מישהוא יודע אם היו כוחות צבאיים שהשתתפו בניסיון לעצור את המחבלים ומה היה השיקול בלהשתמש נניח ביממ ולא ביחידות צבאיות.


למי שלא יודע זה היה פיגוע שלושה ימים לפני תחילת ליטני. מחבלים שחדרו דרך הים עשו הרבה בלאגן(חטיפת אוטובוס, מונית, הרג אזרחים, ירי על רכבים וכו] וגרמו להרבה הרוגים.

האוטובוס המשיך בנסיעה תוך שאחד המחבלים מאיים על הנהג בנשקו ואף לוחץ על רגלו שהיתה על דוושת הדלק כל זאת תוך ירי של שאר המחבלים כלפי רכבים חולפים עד שנעצר על ידי ג'יפ חבלה של מרחב דן בסמוך לקאנטרי קלאב שם למעשה התפתחו חילופי אש בין המחבלים שבאוטובוס לעבר כוחות שהיו מחוץ לו (יש טענות שלמעשה כל מי שחזר מטיול השבת וברשותו היה נשק פתח באש לעבר האוטובוס)...

בשלב מסויים עקב פגיעה במיכל הדלק החל האוטובוס לבעור ונשרף כליל.

ראוי לציין כי האירוע החל לאחר שהמחבלים נחתו למעשה בסמוך לקיבוץ מעגן מיכאל שם הם רצחו צלמת ציפורים שהיתה במקום , את האוטובוס (טיול של חברי אגד למערת הנטיפים) הם עצרו ליד מחלף חדרה של ימינו (אז היו שם רמזורים) ואילצו אותו לחזור לכוון ת"א.

אגב - אחת מסירות המחבלים טבעה בדרך....

אסף חפץ שנפצע שם די קשה חיסל מספר רב מקבוצת המחבלים.
ברמת השרון [בתיכון - היינו במשא"ז] הציבו אותנו בכל מיני נקודות למקרה שברחו מחבלים אך לאחר שעלה הבוקר התברר כי לא נמלטו מחבלים מהאוטובוס.

אני זוכר כילד שבחלק מהשכונות של צ. תל אביב דאז (לפחות בבבלי) הוכרז מעין עוצר (החזירו אותנו מביה"ס הביתה מאוד מוקדם) עקב חשש שיש מחבלים שהצליחו להמלט...

כנתניתי לא הלכנו בכלל לבית הספר וכל הבוקר האזנו לרדיו . כילד- היה מפחיד.

שכבתי יחד עם חבר מול מרכז הטניס [אני חושב שכבר היה קיים אבל לא היה הגשרון]
בבוקר קראו לנו לנקודה להחזיר את הנשק והלכנו לישון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני אני זוכר כילד שבחלק מהשכונות של צ. תל אביב דאז (לפחות בבבלי) הוכרז מעין עוצר (החזירו אותנו מביה"ס הביתה מאוד מוקדם) עקב חשש שיש מחבלים שהצליחו להמלט...

אכן הוכרז עוצר בשכונות הצפוניות...

אני הייתי אז איש קבע , חניך בקורס פענוח בבה"ד-15 , והיינו בשבת חופשית - למעט חבר אחד
שהיה מרותק .
כששמענו על הבלגאן , חבר שלי מהקורס לקח את הרכב של הוריו , אסף אותי ונסענו לבה"ד .
שכנענו את השוטרים במחסומים ש-"נוכחותנו בבסיס חיונית" , והצלחנו לעבור...

הגענו לבה"ד , והיתה שם מהומת אלוהים . הסתבר לנו שבה"ד 15 , הבסיס הצבאי הקרוב ביותר
לארוע בצומת הקאנטרי - סרב להפעיל את כיתת הכוננות שלו לטובת סיוע לכוחות בשטח...

יתר על כן : אותו חבר מהקורס שהיה מרותק , לוחם במקצועו לפני שעבר למודיעין , לקח את נשקו
האישי , רץ לאיזור הארוע , התייצב בפני הקצין הבכיר הראשון שראה , הציג את עצמו ואת נשקו -
והוצב לשמור על דרך עפר קטנה באיזור "עד שיחליפו אותו" .
למחרת בבוקר , כשהוחלף , חזר לבה"ד - והועמד לדין על כך שעזב את הבסיס ללא רשות...

על רקע ההתנהגות הנלוזה של פיקוד בה"ד 15 , ובעקבות ויכוח חריף עם מפקד הבה"ד על
התנהלות זו , החלטתי אז -יחד עם עוד חבר- לעזוב את הקורס...
(חזרתי כחצי שנה לאחר מכן לבה"ד רק כדי להשלים את הקורס ולקבל את ההסמכה הרשמית...)

אגב : בקורס המקביל לנו , קורס הקמ"נים , היה חניך בולט שהגיע ממה שקראו אז "היחידה" .
הוא התקדם יפה מאז , וכיום הוא מנכ"ל משהב"ט - פנחס בוכריס...

A friend in need - is a friend indeed

אם אני לא טועה, פיגוע כביש החוף היה גם אחת הפעמים הבודדות בהן הוטל עוצר על ישובים ישראלים בשטחי הקו הירוק (אזור רמת אביב). כמו כן, נפרסו צלפים וחיילים בכל האזור למשך שעות רבות על מנת לסכל בריחה של מחבלים מהאוטובוס.

נ.ב.
האוטובוס לא הושמד, אלא מוצב בתור אנדרטה מפוחמת במוזיאון אגד בחולון.

אתה כתבת - "...אם אני לא טועה, פיגוע כביש החוף היה גם אחת הפעמים הבודדות בהן הוטל עוצר על ישובים ישראלים בשטחי הקו הירוק (אזור רמת אביב). "

ואילו אני כתבתי - "... אני זוכר כילד שבחלק מהשכונות של צ. תל אביב דאז (לפחות בבבלי) הוכרז מעין עוצר (החזירו אותנו מביה"ס הביתה מאוד מוקדם) עקב חשש שיש מחבלים שהצליחו להמלט...

לגבי שרידי האוטובוס - אכן הם מוצבים כאנדרטה במוזיאון אגד שסמוך לקרית בן גוריון בחולון (אגב - אתר מעניין כשלעצמו)...

בזמן האירוע הייתי אצל קרובי משפחה בבני ברק, אני לא זוכר חרדה כזו בתחומי הערים חוץ מאשר בימי מלחמות, זה היה פשוט נורא.

אגב, אם אני זוכר נכון, המחבלים קשרו את ידי הנוסעים (נדמה לי שרק של הגברים) למושבי האוטובוס. זו היתה אחת הסיבות לריבוי הנפגעים.

! This is Sparta

עד כמה שזכור לי, העוצר היה מהירקון צפונה ונמשך יום שלם- בפנימייה בה למדתי (איזור רעננה !) לא היו לימודים, תלמידי י"א פיטרלו בשטח במסגרת המשמר האזרחי ותלמידי י"ב התכוננו לבגרויות במועדונים השכבתיים.
הסיבה היתה שלא היה ברור כמה מחבלים היו והיה חשש שיש מחבלים במרחב בין חדרה לרמת אביב.

והועברו לאחר.

באחת האזכרות לחללי האירוע נפטר במפתיע שמחה הולצברג - "אבי הפצועים".

.

ה"החלפה" נערכה בצומת חדרה (לשעבר).

באותו יום חזרתי הביתה צפונה עם הורי מביקור אצל חברים בת"א.
סמוך לצומת גלילות, אני זוכר את אבא שלי ז"ל אומר "אני שומע פיצוצי רימונים. זה לא מוצא חן בעיני".
במקום עשה פרסה על אי התנועה (לא היו גדרות הפרדה אז) וחזרנו לת"א.
מסתבר שבחושיו המחדודדים של לוחם צנחנים, היא הבין מה קורה והציל אותנו מלהקלע לתופת בצומת הקאנטרי קלאב.
רם.

A pat on the back is only a few centimeters from a kick in the ass

פורסמה למיטב זכרוני באחד האלבומים לציון 50 או 60 שנה למדינה.

אגב, הרוח החיה בחוליית המחבלים היתה דלאל אל מוגרבי שאת גופתה החזירו כעת יחד עם מר קונטאר, היא גיבורה לאומית פלסטינאית.אאלט, אחת מסירות המחבלים טבעה בדרכה לחוף.

לידיעה רק שהלאומנים האמיתיים שבהם מעדיפים שגופות חלליהם יהיו קבורות באדמת ישראל דווקא.
נדמה לי שהחזית הדמוקרטית ביקשה מחיזבאללה להוציא את שמות אנשיהם מהרשימה ושישארו קבורים בישראל.
נסרלללה סירב , ובכל מקרה נדמה לי, גופתה לא נמצאה כי היא נסחפה מתחת לאדמה באזור שם.

אז זה בכלל נקרא גדמ''ן בהמשך יחמ''ן ואח''כ יחמ''מ
עלינו כל הגדוד על ג'יפינו והוצבנו תצפיות בחופי הארץ
הצוות שלי הוצב בחוף תל ברוך ועם ציוד ראיית הלילה שלנו
חזינו במחזות אותן לא ראתה שפחה על הים....ולא נפרט
בהמשך לאחר שפרץ מבצע ליטני וכתרגיל סיכום לקורס ההקמה
עלינו ונפרשנו בתצפיות שדה לאורך הליטני תחת פיקוד האוגדה לשבוע והיה מענין מאד