לא שחסרים אבל בכל זאת - מאמר על צו ראשון!
מי שרוצה מידע על הצו הראשון יכול להשיג אותו בקלות, אבל בתור אחד שקיבל הרבה מידע מהפורום, אני מרגיש שאני צריך לתרום בחזרה לקהילה.
והפעם, מאמר קצר על הצו הראשון, מנקודת מבטו של תושב חוזר בן 20.
קודם כל - רקע
בוקר + חדר 9:
מיטה, ואז קומה ראשונה, חדר מספר 9
מתעורר בשבע, מתקלח ואוכל. אין לי צו, אז אני בוחר לי תאריך שמרגיש טוב ומתייצב. אורז את כל הניירת הדרושה, מכין סנדויץ', בקבוק מים, ספר ויוצא. שיט שכחתי את הקינדר בואנו. חוטף אותו, זורק לתיק, ואז יוצא. אני גר קרוב, אז הנסיעה היא בערך חמש דקות מלשכת הגיוס של תל השומר.
מגיע בשמונה בבוקר ויש תור ענק של עשרות מלש"בים. אני נכנס לחדר 9 (אוכלוסיה מיוחדת) אחרי 10 דקות של ישיבה על ספסל ובהייה בחיילים העוברים ושבים. שם מראיינת אותי חיילת נחמדה במשך דקה בערך, רק בודקת לי תאריכים של כניסות ויציאות מהארץ. הלאה לאימות הנתונים!
אימות נתונים:
קומה שניה, מחשב צהוב
מחדר 9 עולה לקומה השנייה והמוצפת בילדים קטנים וחמודים שמסתכלים סביב בעיניים חוששות. מעביר את הכרטיס המגנטי ורואה שאני מספר......... חמישים וחמש?!? ג'יזז קרייסט. הולך ומדבר עם כמה אנשים שאני מכיר בלשכה, מעביר את הזמן בקריאה או בשיחה קלילה. אחרי חצי שעה בערך קוראים בשמי ואני נכנס, החיילת כבר מודיעה לי שיהיה מעניין איתי.
"אבא שלך זה אבא שלך? אמא שלך זו אמא שלך?" רק חבל שהייתה להם את הכתובת הישנה שלי בישראל. מצד שני, בשביל זה התחנה הזאת בכלל קיימת. מראה הוכחות שסיימתי תואר והיא קצת מתרגשת שיש לה מישהו מחוץ לנורמה  .
החיילת מושיטה לי דף ומבקשת שאקרא שני משפטים, ואסביר את משמעות המילים. מיד אחרי, מתחלפים - היא מקריאה לי שני משפטים ואני צריך לכתוב אותם בצורה נכונה. בתור אחד שרמת העברית שלו בחמש וחצי שנים האחרונות שלו שווה לשיחות בבית ועם חברים קרובים, אני לא יכול להדגיש כמה חשוב לעבור על מילים מסויימות לפני הצו הראשון. חיפוש קצר באינטרנט ותוכלו למצוא מספר גדול של מילים קרובות מאוד (בלשון המעטה) למילים שתצטרכו לדעת לצו הראשון. אם לא הייתי מתכונן מראש, הייתי נכשל. אם אכפת לכם משלושת השנים הבאות שלכם, עדיף לא לבוא "על עיוור"
היה סיפתח נחמד, עכשיו הגיע הזמן לעבור לועדה הרפואית.
ועדה רפואית
קומה שלישית, מחשב כחלחל
מעביר כרטיס והמחשב מודיע לי שאני צריך לגשת למודיעין. אוקיי, החיילת מאחורי הדלפק רוצה שאלך להטיל את מימיי לכוס. אני מראה לה בדיקת שתן בת שלושה שבועות מניו יורק. היא אומרת שזה לא מספיק טוב לה, ואני מרגיש את השלפוחית שלי שמודיעה שאין בעיה, אז אני הולך וחוזר אחרי 30 שניות עם כוס ומי זהב בתוכה  . מגיש לחיילת את הכוס - ובלב מרחם על התפקיד שלה - ומחכה לתוצאות. הכל בסדר! חוזר למחשב ומעביר את הכרטיס, אני מספר 11. ההמתנה ארוכה ומייגעת, טוב שהבאתי ספר. בערך שעה, שעה וחצי? לא זוכר במדויק. נכנס עם עוד שני מלש"בים ומוריד נעליים. מגיש לחיילת את בדיקת העיניים שהבאתי מראש, והיא בודקת אם אני עיוור צבעים בעזרת בדיקה פשוטה. הרופא קורא לי ומתברר שרופא המשפחה שלי מניו יורק עשה אצלו סטאז'! עולם קטן בהחלט. אני נשאר עם תחתונים ונשכב על מיטת הרופא, נושם עמוק, נושם רגיל, קם, והוא בודק בזריזות את כלי הנשק שלי (אם אתם יודעים למה אני מתכוון ). אני מראה לו ניירות שמראים שיש לי איוושה קלה, והוא מסביר שזה לא מוריד פרופיל, רק סעיף קטן ובלתי מזיק. פרופיל 97 
החיילת שולחת אותי לראיון האישי.
ראיון אישי
קומה שניה, מחשב אדום
מעביר כרטיס, מספר 15 בתור. משום מה קוראים לי לפני כן, וחיילת אקראית מושיבה אותי באחד החדרים ומדברת איתי בקצרה על אותם נושאים של הראיון האישי, היא מכריזה שאין לשיחה הזו השפעה על הנתונים. שאלתי אם זה איזהשהו אימון בשבילה או משהו כזה, והיא אמרה שלא, והיא בכלל כמעט משתחררת, אופס.
שוב יושב ומחכה, בערך 20 דקות, עד שמכניסים אותי לראיון עצמו. חיילת חברותית מאוד מברכת אותי לשלום ומכניסה אותי לחדר קטן-קטן, כשאני יושב מול הדלת  . כמה אמרנו שזה ראיון ממוצע? 20? 30 דקות? חברכם הציוני בילה שעה וחצי עם הגברת, ודווקא היה לא רע בכלל. היא שאלה המון (כמובן) והתעניינה מאוד, זרמה בכיף ובאמת עשתה את העבודה שלה כמו שצריך. קצת חפרה אבל אני מניח שזו המטרה, שאלה אותי פרטי פרטים על היסודי (סיימתי יסודי לפני שמונה שנים!) וכמובן על החטיבה בארץ, והתיכון והקולג' בארה"ב. הנושא החברתי גם שיחק חלק גדול, חברים בארץ, חברים בחו"ל, הקשר עם ההורים, תחביבים, ובכלליות כמעט כל מה שאתם יכולים להעלות על דעתכם, היא תשאל.
שנינו נהנינו, אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה ולאכול משהו, כי לא אכלתי משבע בבוקר, והבטן לא הפסיקה להזכיר לי את זה בזמן השיחה עם המראיינת. למרות זאת, קודם מבקרים בתחנת המבחנים, מעבירים כרטיס והחייל הנוכח מאשר לי ללכת לאכול לפני שאני נכנס, מצוין.
יאמי יאמי קינדר בואנו
טוב שהבאתי סנדויץ', כי בכלל לא קיבלתי אחד בלשכה 
הלאה למבחנים!
מבחנים פסיכוטכניים:
קומה שניה, מחשב בצבע שאני לא זוכר
אז חזרתי לעמדה אחרי שאכלתי, שתיתי, וביקרתי בשירותים שוב (חשוב מאוד!) ונכנסתי למבחנים. באתי מוכן מאוד, קניתי את החוברת האדומה הזאת של קידום, שעזרה די הרבה, מהכנה של "לדעת מה יבוא" עד חזרה של חוקי מתמטיקה פשוטים שפשוט לא עשיתי המון זמן, וכמובן כל אימון בהבנת הנקרא בעברית יתקבל בברכה (בהתחשב בנסיבות). מה שכן הופתעתי לגלות הוא שהיו לי עוד שני מבחנים מוזרים שבחיים לא שמעתי\נתקלתי בהם, אז אני לא בטוח שמותר לדבר על זה כאן. יוצא ובעצם סיימנו את היום הארוך הזה, מ-8 בבוקר עד 4 וחצי.
אני מאוד מרוצה מהנתונים שלי.
טיפים:
לא לשכוח להביא:
- מסמכים מזהים.
- טופס רפואי (הדפסתי מהאינטרנט).
- בדיקות שתן (למרות שהתהליך היה מהיר מאוד, אז לא כזה לחוץ).
- בדיקות ראייה (במטרה להוריד את זמן שצריך לבלות בועדה הרפואית).
- ספר גם לא יכול להזיק.
ובכלליות:
- לבוא עם הרבה מצב רוח טוב ולא להתייאש למרות ההמתנות הארוכות.
- לא לשכוח שהחיילים הם גם אנשים, הם ראו אלפי אנשים כמוכם. תזרמו איתם ותזכרו שחיוך יקרב אותכם למטרה יותר מכל דבר אחר.
- להביא סנדויץ' ומשהו מתוק שיעזור לכם להתרכז לפני המבחנים.
בהצלחה!
נערך לאחרונה ע"י I3lack בתאריך 15-01-2008 בשעה 22:02.
|
ראשי
צ'אט
15-01-2008, 21:57
מצב כלאיים
