05-06-2007, 08:17
|
|
|
חבר מתאריך: 27.03.06
הודעות: 480
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי חרוב שמתחילה ב "פורום "מה שבלב" וקהילת פרש מרכינים את ראשם ומשתתפים בצערה של פאקטשלי"
(כמה שעות לפני אזכרה שנתיים לחבר טוב)
אחת החוויות הכי קשות שיש בעולם זה אובדן, במיוחד שמדובר במוות. אני כ"כ מבין את מה שאמרת על ההרגשה שפיזית האדם לא נמצא, יש לי חבר שנהרג לפני חודשיים בתאונת דרכים, חזרתי לאיפה שאני לומד ופשוט הרגשתי ככה, הרגשתי שפיזית הוא לא נמצא בסביבה, אבל הוא מלווה אותנו לכל מקום שאני הולך.
צריך להתפרק, וצריך לתת לרגשות להתפרץ החוצה, צריך לצבור מטענים וכוחות להמשיך את החיים של פשוטים במילא, זה הכי חשוב שיש.
שום דבר שנגיד לא ינחם, שאני חוויתי אובדן כזה או אחר לא הרגשתי שיש מישהו באמת שיכול לנחם אותי. חברים הסיטו את המחשבות ע"י זה שדיברנו ואפילו צחקנו, אבל בפנים בפנים אתה מרגיש אחר, מרגיש כאילו נשבר בך איזה חלק וזה לא עוזב אותך.
אני ממש מקווה שתעברי את זה הכי טוב שאת יכולה, וכמו שאת נותנת פה עצות תתני לאחרים לעזור לך, כי לא תמיד אנחנו פתוחים לאפשרויות האלה.
אני בטוח שכל מי שעוזב אותנו היה רוצה שיהיה לנו רק טוב, ושלא נסבול בגללו, אז אנחנו צריכים רק להמשיך הלאה, לזכור ולהמשיך ולא לשקוע לזה.
שלא תדעי עוד צער.
|