11-03-2008, 17:39
|
|
|
חבר מתאריך: 29.10.01
הודעות: 7,439
|
|
התמודדות עם אמא (וסבתא) בשלבי אלצהיימר...
אחת המחלות היותר אכזריות הפוגעות בייחוד בכבוד האדם שלוקה בהן,
זו מחלת האלצהיימר (או בעברית, מילה אכזרית לא פחות "מחלת השיטיון").
סבתי עליה השלום, לקתה בזמנו במחלה הנוראית הזו, ובמשך עשור וחצי כמעט, היא היתה ולא היתה.
רוב הזכרונות שלי ממנה הם מהשנים הללו שלא זיהתה את רובנו, וראינו איך סבתא ממשיכה לחיות,
אך כבודה נרמס, מבלי שהיא היתה בכלל מודעת לעובדה זו.
היא נפטרה בגיל 85. ואם היא תסלח לי מהמרומים- בשיבה לא טובה.
בגלל המודעות שלנו למחלה הנוראית הזו, אנחנו רואים כיצד אימי מתחילה לפתח את תסמיני האלצהיימר הראשוניים. והיא עוד לא בת 65...
אמנם מדובר בסימנים ראשוניים, אבל התהליך שעומד לבוא עלינו ידוע וברור לכולנו, ואף לה, בשלבים הנוכחיים.
היא מקבלת טיפול, שבמהותו הוא טיפול מעכב.
עד היום הרפואה לא מצאה את הטיפול היעיל באלצהיימר.
ולנו נותר רק למצות איתה כל יום של צלילות, ולסלוח לה על הרגעים שבהם היא אומרת לנו דברים בלתי נסבלים, מתוך ידיעה ברורה שזה חלק מתסמיני המחלה.
והשאלה הקשה מכל- האם ליידע את ילדי, נכדיה, כבר בשלבים הללו, בתהליך הקשה שהיא עומדת לעבור, בכדי שיצרבו בזכרונם את סבתא של היום...
_____________________________________
(טליה שפירא)
תפילת הטוקבקיסט הישראלי:
''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''
|