מי מכם ביצע הסבה מקצועית?

מכורח או מבחירה?

מחשבות כאלה עולות לי לפעמים (ומייד יורדות, כפי שתקראו בהמשך דברי...),
לקחת את עצמי, לבחור מקצוע אחר, כיוון אחר, והכי חשוב- קצב אחד...

מצד אחד (עם כל הצניעות), אני טוב מאוד ואפילו אוהב את המקצוע שלי,
ויש לי את הנסיון להכנס לפרוייקטים מורכבים ולחוצים ולצאת מהם הכי טוב שאפשר,
ומצד שני, לפעמים, בד"כ עם סיום מוצלח של פרוייקט בשנייה האחרונה,
אני עוצר...
ושואל את עצמי-
לא די? כל החיים הלחץ הנוראי הזה?

אז יש לי את כל הסיבות שבעולם (שאני מאמץ את כולן...), למה לא לבצע את השינוי-
בטווח המיידי- אולי ירידה חדה בהכנסות, "זריקה לזבל" של הרבה מאוד שנות ניסיון ובעיקר מוניטין,
סיבות לא חסר...

חלק ממכרי עשו שינויים כאלה, בשלבים אלו או אחרים בחייהם.
חלקם מאושרים פחות, אבל יש את אלה שחייהם נעשו בקצב המתאים להם... אולי עם קצת פחות מזומנים בכיס, אבל עם הרגשה אחרת בבוקר...
מישהו כאן ביצע במהלך חייו הסבה מקצועית?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אם רק הייתי יודע לאיזה כיוון ללכת כבר הייתי עושה את זה.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

מבחירה, ודווקא מתוך רצון להעלות קצב ולא להוריד. מרגיש שמיציתי את עצמי בתחום שלי ומחפש עניין בסביבה אחרת לגמרי. זה הימור די מטורף, נראה אם אצליח...

בכ"ז כתבת שזה תחום אחר לחלוטין,
יש לך רקע מסויים שנותן לך איזשהו ייתרון יחסי?
ואיך אתה נערך לתקופת הבייניים של המעבר (מבחינת כלכלת משק הבית)?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

למרות שבחודשים האחרונים עסקתי בלימוד עצמי אינטנסיבי למדי, אני נעדר הכשרה פורמאלית בתחום ואין ספק שזה מערים קשיים. מבחינה כלכלית, תקופת הביניים לא יוצרת מחסום גבוה מידי, אבל אי הודאות שזה מכניס לחיים זה דבר לא פשוט.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

עברתי יותר ממעבר גדול אחד.
לראשונה , כשעברתי משירות כקצין קרבי לממעמד של קצין מטה. דרש לימוד ושינוי גישה ופרספקטיבה שונה.
בשניה , כשעברתי משירות במדים לאחת מזרועות הבטחון ,המסגרת השתנתה -התכנים לא בהרבה ולכן המעבר היה חלק לחלוטין.
בשלישית ,וזה השינוי הגדול באמת כשעזבתי את השירות הממשלתי ועברתי לעבוד לא רק בסביבה אזרחית אלא שגם איני שכיר יותר אלא עצמאי פרי לנסר ,שעובד עבור חברות שונות עפ"י דרישה.

בכל השינוים שעברתי היו קשיים ,לאו דווקא כלכליים אבל תפיסתיים .היתי מוכרח לשנות גישה לאנשים הסובבים וגם לשנות הרגלי עבודה שנקנו משך שנים.
עובדה, הסתגלתי והסתדרתי לא רע.

אין לך אדם שאין לו שעה.

אלא אם אתה עומד על כך, שמקצין קרבי לקצין מטה ומשם לזרועות הביטחון זה שינוי..

looopy

יצאתי מהוראה (הסבה מכורח הבחירה) ואני נמשכת לשניים-שלושה כוונים, עדיין לא החלטתי סופית...
זה הזמן המתאים שיבוא מיליונר ויתן לי מקדמה לכתוב ספר

מה הכיוונים האפשריים למורה לשעבר? האם ההגדרה למקום עבודה חדש או הסבה ל'קריירה שניה'?
אגב, למה את זקוקה למיקדמה לכתיבת ספר?

אין קשר בין היותי מורה לשעבר לבין בחירת כוון אחר, זה תלוי באופי שלי, לא במקצוע שרכשתי כבר.
ההגדרה להסבה הייתה למקצוע אחר, לא החלפת מקום עבודה (בית ספר אחר, לצורך העניין)
התחלתי ללמוד עיצוב גרפי ממוחשב ואני גם נמשכת לכוון החינוך הבלתי פורמלי (הדרכה חברתית לנוער בסיכון). טוב לי עם שתי האפשרויות ולבסוף אצטרך להחליט ביניהן, ואם אוכל - אשלב ביניהן.
ולמה מקדמה לספר? כי אחד החלומות שלי זה לכתוב ספר ללא צורך בפרנסה נוספת, ולכן הייתי שמחה למיליונר שישלם הוצאותיי בזמן שאני מגשימה את חלומי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי haimhadashim ולמה מקדמה לספר? כי אחד החלומות שלי זה לכתוב ספר ללא צורך בפרנסה נוספת, ולכן הייתי שמחה למיליונר שישלם הוצאותיי בזמן שאני מגשימה את חלומי

היתי אומר שאת אדם מאד מעשי ולא חולמני כלל.

אין לך אדם שאין לו שעה.

ולהגשים. ואכן, בין מעשה למעשה אני אוהבת לחלום

כמו באהבה , כך העבודה , בהתחלה יש התלהבות רבה , אחרי כן ירידת-מה והתייצבות.
לעיתים הירידה רבה-מאד ואז צריך להחליט עם כדאי לשנות כיוון.
בכל עבודה , השיגרה תגיע גם במקום החדש. השינוי ראוי עם יש משבר / סכסוך שהורס את הרצון לבוא לעבודה. או הזדמנות לעבודה יוקרתית / רווחית בהרבה-יותר.
- כמובן יש מקרים של מהפך בראית-החיים ( רוחני ) והשינוי טוב לנפש, אך בדרך כלל רע לכיס.
,,,,,,,,,פנסיונר....

ההשוואה שעשית בין האהבה והעבודה בתוחלת החיים הנוכחית אינה מופרכת בבסיסה. בעבודה קוראים לה 'שחיקה' או בלשון אחד המחקרים המעודכנים ביותר שפרישה מן העבודה הינה בעיקר בשל 'תחושת עייפות מן העבודה'. בקיצור קריירה אחת ונישואים הפכו מסלול ארוך מבעבר. לפיכך, צריך לתכן באופן מאד מושכל ושיטתי את 'מחזור החיים השני'. אני ממליץ להתחיל בניתוח הצרכים החדש שלך מחייך.

יעקב בן שאול

עשיתי שינוי בגיל 24
ואני ממש שמח על השינוי הזה שאפשר לי לעשות מה שאני אוהב
ושום דבר לא הולך לאיבוד, כשרים שפיתחת במקצוע קודם
יכולים להיות מנוצלים לתחום החדש ובכלל זה תמיד נחמד
שיש כמה אופציות..
בכל מקרה, בכל גיל אפשר לעשות הסבה מקצועית, לא צריך
לתת לגורם זניח כמו הגיל להפריע לך בזה...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה לא עשיתי ואיפה לא הייתי? אבל אני לא דוגמא מספיק טובה לאחרים..בדרך כלל.

אני מניח שזאת שאלה כבדה למי שעשה שינוי או שניים בחיים.

"כמעט" אין נושא או מקצוע שלא טמנתי בו את ידי. כנראה שמדובר בטיפוסים שונים ואני נימנה על הסוג ההרפתקני.

אני משער שבגיל מסויים צריך להתחשב בכמה גורמים לפני שעושים הסבה מקצועית.
אני גם משער, שאם אינך עושה את מה שאתה ממש אוהב, אז אתה לא מפסוט כרונית.

אין כמו לעסוק במשהו שאתה אוהב ולהרוויח יפה, אבל כמה אנשים נימנים על ה"סקטור" הזה?

בכל זאת, יש משהו מעורר ומזרים דם בוורידים - בהסבה מקצועית לתחום שאתה חושק בו או שחלמת עליו בעבר, במיוחד אם הנפש שלך באה לידי ביטוי.

אני לא ממש מתכוון שתארוז את מטלטליך ותיסע להודו להחריש במנזר בודהיסטי.
אבל אם נמאס לך (עייפות החומר וזה קורה לכולם) ויש לך משאת נפש שלא הגשמת או שינוי הכרחי לנשמה, לך על זה.

אל תפחד מהפחד...עוד 30 או במקרה שלך 40 שנה יא מאנייק והחיים יאזלו..

בהצלחה!

looopy

1. הבחירה במקצוע ההוראה לא היתה מיקרית, . היא כללה שאיפה לשיגרה ליציבות. עכשיו את מציגה קו שונה. אני מציע שתבדקי מה השתנה וכמה השינוי מכתיב לך את עתידך.
2. לספר משלך כמעט ולא צריך כסף ובמהופך הרבה מאד כסף לא יבטיחו שתכתבי ספר ראוי. בקיצור, אם הרצון הוא ספר, המחיר שתשלמי לספונסר מיותר.

מיהרתי אתמול ורציתי להשלים את התשובה בסעיף 2. הכרתי פעם ביבליותראפיסטית, מטפלת בעזרת כתיבה. או בקיצור לכתיבה יש ערך מוסף - גם אם אין מדובר באוטוביוגראפיה. ככותבת את מתמודדת עם חומרים אישית בכל חלק מהכתיבה, במודע ובתת מודע. יתרה מכך, הכתיבה כופה עליך בדידות ושקט מבחירה, שעשויה להוציא ממך זכרונות ורבדים ששכח. בעיקר בתקופה של צומת בחיים, כזו שמחייבת מחשבה נוספת - כתיבה יכולה להיות מכשיר נהדר.
אז עד שיגיע המיליונר, וכדי שהצורך בו יהיה מיותר, מה דעתך להכין במשך יום-יומיים סקיצה לספר החדש. אגב, 'על הכתיבה' של סטיבן קינג או משהו מהסוג של 'צלה של הרוח' (אם את לכיוון פרוזה) - יוכל להנחות ולעורר בך פלאים.

ולעניינינו - בחירת המקצוע לא הייתה מקרית, זה נכון, אבל היא לא באה מתוך שאיפה ליציבות, אלא מרצון לשינוי בעבודה/שיגרה ורצון להשכלה גבוהה, חשק עז ללמידה ובמיוחד בתחום החינוך המיוחד.
השינוי העכשווי אכן מכתיב את המשך חיי ולכן איני ממהרת להחליט.
כתיבה היא אכן מכשיר נהדר לקתרזיס. אני כותבת (ומוחקת וכותבת שוב) מזה זמן רב.
המיליונר שאמור ליפול מהשמים או להגיע מארצות הכפור הוא בגדר הלצה וחלום בלבד.
אבל לך תדע, בן שאול, חלומות מתגשמים... ושתהיה לך שבת מנוחה

הפעם כשקראתי אותך מהטקסט שכתבת - נרגעתי. ממליץ לכל מיליונר לשקול, אך משוכנע שבכל מקרה תצליחי.

תן לגברת כמה טיפים פרקטיים.

looopy

תודה, מעולם לא שאלו אותי שאלה יותר נעימה: בעוד שבועיים יצא לאור ספרי השני: מחזור החיים השני - החינוך החדש למחזורי חיים וקריירה (ספרות עכשיו). קרוב לוודאי שבסטימצקי או צומת ספרים הספר יהיה ניתן לרכישה רק בסוף ינואר. ספרי נכתב בייעוצה של הפסיכולוגית המומחית, אורית בן שאול, יו"ר החטיבה החברתית תעסוקתית אירגונית בהסתדרות הפסיכולוגיים בישראל. פרק בנושא בחירת מקצוע בעולם של ריבוי מחזורי חיים, כתב הפסיכולוג יוסי קניג ועו"ד טרז גורביץ שמתמחה בדיני משפחה ובחוקים בינלאומיים של נישואים וגירושים אזרחיים כתבה נספח משפטי - לרעיונות שאני מעלה לגבי המשפחה העתידית, כמו הצורך ל'גירושים אוטומטיים' ו'תחנות יציאה' בנשואים. עד כאן על ספרי, טרם יחלו יחסי הציבור.

יעקב בן שאול

מאחל לך מהדורות רבות.

בהצלחה!

looopy

תודה לופי. עותק ראשון הובטח לשי, 'מנהל ותיק', או אז הוא בודאי ישאיל לך לחוו"ד.

משהו כמו..שאינו מאפשר לספריות השונות להחזיק בספריו והוא ממליץ לגשת לחנויות הספרים ולקנות,

כי הוא מתפרנס מכתיבה...

אני מתגורר ליד אחת מחנויות ה"סטימצקים", בעוד חודש אקפוץ לחנות.

looopy

כל הכבוד לך.
בכתיבת ספר מדובר במאמץ בלתי נתפש. בחו"ל סופר רשאי לחלום על רווח, או לפחות יודע שישנו פוטנציאל כזה. כאן אפילו הסיכוי להחזיר חלק מההשקעה, באופן ישיר - כמעט בלתי אפשרי. בדומה וגרוע מדורו של בן אמוץ, המתפרנסים מכתיבה בלבד הינם בודדים מאד.
להבדיל מספרי הראשון, הפעם כיוונתי גבוה, מבחינת האונברסליות של קהל המטרה והמסר. ספרי נמצא כעת בתרגום לספרדית, כי לשפה זו למעלה מ 400 מיליון קוראים פוטנציאליים. על פי ההצלחה העתידה כאן אחליט אם להשקיע גם באנגלית, ואז לחפש הוצאה בחו"ל.
מדוע בכל זאת נכתבים גם בישראל כל כך הרבה ספרים? התשובה טמונה ב'מילים גבוהות' שידידתי מהחינוך המיוחד תבין בקלות: מ'סיפוקים אינטריזים' ועד תחושות של 'הגשמה עצמית' (לכן סגרתי את ספרי הקודם עם מאסלו, שבפירמידה שלו הביא כדוגמא את ואן גוך שצייר בעוני ובספרי זה אני בוחר, מאותה סיבה לסיים עם פול גוגן).
אדווח לך כשהספרים יהיו בסטימצקי - ואם רק תמצא אותם שם ותקרא מהכריכה, דיינו.

רק שתדע, לופי, שאני לא כועס ששכחת אותי, שהרי אני יודע שאתה עסוק בלעשות חיים. וכך, רק אני נשארתי לבדוק בחנויות - אבל הם שם, בגאון, ולעיתים אפילו בערמות.

מחר אני בסטימצקי!

איך אפשר לשכוח אותך? אני רואה ואינו נראה במשפטים וצרכנות..

looopy

הוא לטפס אל מעבר לדרגה של "מספר 2 המיתולוגי/מסור". לא הייתי צריך מעולם בתחום הקריירה להיות במצב שבו על כתפי תיפול באופן ישיר אחריות שעשוייה להיות לה השלכות מתמשכות גדולות ושליליות במקרה של כישלון. אין לי שום רצון מעשי לשנות זאת, למרות שלפעמים ישנה מין תחושה של "ואם החיים יעברו ולא תנסה את זה מעולם?" - תחושה שעולה במיוחד כאשר אנשים שאני בקושי מכיר (כמו בטיסות עבודה...) שואלים אותי בטבעיות "ומתי תקפוץ למים הקרים עם איזה פרוייקט משלך???". השלמתי עם כך שזו צומת אחת בחיי שבה תמיד אפנה לכוון אחד מסויים, בכל פעם שאגיע אליה.

בתוך הגבולות של "מקסימום להיות מספר 2" עשיתי כל כך הרבה רונדלים עד שאני בכלל לא מחשיב אותם כשינויי כוון, אפילו שאחרים היו חושבים שכן.

.

הגדרה של 'מספר 2' אינה סיבה להסבה מקצועית והחלפת מקצוע - חיים של מתוסכל זו בעיה שדורשת פיתרון.
אז תגדיר לעצמך היכן הבעיה וממנה תיגזור את הפיתרון, אחרת תואר של מס. 1 ירווה אותך לזמן קצר מאד.

"מ"ס 1" הוא היזם/משקיע/בעלבית, you name it. מ"ס 2 ומטה (ובהחלט לא תמיד, או לרוב אני מספר 2) הוא אדם שעל כתפיו הרבה יותר עבודה שחורה ומשעממת, הרבה פחות שליטה אבל הוא גם לא יראה (בד"כ) את הוצאה לפועל. תחושה או סטטוס של "יזם" הוא מעמד שנרתפס היום כדי נחשק: סביבה עיסקית מסוגים מסויימים רואה בכך סוג של אידאל. מסביבי לא מעט אנשים שעשו תפנית כזאת ולו משום שהרגישו ש"פעם בחיים חייבים לנסות להיות בעלבית". מי שאינו עושה זאת באופן עקבי, נתפס לפעמים כסוג של פחדן/עצלן או אפילו יותר.

זה כמובן לא נוגע לרוב האנשים אבל אני בטוח שיש שיודעים על מה אני מדבר. כשהייתי מאבטח לילה בבית חולים אחרי השחרור, יזמים, סמנכ"לים, מנכ"לים וסתם שכירים מאוד מסודרים, נראו לי אותו הדבר. הכל תלוי בנקודת המבט.

.

אם העלת את הנושא בכנות, כנראה שמשהו מדגדג אצלך. עבודה היא פן חשוב בחיים, אך לא יחיד.

או שלא מודע לסביבתו. אחרי שנים שבהם שואלים אותי שאלות שחוזרות ונשנות, אני חייב להיות הגון ולשאול את עצמי אותה שאלה. לחץ (סביל ולפעמים גם פעיל) של הסביבה עליך חייב לחדור גם אנשים שהם קלוויניסטים לגמרי ביחסם לסביבה. גם סיעור מוחות אחראי שיוריד מסדר היום שלך מחשבה על שינוי/מימוש מסיבות ראויות (במקרה שלי: החשש מכירסום בחיי הפרטיים באופן ששום מחיר כספי לא יוכל לפצות עליו), עדיין ישאיר משקע מסויים של פקפוק. לא היו לי לעולם מחשבות כאלה בגיל קצת יותר צעיר, אבל ישנה נקודה מסויימת שכאשר עוברים אותה לכל פניה שלוקחים יש איזה צל מאחוריה שרומז שחזרה לאחור הופכת ליותר ויותר קשה.

.

looopy

אתה משתמש ב'קלווניסטים', ומחזיר אותי בגעגוע לעבודות במדע המדינה כסטודנט, לופי משתמש כלפי עצמו כאוכל כ'חזיר יבלות אוסטרלי' ובוגר לונדון ואני עושה מאמץ שווא להיזכר באיזה פאב שהיה אולי ב Swiss cotage ובכל מקרה על הג'ובילי, מחוץ לזון 1 - ובקיצור המבט לאחור יכול להיות נוסטלגיה ויכול להכאיב.
לכן, כל שנישאר לי, זה להאמין למה שכתבת כאן ב 15:16: "הכל תלוי בנקודת המבט". עכשיו, בזכותך, הוקל לי - שהרי בסך הכל אני צריך לשנות את 'נקודת המבט'. זה לא צריך להיות מסובך כמו לשנות את המציאות.
אולי תעשה כמוני?

גרתי ב"סוויס קוטג' בשנת 1979/80. היה פאב על "פינצ'לי רווד" בפינה שהייתי פוקד אותו.

looopy

ולמה חשבתי מראש ששתינו ביטר או ג'ינס ואכלנו רוסט ביף ממש באותו מקום!? גרתי בווסט המסטד קצת אחריך, אבל הייתי דדוקא שם לרוב. הזדקנתי, והתחלתי לקפוץ ללונדון בביזנס ולקובנים ומאלט ויסקי - אבל, אם אחזור, אני מבטיח שרק לשם ואתה הראשון שאספר לו. (פיצ'י רוד או אדג'ר רוד, אפשר להשתגע מהסקלורוזה שלי...)

משם עברתי להתגורר ב"ווסט האמפסטד" בבנין של ישראלית לשעבר והתחלתי לעבוד בתור מלצר במסעדת תל אביב (הנגב לשעבר) על ה"פינצ'לי".

looopy

אז נתחיל מהתחלה:

אז זה אתה שראיתי מהחלון של אוטובוס 13 (אם אני לא מתבלבלת)
על פינצ'לי מ Golders Green לסוויס קוטג'...

גם שם התגוררתי תקופה קצרה ב"ווד סטוק אבניו".
אני מבין שהתגוררת או התאכסנת ב"גולדרס גרין".

looopy

תקשיב, זה מתחיל להטריד.
יש מקומות שלא היית בהם?
לא ייתכן שכל חוויה שנכתבת כאן, מסתבר שגם אתה חווית ויודע על מה מדובר.

אפילו על הטיול שלי לדרא"מ אני מתבייש לדבר, אתה ממש גרת שם.
זה לא הוגן

בילדותי נסעתי עם ההורים לדרום אמריקה ל 4 שנים ומאז לא הפסקתי להסתובב..
אבא היה איש צבא וכל פעם שעבר בסיס (בארץ) עברנו דירה (שגעו אותי).
דור חמישי בארץ נטול שורשים..

looopy

בתור אחד שפגש את הטיפוס המפוקפק הזה (קרי- looopy) אל תנסה אפילו...
אמרתי כבר ביותר מאשר אשכול אחד כאן-
את מה שהוא עבר בחייו- לא אצליח למלא בעשר מחזורי חיים.
ולחשוב שיש לו עד 120...
פחד אלוהים...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

מה, התחלת לקלל?

דווקא עכשיו נכנסתי לתקופה של חשבון נפש.
פתאום אני לא יודע אם לא היה עדיף להיות בן אדם יותר קונבנציונלי? (מן הישוב).
אתה יודע, עבודה אחת ומסודרת, משפחה רגילה (אשה אחת), ארץ אחת וכו'.

עשרות שנים של נדודים, חוויות והרפתקאות ופתאום אתה עוצר לרגע ומתבונן לתוך עצמך ולחלון של השכנים..
כנראה שזה צורך נפשי שהתחיל עוד בגיל צעיר ובמשך השנים תפס תאוצה ובלי בלמים. אין לי תשובה מוחצת, נדמה לי שאי אפשר היה לעצור אותי כי לא רציתי לעצור. אני כבר מספר שנים בארץ ושוב תוקף אותי יצר הנדודים כאילו להספיק לחוות עוד ועוד, למלא את המצברים שהחלו להתרוקן..
אולי הקלות שבה אני מתאקלם גורמת לי לא לחשוש משינויים, לך תדע.

נו, כבר כתבתי, עוד 20 30 שנה "יא מנייאק" והכל יסתיים.

מה שכן, הפורום הזה הוא אחלה של תרפייה.

looopy

אבל בשביל הפורום אתה יכול להיות גם במקום אחר, בשביל זה יש אינטרנט .

בגיל 27 אורח החיים שלך עדיין נשמע קורץ, אתה אומר שזה עתיד להשתנות?

נכון, הנה כבר הדלקת אותי. נראה לי שבפעם הבאה שאני נכנס לג'ונגל אני מצטייד עם "נישא" ודופק לכם סיפורים מגניבים.

looopy

בפעם הבאה שאתה נכנס לג'ונגל תודיע לי. לדעתי מנאוס היא אחת הערים היפות בדרום אמריקה, ואת האמזונס
אהבתי מגיל 10, כך ש...

אני מתכנן לסוע בקרוב לכמה שבועות לצפון ברזיל (לאיזור רסיפי, פורטלזה) ולקנות אדמות על הים.
עשיתי מחקר רציני בתחום ולדעתי בשנים הקרובות זה יהיה ה"טרנד" הבא ובגדול.

looopy

סגרנו מעגל ואנחנו מדברים על הסבה מקצועית. אתה רוצה להיות סוכן נדל"ן בצפון ברזיל

כבר עכשיו, טוב נו - 2003, זה היה טרנד מתפתח. האיזורים היותר דרומיים רווים בתיירים ואתרי תיירות.
מחפשים מקומות פחות מתוירים ויותר מרוחקים. שמעתי שהחופים באיזור הצפון מרהיבים.
מצד שני, גם בחופים רחוקים מחפשים אכסניות, בתי מלון, מסעדות, פאבים, אתרי בילויים וכן הלאה, אז כן - נשמע
כמו השקעה טובה

בהצלחה.

קוסטה ריקה רוויה והנדל"ן בפנמה במיטבו ומשם תהיה גלישה לצפון ברזיל ומי שיקנה אדמות עכשיו יהנה מתשואה של 2000%-3000% בעוד מספר שנים, אולי 5 אולי 7 אולי קצת יותר, תלוי איפה, אבל יהיה בום.
עבדתי עד לא מזמן על מצגת של האיזור, כולל ריו גרנדה דו נורטה (נטאל אם שמעת?)

looopy

או כמו שהברזילאים קוראים לה - נטאו

אני משתדל. הייתי בברזיל ארבעה חודשים. יש לי חבר שמחזיק אכסניה בסלבדור.
אלמלא נגמר לי הכרטיס דאז, בטח הייתי נשאר עוד.

אתה צריך נושא כלים לנסיעה? אני מחפש עבודה

בפורטוגזית האות L בסוף מילה נשמעת כמו O.

יו, אז למה אתה לא נוסע? בגלל הפורום?

היית צריך להשאר, טוב עוד לא מאוחר. בנסיעה הבאה אסע לבד ואתה מוזמן לנסיעה שלאחר מכן.

סלבדור שבמדינת באהיה מגניבה.

התכנית שלי היא בניית צימרים וקונדומיניומים (וכמובן קניית אדמות בצורה חופשית) קו ראשון ושני למים תלוי איפה.

looopy

עלית עליי. אני לא יכול להשאיר את הפורום ללא השגחה.

למה אני לא נוסע? כי אני סטודנט ומשיקולי תקציב, אבל עוד אחזור לשם.
נותרו לי פערים להשלים.

יצא לנו קצת שרשור אוף טופיק

ואחר כך לקנות אדמה אולי כאן, לא עולה הרבה, דונם אולי $8000


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.viapraia.com.br/pe/praia1/f-1-1.jpg]

looopy

רק להעתיק את מקום העבודה.

looopy

.