הכל התחיל בחורף האחרון. ערב אחד אני מקבל טלפון מחברי הטוב ביותר ד' ששואל: נחש מה קיבלתי. לא הייתי צריך לחשוב הרבה. את ד' אני מכיר מאז שלמדנו ביחד בישיבה ואף שירתנו ביחד בסדיר. אחרי תקופה קצרה שגם נפגשנו במילואים הפרידו בינינו, אבל הכלל היה ברור: אם הוא מקבל, התור שלי יגיע אחריו, עניין של זמן.
וזה אכן הגיע. בערב גדודי שהיה לנו נזרקו לאויר כמה השערות בסוגיה "איפה יתקעו אותנו הפעם". במעגל הקרוב, קרי קצינים ומפקדים בסוללה, ההשערה היתה גבול ישראל - מצרים הצפוני. מבחינת מפקד האגד - עזה. בלב קיויתי שזה יהיה כמה שיותר דרומה.
החורף התחלף באביב, פורים התחלף בפסח שאחריו התייצבתי לאימון קצר ומשם לתעסוקה. עכשיו ניתן לתמונות לדבר:
יום שני בבוקר, יורדים מהאוטובוס בתחנה הסופית - ש.ג. מל"י. אני צועד אל אותו ש.ג. שאליו אני רגיל לצעוד בחמש השנים האחרונות. אלא שהש.ג. מצביע לכיוון כלשהו ואומר "לא כאן, אתם צריכים להגיע לבא"פ". בלית ברירה מתחילים לצעוד על הכביש הראשי אל הלא נודע
אחרי מעט "ברברה" מצליחים לחבור אל היעד. היו גם כמה חבר'ה שנסעו בטעות לבא"פ לכיש במחשבה ששם צריך להתייצב
יום ראשון הכל כרגיל. מתייצבים, נרשמים, "שלום שלום...איך החיים....מה אתה עוד עושה כאן בגילך?" וכו' וכו'....חותמים על ציודים, הרס"פ מודיע לי שנפלה טעות ברשימות ואני נשלח פעם נוספת לנשקייה לחתום על בזנ"ט המכונה "מטול" במקום המקוצר שהיה לי לכמה דקות.
פוגש עוד חבר'ה, לוחץ ידיים למסו"ל ("תתחדש על על הפלאפל"), תופס מיטה באוהל, זורק את כל הציודים, רץ לאכול משהו וישר למטווחים. שם אני מבין שאנחנו נהיה באיזור מעבר הגבול ניצנה.
מתאמנים בירי מצבים
בודקים מטרות
ביום השני יוצאים לטווח מחוץ לבסיס.
תדריך אחרון לפני תחילת ההרטבה
לומדים להכיר את הרכב שילווה אותנו בשבועות הבאים
הכל מוכן לתחילת הירי הרטוב. פתאום מזהים משהו זז שם במטווח - חדל!
יש לנו כאן אורחת מוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּזר ה
אחרי שהראינו לעדנה את שביל החלב (יותר מפעם אחת כי היא חזרה שוב) התחלנו לשחק
ככל שהזמן חלף, מזג האויר התחיל יותר ויותר להזכיר את עיראק:
למומחי זיהוי הרק"ם צילמתי שתי תמונות (להגדלה, להקליק על התמונות):
בלילה האחרון של האימון, דופק פוזות עם הפליז שקיבלנו במתנה
בבוקר שלמחרת, אחרי קיפול מאהל, זיכויים ושאר ירקות, מתייבשים כמעט שעה באוטובוס (פרוצדורה מוכרת מהמילואים הקודמים). סוף סוף יוצאים מהש.ג. ונוסעים דרומה למשאבי שדה ומשם בכביש 211 לכוון הגבול. בדרך רואים את שבטה מרחוק והזכרונות הישנים משם צפים ועולים.
מגיעים למוצב. סחבק מנסה להתרגל למגורים שלו בשבועיים וחצי הבאים:
מאוחר יותר הבנתי שהסוללה שלי קיבלה את החדרים הממוזגים היחידים במוצב.
בזמן שהחיילים עוברים תדריך מוצב, אני נשאר לשמור על הציודים ותופס תמונה משעשעת:
לא היה לי הרבה זמן להתרשם מהמוצב באותו יום כי מיד אחרי ארוחת צהריים מהירה יצאתי חמשו"ש. ביום ראשון חוזר חזרה למוצב בקו 44 מב"ש שבדרך עוצר ליד בסיסי צה"ל, וכך אני זוכה לראות את שבטה אחרי שבע שנים שלא הייתי באיזור במדים. עוד לפני שבטה עצמה האוטובוס חולף על פני שבטה "הקטנה" שהיה לי הכבוד המפוקפק להקים בה מאהל סוללתי שלם, עם רס"ר גדוד 403 (זה שווה שרשור נפרד על המקום הזה). מאז המחנה הקטן גדל ונוספו לו גם מבני קבע:
ללא מילים:
מכיוון שקו 44 ברוב שעות היום לא מגיע עד הגבול, אני יורד בצומת קציעות ומחכה שיאספו אותי. בינתיים יש לי זמן לגחך מול השילוט שבמקום:
ב4:00 אני מתעורר ויוצא לפטרל במוצב. ככה נראה הנוף קצת אחרי הזריחה
בדרך לש.ג.
אני מניח שהרכב הזה הוחרם מבעליו
עוצר לביקור בש.ג. (תודה לא' טכנאי הקשר שצילם)
ברקע אפשר לראות את הטרמינל למעבר סחורות בין ישראל ומצרים
אחד הסיורים שעל הגדר
תרומתי הצנועה לבעיית הפליטים הסודאנים
תמונות שצולמו במהלך הפסקה בסיור ממונע על הגדר, על אחת הגבעות:
החבר'ה בצד השני של הגבול (להגדלה, להקליק על התמונה):
על הגבעה
טיסת מבנה בגובה נמוך - מרשים! (אפשר לראות מתחת את נחל לבן ואת כביש המערכת שחוצה אותו)
מבט לעבר מאגר נחל לבן
המקום המושלם לפק"ל המושלם (חוץ מהעובדה שהיה קשה להדליק גזיה ברוח שנשבה שם).
טריק קטן: להצמיד את המצלמה למשקפת הצבאית ולצלם את המצרים (להגדלה, להקליק על התמונה):
תו"כ נסיעה על הציר (להגדלה, להקליק על התמונה):
טריק לילה: כמו ביום, רק שאת המשקפת מחליף אמר"ל
אחת העמדות המשביזות ביותר שצה"ל המציא אי פעם (למזלי רק עברתי שם בסיורים אבל לא שמרתי שם)
דווקא מול העמדה המשביזה המצרים היו חייבים לתקוע את המוצב המדוגם הזה???
הופ! עלינו על חוליה חמושה שמנסה לחדור לישראל? לא ממש. ככה נראה פטרול מצרי (להגדלה, להקליק על התמונה):
וגם ככה
עוד מבט על נחל לבן מקרוב
קודקוד בכיר בכח הרב לאומי בסיני קפץ לביקור בטרמינל. זה הפרייבט שלו:
וזה לא היה הינשוף היחיד שנחת אצלנו באותו זמן. חכו ותראו
במהלך התעסוקה נשלחו כמה קציני סיור חדשים בגדוד והחיילים הכפופים להם לאימון מטעם מרכז חת"ם. אני צורפתי לכוח בתור נהג סופה. אין לי מושג וחצי מושג על תפקיד הק"ס בסוללה אז התמונות הבאות ללא הסברים
אחד מכלי הרכב המעטים של הצבא המצרי שנעו באיזור. מי מזהה את הדגם?
ולפני סיום, הבטחתי עוד ינשוף? באחד הימים האחרונים בקו הגיע בטיסה האלוף יואב גלנט לביקור. כמה חיילים נשלחו מחוץ למוצב עם ערכת הנחתה. שאני אפספס את זה?
סוף!
אם יש תמונות נוספות שאתם רוצים לראות בהגדלה - תגיבו.
לסיום, נזכיר שני אמצעי תצפית שנחשפתי אליהם במילואים האלה:
תמונות נהדרות.
הגדוד שלי התאמן באותו מקום בדיוק לפני התעסוקה בהר שגיא לפני חצי שנה וקצת. אני מזהה את הסטריפ עם הזחל"מ.
ישנתם באוהלים או בחדרים? אנחנו ישנו באוהליים בזמנו וזה היה על הפנים. היה קור אימים והמערכת חימום שמבוססת על מים בתוך תנור שכזה במרכז האוהל לא עשתה את העבודה.
הנוף בתמונות שלך נראה טוב יותר מבתמונות שלי. אם זאת אותה גיזרה אז נראה שהמצרים צבעו את החירבה שלהם ואפילו את המגדל (והורידו את הדגל הקרוע שהתנופף להם שם).
מה שהכי מעניין אותי לדעת זה באיזה רכבים נסעתם בסיורים. זה היה "האמר לוחם" הצפוף עם הכיסא באמצע ואזור אחסון לא נוח בעליל מאחורה? רכב הבט"ש הגרוע ביותר שאי פעם נתקלתי בו.
באחת התמונות נראה שהרכב שבו צולמה התמונה הותקנו שמשות פלסטיק "משפוצרות". זה מעניין אותי, כי כשהפלוגה שלי היתה שם, החוסר בזכוכיות שיגנו על הקור המקפיא בנסיעה היה הבעיה העיקרית בקו, וכל הזמן הבטיחו לנו ש"זה מצב ביניים ואטוטו מסדרים את זה".
וואי, התמונות האלה עושות לי התקף נוסטלגיה. שירתתי בגבול הזה 3 שנים בקישור למצרים (פגשת את החיילים שלנו במעבר? היביל ממש מול הכניסה למסוף ניצנה?).
הרשה לי רק להבהיר כמה דברים:
- המוצב המדוגם שהמצרים תקעו מול המחסום המשביז בנחל לבן, זה לא של המצרים אלא של הכוח הרב-לאומי בסיני. ניתן לראות לפי הצביעה הלבנה והדגל הכתום. למצרים, כמה שאני זוכר, אין מוצבים מדוגמים.
- הבלאק-הוק של הכמ"ר (הכוח הרב-לאומי) נשא מטרה מעט צנועה יותר מביקור של קודקוד. מדובר בסך הכל בביקורת דילול כוחות שמתרחשת פעם בשבועיים. יצא לי להצטרף כמה פעמים.
יו, בא לי מילואים עכשיו... והשתחררתי בכלל רק לפני חצי שנה. זה בריא?
א.חלק מהחיילים המיצריים שצילמת ורואים כאן הם אינם חיילים אלא אסירים.ואסביר...
יש סוגי אסירים שנותנים להם זכות בחירה,לשבת בכלא כמה שנים טובות(לפעמים מאסר עולם) או ללכת לשמור בגבול עם ישראל..אלה ש"בוחרים" בגבול זוכים ליחס מחפיר מאוד,תוקעים אותם בזוגות או שלישיות ללא מזון ושתיה,אלא פעם ביום.ושאר היום הם בפטרול על הגדר..
אם אני זוכר טוב,האסירים לובשים מדים בהירים וללא נשק! והשוטרים/חיילים מדים הכהים(ירוק/שחור)+נשק.
ב.התמונה של האיש על הגמל -זה פתיחת ציר.פשוטו כמשמעו,ע"י גשש שרוכב על גמל..יצא לי לראות אפילו פעם שקשור לגמל ענף מאחורה בשביל הטרטור.
ג.מאגר לבן-הכל אשליה!!זה פאטאמורגנה!!! :-))
תמונות:
נערך לאחרונה ע"י i-a-f בתאריך 07-08-2007 בשעה 01:31.
שמעתי את הקטע הזה על האסירים אינספור פעמים, ולמען האמת זאת נשמעת לי כמו הנפצה אחת גדולה. יש לך מקור לידיעה הזאת או שגם שמעת את זה איפשהו? במשך שלוש השנים שלי שם לא מצאתי אף עדות לדבר, שלא לדבר על כך שזה לא נשמע לי הגיוני בעליל. לדעתי זה פשוט תפקיד על הפנים במשטרה המצרית, לא יותר ולא פחות. אז אלא אם כן יש לך מקור מוסמך, הייתי רוצה לנפץ את המיתוס הזה.
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי The Arcane שמתחילה ב "שמעתי את הקטע הזה על האסירים..."
הוא מאחד הגששים שהייתי איתו,ודיבר איתם כמה פעמים מהצד הישראלי,וזה מה שהם אמרו לו..
ניזכרתי בקטע מצחיק שהיה שם,ניתקעתי עם סופה באמצע פילדלפי,פנצ'ר,ובדיוק עבר שם סיור רגלי של מצריים,הם התחילו לצרוח לעברינו "משיח,משיח"..ואחרי זה עוד כל מיני קללות בעברית,מעניין מאיפה הם יודעים את כל זה..
סבבה, תודה. סוג של עבודות שירות, אני מניח. למרות שלך תדע אם הם חירטטו לגששים או שהגששים מחרטטים לנו. עדיין נשמע לי תמוה מאוד. עבדתי עם גורמים יותר רשמיים של צבא מצרים (הכוח הפרוש לאורך הגבול שייך בכלל למשטרה, לא לצבא) אז לא הייתה לי אף פעם דרך לגלות. זה לא בדיוק שיא הטקט לשאול קצין קישור מצרי כזה דבר.
הקללה הנפוצה ביותר אצלם היתה משהו עם "נסראללה" והתשובה של הגששים היתה אזכור של "שרון" (אריק). פעם אחת הגשש אמר לנהג לעצור את ההאמר מול כמה מצרים בצד השני, שאל אותם משהו ומהר מאוד שני הצדדים (גשש + מצרים) עברו לקרב מילולי. בשלב מסוים אמרתי לו שכדאי שנסתלק מהר כי הם עשרה עצבניים עם קלאצ'ים והנשק שלי מלא חול...
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי The Arcane שמתחילה ב "שמעתי את הקטע הזה על האסירים..."
הגששים שלנו סיפרו את אותו הדבר בדיוק, שאלה אסירים פוליטיים, אבל הם מוכנים לספר לנו בדיוק איפה תתבצע ההברחה, מתי ועל ידי מי אם נשלם להם שוחד.
השוטרים המצרים לא קיללו אותנו ולפעמים גם נופפו בחזרה לשלום כשנופפנו אליהם.
ועם כל הצחוק על הסיור הרכוב גמל שלהם, אני בטוח שהם צחקו על הסיור המגוכח בהאמר הפתוח שלנו בקור של 2 מעלות, כשאנחנו עטופים בכמה שכבות של ביגוד, לא רואים כלום בנסיעה ובקושי מסוגלים ללכת.
עם כל הטכנולוגיה שלנו, האמצעים המשוכללים לראיית לילה, המערכות בחמ"ל והתצפיות לא הצלחנו לתפוס כלום במשך שלושה שבועות (חוץ מכמה קופסאות סיגריות שנפלו למבריחים בדרך וגם אותן הנהגים הסדירניקים גנבו).
I'm assuming that the owner was stopped for stealing the tank parts (M48?) from an IDF excercise area.
I was in Tzaylim in June and the old T55 that I remembered had been sitting at the base of the "Michal" hills, and that I had once shot a missile at years ago, was gone. They instructor told me that the Bedouin have been cutting the tank wrecks up and stealing them for the metal, especially during the recent years that the IDF didn't think we needed to train anymore.
Minutes after our battalion finished the exercise, and were still assembled at the "Han" ruin for a talk with the commanders, a couple of riders promptly appeared on tractoronim and (I assume) began combing the hills for treasure.
In the story about the recent tank exercise posted by gm4550, the same story is repeated
Aren't the spent shells, bullet cartridges and tank wrecks still considered IDF property? If so, why doesn't anyone bother to stop this shameful and humiliating situation??
אני מניח שהרכב הזה הוחרם מבעליו
_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית
נערך לאחרונה ע"י zragon13 בתאריך 07-08-2007 בשעה 14:35.
ראשי
צ'אט
06-08-2007, 23:35
]
מצב כלאיים
