|
15-08-2007, 09:48
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
הבחור בעבודה
הבחור בעבודה
רציתי לספר לכם עד משהו נפלא שקרה לי בשבוע וחצי האחרונים.
אני אתחיל ממש מהתחלה.
יש בחור בעבודה, שמהרגע הראשון שהגיע הרגשתי שיש בין הגופות שלנו מין כימיה כזו. לא, לא מינית, אלא שיש מין כימיה טבעית שפשוט קיימת שם, כמו סיר ומכסה, כאילו ממש נוח לגופות שלנו ביחד, כאילו שני ילדים שכיף להם יחד. יש פוטנציאל כמובן למשיכה מינית, ואם תהיה – יהיה ממש כיף ביחד. אני לא זוכרת שזה קרה לי מעולם עם אף אחד, אפילו לא כאלה שאהבתי. האמת שקשה להסביר. לראש אין שום קשר לזה. הרגשתי שהכימיה הזו היתה משהו טבעי מאוד, שקשור אך ורק לגוף, לא למוח.
הסיבה ששמתי לב לזה היא בגלל שתי סיבות: יש לי נטייה לנתח כל דבר שאני שמה לב אליו, ויש דברים שאני שמה לב אליהם באופן מודע, רק בגלל שאני אוהבת לנתח כל דבר. הסיבה השנייה היא הרבה יותר חשובה: מהרגע הראשון שמתי לב למרחק הטבעי שלו ממני. מכירים את זה שכשבאים סתם לדבר עם כל אחד, אז יש מרחק מינימלי שאתה תופס מאותו אדם כשאתה מדבר איתו. בכל ארץ יש מרחק מינימלי שונה. אני זוכרת שהמורה לצרפתית סיפרה לנו על זה. יש ארצות שבהן המרחק המינימלי הטבעי הממוצע בין בני אדם שבאים במגע בדברים שבשיגרה הוא 60 ס"מ. ויש ארצות שפחות. אתמול יש שני אנשים שאני מכירה שהמרחק המינימלי שהם תופסים ממני הוא מטר או יותר. אחד מהם לא מכיר אותי אישית, והשני – נורא כיף לנו לדבר יחד. אם אתקרב יותר – אגרום להם אי נוחות. בכל מקרה המרחק המינימלי שלו ממני היה הרבה יותר קרוב באופן טבעי מאשר יש לי עם כל אחד אחר שאני מכירה. לא מצאתי חן בעיניו או משהו. זה פשוט קורה באופן טבעי. לגבי סתם דברים שבשיגרה. הרי אנחנו עובדים יחד, לא? אחרי ששמתי לב לזה, ממש התפלאתי איך הוא לא דוחה אותי. הרי הדחייה נעשית באופן לא מודע. אם יש ביני לבין אדם אחר מרחק מינימלי, ואני טיפה מתקרבת, אז זה גורם לו לאי נוחות, והוא מתרחק ממני קצת, והכל קורה לא באופן מודע.
הבחור הזה ממש הזיז לי משהו בגוף. הרבה. כל תנועה שלו ורציתי בקירבתו. זה לא ממש שיגע אותי, אבל כן הוציא אותי משלוותי בכל פעם מחדש. ממש רציתי להיות קרובה אליו פיסית הכי שאפשר. אחרים יקראו לזה משיכה מינית, אבל זה מבחינתי לא ממש זה. אולי זה פן אחר של המשיכה. זה לא המשיכה המינית הרגילה שאני מרגישה כלפי אנשים שאני אוהבת או דלוקה עליהם.
איכשהו, שבוע שעבר, ביום חמישי, רציתי לדבר איתו ולספר לו דברים, והפעם החלטתי שאני כן נותנת לגוף שלי להתנהג טבעי ואני לא אעצור אותו. הכוונה שברגע שנמשכים למישהו, אז יש שפת גוף מיוחדת, כמו התפנקות כזו, התמתחויות, התגמשויות כשמדברים. הלב שלי הקרין שמחה ונהוצאתי אותה החוצה. וזה מצא חן בעיניו. הרגשתי. גם לו היה כיף, וגם הוא רצה להמשיך לדבר, אבל לא היה לו מה. גם לי לא היה מה. לפני שהוא הלך הביתה, הרגשתי לרגע את הלב שלו נפתח כלפי. הייתי עם הגב אליו. זו הרגשה ממש מיוחדת, שאת מרגישה שהוא נפתח אלייך, רוצה להעניק לך הכל. ייתכן שלא כולכם תבינו על מה אני מדברת, אבל אנא, תנו לי לדבר הפעם בשפה שלי. לא תמיד אני יכולה להסביר בשפה פשוטה וארצית. אני חזרתי הביתה וכל השבת הייתי עם אשליות מתוקות מדבש. הרגשתי שהמשיכה שלי אליו נובעת מהלב. שם היה המרכז הפעיל ביותר. רציתי רק בקירבתו הפיסית. רציתי להתנשק איתו בלהט. רציתי שירגיש כלפי כמו שאני מרגישה כלפיו. רציתי רק לשחק איתו, להיות איתו, להנות מנוכחותו ושהוא יהנה שנוכחותי. כל השבת היו לי את האשליות האלה והן ממש גרמו לי אושר. אושר עילאי. שאלתי את עצמי האם גם הוא חושב עלי השבת, אבל אני יודעת שלא. בחורים חושבים אחרת, והם לא שואלים את עצמם להמ, ולא מנחים. הם גם יותר מתרכזים במה שעכשיו. הוא לא איבד מנוחה בגללי בשבת.
הרגשתי שהתקדמתי בחיים. מאיזו בחינה? מאז שאני זוכרת את עצמי, כל פעם שניסיתי לפנטז על מישהו – לא חשוב מי, בעיקר בחורים שאני נשמכת אליהם, אוהבת אותם, זה תמיד מאוד כאב לי בלב. כל הזמן היתה הרגשת הדחייה והכאב, ולא משנה מה דימיינתי. אפילו אם זה היה יחסי מין או נשיקות, ההרגשה לא עזבה אותי. פעם ראשונה בחיים שלי שהאשליות גרמו לי להרגשה מאוד טובה. לא יודעת איך קרה, אבל זה בשבילי נקודה חשובה מאוד וראוייה לציון. זו ממש מתנה נפלאה שקיבלתי. ביום ראשון, כשחזרנו לעבודה אני הייתי מאוד מתרגשת ולחוצה. מה יהיה? איך הוא יראה אותי? איך הוא מרגיש? אז לפי שפת הגוף שלו וההתנהגות שלו הבנתי שגם הוא רוצה לשחק איתי (כמו שני ילדים שרוצים לשחק אחד עם השני), אבל מכיוון שכולם שם, ואני לא רוצה ריכולים בעבודה, התחמקתי ממנו כשכולם היו שם, והאמת מרוב שהייתי לחוצה הייתי גם קצת מגעילה, אבל כשיצא לנו להיות רגע לבד, ניסיתי להראות את מה שהרגשתי. אבל זה היה קשה. לא ידעתי מה להגיד, איך למשוך את הזמן, ולא ידעתי מה לעשות איתו, וגם לו לא היו בדיוק מילים. וכשאין מילים ויש מוסכמות וחשש מתגובת הצד השני מסיימים מהר ועוברים למשהו אחר. הוא עצר לידי ועמד לידי מספר פעמים, התעניין בפעם הראשונה מה אני עושה בעבודה (אנחנו עוסקים בתחומים שונים), קרא קצת מה אני כותבת במחשב.
הציעו לי להזמין אותו לאיפה שהוא. אבל זה ממש לא רעיון טוב. אני לא רוצה לסכן בכהוא זה את יחסי העבודה שלנו. כיף לעבוד איתו, ואני לא רוצה שיהיו בינינו רגשות עכורים. למרות שכולנו מקצוענים וזה לא יפגע בעבודה לי מאוד מפריע הקטע של הרגשות. יש בחור אחר בעבודה, נקרא לו פ', שפעם גם כן אהבתי אותו. ניסיתי כל הזמן לרמוז בעדינות. לקח לו חצי שנה שלמה לקלוט את זה. מרגע שהוא קלט את זה, הוא ממש דחה אותי. אמנם עבדנו אבל הרגשתי את הדחייה הגופנית הזו, את ההתחמקות. וזה כאב לי. כבר עברו שנתיים מאז ועברו הרבה מים בירדן, אבל עד היום כשהוא צריך לדבר איתי במשהו שקשור לעבודה, אני רואה שהגוף שלו מתקשח ולא נוח לו. אז אני לא רוצה מצב כזה עם הבחור הנוכחי. ממש קיוויתי שהוא זה שיזמין אותי לסרט או משהו, אבל שהוא יעשה את זה. לא אני. לי יש הרבה מה להפסיד. אני יודעת שאם לא יצא כלום, אז אני כן מסוגלת להמשיך כאילו כלום, גם מבחינה רגשית. אני אמשיך להיות רכה ומקבלת גם אח"כ. אבל לא כולם ככה.
ביום ראשון היה מצד שנינו רצון לשחק אחד עם השני, אבל חוסר הזדמנויות, ושנינו לא ידענו מה בדיוק לעשות אחד עם השני, אז בסוף בעצם לא יצא מזה כלום.
ביום שני הגעתי, וראיתי שהוא שמח לראות אותי, והפעם הכנתי איזו סיבה טובה להיות איתו, לדבר איתו, על הבוקר. ועשיתי את זה. אבל אני לא יודעת מה קרה, בפתאומיות שמתי לב שהוא השתנה. אתם מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהי, ופתאום משום מקום היא נעלבת ואתם לא מבינים מה עשיתם או מה אמרתם לא נכון? אז ככה. רק שהוא לא נעלב. הוא לא מאלה שנפגעים או נעלבים. הוא התנתק. התרחק. גם פיסית. ממש בפתאומיות. ולא הבנתי מה קרה. דיברתי איתו סה"כ על סיפור שאני רוצה לכתוב. אח"כ בהמשך היום הרגשתי שהוא עדיין שם לב אלי, אבל מתנתק ממני. גם לפי שפת הגוף שלו הוא עדיין שם לב אלי, אבל בערב זה כבר נגמר. הוא לא רצה לשחק איתי יותר. הבנתי שזה נגמר. אתמול זה הוכיח את עצמו הכי טוב. לפי שפת הגוף שלו הוא התנתק ממני לחלוטין ואני כבר לא מעניינת אותו. זה חזר להיות כמו קודם. וזה כאב.
אני יודעת שאני לא הבחורה של חייו, וגם הוא לא הבחור של חיי. אני רק רציתי להגיע איתו ללהט, לנשיקות, להיות איתו, להיות בקירבתו. אם הוא יזמין אותי לסרט או משהו יהיה מאוד משעמם איתי כי אני לא יודעת על מה לדבר ומה להגיד. באמת שלא יוצא לי כלום. לא איכפת לי הסיטואציה, אלא רק להיות קרובה אליו פיסית ושהוא ירגיש כלפי אותו דבר. חוץ מזה לא היתה לי שום מטרה אחרת איתו.
זהו. נגמר. אבל רציתי לספר לכם על זה. אני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה הכל בראש שלי. אבל אני יודעת מה חשתי ומה הרגשתי. אני כן שמתי לב לשינויים. אני כן שמתי לב למה שמרכז הב שלו הקרין.
אני מוקירה מאוד את האשליות המתוקות האלה שהיו לי. כי הן גרמו לי אושר, וזו פעם ראשונה בחיים שלי שאשליות גורמות לי אושר. אז אני מודה על זה.
אני מודה גם על מה שהיה מצידו. אותם יומיים נפלאים שידעתי שהוא גם רוצה לשחק איתי, אבל איכשהו מצד שנינו זה לא הלך.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|