שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

העם האמריקני לא בוחר באנשים ששמם האמצעי "חוסיין" לתפקיד הנשיא, אפילו היו בלב-ליבו של
הקונצנזוס (ואובאמה הוא קילומטרים שמאלה ממנו...).

הוא היה או שעדיין מוסלמי.לא נראה לי שיבחרו בו.
גם ביוטיוב איזה בחור מוסלמי מאמיריות ערביות אמר שהוא נגד אובמה ובעד רון פאול.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אובאמה ורון פול (חבר קונגרס מהמפלגה הרפובליקנית) מייצגים קו בדלני. פול הוא מועמד זניח
בקרב הרפובליקנים, וזכה לתמיכת ליברטריאנים (כאלה שרוצים ממשלה קטנה ככל האפשר),
ואובאמה הוא מועמד זניח שבחסדי התקשורת, תפס נפח והפך לגיטימי-למחצה (כזה שיכול לנצח את
הילארי במדינות קטנות וחסרות חשיבות...).
איש מהם לא יגיע לנובמבר כמועמד לנשיאות - למרות שמבחינת ישראל, טוב יהיה אם אובאמה
יחולל נס ויצליח להגיע לשם. הוא הרבה יותר מוטה שמאלה מהילארי, ויביא לרפובליקנים הרבה יותר
קולות מהמרכז...

נותרה השאלה:
מי יותר גרוע? הילרי או אובאמה?

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

התקשורת הישראלית מסקרת את מערכת הבחירות בארה"ב באופן גרוע כ"כ, שאכן ניכר כאילו אין
בכלל מצביעים רפובליקניים בארה"ב...
הסיבה לכך היא שהיא מעתיקה קטעים מהתקשורת האמריקנית, מבלי להסביר שהתקשורת בארה"ב
דומה לאחותה הישראלית, בכך שיש בה הטייה פרו-דמוקרטית מובהקת, שפוגעת באיכות הסיקור.
מי שרוצה לברר את התנהלות המירוץ, יש לו אינטרנט מפוצץ בנתוני סקר שונים, שאף לא אחד מהם
רואה בנצחון דמוקרטי דבר מובן מאליו...

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כפי שכתבתי למטה עדיף לא לנסות להתנבא בנוגע לתוצאות הבחירות במדינה זרה, מה גם שרוב המגיבים פה (לא אתה אורי) לא באמת מבינים את המערכת האמריקאית שהיא מורכבת ורבת רבדים.

בתחילת כל מערכת בחירות בארה”ב צץ איזה מועמד סינדרלה שהתקשורת מאמצת בחום אל ליבה. המועמד זוכה לשער בטיים מגזין ולכתבות תדמית בעיתונים המרכזיים וכולם מדברים על השינוי שבפתח. לפעמים המועמד מצליח לזכות במינוי המפלגה, לעיתים הוא נעלם. השנה בתפקיד הסינדרלה אובאמה.

לפני ארבע שנים לוהק הוורד דין לאותו התפקיד. צמרת המיפלגה הדמוקרטית עשתה כל שביכולתה כדי לתרפד את מועמדתו שנישאה אז בעיקר על כתפי קהל מצביעים צעיר, מתנגדי המלחמה בעירק ונציגי הצד השמאלי של המפלגה. אנשים אלו לא באו ממרכזי הכח המסורתיים של של הדמוקרטים. הרפובליקאים מצידם חיככו ידיהם בהנאה מתוך ציפיה לדין בתור מתמודד. הם היו חוגגים עליו. בדיוק בגלל זה לא רצתה הצמרת הדמוקרטית בדין. הם ידעו שסיכוייהם לנצח איתו זעומים והעדיפו להמר על קרי שהיה יותר איש מרכז. את התוצאות מכל מקום אנחנו יודעים אם גם יש כמה אנשים במפלגה הדמוקרטית שתוהים עד היום איך הם הפסידו בבחירות ההם.

צודק אורי שקלינטון היא מועמדת בעייתית מאד בשביל הדמוקרטים. כמו דין בשעתו יש לה את הפוטנציאל לאחד שורות אצל הרפובליקאים, לדחוף מצביעי מרכז לימין ואפילו לאבד תומכי דמוקרטים. בהנחה שהרפובליקאים לא יחליטו להתאבד ולבחור בהאקאבי הרי שהתמודדות מקיין – קלינטון או ג'וליאני – קלינטון או אפילו רומני – קלינטון עלולה להפוך לאסון לדמוקרטים וספק אם אחרי שתי תבוסות שלא היו צריכות לקרות (סגן נשיא של ממשל פופולרי ומצליח ב2000 ונשיא מתגונן ולא פופולרי על רקע מלחמה מפוקפקת ומנוהלת בצורה כושלת ב2004) הם יכולים להרשות לעצמם תבוסה נוספת. (מספיק להיסתכל על הרכב בית המשפט העליון בארה”ב ולראות כמה שופטים מונו ע”י נשיאים רפובליקאים לעומת כמה שמונו ע”י דמוקרטים כדי להבין כמה חמור מצבה של המפלגה הדמוקרטית).

וזה איפה שאובאמה נכנס, כי אובאמה הוא אולי הסינדרלה אבל בניגוד לדין (ולבוש ולהילארי) אובאמה אינו דמות מפלגת, אולי אפילו ההפך. אז כאמור מסוכן להתנבא אבל הזלזול בבאראק אובאמה לא במקום. האיש רחוק מאד מלהיות טיפש, כנראה שופע כריזמה מהסוג שאמריקאים אוהבים וגם אם לא יצליח הפעם בהחלט עשוי לחזור בעוד ארבע שנים. ג'וליאני, ניקסון ואפילו רונאלד ריגן האגדי, כולם ניסו, נכשלו, חזרו פעם נוספת וזכו.

והערה אחרונה, מסוכן לדבר בשמה של אומה בת 300 מיליון תושבים ובעלת זרמים כה רבים. האמריקאים הרבה פחות עוינים למוסלמים שבתוכם מהארופאים (איפה שבאמת צריך להוסיף מרכאות למילה נאורים). הערה בנוסח האמריקאים לא יצביעו לאדם ששמו האמצאי חוסיין היא מרחיקת לכת, בלתי מדויקת ומיותרת.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://medya.todayszaman.com/todayszaman/images/logo/logo.bmp]


There may be serious meaning attached to the fact that a presidential candidate whose father is a Muslim Kenyan, whose middle name is “Hussein” and who even received some years of education in an Indonesian madrasah came out ahead in the recent primary caucuses in the US state of Iowa, which has a strong Christian base and a population composed of only 3 percent black people.



Barack Obama, who voted against the war in Iraq, showed the US through his win in Iowa that not only is he able to speak to the younger masses but that he has brought fresh blood into the presidential race. He is comfortable on the subject of religion and it is clear that his roots don’t disturb the masses. At this point, American society is showing an overwhelming wave of desire for major change. And it looks like Obama has caught this wave as well. What’s more, his campaign now has just as much money as Clinton’s does.

08.01.2008

SOLİ ÖZEL, SABAH

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

המפלגה הדמוקרטית הציגה שני מתמודדים מובילים שאין להם סיכוי להיבחר לנשיאות:
שחור, וה"אנטי-כרייסט" קלינטון.
בנובמבר ייבחר המועמד הרפובליקני - מקיין או ג'וליאני.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...703#post2660139

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

אין סיכוי לדעתי.

אובאמה מציג: 10 סיבות מגוחכות לבחור בי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3498623,00.html

והיחס שלו לשחורים ושל השחורים אליו.לפי התכנית לא כל השחורים מתים עליו.

מאז חורבן בית שני ניתנה הנבואה לשוטים בלבד.

על אחת כמה וכמה כשמדובר בבחירות בארה”ב השנה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כל המוסלמים באמריקה מצביעים לו וכל השחורים באמריקה מצביעים לו

שחורים מצביעים+מוסלמים מצביעים=ברק אובאמה נשיא

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי moshoi כל המוסלמים באמריקה מצביעים לו וכל השחורים באמריקה מצביעים לו שחורים מצביעים+מוסלמים מצביעים=ברק אובאמה נשיא

אכן הערתך מצביעה על ידע והבנה עמוקים של המערכת הפוליטית והחברה האמריקאית.

אז קודם כל, לידיעתך, השחורים בארה”ב מהווים פחות מ13% מהאוכלוסיה. הלבנים בהשוואה הם יותר מ70%.
אין מספרים מדויקים לגבי מספר המוסלמים בארה”ב אולם ניתן לומר בביטחון רב שהם פחות מ3% מהאוכלוסיה. כמו כן יש חפיפה מסוימת בין הקבוצות.
בשתי מערכות הבחירות האחרונות הצביעו כ90% מהשחורים למועמד המפלגה הדמוקרטית. לא ידועים לי דפוסי ההצבעה של המוסלמים אבל אורי, פה בפורום, טען שבבחירות האחרונות הצביעו 90% מהמוסלמים לדמוקרטים (ממש כמו השחורים). כולנו יודעים היטב מי ניצח בבחירות!

לבאראק אובאמה יש לדעתי סיכוי לא בגלל וגם לא למרות צבעו. אובאמה שייך לזן חדש של פוליטיקאים שחורים המסוגלים לעבור את משוכת הצבע ולקסום גם לקהל לבן. אובאמה, בניגוד לדורות קודמים של פוליטיקאים שחורים (אל שרפטון למשל) מעדיף קו פייסני ומאחד של פני הקו הלוחמני שאפיין את הפוליטיקה השחורה בארה”ב. נקודת התורפה העיקרית של אובאמה היא לא הצבע אלא גיל צעיר וחוסר ניסיון. האיש כריזמטי באופן בילתי רגיל. בכל אופן, בעוד כמה ימים נראה כולנו אם הצליח לעקוף את הילארי. לעניות דעתי יש לו סיכוי טוב משלה בבחירות לנשיאות ויותר ויותר אנשים במפלגה הדמוקרטית מתחילים לראות זאת כך. השאלה היא עם המומנטום יספיק לו ע”מ לסגור את הפער לעומת הקלינטונית.

כרגיל, בבחירות בארה”ב, עדיף לא להתנבא.

אני לא רואה אותו מנצח את הילארי, וגם אם ינצח, יהיה לו קשה לפחות כמוה לנצח. בסופו של דבר,
מדובר במועמד שנמצא ש-מ-א-ל-ה להילארי, ומשם די קשה לפנות למרכז...

באמת? בלי להתנבא, לדמוקרטים יש אתגר נדיר בגודלו בדמותו של רפובליקני שנותן להם פייט
בתוך הבית שלהם (במדינות כחולות כהות...).

אורי, אנחנו חלוקים בדעתנו על הפוטנציאל של אובאמה כמועמד.
זה לא ממש משנה כי אף אחד מאיתנו לא מצביע בבחירות בארה”ב.

יש דבר אחד בנוגע לאובאמה שכמדומני שאין לנו ויכוח עליו וזה שהיה ויבחר לנשיא הוא לא יהיה נשיא נח לישראל.

(בעצם אין לנו גם ויכוח על הפוטנציאל של מקיין במדינות הכחולות. ללא ספק בעיה רצינית לדמוקרטים שח י י ב י ם לנצח השנה, מצד שני קודם כל שמקיין יזכה בכרטיס הרפובליקאי, דווקה שם יש לו אויבים מרים כפי שאתה עצמך ציינת בפוסט באשכול אחר. אכן בחירות מוזרות השנה בארה”ב)

מקיין......

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3554628,00.html

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

מעריב, 14.7.08 - ההפרש בין אוברמה למקיין עומד על 3% (44%-41% לטובת אובאמה), בתוך הטעות הסטטיסטית.
להזכירך, בגלל שיטת הבחירות הנהוגה שם, בארה"ב ניתן לנצח בבחירות ללא השגת רוב מוחלט של הקולות. כך שעוד לא אבדה תקוותנו.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

נדמה שאחרי עידן בוש, נשיא "לוחמני" ואוהד ישראל, המדינה מרוששת לחלוטין מבחינה מדינית. בתקופת בוש הפלשתינים ניהלו מלחמת התשה מול ישראל והכריעו אותה. בחסות הממשל עלה ארגון החמאס לשלטון והוא צובר לגיטימציה בישראל ובמערב מבלי שויתר על שמץ ממטרותיו. בגזרת הצפון, לאחר תקופה ארוכה של שיתוק, ישראל יצאה למבצע והוכתה שוק על ירך וכיום היא עומדת בפני איום צבאי חסר תקדים. מול הסורים נותרו ההבנות כפי שהיו - שלום תמורת נסיגה מלאה עד קו המים, ואילו סוריה הצליחה לשפר את מעמדה הבינלאומי למרות הבחישה שלה בלבנון וחשיפת תוכנית הגרעין שלה. איראן שוקדת על תוכנית הגרעין שלה באין מפריע. המערב ירד על ברכיו מול צפון קוריאה אחרי הניסוי הגרעיני למרות שהיא מפיצה יחד עם פקיסטאן טכנולוגיות גרעיניות באזור (איראן, סוריה, לוב). מצרים ממשיכה לבסס את מעמדה (המדיני והצבאי) כמעצמה אזורית למורת רוחה של ישראל.

כן, נכון שבוש הוא כשלון מהדהד מאין כמותו, וכמעט מובן מאליו שמקיין יהיה מוצלח ממנו, אבל מי אמר בעצם שהמשך האידאולוגיה שלו יביא לאיזה שיפור במצבה של ישראל?

הדעות והרעיונות של אובאמה מסוכנות - לארה"ב, לעולם ולישראל.
ובקשר לישראל - מצבנו תלוי קודם כל במה שאנחנו נעשה. אם נפשל כמו שפישלנו בלבנון לפני שנתיים, אף נשיא, ולו האוהד ביותר, לא יוכל להוציא אותנו מהבור.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

כישראלים, כנראה שעדיף לנו את מקיין, שכן האיומים הבטחוניים השונים הם עיקר בעייתנו.

לאמריקאים ואולי גם לשאר העולם, סביר להניח שעדיף את אובאמה. השלטון הרפובליקני הוא אסון כלכלי לארה"ב והשפעתו ניכרת גם עם שאר העולם. אם מקיין ימשיך את המדיניות הכלכלית של בוש, מצבם ימשיך להדרדר. האמריקאים זקוקים לרפורמה רצינית בהרבה נושאים, בראש ובראשונה בנושא הבריאות הממלכתית. קשה לי לראות נשיא רפובליקני עושה רפורמה רצינית בעניין זה ובאופן כללי שינוי מדיניות כלכלית אשר חיונית לצמיחה מחדש של הכלכלה שם. אין לי כמעט ספק שרוב היהודים בארה"ב ילכו גם הפעם עם המועמד הדמקורטי, על אף היותו שחור עם שם אמצעי "בעייתי".

האיום האיראני מאוד מטריד את ישראל, ובערך פה זה נגמר. האירופאים והאמריקאים ישנים בשקט ומחכים לראות מה אנחנו נעשה. לתפיסתם, האיום אם בכלל קיים, עוד רחוק מאוד.

לארה"ב, במצב העניינים הנוכחי, לא רק שעדיף מקיין על אובאמה, אלא אף חיוני.
אובאמה יגרור את ארה"ב לסדרה של תבוסות מדיניות וצבאיות, שידרדרו את מעמדה הבינלאומי - והבטחוני - למקומות שהם לא רוצים להגיע אליהם. רפיסותה המדינית של ארה"ב תחת אובאמה תעודד את ארגוני הטרור להמשיך ולפעול, להמשיך ולהעז - בדיוק כפי שרפיסותו של ממשל קלינטון איפשרה את עלייתו של אל קעידה והובילה ישירות לפיגועי 11.9. נכון שהכלכלה פרחה, אבל בכל תחום אחר, ארה"ב הלכה מדחי אל דחי.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

שלא באשמתך כמובן, ארה"ב היא בעיניך מדינה שעוצמתה נמדדת רק לפי יחסה לישראל ועל פי מדיניותה בעניינים שנוגעים לישראל. המציאות היא כמובן אחרת לגמרי, ולכן משעשע לקרוא את עמדתך לגבי מה טוב לאמריקה.

אפשר להתווכח על מדיניות החוץ של ממשל קלינטון כלפי הטרור (ובנושא הזה כנראה שנסכים יותר משנהיה חלוקים), אבל מעמדה של ארה"ב הדרדר בתקופת בוש במידה כזו, שלדמיין ממשל שימשיך בדרכו זה פשוט מעורר חלחלה. מבחינה פנימית, בינלאומית וכלכלית, ארה"ב הדרדרה באופן כל כך משמעותי בתקופת בוש, שאין פלא שאובאמה, למרות חוסר נסיונו ודעותיו השמאליות יחסית למיינסטרים האמריקאי הפך למועמד ראלי. האמריקאים זקוקים לשינוי ואובאמה מסמל את השינוי הזה. לולא היה שחור היה קוטף את הנצחון בלי קושי.

לדעתי, לישראל, כמדינת חסות, טוב מה שטוב לארה"ב. אפשר לדון אם מקיין טוב יותר מאובאמה או להפך, אבל צריך לעשות את זה מנקודת מבט קצת רחבה יותר מזו שהבעת.

תתחנף לאירופה ולמדינות ערב, מצבה יהיה יותר טוב?
הרבה מאוד אמריקאים מבינים שזו לא הדרך - ולכן מקיין הוא מועמד יותר ריאלי מאובאמה בנובמבר הקרוב.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ממשל בוש, ומקיין לפניו, שעד היום העריכו שהם יסתערו קדימה וכולם ילכו אחריהם הסתכלו אחורה וראו שכל החיילים ישובים במאהל ומעבירים דחקות על חשבונם. פתאום הם מוכנים להתרפס מול צפון קוריאה, לדבר עם איראן, לקבוע לוח זמנים לנסיגה מעיראק, להוציא את אסאד מבידוד, וכו'. ארה"ב הפכה ממנהיגת העולם המערבי למדינה שאמנם אי אפשר בלעדיה, אבל היא נגררת אחרי האחרים. ועוד לא הזכרנו נושאים כמו כלכלה, ההתחממות הגלובאלית ועוד.

נכון שאירופה התבוסתנית תחזור לאהוב את ארה"ב, שתחזור להיות תבוסתנית - אבל האם זה ישפר את מצבה של ארה"ב? את מצבו של העולם המערבי?
אני בספק.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

המשך המדיניות של הממשל הנוכחי לבטח יביא לירידה נוספת במעמדה של ארה"ב וזה בהכרח רע לעולם המערבי. בין המדיניות הרופסת של קלינטון לבין הפיאסקו של בוש, כבר עדיף קלינטון. אגב, אני מעריך שמקיין לא ימשיך את הקו של בוש, ושאובאמה לא יחזור לקו של קלינטון.

הבנתי שלטעמך המשך המדיניות הנוכחית לא תשפר את מצבה של ארה"ב - אבל לא הסברת איך חזרה לקלינטוניזם תשפר את מעמדה של ארה"ב.
ואם מקיין לא ימשיך את דרכו של בוש, מדוע דרכו של אובאמה עדיפה? להציע שינוי זה נחמד, אבל יותר נחמד אם מאחורי הסיסמאות יש גם תוכן...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

בתוך ארה"ב אובאמה יוכל ליצור תחושה של יציאה מהקפאון או מהרגרסיה של ממשל בוש. זה יכול לתרום לחידוש שיתוף הפעולה בין רפובליקאים לדמוקרטים בנושאי חקיקה רבים כמו בריאות, איכות סביבה והגירה (ובכל מקרה סביר שאובאמה יהנה מרוב בבתי המחוקקים, מה שלא יקרה למקיין). הוא כנראה יחזיר את ההשקעה במו"פ לרמות של לפני עידן בוש, מה שייתן לארה"ב אפשרות לשמור על יתרונה המדעי והטכנולוגי בתחומים מסויימים, ולצמצם פערים שנוצרו בשנים האחרונות בתחומים אחרים. אווירה כזאת של התחדשות, בצרוף תקופת חסד שצפויה לאובאמה ביחסים עם מרבית העולם תאפשר לכלכלה האמריקאית לצאת מאווירת הנכאים שלה.

מנהיג אמריקאי שנהנה מתמיכה מבית ותמיכה באירופה יוכל לשפר את היחסים עם סין (שמחזיקה את הכלכלה האמריקאית בגרון) ועם רוסיה ולהרגיע מעט את הרוחות בדרום אמריקה. תוכנית נסיגה קונקרטית מעיראק תוריד את הלחץ מהצבא האמריקאי, ובהנחה שהיא לא תהיה בסגנון הבריחה של ברק מלבנון, מצבה האסטרטגי של ארה"ב ישתפר, גם אם עיראק לא תהפוך לדמוקרטיה מערבית קפיטליסטית כפי שקיוו הרפובליקאים. אפגניסטאן היא צרה שגם מקיין לא יודע איך לצאת ממנה.

לגבי איראן, האופציה הצבאית תרד מהפרק אם בוש לא יממש אותה, פשוט בגלל לוח הזמנים. ממשל בוש כנראה הפנים את מגבלותיו והוא פונה למישור הדיפלומטי, ובזה, שוב, נשיא אמריקאי פופולארי (עם שיתוף פעולה סיני-רוסי) הוא בעמדת כוח טובה יותר מנשיא מבודד ותקיף שאין לו אופציה צבאית אמיתית. לגבי הטיפול בטרור, אני מניח שעם כל הרצון להיות מתון ופייסני, נלמדו בארה"ב לקחים מהעבר הלא רחוק, ואובאמה יאלץ לגלות תקיפות בנושאים אלה.

בגזרת ישראל אין זה סוד שאובאמה הוא פחות אמפאתי לעמדה הישראלית (אם נשאר עוד משהו כזה). אבל ישראל כבר הוכיחה שהיא אינה יודעת ואינה מסוגלת לנצל תמיכה נשיאותית (היא הוכנעה גם בלבנון וגם מול הפלשתינים למרות שניתן לה מרחב תימרון עצום). אני כבר באמת לא מבין מה התועלת בלמשוך את המו"מ עם סוריה עוד כמה שנים בשעה שישראל כבר הודיעה על נכונותה לנסיגה מלאה בגולן, ומה התועלת במשחקי הנדמה לי עם הפלשתינים כאשר ישראל הביעה את נכונותה לנסיגה כמעט מלאה ללא תנאים והיא נושאת ונותנת עם החמא"ס. אולי עדיף נשיא שיחבוט בראש המנהיגים באזור ויסגור עסקאות, במקום נשיא שיבין למצוקותיה של ישראל.

לקלינטוניזם יש יתרונות בטווח הקצר - את חסרונותיו לטווח הארוך כולנו לומדים על בשרנו בשנים האחרונות...

כן, תהיה "תחושה" של יציאה מהקיפאון (האם לא טענת שמקיין לא ימשיך ישירות בדרכו של בוש? האין זו "תחושה" של יציאה מהקיפאון?), ואולי הדמוקרטים, שינצלו את הרוב שלהם בשני בתי הקונגרס, יואילו לעבוד עם הרפובליקנים - אבל כלכלת ארה"ב נקלעה למשבר לא בגלל יחסיו של בוש עם אירופה אלא בגלל בעיות פנימיות. האם אובאמה יוכל להתגבר על אותן בעיות? לא נראה שהן יעברו מן העולם כבמטה קסם למחרת השבעתו של אובאמה, רק בגלל שסיסמתו היא "שינוי"...

כן, אפשר לשקם את היחסים עם סין, רוסיה ודרום אמריקה בקלות - לוותר ולהתקפל. אובאמה יעצור את התוכנית להקמת בסיסי טילי יירוט במזרח אירופה, והיחסים עם רוסיה ישתפרו פלאים (אירופה תישאר חסרת הגנה מול אירן, אבל בל נתעסק בזוטות...). מדיניות דומה של פייסנות מול סין ומול ונצואלה יכולה בהחלט להניב פירות דומים בטווח הקצר - אבל צריך לחשוב גם על הטווח הארוך...

לגבי אירן, נשיא מתון, שיישר קו עם אירופה, לא יפעיל אופציה צבאית לעולם, כמה פופולארי שלא יהיה. לסין ולרוסיה לא תהיה כל מוטיבציה לשתף פעולה עם נשיא אמריקאי מתון ופייסן, שימשיך להיות נחמד וידידותי גם אחרי שהן תמשכנה לסכל כל אופציה לסנקציות "עם שיניים" נגד אירן.
אחרי שהאירנים ישתמשו בכוחם הגרעיני (נגד ישראל, כנראה) אז הם יפעלו - אבל אז יהיה מאוחר מדי (ולא רק מבחינתנו...).

לגבי הטרור, אל תצפה ממנו ליותר מדי. בסיס התמיכה שלו לא יאפשר לו לפעול בתקיפות - אלא אם כן ארה"ב תספוג 11.9 שני. קלינטוניזם, כבר אמרתי?

בגזרה הישראלית, בהחלט עדיף (אם אתה סורי או פלסטיני) "נשיא שיחבוט בראש המנהיגים באזור ויסגור עסקאות". אם אתה ישראלי, עדיף שהנשיא "יבין למצוקותיה של ישראל" ולא ידחוף אותנו למסלול של הסכמי "שלום" אובדניים. במקום להיות מובלים ע"י ארה"ב עלינו לתפוס יוזמה ולהוביל ("לתפוס יוזמה ולהוביל" אין משמעו לרוץ ולהתרפס בפני מנהיגי האזור). ארה"ב תתיישר כבר מאחורינו, אפילו ארה"ב של אובאמה.

בסיכומו של עניין, בחירתו של אובאמה תהיה בשורה רעה מאוד לארה"ב, לעולם ולישראל הקטנה. יכול להיות שבטווח הקצר יהיו יתרונות (ארה"ב שוב תהיה חביבת הקהל, הכלכלה תתאושש מעט וכל חובבי "רק לא בוש" יחגגו). אבל בטווח הארוך, ארה"ב לא צריכה עכשיו צ'מברליין. היא צריכה עוד צ'רצ'יל.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

בוש בשלטון כבר שבע שנים, שזה טווח בינוני-קצר, ואני מתקשה לזהות הישגים משמעותיים במדיניות החוץ שלו. כשלונות משמעותיים אפשר למצוא. אין ספק שמדיניות העלמת העין של קלינטון הביאה לתוצאות קשות, אבל בוש הצליח להחמיץ באופן מעורר פלצות את ההזדמנות למנף את ההתקפה על ארה"ב ולגייס את העולם להלחם בטרור. מרב עמידה איתנה ונחישות הוא אימץ את מדיניות קלינטון מול צפון קוריאה אחרי שזו ערכה ניסוי גרעיני. הפיאסקו בעיראק הפך את ארה"ב לנכה ושלל ממנה כל אפשרות פוליטית וצבאית להתמודד עם איומים ממשיים כמו איראן, ולכן היא כנראה מאמצת מדיניות קלינטונית מובהקת בסוגיה.

לא צריך להתקפל מול סין או רוסיה, אלא מראש צריך לשתף איתן פעולה במידת האפשר ולבחור את נקודות החיכוך באופן מושכל. צר לי, אבל אני לא מבין מה הרעיון בהצבת מערכת ההגנה במזרח אירופה. (כלומר, אני מבין היטב, אבל אין לזה כל קשר לאיראן).

ושוב, אם נחזור לישראל, הסכמי השלום אינם אובדניים יותר מהצעדים החד צדדיים של ישראל. הסכמי אוסלו והמשכיהם האומללים לא נולדו במוחו הקודח של ביל קלינטון, והוא הפך לשושבין כמעט בדיעבד. אין נשיא אמריקאי, ניצי ככל שיהיה, שיעמוד בפרץ מול יוזמה ישראלית לוותר על נכסים טריטוריאליים או לסגת מקווים אדומים מדיניים. גם בוש לא מנע משרון לבצע את ההתנתקות האווילית מעזה, שהיא תבוסה קולוסאלית מכל בחינה שהיא. עם ישראל והנהגתו הצהירו לא מכבר שהם נכונים לנסיגה משמעותית מיו"ש ללא תמורה מדינית כלשהי. האם לא עדיף כבר נשיא אמריקאי פייסני שידאג לפחות למראית עין של תמורה?

נדמה לי שאנחנו מגיעים למבוי סתום בדיון ולכן אסכם את עמדתי הנייטראלית למדי.

מבחינה פנימית עקרונית, אני מעריך שאובאמה הוא בחירה נכונה יותר לארה"ב. שינוי לטובה במוראל ובכלכלה האמריקאית ייתרגמו גם לשיפור במעמדה של ארה"ב בעולם המערבי. שיפור כזה הוא אינטרס ישראלי מובהק, בעיקר משום שהמשך מדיניות בוש מבטיח המשך ההדרדרות בעוצמתה של ארה"ב. מקיין הוא ללא ספק איש מוצלח יותר מבוש - מתוחכם יותר ופרגמטי יותר, אבל בענייני החוץ הוא מתקשה להתבדל מבוש, וזה דבר מדאיג. מבחינה אמריקאית פנימית הוא מסמל את הפוליטיקה הישנה שהכניסה את ארה"ב לסטגנציה מאוסה, והוא ייתקשה לתפקד עם מיעוט רפובליקאי בבית המחוקקים.

למרות האמור לעיל, אני מאמין שמקיין יהיה נשיא מוצלח יותר מבוש, ויש לי בהחלט סימני שאלה רבים לגבי יכולתו של אובאמה לתרגם את סיסמאותיו למדיניות בעיקר לאור נסיונו הביצועי הדל. ולכן אני לא מנסה להשיא עצות לאמריקאים. עם זאת, אני מסרב לראות באובאמה סכנה ברורה ומיידית לישראל, כשם שאני לא רואה במקיין מושיע משום סוג.

-----------------------------------

אני לא רואה במקיין מושיע או משיח - אני פשוט מאמין שהוא הבחירה הנכונה בעת הזו לארה"ב, לעולם ולישראל. מאידך, אובאמה הוא איום ברור ומיידי על ארה"ב, על העולם ועל ישראל, בגלל עמדותיו הפייסניות.

איפה טענתי שבוש מושלם? יש לו חסרונות ויתרונות - אבל תאר לך את אל גור נשיא ב-11.9... אוי ואבוי לארה"ב ולעולם מתסריט שכזה... בוש יצא למלחמה בטרור, כי זה היה (ועודנו) הדבר הנכון לעשות. אם אירופה מסרבת להצטרף, זה לא מעיד על הצלחה או כישלון של בוש, אלא על קלונה וחרפתה של אירופה, הניצבת בצד בשעה היסטורית זו.
ועירק, אם תבחן אותה בצורה שקולה, היא לא האסון כפי שמציירים אותה תבוסתני השמאל. תגבור הכוחות (surge) הצליח לייצב את המצב ולהרגיע את עירק - ונגד אירן ארה"ב לא תצטרך לגייס דיוויזיות חי"ר ושריון. כוח אווירי יספיק בהחלט, ולארה"ב אין מחסור בתחום הזה, גם אם ה"פיאסקו" בעירק יימשך (הרי גם ללא עירק, פלישה וכיבוש אירן נראה לך תסריט ריאלי?)

סין ורוסיה - אתה מגדיר את זה "שיתוף פעולה". זו נקודת מבטך (הלגיטימית). להימנע מכל עימות ולעשות את מה שרוסיה וסין רוצות לא נראה לי בדיוק "שיתוף פעולה". זה נכנס יותר תחת ההגדה "כניעה". אם אתה לא מבין מה הרעיון של הצבת מערכת להגנה נגד טילים במזרח אירופה, אולי כדאי שתתעדכן בניסויי הטילים באירן.

ישראל - נכון, אף נשיא אמריקאי, כולל בוש וכולל מקיין (אם ייבחר), לא יהיה יותר ציוני ויותר ימני מראש ממשלת ישראל. ואם ראש ממשלת ישראל יילך למהלך אובדני נוסף, נשיא ארה"ב (מי שלא יהיה) לא ינסה להניא את ישראל ממנו אלא יתמוך בה. מצד שני, עדיף לנו נשיא שלא ידחוף אותנו לתהליכים שכאלה, כפי שעשה קלינטון (לא באוסלו, אבל לאחר מכן).

ומסתבר שכמחצית מהאמריקאים מסתכלים על המציאות דרך "משקפיים ישראליות", כהגדרתך, ומעדיפים את מקיין על פני אובאמה, וביתר שאת אחרי מסע הבחירות העולמי האחרון שלו. כנראה שגם הם לא רואים שום יתרון בהתחנפות לאירופה, בהתרפסות בפני סין ורוסיה ובכניעה לטרור המוסלמי. מוזרים, נכון?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

לא אמרתי שטענת שבוש מושלם. מה שאמרתי הוא שמבחינה מדינית, מקיין הוא המשך של בוש. אינני מפקפק באידאולוגיה של בוש וברצונו הכן להלחם בטרור, אלא שדרכו לא רק שלא הועילה במאבק הזה, אלא כנראה הזיקה לו. בוש לא יצא להלחם בטרור, אלא בסדאם חוסיין שמעורבותו בטרור היתה שולית לעומת שכניו ממזרח. כשבוש יצא להלחם בטליבאן הוא מצא בני ברית במערב, ובכל זאת כשל בגלל שהוא העביר את מרכז הכובד לעיראק. התכנון של הממשל לגבי "היום שאחרי" בעיראק היה נאיבי ומנותק מהמציאות כל כך, עד שההסתבכות הבלתי נמנעת בעקבות כך לא רק ששחקה את הצבא האמריקאי קשות, אלא הותירה את הממשל אימפוטנט לחלוטין (דיפלומטית, צבאית ופנימית) בעניינים כמו איראן, צפון קוריאה, סודאן, פקיסטאן ועוד.

בוש הוא לא רק איום על ארה"ב והעולם המערבי, אלא הוא איום שהתממש. המשך של מדיניותו משמעו המשך דעיכתה של האימפריה האמריקאית שישראל והמערב כולו תלויים בה.

הממשל של קלינטון לא דחק בישראל כמעט בשום שלב. ישראל רקמה את הסכמי אוסלו מאחורי גבו, ובחרה באירופאים בתור ספונסורים לתהליך. גם המו"מ האומלל בקמפ דייויד והמשכו בשיחות טאבה שבהן ישראל התפרקה סופית מכל עמדותיה המדיניות (כולל זכות השיבה) לא היו תוצאה של לחץ נשיאותי, וכך גם המו"מ של ברק עם סוריה. המקרה היחידי המשמעותי שבו היה לחץ מצד קלינטון היה בהסכמי וואיי, אבל אז ראש הממשלה היה נתניהו שלולא היה פוליטיקאי לחיץ כל כך, היה אולי יכול לעמוד בלחץ.

לגבי האמריקאים, תתפלא אבל הם לא הולכים לקלפי להצביע רק ואפילו לא בעיקר על מדיניות החוץ או על היחסים עם ישראל. מעניינים אותם, ובצדק, נושאי פנים, וכלכלה ובטחון, והם בוחרים בדמות נשיאותית שנראית להם הולמת ומסמלת את צורכי השעה. כשאובאמה החל את המרוץ שלו במפלגה הדמוקרטית, הכל התייחסו בביטול לאפשרות שמועמד שחור בעל דעות שמאליות כל כך יוכל להיות מעמד בעל סיכוי. העובדה שהאיש לא רק הוכתר כמועמד הדמוקרטי, אלא שהוא גם מועמד ראלי מאד מראה עד כמה מסר השינוי שלו הוא מושא הכמיהה של אמריקאים רבים. יש רבים שלא יצביעו לאובאמה כי הוא רדיקאלי מדי, כי הוא חסר נסיון, וכי הוא שחור, אבל אני מניח שמעטים האמריקאים שראו את הנאום של אובאמה בברלין ולא התגעגעו פתאום לימים בהם דגלי ארה"ב הונפו בגאווה באירופה ובמקומות אחרים בעולם. מי שרואה בהפגנת תמיכה כזאת סיבה לא להצביע לאובאמה, הוא מראש מי שלא העלה על דעתו להצביע עבורו.

דווקא נאומו של אובאמה בברלין גרם לו נזק - דווקא בגלל שאהבו אותו כ"כ שם האמריקאים מתחילים להבין שהם רוצים מועמד שרץ לנשיאות ארה"ב, לא לנשיאות העולם. והנה מקיין מצמצם את הפער, ומדינות שנטו לכיוונו של אובאמה נוטות עתה לכיוונו של מקיין (או שהן כבר undecided).
האמריקאים גם לא כ"כ רוצים שינוי - שאחרת היית רואה landslide לכיוונו של אובאמה. ציבור הבוחרים האמריקאים חצוי כמעט שווה בשווה בין אובאמה ומקיין, בין מי שרוצים שינוי (ולא כ"כ יודעים על איזה שינוי מדובר) ובין מי שרוצים עוד ממה שיש (בהבדלים דקים). כמה שלא אוהבים את אובאמה באירופה (והאמריקאי הממוצע יודע בדיוק למה - לטוב ולרע), הבחירות יוכרעו על נושאי פנים, ולא בטוח שלאובאמה יש יתרון בנושא הזה.

מלחמתו של בוש בטרור היתה ועודנה נכונה ומוצדקת. טעותו הגדולה היתה שלא גייס לכך מספיק כוח, שיצא למלחמה בכוחות סדירים בלבד, ללא גיוס מלא של ארה"ב, כמו במלחמת העולם השנייה. גם התמקדותו בעירק היתה נכונה - עירק תחת שלטון אמריקאי (או ידידותי לארה"ב) מהווה בסיס פעולה נוח, במרכז העולם הערבי, נגד אירן ונגד סוריה. מה גם שהעולם הוא מקום טוב יותר לאחר לכתו של "חסיד אומות העולם", סדאם חוסיין.
ושוב, אם מדינות המערב בחרו לעמוד מנגד בשעה זו (למרות שגם הן הותקפו, לא רק ארה"ב - לונדון, מדריד, פריז, באלי, איסטנבול, מוסקבה) זהמעיד יותר על קלונם מאשר על כשלונו של בוש, אם בכלל.

ובמאמר מוסגר: שים לב שאירופה נעה ימינה, אחרי שנים של שמאל והתנגדות לכל מה שאמריקני - גרמניה, איטליה וצרפת כבר עברו את המהפך, ובריטניה אולי בדרך. אז אולי דרכו של בוש לא כ"כ שגוייה...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

מצבה האסטרטגי של ארה"ב ומעמדה הבינלאומי הדרדרו קשות בתקופת בוש וטרם ראינו פירות למלחמתו בטרור. אירופה מאז ומעולם התנדנדה בין ימין לשמאל, המניעים לתנודה ימינה אינם קשורים לבוש וארה"ב, וגם אין לתנועה הזאת השפעה חד משמעית על היחסים עם אמריקה.

לגבי עמדות האמריקאים, אני ממליץ לקרוא תוצאות סקרים מעמיקים יותר מ"למי תצביע" כדי ללמוד על הלך הרוחות. לדעתי, תוצאות הסקרים שמנסים לנבא את תוצאות הבחירות אינן אמינות משום שחתך המצביעים יהיה שונה מבבחירות קודמות, ופרט לכך, אנחנו עוד רחוקים למדי מנובמבר.

נכון, אנחנו רחוקים מנובמבר, והכל עוד יכול להשתנות, אבל מדבריך ניתן להסיק שרוב מוחץ בקרב האמריקאים מעדיפים את ה"שינוי" של אובאמה על פני מקיין - ולא כך המצב. ארה"ב חצויה בין אובאמה למקיין, והבחירות לא יהיו landslide של אובאמה (אם בכלל ינצח).
האמריקאים יודעים, יותר טוב ממני ויותר טוב ממך, מה טוב להם (וזו אחת הסיבות שהם לא רצים כאיש אחד לחיקו של אובאמה). חלק גדול מהם מבין שלהיות פופולארי באירופה זה נחמד, אבל הבחירות הן לנשיאות ארה"ב, לא לנשיאות העולם או לנשיאות אירופה.

בשום מקום לא טענתי שבוש מושלם. כן, נעשו טעויות, אבל לעשות מהן את הקטסטרופה שאתה מתאר זו הגזמה פראית. ארה"ב עדיין מדינה חזקה, למרות המשבר שהיא עוברת, ומצבה הבינלאומי עדיין איתן, למרות האופוזיציה שקמה לה. המלחמה בטרור מתקדמת - לאט מן המצופה, אבל מתקדמת. גם כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השנייה לא הניבה פירות מיידיים (יפן לא הובסה ב-9.12.1941 וגרמניה לא נכנעה ב-7.6.1944).
אבל עתה ניצבת ארה"ב במקום שממנו היא לא יכולה לסגת. נסיגה עכשיו (גם אם מדורגת, גם אם מסודרת, גם אם לא תיראה כמו בריחת צה"ל מלבנון) תהיה ניצחון אדיר לטרור העולמי. ניצחון כזה, בשילוב עם נשיא פייסני בבית הלבן, לא מבשר טובות לארה"ב ולעולם. נסיגה כזאת משמעה סופה של המלחמה בטרור העולמי, ולא משנה עד כמה הנשיא הבא יהיה פופולארי ואהוב ונערץ באירופה.

נכון, התנועה ימינה באירופה לא קשורה לפוליטיקה האמריקאית - אלא, כמובן, לזו האירופאית - אבל לא ניתן להתעלם מהמגמה. לזהותן שלהממשלות באירופה יש בהחלט השפעה על היחסים עם ארה"ב - אלא אם כן אתה טוען שלממשלות אין השפעה על היחסים הבינלאומיים של מדינותיהן...
קח לדוגמה את ספרד, שהיתה בעלת ברית של ארה"ב במלחמה נגד הטרור. לאחר חילופי השלטון שם (ועלייתו של השמאל בעקבות פיגועי 11.3 במדריד) ספרד חזרה בה ממחויבויותיה למלחמה, והחזירה את כל כוחותיה הביתה. אין השפעה?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

הכשלון האמריקני ב3 השנים הראשונות בעראק, נבע מהבנה לא נכונה של המדינה כיישות אותנטית, ולא
יצירה מלאכותית בריטית שהוחזקה במשך שנים בידי רודנים סוניים שנשענו על הצבא. ב2007 השתנה
המצב באופן מוחלט, והאמריקנים מגיעים שם להישגים שהלוואי ובמדינו אחרות יחקו אותם.
בוש הוא לא הכשלון הגדול שעושה ממנו התקשורת האמריקנית, כשם שביבי הוא לא הכשלון הגדול שעשתה
ממנו התקשורת הישראלית. הכשלונות הגדולים של בוש (והיו וישנם כאלה, באיראן, צפון קוריאה וכן הלאה),
מתגמדים לעומת הקטסטרופה של מדיניות הפיוס המוחלט שהוביל קלינטון, שמדי פעם התחלפה במדיניות
של חרחור מלחמה בזמנים שבהם זה התאים לו אישית (למשל, מייד אחרי פרשת מוניקה כשיצא פתאום
למחוק מפעל תרופות בסודאן, ומחנה נטוש באפגניסטאן...).
ייתכן ואפילו סביר שאובאמה לא ייבחר לנשיאות ארה"ב גם בגלל שהאמריקנים לא מוכנים להצביע לנשיא
שחור - אבל לפחות בפריימריס הדמוקרטים ניתן לקבוע באחריות שזה שהוא שחור, סייע לו בענק. לולא היה
שחור, לא היה הופך לכוכב כ"כ גדול, והילרי הייתה מנגבת איתו את הרצפה. התקשורת שהתאהבה בו,
לא הצליחה להעביר אפילו בדל של מסר שיש לאיש הזה להגיד מעבר למילה "שינוי". לו היה לבן עשיר
נוסח ג'ון אדוארדס - זה לא היה מספיק...
אובמה לא טוב לכלכלת ארה"ב יותר ממקיין, שכן אין לו שום מסר בנושא, מעבר לסיסמאות הרגילות של
"ביטוח בריאות וחינוך לכולם" שלאיש לא ברור מאיפה בדיוק הוא יממן אותם. בגלל חוסר נכונותו לתמוך
בקידוחי נפט נוספים, הוא מבטיח המשך עלייה במחירי הנפט, שכמובן נפלא לכלכלה האמריקנית
(במידה והכלכלה מורכבת מאקסון-מוביל, שברון וערב הסעודית...).
מדיניות החוץ של אובמה היא סימן שאלה גדול כיוון שלאיש אין מושג מי האיש ומה הוא רוצה - תודות
לקמפיין מוצלח שגרם לכך שאחרי שנה של מירוץ לנשיאות, לאיש לא ברור מהן עמדותיו בנושאים בינ"ל,
שכן הוא אומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע (לעתים הוא גם חוזר בו מדברים שאמר יום קודם...).

אובמה אינו נשיא רע לארה"ב בגלל שהוא רע לישראל. אובמה רע לארה"ב בגלל שהאיש אינו כשיר
בעליל לעמוד בנטל של הנהגת מעצמה בעידן שבו חלק ניכר ממנהיגי העולם השלישי מבינים רק כוח.
הוא משדר להם חולשה, ואנשים כמו צ'אבז ואחמדי נג'אד מפרשים זאת בצורה שרעה לארה"ב - גם
פוליטית וגם כלכלית.
רוב מערכות הבחירות בארה"ב מוכרעות על נושאים כלכליים, אבל הבחירות הללו הן שונות, בדיוק כמו
הבחירות שקדמו להן, ב2004: ארה"ב נתונה במלחמה, וזה נושא אקוטי שלא ייעלם מעצמו, למרות
שבהחלט מדווחים פחות מעראק (די קשה לקמפיין של אובמה שמגיעים פחות ארונות מעראק...).

מקיין הוא נשיא שטוב לארה"ב, ומסיבה זו הוא טוב לישראל מקיין מבין שארה"ב שמשדרת חולשה לעולם,
היא ארה"ב שתיפגע מדינית וכלכלית. היכולת של הצ'אבזים והאחמדי נג'אדים של העולם להפעיל לחץ
על ארה"ב תלוייה בתחושתם שיש או אין ממי לפחד. הם פוחדים ממקיין ולא פוחדים מאובמה. המשמעות
של זה נורא פשוטה, הן בנוגע ליכולת שלהם ליזום מהלכים כמו העברת הסחר בנפט לאירו במקום
הדולר (מהלך שיגרום לפיחות עצום ומיידי בערך הדולר), והן בנוגע ליכולת שלהם ליזום מהלכים מאיימים
עוד יותר - כמו למשל פלישה צבאית לעראק, אחרי שאובמה יוציא את החיילים משם, ומיטוט הממשלה
שם.

לישראלים ודאי שאין סיבה לתמוך באובמה המוקף ביועצים שעויינים אותנו יותר ועויינים אותנו קצת
פחות. אדם שאחת מיועצותיו הצמודות ביותר קראה להפעיל כוח צבאי נגד ישראל אחרי חומת מגן, הוא
פשוט לא אופצייה הגיונית מבחינת ישראל - וזה עוד לפני רעיונות המו"מ שלו עם מפתחי הפצצות בתהראן...

עבריין מבוקש: עשיתי סמים וסקס אוראלי עם אובאמה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ובהקשר זה - קרא את הערעור של ג'ון גרישם, הוא יספק לך הצצה לאיך באמת עובדת שיטת הבחירות בארה"ב (ועפ"י שמדובר בספר, האמת לא רחוקה משם).

בברכה,

יצא כבר הסרט?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא. אבל אני מאמין שיצא

מעבר לזה, אנחנו חורגים מהדיון, אז נפסיק...

בברכה,

לאובמה יש הרבה פחתו סיכויים מול מקיין, לעומת הילארי שיש לה יותר סיכויים עליו...זה גם מה
שמצביעים הסקרים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא נראה לי שהאמריקאים יבחרו במוסלמי,אפילו שהמיליון היועצים שלו טוענים שהוא לא,אבל היו הוכחות,הציבור האמריקאי מסתכל טוב מי יכול להנהיג את הצבא טוב יותר למען ביטחונם,ולזכות אובמבה יאמר שפה אין לו סיכוי מול מקיין.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014017

כדי להבהיר - אני לא טוען שאובאמה אנטישמי. רחוק מכך.
אבל לפחות חלק מתומכיו הם כאלה...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

האמן לי, הרפובליקנים גרועים בהרבה בהקשר האנטישמי. רוב המוחלט של יהודי ארה"ב (הלא ישראלים) הם דמוקרטים מובהקים.

באה מהצד השמאלי של המפה, לא מימין. בין תומכיו של אובאמה ישנם אנטישמים (ואפילו בקרב יועציו הקרובים - מה שאי אפשר להגיד על מקיין).
יהודי ארה"ב ברובם מצביעים לדמוקרטים, גם כאשר מועמדים רפובליקנים (כמו הנשיא הנוכחי, בזמנו) היו עדיפים לארה"ב ולישראל מאשר המועמדים הדמוקרטיים. נראה כמה מהם יוכלו להצביע עבור מועמד שחור (נראה כמה דמוקרטים, באופן כללי, יוכלו להצביע עבור מועמד שחור...).

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

כהרגלך, אין שום קשר בין מה שכתבת למה שכתוב בקישור, כל בר דעת יודע שאתרים פופולאריים זוכים לתגובות מהסוג שהבאת בכתבה והן לא קשורות בשום צורה לתוכן האתר - תגלוש קצת ביוטוב בסרטונים פופלאריים (ולא פוליטיים בעליל) ותראה את אותם תגובות.

טוב שאתה לא מאשים את האתרים הישראלים שהופלו על ידי האקרים ערביים בתמיכה באויב.

בקשר לטענה שהאנטישמיות בארה"ב באה בעיקר מהצד השמאלי, כהרגלך אתה מציג את דעותיך האישיות כעובדות שאין להתווכח עליהן, ואז אתה טוען שאף אחד לא מצליח לעמוד מול העובדות שאתה נותן.

הגלריה שלי בפליקר

העובדות שאני מביא לא מתאימות לך...

האנטישמיות העכשווית, בארה"ב ובמקומות אחרים, באה בעיקר מצד שמאל של המפה הפוליטית (לא נוח לך, ברור, אבל עם עובדות לא מתווכחים) - החל מוועידת דרבן, דרך בית הדין הבינלאומי בהאג ובצווי המעצר נגד קציני צה"ל וכלה בספינת השיבה 2, לשמאל יש מקום של כבוד בשנאת ישראל המודרנית.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

סוזן רייס, סמנתה פאוור, זביגנייב בז'יז'ינסקי (והכומר רייט, כמובן) - המצאות שלי?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1013703.html

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

איפה יום הבחירות?
איפה קולות החיילים?
איפה קולות הימאים?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=591961

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

אז כמו שאמרתי הסוף של התרבות האמריקאית,ותחילת הסוף שלנו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

גם לך, וגם לארה"ב.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

המשאית תתפנה מיד אחרי שתסיים להביא כובעים לכל אלה שצריכים לאכול אותם (ואני ביניהם).....

ירון

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

מגיע באמת צל"ש...
גם לי יש כובע לאכול. על סמך ההודעה השנייה באשכול הזה, גם לאורי...

צול"שת...

ירון

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

אפילו אובאמה לא היה בטוח שינצח..

looopy

אני בהחלט צריך לאכול את הכובע שלי. יש לי הרגשה שאובמה יאכיל אותנו דברים גרועים עוד יותר...
אני מקווה שהחלק השני בהערכתי שהוא לא ייבחר, לא יתגשם (וכך רוחמה לא תהיה ראש ממשלה
פה...).

כמו שהערכה הראשונה שלך הייתה לא נכונה
כך גם השניה.
ההסטוריה האמריקאית מלמדת, שאחרי ממשל שכולו כישלון המנוהל ע"י משפחת בוש
מגיע ממשל דמוקרטי שמביא לצמיחה ושיגשוג, הן בזירה הפנים אמריקאית והן בזירה הבינלאומית.
אובאמה יוכיח עצמו כמנהיג ענק, את יכולות הניהול שלו הוא הוכיח בניהול קמפיין של 0 טעויות וכיוון שכך
ארה"ב נמצאת היום במצב טוב.

המשבר הכלכלי של 2000-2001 לא נולד מהאוויר, ולא הגיע ביום שבו גבר בוש באופן מפוקפק על אל
גור...

בכל הנוגע למדיניות חוץ היה קלינטון אסון שקשה לדמיין. האיש, אחוז תאווה לקבל פרס נובל לשלום,
התערב בכל סכסוך בצורה חסרת אחריות, ותמיד בצורה שהחמירה מצב לא מזהיר...
הוא פעל כדי להרגיע את צפון קוריאה ותכנית הגרעין שלה - ובמו ידיו יצר את התקדים למדיניות של
איראן כיום: משיכת זמן עד להשלמת התכנית, ואז ניהול מו"מ מעמדת כוח מוחלטת: מי יעז לתקוף
מעצמה גרעינית שבמכת נגד יכולה להרוג רבבות אמריקנים בבסיסי ארה"ב בדרום קוריאה ובאוקינאווה?

קלינטון פעל גם להפשיר בין ישראל לאש"ף (למרות שייאמר לזכותו שלא הוא יזם את המהלך האדיוטי
הזה, אלא רק הצטרף אליו בשמחה ובששון - ורק בהמשך דחף עוד יותר לתוך הבור של אוסלו, שנחפר,
כאמור, ע"י ישראלים לא חכמים...).

קלינטון גם בא לסיים סכסוך של 350 שנה בצפון אירלנד. התכנית שלו עלתה בעשן כאשר הTIRA ביצע
בדנלבליין את הפיגוע הנוראי ביותר בתולדות הסכסוך. למרבה המזל, הצמיחה הכלכלית בדרום ובצפון
אירלנד, הביאה לרגיעה בין הצדדים - למרות תכניות השלום המופרכות של קלינטון, ולמעשה, בניגוד
לכתוב בהן...

גם במדינות יוגוסלביה לשעבר יצא קלינטון להביא שלום. אנשיו החליטו חד-צדדית שהסרבים לבדם
אשמים בכל, וכך אפשרו ביצוע טרנסר מלווה בפשעי מלחמה קרואטים ברפובליקה קראינה ב1995,
ויצרו מדינה בוסנית נטולת יכולת קיום, ששורדת רק בגלל נוכחות כוחות זרים. בהמשך יצא קלינטון
למלחמה בשם האלבנים של קוסובו, שאפשרה טיהור אתני בסרבים שחיו שם עוד לפני האלבנים
(במשך 600 שנה), ויצרה מצב שבו קמה מדינה מסלמית אלבנית שנייה (והחבר'ה של אלקאעדה,
שרכשו ניסיון קודם גם בבוסניה, קיבלו עוד אזור אימונים מצויין, כפי שהתגלה ב2001...).

בחזית אל קאעדה נזכר קלינטון לטפל אחרי שזו העלתה לאוויר שתי שגרירויות אמריקניות במזרח
אפריקה. הוא לימד אותם לקח גדול באמצעות הריסת מחנה ריק באפגניסטאן ומפעל תרופות בסודאן.
זה כמובן היה מקרה שההפצצה בסודאן ובאפגניסטאן הגיעה שתי דקות אחרי חשיפת פרשת מוניקה...

וכמובן שיש לסיים במאורע שפתח את התנהלות קלינטון ביחסי חוץ: סומליה. כוח אמריקני בסומליה
שנשלח כדי לסייע בחלוקת מזון לאנשים שנעשקו ע"י אילי מלחמה כמו מחמד פארע איידיד, נשלח
הביתה מבלי שהשלים משימתו, אחרי שנפל למארב של אנשי איידיד, ו19 ולוחמיו נהרגו. כל
חזיונות השלום של קלינטון ודאגתו לשלום העולם נעלמו ברגע שהגיעו תמונות קשות ממוגדישו...

אובמה בהחלט מזכיר את קלינטון בחוסר יכולתו להבין את האלמנט הבסיסי ביותר במדיניות חוץ,
שאותו הסבירו נשיאים אמריקניים מדורות קודמים ובראשם טדי רוזוולט: "דבר ברכות ושא מקל
גדול". קלינטון ואובמה מאמין ב"דבר רכות והחזק גזר ענקי". את המקל הם שומרים למי שמראש
נמצא בצד שלהם, ואין חשש שיגיב בכעס מכך שמדברים אליו לא יפה, או נוקטים מולו במדיניות
נוקשה.

ימי קלינטון אמנם נראים נהדר בתקשורת האמריקנית, שמכרה את אובמה כמשיח (התקשורת
הישראלית פשוט העתיקה מילה במילה מה שהופיע ברשתות הגדולות ובCNN...), אבל במציאות
תקופת קלינטון היא שהכינה את הקרקע לקטסטרופות של 9.11. לבוש היה חלק בחוסר המוכנות
לפיגוע עצמו - אבל בניית אל קאעדה, הכרזת הג'האד ב1998 וגל הפיגועים הראשון (החל מפיצוץ
ראשון בתאומים ב1993, דרך פיגועים בסעודיה, וכלה בפיצוץ השגרירויות והמשחתת "קול", אירעו
כולם בימי קלינטון - שהתעקש לספר לנו על מזה"ת חדש ונפלא...).
למרבה הזוועה - אובמה נראה עוד יותר שלומיסט מקלינטון. מבחינת האמריקני שיושב רחוק מעיר
גדולה, זה פחות משמעותי (אין איום קיומי על כל אמריקה בטווח של הרבה הרבה שנים), אבל בעלת
ברית זעירה של אמריקה, שמאויימת ע"י משטר אסלאמי קיצוני - צריכה להיות די מוטרדת...


אגב, לולא ההתמוטטות הכלכלית מחודש ספטמבר השנה, סביר להניח שהתחזית שלי לא הייתה
מתבדה. למרבה הצער, לא חזיתי את קריסת המשקים לפני שנה, ולכן קצת מגוחך לדבר על כך
אי החיזוי הזה, כמלמד על משהו...
אתה יכול לנבא שדני הבריון יכסח במכות את חיים החלשלוש בקרב הצפוי ביניהם בעוד יומיים. אלא
מה? מחר בבוקר חיים החלשלוש יקבל במתנה אקדח 9 מ"מ עם מחסנית ויביא אותו לקרב בעוד
שדני יגיע בידיים ריקות. בקרב דני ייהרג אחרי שנייה. האם זה הופך את התחזית שלך לשגוייה באופן
שמאפשר הסקה לגבי כל תחזיותיך? ודאח שלא. כדי שניתן יהיה לגבש דיעה עקרונית לגבי חיזויים,
צריך נימוקים מבוססים שמראים על ליקוי עקרוני בתפיסה. לא לדעת שתהיה קריסה כלכלית עולמית,
שנה לפני שהיא מתרחשת - לא בדיוק מעיד על בעייה בניתוח. אם אתה, בניגוד אליי, חזית את המשבר
הכלכלי העולמי, סביר שאני מתכתב עם מולטי מיליארדר, שכן אין ספק שלקחת אופציות על הבורסות
ב"שורטים", והרווחת הון תועפות. בהנחה שאינך מולטי מילערדר, אני יכול לשער שגם אתה לא חזית
שנה מראש, שהמשקים יקרסו...

סתם כאגב בקשר לפסקה האחרונה שלך,אכן אי אפשר להאשים שלא חזית את המשבר שפקד את ארה"ב אבל זה לא כלכך ברור לגבי כול בן אדם.כלכלנים מאוד קטנים ראו שמשבר כזה יפול על ארה"ב בחודשים הקרובים וכן לא צריך להיות מיליארדר בשביל לראות את זה.

בלי קשר למשבר הספציפי,ארה"ב תחת ג'ורג' היא לא ארה"ב של רווחה,אלא ארה"ב של אילי הון ווורן באפטים למיניהם.למרות שלא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות,הגיוני מבחינת חשיבה כלכלית אישית לבחור במישהו שהולך נגד הדרך ש"דפקה" אמריקאיים רבים(או לפחות אומר שזה מה שהוא יעשה,נחכה ונראה).זה עוד בלי לדבר על עניין המשכנתאות ועל קודקודים גנבים בחברות הגדולות.

למרות שלא הגבתי פה,גם אני הייתי בטוח שמקיין יזכה מפני שבאמת לא האמנתי שהציבור האמריקאי יהיה עיוור לבעיות שלא קשורות רק להון האישי שלו.כמו שאני אומר על פוליטיקאים מבית,אני בספק אם הוא יעשה יותר מדי מה"שינוי" שלו ובטח לא בצורה שהוא מדבר עליו.לדבר זה יפה.בשטח קצת יותר קשה לעשות שינוי.נראה אותו מטפל בבנקים שקורסים על ימין ועל שמאל עכשיו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יותר סביר שהוא שקרן...
מי ש-י-ו-ד-ע שצפוייה קריסה של שוק ההון ולא מצליח לעשות ממנה כסף (כאשר יש כ"כ כלים פיננסיים
שמאפשרים לך להרוויח מירידות שערים...), הוא אדיוט. מצד שני, מי שחוזה קריסה כלכלית כשכל השאר
לא חוזים אותה - הוא גאון...
אני לא מאמין בקיומם של גאונים אדיוטים. אני מאוד מאמין בקיומם של שקרנים. אנשים מעטים מאוד
חזו את הקריסה הכלכלית. וורן באפט, למשל, לא חזה אותה - וחטף מכה קשה מאוד בנוגע לשווי השוק
של ברקשייר האתאווי - ובאפט מ-מ-ש אינו אדיוט בנוגע למדיניות השקעות, כידוע...