 |
23-12-2007, 20:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.10.07
הודעות: 821
|
|
מתוך אומדיה (אתר שאני עדיין לא יודע אם אפשר לקחת אותו ברצינות או שהוא עוד גרסה לייט של דבקה)
בעקבות אישור התקציב לכיפת הברזל, ד"ר עודד עמיחי מיוזמי פרוייקט הנאוטילוס תוקף את ההחלטה וטוען שהיא ממניעים כלכליים לצרכי ייצוא ושחברות המוכרות מערכות של טילים נגד טילים במיליוני דולרים לא מעוניינות בפיתוח של מערכות לייזר שיהיו יותר זולות.
(http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014010)
ציטוט:
הקבינט: 811 מיליון שקל ל"כיפת ברזל"הסכום, שיוקצה לפיתוח המערכת, ייפרס על פני 5 שנים. ד"ר עודד עמיחי: עירוב אינטרסים חמור בין כלכלה לביטחוןלירן אופק 23/12/2007
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/Includes/ImageResizeLargeArt.asp?Avatar=/imgs/uploads/terrorism/Qassam_GT_lrg.jpg]
מערכת כיפת ברזל הקבינט המצומצם אישר היום (23 בדצמבר) מתן של 811 מיליוני שקלים לטובת ייצור מערכת "כיפת ברזל" להגנה מפני טילים. סכום זה, קבע הקבינט, ייפרס על פני חמש שנים. עם זאת, הקבינט ציין, כי המערכת אמורה להפוך למבצעית תוך שנתיים. בכך, מניחים כי המערכת האמורה תיתן מענה ל-90% מירי רקטות הקסאם לעבר יישובי הנגב המערבי.
כזכור, עוד בפברואר השנה החליט ח"כ עמיר פרץ, דאז שר הביטחון, כי חברת רפא"ל תפתח מערכת יירוט בליסטית, שתיתן מענה כנגד ירי של רקטות קצרות טווח כדוגמת הקסאם. לפי ההערכות, עלות המערכת נאמדת בסכום של 150-200 מיליוני דולרים, כאשר זמן פיתוח צפוי היה להימשך כשנתיים. לפיכך, על פי התחזיות כבר בתחילת 2009 אפשר היה להציב מערכות מבצעיות. עם זאת, במהלך עשרת החודשים האחרונים לא היה גורם ממשלתי שהחליט על תקצוב המערכת, וזאת בשל הזעזועים שפקדו את המערכת הפוליטית במהלך השנה החולפת על רקע מלחמת לבנון השנייה. מכאן שמשמעות ההחלטה היא שמערכות מצבעיות ראשונות מהסוג האמור יתפרסו רק בתחילת 2010.
מערכת זו, על פי התכנון, משלבת בין מכ"מ מתקדם, שאמור לזהות את הרקטות קצרות הטווח, עם ארטילריה שתשוגר לעבר רקטות אלו. מכ"מ זה יכול לזהות את המטרות לאורך כל שעות היממה ובתנאי מזג-אוויר שונים, ובכך לתת מענה לרקטות המשוגרות בשעות הלילה ובתנאי מזג-אוויר סגריריים. יתר על-כן גורמים במערכת הביטחון התומכים בהחלטה לקדם את הפרויקט האמור מציינים כי מערכת זו מהווה את האלטרנטיבה היעילה ביותר הן מבחינה כלכלית וסביבתית. לאור זאת, גורמים אלו מצדדים גם בהצבת מערכות מסוג זה ביישובי הנגב המערבי ובאשקלון.
הטיל מול הלייזר
על רקע דברים אלו טוען דוקטור עודד עמיחי, אחד מיוזמי הפיתוח של מערכת יירוט הלייזר הקרויה הנאוטילוס, ל"אומדיה" כי ההחלטה שלא להעניק תקציבים למערכת הלייזר לא התקבלה על-ידי הממשלה הנוכחית. לדבריו, הפיתוח של מערכת יירוט הלייזר החל לאחר חתימה על תזכיר בין ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, לבין נשיא ארצות-הברית דאז, ביל קלינטון. לפיו, יחל פיתוח של מערכת ליירוט רקטות בלייזר, שהיה אמור להסתיים עוד ביוני 2000, ימים ספורים לאחר יציאת כוחות צה"ל מלבנון.
אך בעקבות ההנחה, כי היציאה מלבנון גרמה לרגיעה, נוצרה תפישה, שהובילוה רבי-האלופים (מיל') דן חלוץ ומשה יעלון לפיה אין טעם להשקיע במערכות אלו. יתר על-כן באותם השנים התפתחה תפישת ה"אש מנגד" של חיל האוויר לפיה לחיל האוויר, לנוכח היותו בעל יכולות אש ותמרון מתקדמים, תפקיד משמעותי בפגיעה במוקדי אש שישלחו למדינה. לאור זאת כל השקעה במערכות הגנה נתפשה כמשנית בחשיבותה.
אך לדברי עמיחי, מה שהוביל סופית להורדת תוכנית הנאוטילוס מעל הפרק הוא עירוב אינטרסים חמור, כלשונו, בין התעשיות והביטחוניות והגורמים השונים במשרד הביטחון, ובראשם מפא"ת (המנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), הקשורים בייצוא נשק. לדבריו, מערכת הביטחון מעדיפה מערכות המיוצרות בארץ מכיוון שלמערכות אלו יש פוטנציאל לייצוא נשק. בראייתו מתוקף עיקרון זה מעורבותו של גורם זר בפיתוח מעמידה את פוטנציאל המכירה של מערכות אלו במקום משני בחשיבותו. מה גם שהעובדה שמערכת "כיפת הברזל" מבוססת על העיקרון של טילים נגד טילים הרי שתעשיות ביטחוניות, כדוגמת: רפא"ל ותעשייה אווירית, מעדיפות לייצר אמצעים אלו מתוקף אינטרס מסחרי של ייצוא.
לייזר - עלויות נמוכות יותר
עמיחי טוען כי ירי של לייזר מוערך במחיר של 1,000-2,000 דולרים ולעומתו עלות טיל אחד למערכת "כיפת ברזל" עולה בין 40,000-120,000 דולר. לשם ההשוואה, טיל "חץ" אחד עולה 2.5 מיליוני דולרים ואילו טיל פטריוט מדגם PAC-3 המחודש עולה בסביבות 4 מיליון. לכן תעשיות הנשק רואים בפיתוח אמצעי יירוט לייזר סכנה לפרנסה.
ד"ר עמיחי אף טוען, כי למערכת המבוססת על עיקרון הטילים נגד טילים ישנה בעיה שנובעת מזמן המעוף הקצר של אותם רקטות. כך קשה מאוד לאתר את מקום שיגור הרקטה ולשגר לעברה טיל יירוט. לפיכך, אם זמן המעוף של רקטת קסאם עומד על 20 שניות, הרי שחישוב מהסוג האמור לוקח לפחות מחצית מהזמן. מצב זה נובע מכך שלרקטה שני יתרונות מהותיים: מהירות והפתעה. לעומת זאת, העובדה שמערכת לייזר עובדת במהירות האור ניתן להביא ליירוט בזמן מהיר ביותר מרגע גילוי המטרה. ד"ר עמיחי אף טוען כי ישנה מערכת לייזר להגנת יישובים שהוכיחה עצמה כבר ב-46 ניסויים. זאת לנוכח העובדה שכל המערכות שהיו מבוססות על עיקרון טילים נגד טילים כמעט ולא הוכיחו עצמן.
"המדינה יכולה לבקש מימון לפריסת כמה מערכות לייזר מהאמריקנים"
למרות דבריו אלו, הצהיר ד"ר עמיחי, כי הוא לא זה שייצא נגד רצונן של תעשיות הביטחון לייצא נשק. עם זאת, הוא משוכנע שלנוכח הצלחתה המבצעית של מערכת יירוט הלייזר, הרי שהמדינה יכולה לבקש מימון אמריקני לרכישה ולפריסה של 2-3 מערכות. נתונים אלו מעניינים לנוכח הביקורות שהושמעה כנגד מערכת זו, שטענה כי למערכת שטח כיסוי נמוך; שגזי הפליטה שלה רעילים; הימצאותם של חומרים כימיים מסוכנים היוצרים את הלייזר; היותה של המערכת נייחת ועוד. למרות נתונים אלו ד"ר עמיחי טוען כי פנה לחברי כנסת וגורמים רבים ממערכת הביטחון במטרה לשכנעם להכניס מערכת זו לשימוש.
חלק מהביקורת כנגד מערכת הנאוטילוס מגיעה גם מצד מי שהיה בעבר אחת מתומכיה הגדולים ביותר, ח"כ האלוף (במיל), הפרופסור יצחק בן-ישראל. בראיית עמיחי התנגדותו של בן-ישראל לתוכנית לא ברורה. מחד הוא כותב בזכות המערכת ומאידך הוא טוען כי המערכת הלייזר תהיה מבצעית רק ב-80% מהמקרים. לדברי ד"ר עמיחי מערכת הלייזר, שהוכחה כמבצעית, מפרידה בין המטרות. בראיון מציע עמיחי להביא מערכות אלו, שהוכיחו עצמם בניסויים נגד קטיושות ופגזי מרגמה, ולפרוס אותם לפחות עד לשנים 2010-2011.
"הנאוטילוס יעילה גם נגד סקאד ושיהאב"
לסיום, קובע עמיחי כי יירוט הלייזר מהווה מימד חדש בטכנולוגיית הנשק, וכי השלכותיו קשורות גם ביירוט של טילים בליסטיים מסוכנים יותר מסוג סקאד ושיהאב. לכן, בראייתו, מדובר בשערורייה שישראל דוחה כל החלטה להציב מערכות כאלו בשטחה, ובכך מוותרת על היכולת לעשות שימוש ולפתח טכנולוגיה חדשנית ביותר.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
