ככל שאני הולך ומתקדם בלימודים שלי אני פשוט מבין עד כמה רמת מוספי הכלכלה של העיתונים היומיים (מעריב וידיעות אחרונות ליתר דיוק) פשוט מחפירה! הבנה בסיסית בכלכלת הפרט והתנהגות שוק לוקה מאוד בחסר במקרה הטוב ובמקרה הרע פשוט שקר גלוי. לדוגמא, אחד הפרשנים / פובליציסטים של מעריב טען ללא בושה שישנו מחקר אקדמי המוכיח כי אדם סובל כשהוא מפסיד 1000 שקלים פי 2.5 מאשר ההנאה שהוא יקבל אם ירוויח את אותם 1000 שקלים. הוא לקח את הדמגוגיה הזולה הזו והמשיל אותה על התנהגות צרכנים בהקשר של הבורסה. פסיכולוגיה בגרוש משולבת בשקר בוטה. מעבר לכשלים הלוגיים הבסיסיים שמתאימים לדואר זבל שיווקי ולא למוסף כלכלי האמור לייעץ לצרכנים יש כאן מניפולציה של אינפורמציה (מחקר שמתיימר לכמת רגשות לרוב נוטה לסייג את הממצאים ע"י מרווח סטטיסטי ושימוש בסולם סדר ולא סולם מנה או רווח. אבל למה להפריע לכתב בדרכו לפואנטה). דוגמא נוספת היא כתבת מוסף של ידיעות אחרונות שמטרתה להראות לכולנו "מהי השקעה נכונה" בשוק הדירות. מעבר לחוסר הבנה שכולנו לוקים בו כשאנחנו באים לבחון השקעה בתחום הנדל"ן והמשכנתא הנלווית יש כאן מספר עיוותים שבאים להראות תמונת מצב וורודה כשהיא לא כזו. כולי תקווה שהכתבת וסוחרי הנדל"ן פשוט שכחו נוסחאות מימון בסיסיות כי מספר דוגמאות בכתבה פשוט הפריעו לי.

1. "לוי יצחק מוסיף, כי עליות המחירים הן גם בדירות ביישוב. "דירות 4 חדרים נמכרות במחירים הנעים סביב ה-300 אלף דולר, עלייה של 20% בשני העשורים האחרונים", הוא מציין." WTF? זאת נחשבת להשקעה טובה?
2. ""בשנת 1984 רכשתי דירת 5 חדרים ברחוב הר סיני ברעננה תמורת 90 אלף דולר. הדירה הכפילה את ערכה בתוך 3 שנים ונמכרה ב-184 אלף דולר. היום דירה כזו שווה לפחות 380 אלף דולר." וואלה, באמת השקעה טובה בשביל המתנה של שלוש השנים הראשונות. אבל בעשרים שנה העוקבות להכפיל את ערך הדירה נומינלית ממש, אבל ממש לא נחשב להשקעה טובה.
3. "וירניק מעריך כי במהלך 20 השנים האחרונות עלו מחירי הנדל"ן בביצרון בין 40% ל-60% ריאלית. "עליות דומות נרשמו גם במתחם פלורנטין, צפון יפו, הדר יוסף ורמת אביב הירוקה" , הוא מוסיף." שוב פעם אימרה אומללה, ואני מקווה שהכתבת פשוט ציטטה אותו לא נכון.

רוב הכתבות המרגיזות במוספים הכלכליים (ואני מתעלם מכתבות האינפורמציה אלא מתמקד בפובליציסטים / פרשנים ובכתבות מטעם) פשוט מרגיזות כיוון שאנשים נוטים לקבל את האינפורמציה של אותם הפרשנים כנכונה ולרוב לא בודקים לעומק את המניעים של אותם "פרשנים" ואת הרקע שלהם.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

העלת 2 נושאים חשובים מרתקים אך שונים:
א. מוספי הכלכלה בעיתונות היומית - שבעצם נוטה לכיוון יותר צרכני 'קל' ופחות כלכלי, אני מניח שבמודע.
ב. העיוותים בקשר להצגת עלית מחירי הנדל"ן.
הראשון אכן קשור להתקדמות שלך בלימודים - ואני משוכנע כי הידע התיאורטי שלך כבר עולה על זה של רוב הכתבים הצעירים. על השני לא תלמד בחוג והמרצים שלך אינם באמת מבינים בו, למעט בסטטיסטיקה של הענף,. אז אם מה נתחיל?

להיות מוכוונים לצרכן "קל" זה לגיטימי. לפרסם שטויות במסווה של מחקרים פסיכולוגיים וכלכליים זה כבר משהו אחר. אין לי ספק מהיכרות שטחית (דרך חבר שעובד במעריב וחבר נוסף שמקושר לתעשייה) שכתבי כלכלה בעיתונים היומיים הם בינוניים (חלקם) מעצם ההגדרה של בינוניות. יש יותר גרועים ויש יותר טובים. הבעיה האישית שלי היא שהרמה הממוצעת מחפירה. מובן לי שיש לחץ של דד-ליין לייצור כתבות יומיות מסביב לשעון ולא פעם רואים את כתבות המגירה צצות להן עם שטויות וטעויות שנובעות מלחץ של העורכים למקסימום תפוקה במינימום זמן.
לגבי נושא שוק הנדל"ן. אני לא מסכים איתך שהמחלקות לכלכלה אינן מבינות בנושא הזה. ישנם מספר מודלים המטפלים ומתארים בצורה מאוד יפה את שוק הנדל"ן ברמה המאקרו כלכלית וברמה המיקרו כלכלית. זה שאין תואר המותאם לתחום הנדל"ן בדומה לביטוח ובנקאות זה כבר משהו אחר. חבר שלי שעשה תואר בבריטניה בתחום זה וזה תחום מחייתו בארץ, טוען שרמת ההבנה והידע של סוחרי ויזמי הנדל"ן (הוא מוכוון יזמי פיתוח ושיקום ולא קבלני בנייה גדולים) עלובה. כשאסיים את מועדי ג, אני אתפנה לסקור קצת את המודל המאקרו כלכלי של תחום הנדל"ן שאני מכיר. צריך לציין שבארץ ישנן מספר מגבלות מקומיות שחונקות את שוק הנדל"ן בניגוד למדינות מערב אירופה וארה"ב. שינוי החקיקה של פינוי-פיצוי פתר הרבה מהבעיות תשהיו קיימות בתחום אבל יש עוד דרך ארוכה עד שנגיע לרמה מספקת.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אחד המרצים שלי לחשבונאות - רו"ח שכתב מספר ספרים עוד בתקופה שאבא שלי סיים תיכון , אמר לי פעם שהרמה של הכתבים בעיתוני הכלכלה בארץ היא פשוט מחפירה והם לא מבינים את המשמעות של מה שהם כותבים.
גם אני , כמו בן , חושב שהעיתונות הכלכלית בארץ (מבחינת העיתונים הגדולים) לא אמורה לפנות לבעלי השכלה כלכלית מסויימת אלא לצרכן קל ומכאן שאני גם קורא אותם בערבון מוגבל.

אבל , מדורי הפרשנות הכלכליים למינייהם , מאפשרים לכל פרשן להביע את דעתו על נושא מסויים (ממש כמו בתחומים אחרים) וזאת גם הסיבה שהכתבות נראות כפי שהן נראות.
בסופו של דבר , הכל שאלה של השקעה כספית - אם תביא לעיתון כתבים כלכליים בעלי השכלה מתאימה - העלות מול תועלת שלך תקטן - המטרה היא להביא את המידע לקורא הקל ולא לצרכנים בעלי השכלה כלכלית כלשהי.

מקריאה של מה שרשמת אני מבין דבר אחד - שכותב הכתבה לא הבין את הנתונים שהוצגו בפניו , פשוט ככה , הוא פשוט לקח את הנתונים הללו ו"שיחק" איתם כדי להמחיש את מה שהוא מבין (כמו פרשן מסויים בערוץ הספורט שלא אנקוב בשמו).
הרי ברור שהתשואות שהוצגו שם מוטות - כמו התשואות בפרסומות של קרנות הנאמנות - הרי התשואות שם יכולות להיות בחתכי תאריכים שונים רק בשביל להשיג תשואה מרשימה (קרן XX השיגה תשואה של 50% ! - רק שבכתב קטן למטה יהיה רשום שזה בשנתיים האחרונות).
חוצמיזה , ששום דבר לא מבטיח תשואות כפי שהוצגו בכתבה ! ( 2 הכיוונים אפשריים).

אני מבין את התסכול שלך לגבי הפרשנות שלהם , אבל מי שקורא עיתון כלכלי ומסתמך רק עליו עושה שטות , צריך לקרוא ולהבין נתונים אחרים - במיוחד כשרוכשים נכס כלשהו (דירה להשקעה , דירה למגורים , קרקע וכו' ).

אגב, הקשר בין פסיכולוגיה להשקעות ברור ומובן , אבל לא כל בני האדם מגיבים בצורה מסויימת לאותה סיטואציה , אחד יעדיף להשקיע סכום כסף כלשהו ברכישת דירה להשקעה ואחד יעדיף לשים את הכסף בפק"מ ולחיות מהריבית.

לסיכום , אני אשמח לקרוא את המודל לגבי הנדל"ן (כמו גם את העיוות עם הנוסחא של הIRR שהבטחת) , אני אישית חושב שחבל שאתה מוציא את הכעס שלך פה , הרי בסופו של דבר כולנו פה בשביל לתת לאחרים מה שהם לא מקבלים במקום אחר ובחינם.
אני ממליץ לך להרים את הכפפה ולרשום מכתב תגובה לכתב הנ"ל בעיתון עם כל העיוותים הנ"ל (כמובן שאחרי שתסיים עם מועדי ג' שלך - נ.ב - בהצלחה ! ) , אני משוכנע שאם יש למישהו שם בעיתון קצת שכל הם ישמחו להעסיק אדם כמוך עם הבנה כלכלית (אם תרצה כמובן) .
בהזדמנות , אתה יכול גם לעזור לי לנסח מכתב דומה על המלצות האנליסטים , כל אותם אנשים שעושים בתואר שלהם קורס אחד בניתוח דוחות כספיים ועל מסך שימוש במודלים חישוביים/מימוניים "מבינים" את הנעשה בחברה ומטעים ציבור משקיעים שלם וחבל .

You don't need eyes to see - You need Vision!

דעתי האישית שמסתמכת על הידע והסקרנות האישית שלי. ברור לי (וגם כתבתי זאת ואם זה לא ברור אז אני אחזור על זה) שרמת העיתון מותאמת לקהל היעד. שימוש בשפה כלכלית פלצנית וגבוהה מבלבלת ומרחיקה את הקורא הממוצע ואת זה העורכים והכתבים לא מוכנים לקבל. אז הם מנסים לפשט את השפה למונחי יום יום וליצור כותרות מושכות עין ואינפורמציה שערורייתית / קיצונית ע"מ לגרות את הקורא. כל זה טוב, יפה ומקובל עלי. אבל עיוות המציאות, פרסום מסרים לא נכונים ושקרים בוטים ע"ג העיתון תוך שהם מסתמכים על כך שהקורא לא ירצה, יוכל או ידע איפה לחפש את האינפורמציה הדרושה ע"מ לקבל מושג יותר טוב על המתרחש לא מוקבל עלי. אני מסכים איתך שכולנו כאן כדי לקבל ולתת אינפורמציה ולכן יצאתי עם ההודעה הראשונית שאומרת: "חבר'ה, אל תסמכו על עיתוני היום יום. הם עושים עבודה בינונית מאוד!"
לגבי הקשר בין פסיכולוגיה וכלכלה. ישנו ענף שלם בכלכלה המתעסק בגורם האנושי ובהטיות קוגניטיביות וחברתיות על קבלת ההחלטה של הפרט. כלכלה התנהגותית, פסיכוכלכלה, קבלת החלטות.. הרבה שמות (ולא הספרים המגוחכים שיש בסטימצקי), המתארים אסכולת מחקר אחת. המלצה אישית שלי היא להתחיל עם תורת התועלת של פון ניומן ומורגנשטרן (נלמדת בכל קורס מחירים בסיסי) ומשם להתקדם לתורת הערך של כהנמן וטברסקי. זאת תהיה התחלה טובה להבנה של ההטיות והיוריסטיקות של בני האדם.
לגבי מודלים של שוק דיור. רובם הם מודלים כלכליים קלאסיים. זאת אומרת, משעממים, לא ברורים, יותר מדי מתמטיים וקצת תלושים מהמציאות. ישנו סיכום לא רע של איזה סטודנט מאוניברסיטת ת"א על שוק דיור בסגנון תורת המחירים. כמו שכבר ציינתי, הוא יותר מדי מתעסק במודל המתמטי וכשאסיים עם הזבל שאני נדרש לשנן כרגע אני אתפנה כדי להוציא את המוץ מן התבן. המודל אותו אני מכיר הוא יותר מאקרו כלכלי ובא לנתח את שוק הדיור כחלק מפונקציית ההשקעה במודל IS-LM. לגבי העיוותים בפונקציית IRR. אני חושב שפרסמתי כמה לינקים המדגימים (באנגלית אמנם אבל מתמטיקה נשארת זהה) את הבעיות של IRR.
http://en.wikipedia.org/wiki/Internal_rate_of_return
http://en.wikipedia.org/wiki/MIRR
http://www.cfo.com/printable/articl...04945?f=options
הערה, חלק משיטות חישוב הפחת של חשבונאות פיננסית נראות לי מסקרנות (בעיקר סכום ספרות השנים ואחוז קבוע מהיתרה הפוחתת) בהקשר של בניית תז"מ ע"מ לחשב NPV או IRR. הלוגיקה שלהן נראית לי "נכונה" יותר מאשר הלוגיקה של בניית תז"מ השקעה דרך המודלים הכלכליים הקאלסיים או המודלים של תפ"י. אני אשמח מאוד אם תוכל (רולו, הכוונה אליך) לסקור בקצרה את הלוגיקה של חישובי הפחת כיוון שנראה לי שיש שם יותר הגיון מאשר חלק מהשיטות האחרות.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אני לא מבקש לסתור את הטענות אלא להאיר: לטעמי, בידיעות אחרונות משלמים 'מס' רצינות לנושאי הכלכלה. קוראים לו 'סבר פלוצקר'. כל כלכלן רציני צריך לקרוא את מה שסבר פלוצקר כותב ולעיתים 'לגזור ולשמור'. אין זה אומר שאני לעולם מסכים עם מה שהוא כותב - זה אומר שמי שיכול לחלוק עליו חייב להבין בכלכלה ולשלוט בנתונים.
לדוגמא כתבת היום 'הפרופסורים מדברים'. אני מצאתי בה עבורכם 5 נושאים לעבודות סימנריוניות תזות או ד"ר של ממש ועוד 10 דיונים רציניים בהקשר לכלכלת ישראל. לדוגמא, המאמר נפתח עם מה שאני מעדיף לקרוא הזנחת ישראל השניה או 'מדינת הפריפריה' בישראל וממשיך לעבר ההסטוריה הכלכלית של ישראל. אז, לגזור ולשמור, יש צדיק גם בעיתונות.

יעקב בן שאול

רוב כתבותיו של סבר פלוצקר מאתגרות וממצות. אבל תרשה לי להשמע פופוליסט בסגנון עיתונאי, צדיק אחד בסדום (ברור שיש יותר מאחד אבל הם לא הרוב וגם לא קרובים לכך) לא מכפר על ענוותיהם של הקולגות שלו לדפי העיתון. יותר דמוי עלה תאנה מאשר מוביל מחנה. לא ראיתי את הכתבה המדוברת אז אם תוכל לתת קישור אליה או לסרוק אותה אני אשמח. על מה דיברו בהקשר הפריפריאלי? הנפילה בין הכיסאות של שיטת החישוב של תקצוב מערכת הבריאות?

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

מדובר בידיעות אחרונות של ערב חג. הכתבה אינה עונה אלא סבר פלוצקר מעלה שם עם כמה פרופסורים נושאים מכלכלת ישראל - שכנושאים לסטודנט הם יכולים להצית כמה רעיונות לעבודה אקדמית. לגבי פריפריה. לי יש תזה משלי בעניין הזה בהקשר לכלכלת ישראל שהיא מאוששת שם. אתן לך דוגמא מספרית ואתה תקיש ממנה על הלך מחשבתי: שיעור הרופאים לנפש במדינת תל אביב גבוה מהפריפריה. כתוצאה מכך תוחלת החיים בפריפריה של ישראל נמוכה ב 3 שנים לעומת 'מדינת ישראל הראשונה'. את הנתון הזה אפשר אולי 'להנדס' והסביר, אבל לא את הנתון הבא: שיעור התמותה של תינוקות בישראל השניה גבוה בשיעור ניכר על שיעור התמותה של תינוקות 'במדינת תל אביב' (מגדרה לחדרה). משמעות: אם הבן שלך יוולד במרכז סיכוייו לחיות ולמוות בכבוד מאוחר יותר גבוהים במדינה ניכרת מהפריפריה. עכשיו תקיש מזה לכל תחום אחר ויתבררו לך כמה נתונים בעייתיים על כלכלתה המוצלחת של המדינה שלנו, המחולקת למרכז ופריפריה.

יעקב בן שאול

ללא נתונים קצת קשה לעשות Back engineering לנתוני הכתבה אבל הנה ספקולציה נוספת. הבדלי ההכנסה בין הפריפריה והמרכז (נתון שקל לדלות אותו) יוצרים חוסר יכולת לאוכלוסיה ענייה לקבל שירותי רפואה מונעת ותגובתית שאינם בסל הבריאות (ורוב השירותים המונעים אינם בסל). פועל יוצא של זה הינו אחוזי תחלואה גבוהים יותר המקצרים את אורך החיים. שיעור הרופאים באוכלוסיה הוא פועל יוצא של מה שקופות החולים רואות. הן מצליחות להתמודד עם לחץ הביקוש המופחת בהשוואה למרכז לשירותי רפואה ע"י כמות רופאים מוקטנת, אז הם מסיטים משרות לבי"הח הפרטיים שלהם (שר"פ) ולתחנות שירות במרכז כי זה יותר רווחי. אם הביקוש היה עולה, התחרות על המטופלים היתה גורמת לעלייה בכמות הרופאים בפריפריה. שאלה של ביצה ותרנגולת. קודם רופאים ואז שירותי בריאות או קודם שירותי בריאות (על המשתמע בנושאי העלויות מול שכ"ע) ואז כמות רופאים. דעתי האישית היא ששירותי הבריאות הממלכתיים אינם מקיפים דיים (ברמת הסבסוד שלהם) ע"מ לספק איכות חיים ותוחלת חיים נאותה לאנשים המשתכרים בעשירונים התחתונים. אכזריות הקפיטליזם נחשפת במערומיה.
מרוויח מעט=חי מעט
בנושא תמותת תינוקות, ישנו הבדל עצום בין ממוצע תמותת התינוקות במגזרי המיעוטים (שרובם ככולם ממוקמים בפריפריה) ובין ממוצעי תמותה בקרב היהודים. לדעתי, פה קבור הכלב בנושא תמותת התינוקות בפריפריה.
עוד אלמנט המשפיע על איכות החיים ותוחלת החיים הוא חשיפה לחומרים מסוכנים. אם נמקד את העניין, אזור התעשייה בחיפה ורמת חובב. שתי אזורי התחלואה הגבוהים בארץ לסרטן על סוגיו השונים. חוסר היכולת של הפריפריה להתמודד פוליטית, לגייס משאבים ולהזיז עניינים ברמה המקומית והארצית כדי להשפיע על איכות הסביבה שלהם משפיע קשות על איכות החיים ואורכם. אני בטוח שאם היתה פליטת מזהמים נוסח רמת חובב ליד רעננה, הברדק הפוליטי ברשות המקומית והפוליטיקאים שאוהבים לרכב על גלי פופוליזם היו מזיזים עניינים. הקטע המרגיז הוא שכשחושבים על הקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב עולים הקולות של כל יפי הנפש שרוצים להגן על הילדים שלהם. להזיז את עיר הבה"דים כדי להמנע מחשיפה של כ 10-15 אלף איש למשך 2-3 שנים לזיהומים זה סבבה. אבל להזיז את רמת חובב כדי להפסיק את החשיפה של יותר ממאה אלף איש למשך כל חייהם, זה לא נתפס כמשהו שצריך לעשות. צביעות ישראלית טיפוסית.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

מסכים עם כל הניתוח בהערה אחת והסתיגות אחת: ההערה שהנתונים כמובן לא סותרים את הפער בין ישראל הראשונה לשניה ואת טענתי ש'ישראל השניה', זו שהיתה בימי קום המדינה על בסיס ארץ מוצא, הינה היום על בסיס מיקום גיאוגרפי. וההסתיגות הינה בקשר לביצוע 'חוק בריאות חינם' במדינה, בכל הנתונים שהבאתי, אך בעיקר בנושא של תמותת ילידים: בהנחה סבירה שכל הילדים נולדים שווים מבחינת יכולתם לשרוד והפערים הגנטים בינהם קשורים לנושאים אחרים לחלוטין, הרי תמותת ילדים יכולה להיות מוסברת אך ורק ברמת שרותי הרפואה הציבורית (כמות היולדות באופן פרטי שולית).לכן, אם במדינת היהודים או במדינת סעד מודרנית אחרת, רמת הרפואה הינה על בסיס מיקום גאוגרפי - זו מדינה מסוג מאד מסויים ובעייתי. מה דעתך.

יעקב בן שאול, חיפה

נכון שעבר זמן רב למדי, מאז שנחשפתי לכתבות של האדון פלוצקר (מאז שהפסקתי לקרא את "ידיעות אחרונות" ולצמצם הגלישה ב- YNET...). אם אינני טועה האדון פלוצקר רכש השכלתו הכלכלית בפולין הקומוניסטית. הוא היה עיתונאי כלכלי ב"על המשמר" וייצג בו עמדות סוציאליסטיות למהדרין. ב"ידיעות אחרונות" שינה טעמו ועבר לייצג עמדות קפיטליסטיות, כשבכתבות לא מעטות הוא ייחצן ללא בושה בעלי הון, שחלקם לפחות, ארחו אותו לצורך כתבות התדמית שפרסם, שחסרו את הגילוי הנאות ו/או את ה"(מ)" שמציינת מודעת פרסומת בתשלום..
כמו אצל כלכלנים מקצועיים לא מעטים, ניתן לאתר גם אצלו תחזיות וניתוחים "מפוארים", שבמבט לאחור מסתבר שלא כל כךהצליחו לקלוע למציאות..
יתכן שבמסגרת זיגזוגיו הוא "עושה תיקון" וכותב (לאחרונה?) יותר מאוזן ופחות יחצני, ואם אכן כך המצב, אולי באמת מגיע לו "שאפו", שכבר נאמר - "במקום בו בעל תשובה עומד..." וגו'

ד.א. - לא סתם כלכלה נלמדת במסגרת מדעי החברה ולא במדעי הטבע. חשוב תמיד לזכור שמקצוע הכלכלה הוא בעיקרו מודלים תיאורטיים הבנויים על הנחות בסיס לא מעטות, שלא תמיד (בלשון המעטה) מתקיימות במציאות.. ולכן עם כל הכבוד לחשיבה הלוגית ולמודלים הבנויים לתלפיות, הציפיה לישימות המודלים התאורטיים (היפים והנכונים לכשעצמם) סופה בד"כ להתבדות, שכן המציאות המורכבת (שבה הנחות בסיס שחלקן תקפות ברגע אחד ובמשנהו כבר לו) מציבה מספר גדול מדי של משתנים מכדי שניתן יהיה להקיף את כל התרחישים...
אין כוונת האמור לעיל כדי להפחית מערכם של כלי הניתוח שבהחלט משפרים את תהליכי קבלת ההחלטות ומצליחים להקטין רמת אי הוודאות (ולבטח עדיפות על הימור עמום..),, אלא רק להעמידם בפרופורציה נכונה - וכבר הוכח (ברוב המשברים הכלכליים...) שאנליסטים מצטיינים, מיטיבים לנתח ולהסביר את העבר ומצליחים הרבה פחות בחיזוי העתיד.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ichpatli כבר הוכח (ברוב המשברים הכלכליים...) שאנליסטים מצטיינים, מיטיבים לנתח ולהסביר את העבר ומצליחים הרבה פחות בחיזוי העתיד.

אם תרשה לי לתת דוגמא קטנה מנושא שאני בדיוק לומד אותו. מעטים המומחים שיודעים לקלוע בדיוק (או בקירוב שנחשב לאיכותי לפני שהם עוברים את המבחן) ולהעריך בצורה יעילה וטובה את העתיד. היה ניסוי שהתרחש בניו יורק ובא לבדוק את יכולת המומחים להתעלם ממספר אלמנטים שמשפיעים על יכולתם לחזות את העתיד. מנהלי הניסוי ביקשו מרופאי משפחה ורופאי אף אוזן גרון להעריך האם ילדים שהם בודקים נדרשים לניתוח הסרת שקדים (בזמנו זה היה מאוד פופולרי בארה"ב להסיר אותם אם היה חשד להיווצרות דלקת). לקחו קבוצה של מספר מאות רופאים והריצו דרכם את הילדים כשילדים שנבדקו ע"י הרופא והפרוגנוזה היתה שהם צריכים לעבור את הניתוח הוצאו מקבוצת הניסוי. מעבר לאחוזים המרשימים של ילדים שנאמר להם בכל סיבוב של בדיקות (הילדים עברו מספר בדיקות ע"י מספר רופאים) שהם צריכים לעבור ניתוח נתגלה כי לא נותרו כמעט ילדים שלא נאמר להם לעבור את הניתוח! המסקנה היתה שהרופאים לא הצליחו להעריך נכון את הפציינט ואחוז הנבדקים ע"י הרופאים שנאמר להם שהם צריכים לעבור את הניתוח היה חסר פרופורציה לשכיחות הבעיה באוכלוסיה. מסקנה נוספת היתה שמומחים כמו כל אדם אינם מוסגלים לנטרל בצורה יעילה את ההטיות הקוגנטיביות שלהם ולמומחיות שלהם היה אלמנט מסויים, לא תמיד הדומיננטי ולעיתים מטעה בתהליך קבה"ח.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

נכון ועכשיו אפשר להבין מדוע בשטוקהולם 'התבשמו' משלישית הפרופסורים ונתנו להם השנה את פרס הנובל דווקא על תיאורית תכנון מנגנונים שינבאו תוצאות של מהלכים כלכליים.
אני מציע הסבר על הקושי בעתידנות לא רק בשל הטיות קוגנטיביות אלא כיון שבמקרים רבים המוח שלנו מסוגל לנבא רק על בסיס מה שהוא מכיר בעוד שבעתיד ישנם 'סולמות' שונים שעדין איננו יודעים עליהם ולכן הניתוח שלנו מוגבל. ואכן תחום הרפואה ממנו הבאת דוגמא מספק דוגמא מצויינת ורבות לגישוש באפלה של העתידנים.

קצת כוללני אבל מה שאתה מתאר נכנס גם כן תחת ההגדרה של הטייה קוגניטיבית. זה פשוט מפורט למספר הטיות שונות הבאות לבחון אספקטים שונים של התופעה שציינת. לא כ"כ הבנתי את ההגדרה שלך לסולם..

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אנו גולשים אבל בבקשה: כמה מהר מטוס נוסעים יוכל לטוס. התשובה של האחים רייט היתה לפי סיבובי הפלופלור ושלך לפי מהירות מטוס סילון ולכן אתה תחזה לדוגמא 1500 קמ"ש ולא סולם אחר שמתחיל ב 10,000 קמ"ש. עוד דוגמא: 'תוחלת חיים' בעוד 100 שנה. אתה תחזה עפ"י מה שאתה מכיר כלומר ההתקדמות בסקלה שאתה מכיר תעלה את תוחלת החיים בשנת 2100 ל 107 שנים בממוצע (נתון אמיתי). אני חוזה (גם לזה אני מתכוון) 'מגה חיים' בסקאלה ששנינו עדין לא מכירים. זו הבעיה בעתידנות לצאת מהמוכר למשהו שעדין לא קיים. אחרת זו סתם תחזית מושכלת.

יעקב בן שאול

לצערי, עוד לא ממש יצא לי לקרוא לגבי ה- IRR , אוטוטו יוצאים לחופשת מבחנים ככה שיהיה לי קצת זמן.

שיטות הפחת המקובלות בחשבונאות:

קו ישר - הנכס מופחת בצורה אחידה לאורך חייו (ההנחה היא שאנו יודעים מהו אורך חיי הנכס) , פשוט לוקחים את העלות שלו ומחלקים אותו במספר השנים ונקבל את ההפחתה השנתית שלו.
אם יש ערך שייר (גרט) - ניקח את ערך הנכס , נפחית ממנו את הגרט ואת התוצאה נחלק במספר השנים.
ערך שייר (גרט) - אם נותר לנכס שלנו ערך אחרי שנסיים להשתמש בו - הערך הזה ייקרא ערך גרט.
כלומר , אם קניתי מכונית וניצלתי אותה לאורך כל חייה - אני עדיין אוכל למכור אותה בערך מסויים (למרות שלכאורה סיימתי להפחית אותה בספרים).

סכום ספרות השנים :
סכום עולה : ההנחה היא שלא נהנים לאורך כל חיי הנכס באותה מידה ולכן יש צורך להפחית אותו בהתאם ל"גילו" , הטכניקה היא - סוכמים את סכום ספרות השנים של הנכס ע"י הנוסחא הבאה:
2/(T*(T+1 , דוגמא: לגבי ערך של 5 שנים סכום הספרות יהיה 2/(5+1)*5 = 15.
הפחתת הנכס תהיה ע"פ סכום הספרות העולה כלומר : בשנה הראשונה נכפיל את העלות של הנכס ב 1/15 , בשנה השניה 2/15 וכו' , עד שנגיע ל 5/15 .
השיטה מאפשרת לדחות הוצאות פחת על מכונה , במקרים שבהם רכשתי מכונה על מנת לייצר מוצר ואני רוצה להכיר ביותר הכנסות בשנים הראשונות (לדחות הוצאות).
סכום יורד: אותו דבר רק הפוך - מרבית ההוצאות יוכרו לאורך השנים הראשונות של הנכס.
בלי קשר לחשבונאות , ההטבה ניתנת בד"כ ע"י רשויות המס - הקדמת ההוצאה על מנת להקטין את חבות המס.
השיטה הנ"ל נחשבת גם כ- פחת מואץ.

היקף התפוקה: פשוטו כמשמעו , אני רוכש מכונה שיכולה לייצר 1 מליון יחידות , בשנה הראשונה ייצרתי 300 אלף יחידות ולכן הפחת השנתי יהיה 300/1000 = 30% .

מבחינת ההשפעה על התזרים הצפוי , כשאני מחשב את שווי הנכס לפי שיטת DCF , יותר קל לאמוד את השווי שלו גם בהתחשב בהוצאות הפחת העתידיות הצפויות.

You don't need eyes to see - You need Vision!

ל ICHPATLI ידידי,
האשכול נפתח ב'רמת מוספי הכלכלה חסרת תקנה'. אני הערתי שאני משוכנע שהכיוון הצרכני 'הקל' מכוון מהעיתונים עצמם ושסבר, כדוגמא, אינו יכול להחשב כ'חסר תקנה', ראה כתבתו מאותו היום בידיעות. אתה כבר העברת עליו ביקורת כאילו והוא מורה דרך לכלכלת שוק בעל דוקטירינה מובנית או לכל הפחות אנליסט מקצועי. במובן מסויים עצם הניתוח שלך אותו מהווה הוכחה להסכמה ביננו על חשיבותו, גם אם אתה אינך מתבשם.
אך, האם להזכיר שמדובר בעיתון? ככזה הוא כותב למכנה הבנה מסויים, ברמת כתיבה ופרשנות המתאימה לאותו מדיום.כאן חישובי פחת לפי DCF או אפילו מודלים בקבלת החלטות, שיכים לכל הפחות לעיתנות מקצועית ובעצם לכתיבה אקדמית.

אבל לדעתי נק' האור היחידה היא דה מרקר...

דה-מרקר וגלובס הם עיתונים המיועדים לקהל עם הבנה כלכלית גבוהה יותר מהממוצע הישראלי ועניין בתחום. בהתאמה רמת הכתיבה, הכתבים וכמובן המחיר שהם גובים בעבור העיתון. כל זה טוב ויפה אבל כמו שכבר ציינתי, זאת לא סיבה לעוות ולשקר בעיתונים המיועדים לאדם הממוצע (יש כינוי ישראלי לביטוי Average Joe?)
דרך אגב, המהומה שהתחילה עם פרסום הבלוג על טיב-טעם מול כולבוטק בקפה דה-מרקר מעידה על כוח המותג בקרב קהל הצרכנים. יש שם לא מעט כותבים מוכשרים עם טביעת עין יפה למתרחש בשוק.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')