19-03-2008, 21:24
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.01.07
הודעות: 1,583
|
|
|
ההתמודדות עם הסאגר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי TANK שמתחילה ב "התמודדות עם טילי הסאגר במלחמת יום הכיפורים ואחריה ,"
לפני המלחמה הגיעו אלינו לצאלים אנשי הצוות הדרומיים של חטיבה 188 (בעקבות רה אירגון שכלל את קיצור השירות וסגירה מתוכננת של חטיבה 14 הוחלט שישרתו ב188 רק צפוניים). הם סיפרו לנו על ימי קרב בהם ירו עליהם סאגרים ואף פגעו. באותה תקופה התפרסם במערכות שריון מאמר בשם "האם הטנק מת?" שעורר פולמוס גדול. במאמר נטען שטילי הנ"ט, המיקוש הפזיר ומסוקי התקיפה (פה אני לא בטוח, עברו יותר מ35 שנה) יסמנו את סופו של הטנק. רוב המגיבים יצאו נגד התיזה בשצף קצף. כחודש לפני המלחמה, פורסמה כתבה בטלויזיה על אימוני המצרים. הטקטיקה שלהם היתה ידועה לכל מי שהתעניין. המסקנה היא שצה"ל ידע או היה צריך לדעת אך אנחנו חיינו בהכחשה.
לגבי מה אפשר לעשות מול הסאגר. זהו טיל קומפקטי וקל (יחסית לתקופתו) ובעל רשק שהספיק לחדירה של כל הטנקים שהיו אז בזירה. הכוון יכל להתרחק עשרות מטרים מהטילים כך שאם זיהית יציאה וירית לעברה, לא פגעת בכוון (או הפרעת לו). לטיל היה טווח של 3000 מטר. חסרונותיו היו טווח מינמום גדול של כ500 מטר, מהירות טיסה נמוכה, מנוע מעשן שהקל על הבחנה ותלות גדולה במיומנות הכוון.
הסאגרים השפיעו מאד על התפתחות הלחימה בגדה המזרחית של התעלה וגרמו אבידות כבדות לשריון. בגדה המערבית (במיוחד בדרום) ההשפעה היתה קטנה יותר, אולי כי רוב הסאגרים היו בגדה המזרחית.גם ברמת הגולן לא היתה השפעה דומיננטית לנשק זה (למעט בתל שאמס).
כיצד ניתן היה להתמודד עם הסאגרים?
בעמדות:- טנקאות בסיסית, חשיפה נמוכה ככל האפשר, החלפת עמדות וכו'
- תצפית
בתנועה:- טקטיקה בסיסית, תנועה מאובטחת, ניצול תואי קרקע
- מעבר שטחים פתוחים במהירות (זיגזגים ודומיהם מקטינים את סיכויי ההפגעות לטיל בודד אך מגדילים את זמן החשיפה)
- שימוש בעשן למיסוך
- ניצול הלילה
לאחר שלב הפתיחה של המלחמה למדנו להתמודד עם הסאגרים בעמדות ולדעתי נפגעו שם מעט טנקים. ההתקפה מול כוחות מוגנים בסאגרים בגדה המזרחית נשארה אתגר גדול כל המלחמה. הסיבות לדעתי הם:- הכמות הגדולה של חוליות הסאגר.
- חוסר חימוש יעיל לירי על חי"ר (המעיך והחלול היו מתחפרים בחול בסיני לפני הפיצוץ והאפקט היה קטן) הפלשט נועד לעזור בפתרון הבעייה.
- בעייה של צה"ל לפעול בלילה עקב נחיתות באמר"ל (במבצע אבירי לב שנערך בלילה השתתפו כל הטנקים מסוג מגח 6 שהיו בצהל והיו היחידים בעלי אמצעי כינון א"א)
- חוסר אפקטיביות לאחר העליה ליעד בהשמדת חי"ר (למג"ח 6 למשל היו מקלעים דפוקים שכמעט לא ירו)
- חוסר האפשרות להשתמש בחרמ"ש בגלל שהזחלמים עיכבו את הטנקים בהתקפה והגדילו את זמן החשיפה שלהם לטילים.
- לטנקים לא היו מדוכות עשן (למגחים למיטב זכרוני לא היו ולשוטים הורידו אותם). המיסוך באמצעות המנוע אומץ אחרי המלחמה.
- לא נעשה שימוש מספיק בארטילריה לריכוך ולמיסוך. (אני חושב שנושא זה שופר תוך כדי הלחימה).
בעיות רבות נפתרו לאחר המלחמה בתו"ל ובהצטיידות (גם באויר), והסיבה שלא הייתה מלחמה גדולה ב35 השנים האחרונות היא שגם הערבים יודעים את זה. ככל שמתקרבים לזמננו אני חושב שמן החוכמה לא לעסוק באמצעים ובטקטיקה, בכל מקרה חוזרים לטנקאות וטקטיקה בסיסיים שלצערי צהל שכח בשנים שלפני לבנון 2. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
