו, גם כשמשאירים את הכלב בחדר ומגיפים את הדלת.
חרדת נטישה אינה מושפעת מהעובדה שהבעלים ממש "אוהב" או "מעניק" לכלב-שני כלבים מאותו גזע החיים תחת אותה קורת גג,עשויים להגיב בצורה שונה לחלוטין.האחד עשוי לילל,לנבוח,ולהשתולל,בשעה שהשני פשוט ישכב לישון.
ההפרעה עשויה לנוע מבעיה התנהגותית,ועד בעיה רפואית,הניתנת לפיתרון אך ורק דרך מתן תרופות ע"י וטרינר.
סיבות:
חרדת נטישה עשויה להופיע בכלבים שלא נחשפו כיאות (סוציאליזציה),כלבים שהועברו מבית לבית,וכלבים שבאופים הם נויורוטים.התחושה של כלב הסובל מחרדת נטישה היא:"שכול אימת שהבעלים עוזב,הוא לא יראה אותו יותר לעולם". הוא פשוט חפץ להיות איתו כול הזמן,והוא חושש להישאר לבדו.זה עשוי להישמע מוזר,אך יש כלבים שמסתתרים עד שהבעלים שלהם מגיעים. סיבה נוספת לחרדת נטישה היא:כלב שחווה טראומה כגון,רעידת אדמה,סופת ברקים,פריצה,שריפה או כול אירוע טראומתי דומה-הוא פשוט חרד שזה יקרה שוב ,והבעלים לא יהיו בסביבה.

"או שפשוט הוא חושב שאתה עושה חיים בפארק בלעדיו"
תהה הסיבה אשר תהה... הינה כמה פתרונות:
*"סילוק רגישות"-הרגל אותו לצורת חייך:
צא מהבית לפרקי זמן קצרים מאוד לעתים תכופות ככול האפשר, חזור וגמול לא על התנהגות טובה. אל תנסה באלימות ובכוח "לתקן חרדת נטישה" זה רק יחריף את המצב. התזמון חשוב מאוד-צא לפרקי זמן קצרים מספיק,לפני שההפרדה תהפוך לטורדנית מבחינת הכלב.אם אתה נוהג לקחת תיק מפתחות ומעיל בזמן יציאה מהבית,דאג לעשות כך גם בשעת התרגול. בחלוף הזמן ועם התרגול,הכלב לא יוכל להבחין מתי הבעלים יוצא ל-10 דק` או ל-3 שעות.
*האכל אותו לפני יציאה מהבית:
כלבים עשויים להפוך יותר עצבניים כשהם רעבים. חשוב לאחר האכלה לתת לכלב טיול קצר על-מנת שיוכל לעשות את צרכיו.
*דאג לכלב לפעילות מרובה:
כלב לאחר פעילות עייף,והסיכוי שישן ולא יעסוק בפעילות הרסנית –גדול.
*השאר רדיו דלוק:
בית ריק ושקט עלול להטריד את מנוחתו של הכלב.כלבים שומעים כול מכונית,שיח בין אנשים,ציוץ,יללה,או נביחה בחוץ.מצידם הדבר עלול לגרום לנבחנות יתר.רצוי להשאיר רדיו בעוצמה נמוכה,התורם לריסון הרעשים בחוץ.יש אף הממליצים להשאיר טייפ עם קלטת של הבעלים המדבר אל הכלב בטון מרגיע.
דאג לכלב לתעסוקה:
השאר לו צעצועים,השאר לו חולצות ישנות ושמיכות אשר ריח הבעלים נודף מהן-שפשף את הצעצועים בין ידך.
תיחום:
כלבים מאוד הרסניים והיפר אקטיביים אשר סובלים מחרדת נטישה,רצוי לתחום באזור מסוים –במרפסת סגורה,כלוב טיסה,או בקשירה לפינה בחדר בצורה שאין לו נגישות לשאר חלקי הבית-כול זאת עד שהתנהגותו תשתפר או ימצא פתרון.אף על פי שכליאה בכלוב טיסה נתפסת כמהלך "אכזרי" בעיני אנשים מסוימים,הרי שהחלופה היא הרבה יותר גרועה.מה גם שכלבים חשים בטחון מסוים כשהם נמצאים ב-"קן" שלהם,דבר שעשוי לשחרר מעט מהסטרס(עקה) שהכלב שרוי בה.
אין להשתמש בכלוב טיסה כאמצעי הענשה לכלב הסובל מחרדת נטישה,או כאמצעי הענשה בכלל על התנהגות שלילית.אלא,הכלב אמור לחוש בטוח ומוגן בכלוב.
טיפול תרופתי:
כמו עם בני אדם כך אצל כלבים ,חלק מהפרעות התנהגותיות נובעות מבעיות רפואיות,וקיים טיפול תרופתי,בהתייעצות עם וטרינר.
המאמר בא להאיר את הסיבות לתופעה.הדרך הטובה ביותר לפתרון בעיית-"חרדת הנטישה" היא אבחון ובהתייעצות עם בעל מקצוע –מאלף מוסמך.





קוילר.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קויילר, מאמר מצוין,
תודה על ההשקעה והשיתוף.

תודה על המאמר.
מעניין מאוד, ויש בו הרבה דברים שנכונים לא רק לגבי הכלבים.

מאחרים.

הינה עוד מאמר הקשור לבעיות התנהגות בכלבים.והפעם "קופרופגיה"-אכילת צואה.

הקופרופגיה מוגדרת-כאכילת צואה,ומחולקת ל מספר סוגים:
1.הכלב אוכל את צואתו שלו.

2.הכלב אוכל צואה של בני מינו.

3.הכלב אוכל צואה של בעלי חיים אחרים(חתולים,כבשים,וכו'..)



לתופעה קיימים תיאוריות והסברים שונים,ובניהם בעיות בריאותיות,וחלקן בעיות התנהגותיות (פסיכולוגיות).

באספקט הבריאותי,בעיקר, בעיה של אי ספיקת הלבלב,דלקת הלבלב, מחסור בוויטמין-K ו-B ,וכן האבסה-(האכלת יתר במזון עתיר שומן).

חשוב לציין שבשל בעיות בריאות אלו,יופיעו סימנים נוספים כגון -שלשול. כש,הקופרופגיה,לכשעצמה מהווה מרכיב מינורי בתמונה הקלינית.

בהיבט ההתנהגותי,יצוין שהכלב מבין שדרך התנהגות זו הוא זוכה לתשומת לבו של הבעלים. לכן הפתרון טמון בהבנה ובנטרול התופעה מכוון זה. הסבירות לתופעה מכלב שחונך ואולף כיאות -הינו קלוש.

הסבר התנהגותי נוסף לקרופופגיה הוא למידה וחיקוי : הכלב צופה ומחקה את התנהגות הבעלים-הבעלים אוסף את הגללים והכלב מחקה אותו.ולעתים של חיה נוספת בבית או בסמיכות לבית.

אספקט נוסף של קופרופגיה הוא בטיפול של נקבה בגוריה- והתנהגות זו נחשבת לנורמאלית.קיימים הסברים להתנהגות זו ובניהם:שמירת הקן מהפרשות וריחות שעשויים למשוך טורפים,וכן שמירת הקן מזיהומים ובקטריות העשויים להתפתח.

קיימות עוד תיאוריות בנושא הקופרופגיה ובניהם: כלב כנוע האוכל את צואתו של הכלב הדומיננטי( התנהגות זו נצפתה בלהקות זאבים.)

תיאוריה אחרת גורסת : שרבים מבעלי הכלבים מאכילים את כלביהם ארוחה אחת ביום, וישנם הגורסים שכלב רוצה\זקוק למספר ארוחת ביום. ולפיכך, הכלב מפצה את עצמו על כך- בקופרופגיה.

הסבר יותר בנאלי הוא-עניין של "טעם"- יתכן וקופרופגיה ערבה לחכו של הכלב...

האופציות לטיפול:

בראש וראשונה זיהוי ואבחון סוג הקופרופגיה שבא נגוע הכלב.

יש בעלי כלבים שטוענים שהוספה של בשר טרי למזונו של הכלב, עשוי לפתור את הבעיה-לפחות בחלק מהמקרים.

עוד דרך לטיפול בבעיה, היא הוספה של אבקה מרה,רוטב חריף במיוחד,או חרדל על הצואה-בדרך זו הכלב מקשר את אכילת הצואה עם מצב מאוס. חשוב לציין שדרך טיפול זו יעילה אך ורק לכלב שאוכל את צואתו. או צואת כלבי הבית שאיתו.כלומר- קופרופגיה תוך מינית.

הדרכים הפשוטות יותר הן:

סילוק הצואה באופן שיטתי,ואף שימת מחסום כשהכלב נמצא ללא השגחה.

יש הטוענים ש-קופרופגיה קשורה לגילו של הכלב ונפוצה בעיקר בגורים וכלבים צעירים.התופעה עשויה לחלוף מעצמה כשהכלב מגיע לבגרות.לדעת מביני דבר הפתרון הוא שילוב של כמה פעולות ובניהם:סילוק הצואה,חבישת מחסום,ובעיקר אילוף וחיזוק התנהגות חיובית. חלק מהפתרונות שנסקרו,עשויים לעזור בחלק מהמקרים.

חשוב מאוד לציין שיש למנוע מכלב –קופרופגי,לשוטט ללא השגחה ומשוחרר. צואת בעלי חיים הינה דרך בטוחה להעברת טפילים ומחלות קשות.


קויילר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.