|
הנה, עוד פרשן כורסא, בוא אני אעזור לך קצת, לא שתבין משהוא:
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי סמל ראשון
מה לעשות עיתונאים צריכים להתפרנס ולמלא לנו את דפי העיתונים בכל מיני שטיות
ומה יותר טוב מלכתוב את צמד המילים צה"ל ומחדל באותו משפט לקידום מכירות העיתון .
ועל כן על פעולה שיש בה הרוג הופכת מייד ל"מחדל" אם זה 2 אז זה" מחדל חמור מאד "
תראה איזה "ראש"
נו ואיפה הוא רצה לנחות ?
בבריכה של מלון באילת לצלילי "אגדו דו דו....",(ולקבל על זה צל"ש כמובן) ?
הרי זאת המהות של חייל קרבי (כל שכן ביחידה מובחרת ) לרדוף אחרי האוייב להשיג אותו
ואיך שאומרים בפוליטיקליקורקט "לנטרל אותו" (ובשפת העם לתת לו לעשות חיקוי של בלטה).
ואיפה שיש אוייב לשם אתה הולך .
וכן ! זה מסוכן ,עלולים למות מזה אפילו!
ומפה אני גוזר לכלל הכתבה .....
היה איום של טילים .
נכון !!
חה"א פועל תחת איומי טילים חמורים מזה שיש בלבנון מאז שנות ה60 ושילם על כך יותר מפעם מחיר
כבד הרבה יותר מאשר במקרא זה ,אז מה?
הפסקנו להפציץ בשטח האויב?
למה הפעם זה צריך להיות שונה ?
האתר שנבחר היה בשימוש בעבר.
נו ו.......?
במהלך המלחמה נפלו עשרות רקקים על כנף 1 של חה"א אז מה הפסיקו לטוס משם מטוסים?
ואים המפקד הנ"ל היה כל כך גאון למה הוא לא היציע בו במקום מנחת תחליפי ?
זאת לא היתה הפעם הראשונה שבה מפקד כוח עושה שינוים בתוכנית מבצע משיקולים כאלו
ואחרים .
אהה ,חוכמה בדיאבד ...זה קל !
בקיצור אני חושב שלא פה יש מחדל ,המחדל הוא שיש אנשי אוויר שלא מוכנים לטוס פנימה עם אספקה אוו לחלץ פצועים תחת אש אוו לבצע כל משימה אחרת מחשש לאכוז העדין שלהם .
עם כל הכבוד ,טייס(למרות שהוא קם כל בוקר לניחוח חביתיות
וקורנפסלקס ולא לריח הלוף) הוא לוחם ולא בכדי נקבע כך !
הגיעה הזמן להפנים את זה ,ומי שזה לא מתאים לו יכול להוריד את הכנפים והדרגות לחתום על מטטא
ולהתחיל לנקות את חניית מפקד הטייסת !
|
אוי אוי אוי, אתה טיפש שזה כואב להסתכל מהצד. אז אני אחדד לך כמה נקודות:
הכוח שהונחת לחבור אלינו אותו לילה (גדס"ר סדיר + 890) לא היה אמור לנחות שם כי בפקודת המבצע הוא אמור היה בכלל לנחות ולנוע בקו אחר.לגמרי! לא היה טעם להנחית לנו אותו על הראש (ובאמת, אחרי שהם נחתו הכוח שצברנו הוכפל,בתא שטח קטן ממש, מזל מהסרטים שלא פיצמרו אותנו.)
דבר שני, הכוח שהונחת לילה לפני כן "זכה" לליווי עצום של ארטילריה ומטוסים שהרעידו את האדמה באיזור. הם קלטו שאנחנו מנחיתים כוחות, למה להנחית בדיוק, אבל בדיוק באותה נקודה (ודובר צה"ל לצורך העיניין הוא לא יותר משקרן, חד וחלק) כוח למחרת היום בלי שום הרעשה? שום הרעשה אומר לא מסך עשן לא ארטילריה לא מטוסים, כלום. השקט הזה במבצע ההנחתה ממש הבהיל אותנו, ועוד לפני שהמסוק נפל דיברנו על זה ש"זה ייגמר בבכי".
"היה איום של טילים", יא אהבל, אנחנו זיהינו את חולית הנ"מ הזו. זיהינו, הכוונו מטוס ומה שהלך עם הטייס הפשוט בן זונה הזה בקשר, לא הוזכר בכתבה. כשציינו לו שהוא החטיא את המטרה, הוא ענה בצורה מזלזלת, משו בסגנון זה מה יש. אח"כ התחיל להתווכח איתנו בקשר ש"לא מזהה לא יורה".. מה תזהה, אנחנו אומרים לך שהם במבנה, ראינו אותם נכנסים לשם עם טילים!
אם אתה קורא לטייס לוחם, לא ראית את המראות שאני ראיתי שם בימים ההם. לא מחלצים לנו פצועים כי "מסוכן מדי" (מתשע החברה שנהרגו לחטיבה אחות שלנו בדבל, ארבעה חמישה סתם דיממו למוות - אבל חלק ניכר מהאשמה רובץ על האוגדור העלוב שלנו שעכשיו מקבל את אוגדת עזה),
טייסים לא יורדים לגובה של פחות מ - 10,000 רגל "כי מסוכן". מי שנלחם בשנות השמונים בלבנון זוכר שיצא לנו לראות "את הלבן בעיניים" של טייסים מרוב שירדו נמוך. טייסים מכוונים למטרה ולא פוגעים בשיט. למה? כי הם התנוונו עם אימונים בירי חמ"מ עד למצב שאם אין מישו למטה ש"צובע" תמטרה, הם לא יפגעו. הטלה קלאסית של פצצה הם לא מסוגלים לעשות, עובדה זו עלתה במישרין בחיי צוות המסוק.
אגב, בכתבה כתובה הגרסה השקרית של חי"א שהטיל בא מדרום. שקר וכזב! אני ראיתי את הטיל מגיע, פוגע במנוע השמאלי של המסוק, אחרי 3 שניות מדליק אותו, ואת המסוק נוטה ימינה, צולל לוואדי אפוף אש בהירה כמו הלוגן. החייל שמספר על כך שהוא ראה את הטיל מגיע לא אומר אמת, הוא בדיוק פרק מהמטוס והיה עסוק בלהתארגן, עובדה, הטיל היה אצבע אדומה\כתומה ולא ירוקה צהובה...
אני חיכיתי כמו כל חירניק עם 40 ק"ג על הגב לפני קרב, על הגב, בשכיבה. המסוק הגיע מהארץ ולפני הנחיתה הוא פנה לכיוון הארץ, כך שהוא פרק את הכוח עם הפנים לארץ. כשהוא המריא, בגובה של 30 מ' הוא חטף. ומזל שכך. הם לא פראיירים והסיבה שהם ירו אחרי שהוא נחת ולא לפני היא שהם היו בטוחים שעל ההר יש כוח קטן שהונחת אתמול ונאסף למחרת. הפ כיוונו להפיל את המסוק אחרי שאסף את הכוח. אגב, להגיע לשם הגעתי ברגל, הרבה לפני מבצע ההסקה.
ועוד דבר, התסכול של כולנו נבע מההחלטה המפגרת של האוגדונר לבטל את כל המבצע בגלל נפילת המסוק. זה היה טירוף. שהינו שם ארבעה ימים בתנאים לא קלים, בלי אוכל ומים, והנה כשהגיע הרגע להפוך את כל זה לכדאי, מבטלים לנו את המבצע. וזה אחרי עשרות ביטולים במשך כל המלחמה. קודם היינו צריכים להתגייס עם פרוץ המלחמה, אנחנו נחשבים לחטיבת הצנחנים במילואים, הכי מאומנת בצה"ל, אבל גל הירש לא רצה אותנו אלא רצה "את החיילים של האוגדה", לא משנה שהם לא התאמנו הרבה זמן ולא היו מצויידים כמונו... (תודה לך גל שוויתרת עלינו - לא נראה לי שלהיות חייל שלך במלחמה זה משהוא טוב לכתוב עליו הביתה)
אח"כ עשינו הכנות להיכנס ולכבוש את עייתה א-שעב, בוטל (תודה תודה תודה) אח"כ לכבוש את מרכבה, בוטל (תודה) אח"כ כבר עלינו על המסוקים למבצע מוסק, הורידי אותנו מהמסוקים, אח"כ הצכוננו להיכנס ל מרון א - ראס, בוטל. תודה תודה תודה! כל הכנה כזו זה שעות של חלוקת משימות למידת מפות, תאצו"ת והכנה נפשית, שכל פעם שמתבטל אתה מרגיש מרוקן. בסוף כשנכנסנו ללבנון לא היינו כ"כ מלאי מוטיבציה להילחם כמו בימים הראשונים. (מה גם שאת כל ההמתנה הזו עשינו בבריכה בקיבוץ בצפון עם מנגלים ומשפחות איתנו...)
לגבי המים והאוכל? אוגוסט, חום של 35 מעלות לפחות, כמה ימים זרוקים מתחת לשיחים. לא פעם מזהים ירי על ישראל במרחקים של פחות מק"מ מאיתנו, מתחננים לקום ולחסל את החוליות, אבל האוגדונר הפחדן שלנו לא מאשר כל פעם מחדש. אז אתה שוכב מתחת לשיח במשמעת מארב, רואה את הבית מופצץ ולא יכול לעשות כלוטם, עובר יום ועוד יום המים אוזלים האוכל אוזל ואין ציר לוגיסטי ואין כלום. גם לא אמפטיה בקשר או משו. ואתה מתחיל הרגיש שמה שאתה כמילואימניק צנחן מתנדב מוכן לתת, הצבא בכלל לא מוכן להחזיר עשירית. אני הולך להילחם למוות והם לא שמים זין על כך שאנשים מתייבשים לנו. בסוף הגיע הרקולס והטיל לנו מים ואוכל, לא רחוק מאתר נפילת המסוק (כמעט ירינו בחיילי שלד"ג שמצאו את גופת המכונאית - סיפור בפני עצמו). המטען נפל על מה שנראה כמו יעד מבוטן ומבוצר של החיבאללה. אחרי כמה ימים בלי אוכל ומים הוחלט ללכת ו"להתאבד על האספקה". היינו בטוחים שמילכדו לנו את המטען או השכיבו לנו שם מארב. בחרנו מתנדבים (מתוך המתנדבים כן?) כדי להביא את המים והאוכל.,
אחרי כל זה בחזרה לארץ אתה רואה את התנועה של הצנחנים הסדירים בסבך בלילה בשטח אוייב עם "המשמעת לילה" שלהם ובא לך למות. בטירונות אחרי שלושה חודשים לא התנהלנו ככה. הרמה שהם הפגינו שם גרמה לנו להבין למה המבצע בוטל. האוגדונר הבין וידע איזה חיילים גרועים יש לו לשלוח לקרב, אז למה לעשות את זה את הושגה כבר הפסקת אש?
|
ראשי
צ'אט
01-12-2007, 20:50
מצב כלאיים
