באחת הפשיטות במלחמת יום הכיפורים הצליחו המצרים להנחית במסוקי מי-8 כוח קומנדו, שמטרתו היתה לפשוט על בסיס צה"ל באבו-רודיס. רוב המסוקים הספיקו להנחית את אנשי הקומנדו, אך אחד המסוקים, שכפי הנראה לא בלם בנחיתה, שבר את כן-הנסע הקדמי. מפקד המסוק יצא החוצה כדי לבדוק את פשר הבעיה, נפגע מלהבי הרוטור ונהרג במקום. אנשי הצוות וחיילי הקומנדו, שראו את המחזה, נמלטו מהמסוק כשהם משאירים את המנוע פועל בהילוך סרק. הם נתפסו מאוחר יותר על-ידי כוחות צה"ל.
הרוטור הסתובב כל הלילה עד שהדלק אזל מהמיכלים. כוח צה"ל דיווח על המסוק השמיש שעומד באמצע המדבר, וב-17 באוקטובר ירד למקום אליעזר (צ'יטה) כהן, אז מפקד בסיס חיל-האוויר רפידים בסיני, על-מנת להביא את המסוק. צ'יטה ארגן מספר מכונאים וטייס מי-8 מצרי שבוי, שידריך אותו בהפעלת המסוק, ויחד ירדו כולם לסיני. כשהגיעו לשם, התברר שהטייס שנהרג הוא חברו הטוב של הטייס השבוי, ובזמן שהמכונאים בדקו את המסוק, עמד הטייס המצרי בצד ומירר בבכי. לאחר שהתברר כי המסוק כשיר, הוא תודלק והוכן לטיסה.
הטייס המצרי לימד את צ'יטה להתניע את המנוע והסביר לו על מגבלות המסוק, כשהוא משוכנע שצ'יטה מתכוון רק להריץ את המנוע. ברגע שצ'יטה משך את הקולקטיב והמסוק המריא, החל המצרי לצרוח ולהתפרע. הוא הזהיר ללא הרף, שהם עומדים להתרסק, ורק בחצי הדרך נרגע. המסוק טס לכיוון רפידים, עם כן-נסע קדמי מרוסק. צ'יטה דאג שיארגנו לו בבסיס גלגל שישמש אותו לנחיתה במקום הכן השבור.
"בטיסה השנייה", סיפר צ'יטה, "הרגשתי כמו בבית. המסוק היה פשוט להטסה. לא היתה לו העדינות של המסוקים המערביים. כל אביזרי השליטה היו מאסיביים וגסים, ממש כמו במשאית. הוא מעין סוס עבודה. מסוק אמין שלאחר כל גיחה היה צריך רק למלא את מיכל הדלק, וזהו".
לאחר המלחמה הועבר המי-8 ליחידת האחזקה האווירית, שם הורכב עליו כן-נחיתה חדש. המסוק הועבר לאחת מטייסות המסוקים של החיל והוחזק שם במצב טיסה.
בשנות השבעים עבר המסוק, לסירוגין, ממצב של טיסה לאחסון וחוזר חלילה. ב-1978 הועבר למוזיאון חיל-האוויר, בו הוא נשמר כשיר לטיסה עד אמצע שנות השמונים. חיל-האוויר עבר אז תקופה קשה של צמצומים בתקציב, וכאשר הציעו האמריקנים ב-1985 לקנות את המי-8 תמורת מיליון דולר, הם נענו בחיוב."
מקור