למה מסר השלום של השמאל לא נקלט בקהל היעד שאליו מכוון

התשובה היא שהשמאל עצמו אינו מודע מה בדיוק השיטה שלהם, איך הם מצפים שהערבים יבינו את השיטה?





כבר הרבה זמן שלא שמענו שמאלני שיסביר מהי בדיוק השיטה של השמאל.

בלית ברירה, אני אסביר קודם איך ומה השיטה הזו של מה שנקרא שמאל מדיני. יש בזה לא רק קצת אמת, אלא הרבה אמת. הסיבה שזה לא עובד בגלל שלא מיישמים אותו במקום הנכון.

השיטה של וויתורים:

אם צד אחד מוותר, זה מוביל שגם הצד השני מוותר. 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' (משלי כז, יט). אם צד אחד מתעקש, נהפכים כללי המשחק, שהכול זה רק כוח, אז גם השני נהיה יותר עקש בדעותיו וגם הוא אינו רוצה לוותר. זה לערך השיטה בקצרה.
* * *

בואו נבדוק האם השמאל עצמו מיישם את השיטה שלו. ניקח את הדוגמה של עמונה: היה מדובר על כמה בתים עלובים של כמה מתנחלים. האם השמאל ניסה לבוא בהידברות, בוויתורים. כמה הוא השקיע על וויתורים. האם היה כל כך קשה לוותר. נכון, השמאל מתחבא מאחורי הבג"ץ שנתן לו את האור הירוק. אבל לא כל הבג"ץ זו מקשה אחת. הנה השופט רובינשטיין היה דווקא נגד הריסת הבתים ודרש עיקוב ההחלטה. ומי דרש מהבג"ץ לפנות ומה שיותר מהר. ומי דחף את ההחלטה ללכת דווקה בכוח, עם עלות ופרשים? ומי היה זה שהריע לכל המהלך הכוחני שהיה שם.

ניקח דוגמה הבאה: מצעד הגאווה. אפשר היה לוותר על זה לגמרי. אם מוותרים על חבלי ארץ מולדת, אם מוותרים על כל חבל גוש קיטף, "מי צריך את עזה?". הם היו יכולים להגיד באותה מידה ופי כמה יותר "מי צריך את מצעדי הזיונים האלו?". הכי הרבה היה אפשר להעתיק את המצעדים האלו לתל אביב, גבעתיים, הרצליה או משהו כזה. איפה שיש ריכוז יותר גבוה של שמאלנים. אבל השמאל לא וויתר, בשום אופן.

וככה זה על כל פסיק ופסיק. האם הם וויתרו לערוץ7 לשדר מתוך מדינת ישראל. אפילו לשדר מתוך הים לא וויתרו להם. מה בסך הכול, עוד ערוץ רדיו, יותר דמוקרטיה, יותר פתיחות. לא ולא. שום וויתור מצידם.

למרות כל זה, הם כל כך משוכנעים שאם רק נלך ללויתורים מול הערבים, הערבים יתמלאו מצידם הם כל כך יעריכו אתזה עד שגם הם יוותרו לנו. לפי דעתי הם משקרים. השאלה היא למי הם משקרים האם זה רק לנו או שמשקרים גם לעצמם. בשטח זה לא עובד ככה, והם עצמם יודעים את זה טוב מאוד.

שיטת הוויתורים קוצרת הצלחות פה ושם, אבל הכול תלוי איפה, מתי ואיך. זה עובד בעיקר בתוך המשפחה, ובמעגל יותר רחב בקרב העם שלך, וגם זה לא תמיד. אבל השיטה לא עובדת עם אויבים מושבעים. זה עובד עם אנשים עדינים, לא עם אלו שאין להם שום בושה. (אם תרצו זה מרומז בפסוק שהבאנו מקודם: 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' (משלי כז, יט) - הפסוק הזה מדבר על אדם ולא על פרא אדם, ובן אדם עם לב רך, ולא אויב אכזרי שאין לו רחמים כלל.

לכן הוויתורים היו אמורים להיות בעיקר מול בני עמנו. אבל השמאל התבלבל כמו שמתבלבל ומערב בין זכר לנקבה, ככה הם מבלבלים גם בין אח שלהם לבין אויב שמטרתו להשמידנו, ובין חייל שמגן על המדינה למחבל.

* * *

אם השמאל עצמו אינו מיישם את השיטה שהוא עצמו דוגל בה כביכול, איך הערבים יבינו וידגלו בה. הערבים הם יותר פרימיטביים. המילה פרימיטבי זו לא מילה רעה. יש בזה גם טוב. יותר פשוט, יותר מקורי.

הגישה הזאת שיש שני מדינות לשני עמים אינה מתקבלת כלל וכלל אצלם. הם טוענים ובצדק מסויים: אז מה אתה אומר, אתה הגעת לבית שלי ואומר בואו נחיה ביחד באותו בית?

בואו נראה איך היה המשא ומתן עם מצרים להסכם שלום. הם לא וויתרו על כלום, גם אחרי שקיבלו את כל חצי האי סיני עם כל הנפט שיש בו. וגם מעבר לזה - הבטחה לאוטנומיה לפלשטינאים, בכדי שיוכלו להראות לשאר מדינות ערב שהם חשבו לא רק על עצמם, אלא גם על המאבק של כל הערבים. למרות כל זה, המצרים לא וויתרו אפילו על בית מלון אחד - מלון טבה שישראל בנתה בכסף שלה.

איך מצפים מערבים שקוראים עצמם פלשטינים שיוותרו על יפו, חיפה ועוד.

לזכותו של אברהם בורג ייאמר שהוא הבין בפרדוקס של השיטה שלו והיה מספיק הוגן להכריז שיש לו אזרחות צרפתית, וגם קרא לכל היהודים להשיג אזרחויות זרות. למרות כל הגמגומים שלו.

* * *

שאלה: האם זה אומר לנצח נאכל חרב.

תשובה: לא ולא. צריכים שיטה יותר פשוטה. ההסברה שלנו אינה צריכה להתבסס על זה שהערבים הם הרעים שהתחילו נגדנו מלחמה ב48 ורק בגלל זה אנחנו צודקים. זה לא יעבוד. אף ערבי לא יקבל שהוא האיש הרע. התעמולה שלנו צריכה להתבסס על זה שזו ארץ שלנו, ארץ ישראל. כן, רבותי, אל תתביישו, תגידו את המילה ארץ ישראל. לערבים יש גם כן ארץ וזו ערב הסעודית או כל חצי האי ערב. בספרות העתיקה סתם ערב או ארץ ערב הכוונה לחצי האי ערב. אנחנו יכולים לחיות ביחד עם ערבים בשלום מושלם. הערבים בארץ שלהם - ערב הסעודית, והיהודים - בארץ ישראל. שלום על ישראל ושלום על בני ישמעאל.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)