19-03-2008, 17:00
|
|
|
חבר מתאריך: 27.10.04
הודעות: 339
|
|
האם ב-"נץ" מרכז הכובד נמצא מאחורי המרכז האווירודינמי?
דמיין לרגע סיטואציה מעט היתולית בטייסת "נץ" מסוימת: "נץ" דו-מושבי כשבכיסא הקדמי יושב הטייס א. ה. (הידוע בכינויו ע"ש זבוב מסוים, בנו של טייס-קרב מפואר ז"ל) ואילו לכיסא האחורי נדחק בעזרת כף-נעליים הנווט י.א. גדול המימדים. שני אלה, ביחד, שוקלים לפחות רבע-טון כשהם בלבוש אדם וחווה לפני פרשת הנחש. מעניין אם בג'נראל-דיינמיקס חשבו על מרכז כובד כ"כ קדמי
לפני משהו כמו 12 שנים עמד במסדר כנפיים קורס שהיה נדמה כאילו רוב בוגריו פיגמים; לא יותר מ-1.7 מטר גובה ולא יותר מ-65 קילוגרם משקל כ"א. לא, הם לא היו מיועדים להיות "טייסי מזל"ט"; חלקם הגיע למערך האף-16 ובטח גרמו למשבר נפשי במערכת ההגוי הממוחשבת
כשאתה אומר "מרכז כובד אחורי" האם אתה מתכוון למטוס "חלק" מלא דלק? כמעט ריק מדלק? עם 2 נתיקי 600 גלון בכנפיים? עם נתיק 370 גלון בגחון? עם 2 פצצות מרק 84? במילים אחרות – באיזו תצורת מטוס מרכז הכובד אחורי למרכז האווירודינמי?
האמור לעיל מתייחס למרכז האווירודינמי כאל קבוע, אבל הוא זז קדימה ככל שזווית ההתקפה גדלה כך שיכול להיות מצב שבו מרכז הכובד ממוקם מעט קדימה למרכז האווירודינמי אבל כשהמטוס הרים אף 4 מעלות מעל האופק, המרכז האווירודינמי חלף את מרכז הכובד וכעת הוא קדמי לו.
האמור לעיל מניח שכנפונים קדמיים ומדפי שפת הזרימה אינם מזיזים את המרכז האווירודינמי, אבל הם כן עושים זאת, וכל אחד מהם לכיוון שלו.
לכן, לא נכון להגיד שבמטוסי אף-16 מרכז הכובד נמצא תמיד אחורנית למרכז האווירודינמי. לו זה היה נכון, הרי כל "סטגנציה" ("תקלה" מסוימת במנועי טורבו-מניפה שבה הסל"ד יורד מתחת ל-60%, טמפרטורת המנוע עולה והמנוע לא מגיב לתנועות מצערת) שמחייבת כיבוי והתנעה מחדש באוויר – הייתה מסתיימת בנטישה מיידית.
הגדרת המטוס ע"י היצרן כבעל Relaxed static margin היא "אומנות הניסוח". כשהמטוס מלא דלק וחמוש בפצצות, מרכז הכובד קדמי למרכז האווירודינמי. כשהמטוס מטיל את התחמושת ושורף דלק, מרכז הכובד זז בהתמדה אחורנית עד שהוא מגיע למרכז האווירודינמי ואף חולף אותו. המצב האחורי ביותר של מרכז כובד ב-"נץ" חד-מושבי מושג בתצורה "חלקה" בכמות דלק פנימי של כ-2,000 ליב'. בתצורה כזו רצוי מאד שתהיה כבר בדרך לנחיתה.
לכן, אין להסיק מסקנה כאילו האף-16 לא מוריד אף אוטומטית כשהלך מנוע ושאין אפשרות להניע מחדש באוויר.
להניע באוויר מנוע טורבו-מניפה קשה קצת יותר ממנוע טורבו-סילון, בייחוד אם הטייס נמנם בשמירה ונתן לסל"ד לרדת לאפס. אבל זה אפשרי בהחלט וכל טייס אף-16 מכיר בע"פ ובעיניים עצומות את נוהל התנעה באוויר. הוא נבחן על כך לעיתים קרובות בכתב ומתרגל את זה בסימולטור.
באובדן מנוע בהמראה (אחרי ניתוק), הגובה כנראה לא יספיק להתנעה מחדש ולכן נטישה היא האפשרות היחידה.
באוויר, כשאף-16 מאבד מנוע הולכים עמו גנראטור ראשי, גנראטור נפרד למערכת ההגוי והמשאבות ההידראוליות. לכאורה, הטייס לא יוכל לשלוט במערכת ההגוי (FLCS) החשמלית ולנווט את ספינתו לחוף מבטחים. אך לא כך היא.
למטוס יש מצבר ראשי ומצברון חשמלי לכל אחת מארבע מערכות ההגוי שמספק חשמל לזמן מוגבל. תוך 2 שניות מכביית מנוע, או תקלת מנוע חמורה אחרת, מופעלת אוטומטית מערכת חירום עיקרית הנקראת EPU, מונעת הידראזין (או לחץ אוויר מהמנוע, אם הופעלה ידנית כשהמנוע שמיש). המערכת מספקת בוזמנית מתח חשמלי לצרכנים חיוניים (בהם, כמובן, מערכת הניהוג), ולחץ הידראולי למערכת ההידראולית הראשית (A). לטייס יש זמן של כ-10 דקות ומטוס בשליטה מלאה, כדי להניע מחדש אם הגובה מעל 5,000 רגל מעל פני השטח והמהירות לפחות 210 קשר (כשמנוע ההתנעה הסילוני הקטן JFS שמיש), או לגלוש לבסיס הקרוב תוך תמרון מזערי.
אני לא זוכר בע"פ את כל האירועים, בחילות האוויר הרבים שמטיסים את המטוס הזה, שבהם אבד מנוע באף-16 וגם מערכת החירום לא פעלה. במספר הנדיר של המקרים שכנראה אירע, המטוס מרים אף בצורה חריפה, אינו נשלט יותר (הגאים מבצעים פעולות לא רצוניות ע"י הטייס) וזה הזמן לעשות היכרות עם ידית צהובה-שחורה בין הרגליים...
|