לקראת סיומה של צעדת האביב, ע' בן השש, החל להראות סימני עייפות מתקדמים, והעובדה שהצעדה הסתיימה בעלייה תלולה לא בדיוק סייעה לבחור...
כל נסיונות השכנוע של "עוד מעט..." לא בדיוק גרמו לו להפסיק לקטר ולבקש שיסחבו אותו על הידיים.

ואז השתמשתי בטכניקה הישנה-
"אתה שומע את המוסיקה?"- שומע...
"אתה רואה שם את האנטנה הגבוהה?"- רואה...
"אז ככה. האנטנה- זה סוף המסלול, ושם יש הפנינג סיום וככל שנתקרב המוסיקה רק תיגבר"...

ואז קרה מה שלא דימיינתי שיקרה-
הילד הביט אל עבר האנטנה. עשה חושבים... ולא יודע מאיפה ואיך הוא קיבל לפתע כוחות על טבעיים, ופתח בריצת אמוק אל עבר האנטנה...
עכשיו, רק שתבינו- מדובר בעליה לא קטנה, היעד מרוחק מאיתנו בערך קילומטר פלוס- והוא פותח בריצה ללא הפסקה, עוקף בדרך עשרות צועדים תשושים שסוחבים בקושי את העלייה...

ואני, הנעבעך שמצטער שפתחתי את הפה, אחריו.
הוא נעצר רק כאשר הגיע לתחנת הרישום.
ואני, חצי מת, מתפעל מהנחישות של הילד הזה.

ללמדך- תציב בפניו אתגר ומטרה ברת השגה (ורצוי נראית לעין ) - והוא כבר יעשה את השאר...

סתם סיפור.
מותר להשוויץ- לא?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אהבתי

ציטוט:

תציב בפניו אתגר ומטרה ברת השגה (ורצוי נראית לעין ) - והוא כבר יעשה את השאר...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

במיוחד של ילדים קטנים.

looopy

העיקר ששלך
איזה ילד חמוד!

אתה זוכר את הסיפור שהבאת פעם על ארגז הכלים?
הא לך.

אני בורח מפה לפני שאתחיל להשוויץ, כשאני מתחיל זה לא נגמר, כמה אושר הילדים האלו מביאים.

נכתב מזה שבטיול השנתי למצדה שאל בתקיפות למה לעלות את שביל הנחש בזמן שיש רכבל
התוצאה-הרכבל היה "מקולקל" (לפחות עפ"י השלט ששמו) ואני נאלצתי לעלות בין כל הנחשים מהנהלת בית הספר בשביל הקרוי על שמם