גיבוש צוללות- פבואר 05

היום הראשון:

אז ככה, גיבוש צוללות נמשך 4 ימים בבסיס חיל הים בחיפה.

מגיעים ב-8 בבוקר לתחנת הרכבת ומחכים לכולם שיגיעו. לאחר כחצי שעה בערך יובילו אותנו כמה צוערים בקורס צוללן לבה"ד.

כשנגיע לבה"ד תחילה נעבור בדיקות רפאויות, מילוי טפסים, נתחלק ל-7 מחלקות (מחלקה 1 כבוד!!!) כאשר בכל מחלקה יש כ-18 גיבושניקים. לאחר כ-3 שעת בערך נצא לנמל לסיור בתוך צוללות, נחזור לבה"ד שם נעבור הרצאה מאת צוללן על המערכת ההידרואלית בצוללות (חשוב מאוד לרשום כי נבחן על זה בהמשך), נראה שני סרטונים קצרים על צוללות ונקבל את הציוד (תד"ל שבתוכו שני זוגות מדים, מימיה בתוך נרתיק, חגורה, עוזי דמה וכובע), נתחלק למספרים ומשם נלך לאוהלים. כעת מתחיל הגיבוש. המפקדים יתחילו לזרוק זמנים לא הגיוניים לכל מיני מטלות (בעיקר לסדר את האוהל וכו') ויטזזו אותנו במשך שעתיים בערך. הטיזוזים לא ממש קשים ובהחלט אפשריים. לאחר מכן נלך לאכול (אוכלים בחדר האוכל של הצוללנים, אוכל מעולה!), נחזור לאוהלים שם יטזזו אותנו עוד קצת ונשחק את המשחק "יש גשם, אין גשם" (המשחק הולך כך ששתי הידיים פרוסות בקביל לקרקע ובקריאה של ישם גשם כפות הידיים מונחות כלפי השמיים ובקריאה של אין גשם כפות הידיים מונחות כלפי הקרקע, הדבר לא כל כך קל כפי שנשמע ולאורך זמן ניהיה אפילו קשה מאוד). אחרי שהאוכל הספיק להתעכל נצא למסע קטן בו נקיף את הבה"ד כ-10 פעמים בערך (המסע קל מאוד וקטעי הריצה נדירים).

לאחר מכן נלך לישון בסביבות 23.00 כאשר המפקדים לא מרפים מאיתנו לשניה וכל הזמן שואלים אם יש מישהו שרוצה לפרוש לקראת היום הארוך שיגיע למחרת. באוהל נתחלק לשמירות ונלך לישון.

היום השני:

נקום ב-4 בבוקר לקול קריאות המפקדים יטזזו אותנו קצת ונלך לאכול ארוחת בוקר. לאחר מכן נעלה האוטובוסים ונסע לכיוון עתלית שם נתחיל במסע הארוך (המסע מתחיל בתחילת רכס הכרמל כאשר לפי המסלול מטפסים על הרכס עד שמגיעים לדלייאת אל כרמל. המסע כולל סחיבה של תד"לים שבתוכם שקי חול, נשק, מימיה ופק"לים). את המסע נתחיל בהלכיה מהירה על מישור ונלך בערך חצי שעה עד לעצירה הראשונה שם נשתה. החלק השני של המסע נעשה קשה בהרבה. החלק הזה כולל כמעט בכולו עלייה תלולה ונעשה ברובו בריצה כאשר כל מחלקה שפותחת פערים צריכה לחזור לסוף הטור (המסע נערך בשני טורים) וכך מגיעים למצב שבו כל החלקות מסתובבות סביב עצמן ולא מתקדמים כמעט. לאחר כשעתיים בערך נעצור שוב, נשתה ואז נקבל משימה שבה נצטרך לפתוח אלונקה ולהניח עליה את כל התד"לים של המחלקה (חשוב לציין שבסוף הטור הארוך נוסע אחרינו אוטובוס אשר אליו עולים כל הפורשים ולמעשה בשלב הזה כבר פרשו בסביבות ה-40 איש) ונצטרך להגיע לעמוד מסויים דרך שיפועים מעניינים מאוד (החלק הזה לא קשה פיזית, אבל דורש יכולת חשיבה קבוצתית על מנת להגיע בדרך הטובה ביותר אל העמוד, המפקדים רושמים פה הכל), כאשר בכל פעם שהאלונקה נוגעת ברצפה חוזרים 10 מטר אחורה. לאחר שסיימנו את המשימה נחזור לשלב השלישי של המסע שהוא דומה מאוד לשלב השני, אך יותר קצר. בסוף המסע נופתע לגלות שסיימנו אותו רק 41 אנשים מתוך ה-110 שהתחלנו אותו.

חברה המסע לא קל, אך בהחלט אפשרי. אל תתייאשו וסיימו אותו בכבוד כיוון שהוא החלק הפיזי הקשה ביותר בגיבוש ואחריו הגיבוש ניהיה יותר קל בצורה משמעותית.

לאחר שסיימנו את המסע נסע בחזרה לעתלית שם נאכל צהריים בגן משחקים ונעשה משימות קבוצתיות.

בסביבות 18.00 נגיע בחזרה לבה"ד, נאכל ארוחת ערב המפקדים יקחו מאיתנו את השעונים ונלך לישון בסביבות 20.00. כאן למעשה מגיע החלק הסודי בגיבוש, אשר עליו אני מנוע מלספר. תתכוננו להקפצה באמצע הלילה ואל תתייאשו לכל אורך המתקן הסודי, הוא אפשרי לסיום!

היום השלישי:

נתעורר בסביבות 5 וחצי כאשר כולנו עוד בשוק מהלילה הארוך, נאכל ארוחת בוקר ולאחר מכן נבצע מבחן על ההרצאה שעברנו ביום הראשון. לאחר המבחן נעלה לכתה שם נראה כיצד המפקד מפרק מא"ג, נצא מהכתה ובתורות נעלה בחזרה כדי לפרק ולהרכיב את המא"ג בעצמנו. לאחר מכן יקחו אותנו המפקדים לתא הצפה (נכנסים לתוך תא, המים חודרים לתא דרך החורים והמשימה היא לסתום את החורים). לאחר מכן נעבור תרגיל גומה לפירוק והרכבת המא"ג, אך הפעם הנשק הוא M-16 מקוצר.

למעשה הגיבוש כאן הסתיים וכעת נותרו רק הראיונות עם המפקדים וחלק ילכו לפסיכולוג.

את רוב היום נעביר בפירוק האוהלים של החברעה שפרשו ובהמתנה על הדשא לראיונות עם המפקדים.

נלך לישון ב-22.00 בערך, אך הפעם נישן היטב ( 8 שעות בערך).

היום הרביעי:

נקום ב-6 בבוקר נאכל ארוחת בוקר ונתבשר אם עברנו או לא את הגיבוש. מי שעבר יעבור בדיקות מקיפות במר"י.

את הגיבוש התחלנו כ-110, סיימנו 36 ו-12 עברו.

כאשר נודע לי שלא עברתי התאכזבתי מעט, אך בעיקר שמחתי שסיימתי בכבוד את הגיבוש.

טיפים חשובים:

1. הכי, אבל הכי הכי הכי חשוב זה להיות אמינים עם המפקדים (על זה נפלתי).

2. נצלו את הנסיעות באוטובוסים על מנת ללמוד את החומר להרצאות.

3. הקשיבו היטב והשארו מרוכזים בהרצאות על פירוק הנשק.

4. אל תנסו להתחנף למפקדים-הם לא אוהבים את זה בכלל!

5. אם לא עברתם אל תתייאשו, תרימו פנים לגיבוש הבא ותשמחו שעשיתם את חלקיכם על הצד הטוב ביותר.

בהצלחה!

יש לי גיבוש צוללות במאי ויש לי כמה שאלות :
1)יש איזה קטע שקשור למים ?
2)חוץ מהמסע הגדול ביום השני שהזכרת אין עוד מסע קטן בלילה בראשון ?
3)הציעו לך איזשהו גיבושון המשך כמו שלדג או 669 ?

באמת כל הכבוד על מאמר מעולה! לי יש גיבוש באפריל, והמאמר שלך פיזר לי את הערפל מהגיבוש המיסתורי.

בכל זאת יש לי כמה שאלות:

רציתי לדעת האם הגעת לגיבוש דרך יום סיירות, ובנוסף, האם זהו הגיבוש הראשון שלך?

בכל מקרה, האם קבלת, לאחר שסיימת, אפשרות לגיבוש\ראיון ליחידה נוספת?


שוב פעם כל הכבוד שסיימת את הגיבוש, ושכתבת מאמר לעזור לכל הצוללנים
הפוטנציאלים פה!

תודה!

אני לגיבוש לא בגעתי דרך יום סיירות, אבל אני לא חושב שיש הבדל בגיבושים.
בגלל שלא הגעתי מיום סיירות אז אני זכאי רק לגיבוש (לא רק ראיון, אלא גם גיבוש) לצנחנים או סטילים (תלוי מה העדיפות שסמנת במנילה).
בקשר לשאלה אם היה עוד מסע בלילה אז ציינתי גם במאמר שהיה מסע (אני לא ממש הייתי מגדיר אותו כמסע) בלילה הראשון בתוך הבה"ד. מסע של 45 דקות, כמעט ללא ריצות ובסך הכל מאוד מאוד פשוט.
בגיבוש אין "יום ים" כמו בגיבוש חובלים וחוץ מהתא הצפה לא הייתה פעילות שקשורה במים.

שגם בחלק הסודי לא היו מים?

כל אדם עם מנילה קרבית של פרופיל 82-97 זכאי לגיבוש צנחנים או סטילים

הגיבוש היה קשה או קל(פיזית)???

כל מה שרשמתי בקשר לגיבוש לא תקף כלל לחלק של המתקן הסודי. אז זה לא אומר שיש מים ולא אומר שאין מים ולפי מה ששמעתי הם משנים את הפעילות בו מגיבוש לגיבוש.
הגיבוש הוא בהחלט לא קל, אני משוכנע במיליון אחוז שאין מה להשוות מבחינה הפיזית בינו לבין, למשל, גיבוש שייטת/מטכ"ל/שלדג/669, אבל הוא בהחלט לא קל וזו טעות של הרבה מלש"בים שמגיעים לגיבוש וחושבים שהוא קייטנה, כי הוא לא, אבל בהחלט אפשר להגיד שלא מחפשים בצוללות את התותחים מבחינת כושר פיזי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

טירטורים,מצבי שתיים הפסקות,מה עם כל זה???

אז ככה, המשמעת בגיבוש היא ברמה גבוהה והמפקדים ישר מטזזים, אבל הטיזוזים לא ממש קשים ובהחלט סבירים, אבל הקטע בקשה הוא המצבי שתיים שפשוט לא נגמרים, אבל שוב בגלל שהכושר הפיזי הוא לא מרכז הגיבוש אז לעיתים קרובות אם המפקד רואה שאתה פשוט לא מסוגל יותר הוא אומר לך להמיר את המצבי שתיים בכפיפות בטן.