לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 01-06-2007, 00:24
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
סרט "מפציץ אמריקה" - החידה, וסרט

בנובמבר 2002 פורסמה בפורום הישן חידה מעניינת במיוחד ע"י הגולש מיצו (שלצערנו הרב נטש אותנו), על המפציץ הגרמני המכונה "מפציץ אמריקה". היום פורסם בפורום של מיליטרי פוטוס הסרט על הפרוייקט, מה שמצדיק בהחלט להעלות את הנושא חזרה ולארגן הכל בחבילה אחת מסודרת. מקווה שתיהנו...

תחילה, הפיתרון לחידה:
ציטוט:

בשנת 1936 פירסם ד"ר Eugen Sanger הגרמני מאמרים בנוגע למטוסים מונעים במנועים רקטיים. מאמרים אלה גרמו לפיקוד העליון הנאצי לשכור את שירותיו לפיתוח מה שהוא כינה "ציפור הכסף" - מטוס מאוייש מונע רקטה שהיה מסוגל להגיע למסלול סביב כדור הארץ.

הד"ר כאמור התחיל לעבוד במרכז הפיתוח האולטרא-סודי שנמצא ב- Trauen שבגרמניה, ולמעשה פרוייקט זה היה חלק מפרוייקט גדול יותר שנקרא בשם "Amerika Bomber" או בעברית - מפציץ אמריקה. אסור לשכוח שבשנים האלה מלחמת העולם השניה עוד טרם התחילה, ובטח שארה"ב עוד לא נכנסה למלחמה, אבל הגרמנים שידעו כבר מה יחכה להם אם האמריקאים יכנסו למלחמה הבינו שעליהם להיות מסוגלים לפתח נשק שיוכל להטיל על האמריקאים את הטרור של ההפצצות, בדומה למה שעשו בימי הקרב על בריטניה לאנגלים. הבעיה העיקרית היתה הטווח העצום שמנע מכל כלי תעופה שלא היה אמפיבי (יענו לא נחת במים) לטוס את המרחקים האלה ללא חניה, וכולנו יודעים שבדרך לארה"ב אין ממש איפה לחנות...

למטוס היו מספר שמות: Sanger Amerika Bomber או Antipodal Bomber או Atmosphere Skipper (תיכף תבינו למה).

גוף המטוס היה שטוח, מה שסייע להפיק עילוי. למטוס היו 2 כנפיים קצרות והגאי כיוון וגובה קטנים. מנוע הרקטה העיקרי הפיק 100 טון דחף והוזן ע"י חמצן ודלק נוזלי. למטוס היו גם 2 מנועי רקטה חלופיים ששימשו בעיקר להיגוי. הטייס ישב בתא מדוחס (נו בטח) והמטוס עצמו היה יכול לשאת כ- 4 טון חימוש, כולו בפצצה אחת גדולה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

המטוס היה אמור להמריא מעל מסלול מיוחד באורך של 3 ק"מ, כשהוא נדחף ע"י מזחלת רקטה שהפיקה 600 טון דחף במשך 11 שניות. דחיפה זו אמורה היתה להעלות את "ציפור הכסף" בזווית של 30 מעלות לגובה של כ- 1.5 ק"מ ולהגיע למהירות של כ- 1900 קמ"ש, ואז, המנוע העיקרי היה אמור להידלק ולבעור למשך 8 דקות, ולהאיץ את המטוס למהירות של 22100 ק"מ (זו לא טעות) ולגובה של 145 ק"מ (יש הטוענים 270 ק"מ).
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בשעה זו המטוס היה אמור להתחיל להנמיך, לפגוע באטמוספירה בזווית מסויימת, ולהתחיל "לקפץ" מעליה כמו אבן שזורקים על מים. הנה דיאגרמה מקורית של ד"ר סאנגר שמתארת את המסלול:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

המטוס היה אמור להגיע מעל מטרתו, להטיל את הפצצה ולהמשיך בטיסה.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

לאח ההפצצה, המטוס היה אמור לנחות כרגיל באמצעות כן נחיתה בעל גלגלים:
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

החלק המעניין בסיפור הוא העובדה שהפרוייקט אכן נכנס להילוך גבוה והיה בשלבי בניה של אב-טיפוס. המנועים עצמם כבר נוסו במשטחי ניסוי מיוחדים, אבל עם פלישת הגרמנים לברית המועצות בשלהי 1941 חלק גדול מהתקציבים לנושא הועברו למחקרים אחרים. הנה דגם של מנהרת אוויר מקורי מהתקופה, ומיד אחריו צילום של ד"ר סאנגר ועוזרתו (לעתיד אישתו)

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חלק מעניין נוסף הוא העובדה שד"ר סאנגר עזב לבסוף את הפרוייקט והמשיך לפתח מנוע ראם-ג'ט עבור פרוייקט חדשני אחר. בתום המלחמה ברח לצרפת ושם עבד עבור תעשיית הנשק הצרפתית. אנקדוטה נוספת היא העובדה שבאמצע שנות החמישים הוא כמעט נחטף ע"י סוכנים רוסיים שנשלחו בשליחות ע"י סטאלין, שהבין טוב טוב את חשיבות ה- Amerika Bomber עבור הרוסים...

הנה עוד תמונה המתארת את מבנה המטוס:
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

והנה התמונה של "רגע לפני"
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מצאתי עוד כמה דברים מעניינים, כמו למשל מפה מדוייקת של אזור NY (מנהטן ליתר דיוק) וסימונים של גלי הדף ואזורי פגיעה דמויי-פצצת אטום, הכל תוכניות גרמניות.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


בלי פרסומות, נעבור ישר לסרט:








_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 01-06-2007, 10:32
צלמית המשתמש של דוד שמואל
  דוד שמואל דוד שמואל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.01.07
הודעות: 1,583
פרוייקטי המשך
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב ""מפציץ אמריקה" - החידה, וסרט"

הפרוייקט הנ"ל היווה השראה לפרוייקטי המשך הן בארה"ב והן בבריה"מ

להלן קישורים לויקיפדיה

פרוייקט Dyna Soar בארה"ב

MIG 105 בבריה"מ

הפרוייקט המקורי Silbervogel

הפרוייקט מראה את עדיפותם המוחלטת של הגרמנים בתחום מדעי הטיסה. לעומות זאת הוא מראה גם על חוסר הפרקטיות שלהם בריכוז מאמץ להשגת מטרות המלחמה.

לאור ניסיוננו מאז 1936 ברורים לנו היום האתגרים שעמדו לפני הפרוייקט (הנעה רקטית, אדם בחלל, Re-Entry ) וברור שהפרוייקט לא היה יכול לשאת פירות בתקופת המלחמה, וגם אם כן- הוא היה מגביר לדעתי את הנחישות האמריקאית. ניתן היה דרך אגב להשיג תוצאות דומות, ובפשטות גדולה יותר באמצעות טיל בליסטי כפי שאכן פון בראון פיתח.

קונספט השיגור הוא מעניין - במיוחד לאור ההתקדמות שהושגה מאז בתחום המסילות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 01-06-2007, 12:07
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
מספר הערות/הארות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב ""מפציץ אמריקה" - החידה, וסרט"

1) הסרט הוקרן בזמנו בערוץ ההיסטוריה. יש בו תערובת רבה מדי של של עובדות וגוזמאות. הרקע הכללי טוב והוא ניתן ע"י פרופ' ריצ'רד אוברי – אחד ההסטוריונים החשובים ביותר של מלה"ע השניה וגרמניה הנאצית. בסיפור הגרעיני מטפל אלן מורטון – גם הוא הסטוריון מכובד. מצד שני, בהיסטוריה של פרוייקט המפציץ וליבו של הסרט מטפל דייויד מיירה, אחד השרלטנים הגדולים ביותר של התחום אשר כתב מספר ספרים מאוד לא רציניים על פרוייקט זה ועל פרוייקטים מתקדמים נוספים של גרמניה הנאצית. העובדה שיוצרי הסרט נתנו לו לטפל גם בנושא פיתוח הטילים הבליסטיים הוא שערורייתי. יש מספיק מומחים רציניים שהיו יכולים לעשות זאת הרבה יותר טוב.

2) חבל שיוצרי הסרט לא הזכירו את ההסטוריה הטרום-מלחמתית של פרוייקט המפציץ ארוך הטווח, אשר נקרא תקופה מסויימת "מפציץ אורל". מטרתו העיקרית של הקונספט היתה התעשיה הסובייטית ומכאן שמו. פרוייקט זה נגנז רשמית במסגרת ההחלטה לעצב את ח"א הגרמני ככוח טקטי בעיקרו.

3) בצמרת הטכנית של מיניסטריון התעופה התקיימו אמנם דיונים על אותו "מפציץ אמריקה" וכפי שמוצג בסרט וילי מסרשמיט קיבל אישור לבנות שישה אבות טיפוס. כמו כן, במספר חברות צוותי פיתוח החלו בתכנון ראשוני של קנדידטים נוספים ע"פ הצעתו של זיגפריד קנמאייר. קנמאייר היה ראש מחלקת פיתוח מטוסים במיניסטריון התעופה ושיחק תפקיד מרכזי בתחום המו"פ האוירי. הוא אכן יזם תוכניות פיתוח רבות ומגוונות. ברמה הפרקטית קנמאייר ידע לתעדף ולכן אותם concept studies קיבלו הקצאת משאבים מוגבלת מאוד בהשוואה לתוכניות אחרות ופרקטיות יותר.

4) בפועל "מפציץ אמריקה" לא התקדם הרבה בין השאר בגלל שאלת סדרי עדיפויות. ברמת הניהול היומיומי הדגש הושם על ייצור מטוסי קרב. חברת מסרשמיט עצמה עסקה בדיוק באותו זמן בהשלמת פרוייקט גדול וחשוב בהרבה: ה-262. כתוצאה מכך החברה לא השקיעה כמעט בפרוייקט ואב הטיפוס היחיד היה נטוש פחות או יותר בשדה לכפלד כשהוא הושמד בהפצצה.

5) פרוייקט הטילים של הצבא לא היה מעולם בתחרות עם שני הפרוייקטים האחרים שמוזכרים בסרט. עדיפותו הגבוהה כתוכנית פיתוח וייצור מעשית היתה ברורה החל מ-1942. ה-A-9 המאויש לא היה רעיון של פון בראון אלא כנראה שעשוע אינטלקטואלי של אחד מאנשי צוותו הזוטרים. כל הסיפור נשען על שרטוט גס אחד שנמצא לאחר המלחמה. צוות הטילים של הצבא התרכז בפיתוח טילים בליסטיים ובנסיון להגדיל את טווחם ואת אמינותם.

6) בסרט לא מדגישים מספיק את העובדה שכל אותן טכנולוגיות תעופתיות מתקדמות היו רחוקות מאוד מהבשלה. אפילו תכנון הכנף המעופפת של הורטן הגיע להבשלה רק בשנות ה-80. פקידי מיניסטריון התעופה הבינו זאת ולכן ההקצאות לפרוייקטים האלה היו מינימליות.

7) יוצרי הסרט גם נכשלו בהצגת השינויים הארגוניים של ייצור ופיתוח מטוסים בגרמניה. החל ממרץ 1944 כל הנושא נוהל ע"י "מטה מטוסי הקרב" (אח"כ "מטה החימוש"). וועדה בינ-מיניסטריאלית זו ישבה על ברז המשאבים ולא סיפקה אותם לאף אחד שלא יכול היה להציג תוכנית ייצור מעשית ומיידית. אמנם חברות רבות המשיכו בעבודות פיתוח ומחקר במימון עצמי, אבל העברת ניהול הייצור והפיתוח לידי הבירוקרטים קרי הרוח של הוועדות חיסלה בעצם את רוב תכוניות הפיתוח המתקדמות.

8) החומר התיעודי עליו נשען הסרט הוא מוגבל ביותר. ישנם מעט מאוד מסמכים העוסקים בנושא. הסיבה לכך היא שבסופו של דבר לא עסקו בכך יותר מדי. כאשר מכניסים את התיעוד הקיים להקשר הכולל מתברר שהגרמנים השקיעו בפועל מעט מאוד ב"מפציץ אמריקה" ובטכנולוגיות שלו. כמו כן, אף אחד מהקונספטים שהוצגו בסרט לא התקרב אפילו אל התקדמות אל מעבר לשלב הקונספט הראשוני.

בסיכומו של דבר יוצרי הסרט היו יכולים לעשות עבודה טובה יותר אם היו מתייעצים בהיסטוריונים רציניים של התעופה הגרמנית.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 02-06-2007, 11:02
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "[QUOTE=Fox450][right]1) . מצד..."

ראה כאן איזה ספרים הוא פרסם, באיזה פורמט ובאיזה הוצאות. כמובן שעל מראי מקום ורשימת מקורות הוא כנראה לא שמע. גם הכנסה להקשר הרחב אין באף אחד מספריו. בקרב החוקרים העוסקים בנושא הוא ידוע כאחד שמתלהב יותר מדי מהרייך השלישי והטכנולוגיות שלו - אם אתה מבין לאן אני חותר.

יוצרי הסרט יכלו להוועץ במייק נויפלד, אשר כתב את אחד הספרים החשובים ביותר על תוכנית ה-V-2 ושבדיוק פרסם ביוגרפיה מקיפה של פון בראון. ניתן היה להיוועץ גם בדיטר Hoelsken שכתב שני ספרים חשובים על נשקי ה-V, וברלף Schabel, שספרו על פיתוח מטוסי סילון וטילי נ"מ ברייך השלישי עדיין נחשב למחקר החשוב ביותר בנושא.
אני שב ואומר שנפלא מבינתי מדוע הרשו למיירה לדבר על פון בראון ועל תוכנית הטילים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 02-06-2007, 16:58
  עידו גנוט עידו גנוט אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.05
הודעות: 5,542
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "אני מכיר את הספרים של מיירה,..."

צהריים טובים,

עד כה בעיקר קראתי וראיתי את הסרטים - אני לא מומחה ולמרות שהכרתי בעיקרון את הנושא הרבה פרטים היו לי חדשים.

אני קורא לאחרונה לא מעט ביוגרפיות ואם כבר אז שווה לנצל את ההזדמנות ולשאול מה לדעתכם הטובה ביותר של פון בראון - זאת של מייק נויפלד טרם יצאה כך שאני מסופק אם תוכלו לתת לי חוות דעת - מצד שני אולי כדי להמתין קצת בכל מקרה.

נ.ב. טל שלחתי לך הודעה באי-מייל אתמול.

עידו
_____________________________________
עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 02-06-2007, 17:26
  Fox450 Fox450 אינו מחובר  
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
נויפלד
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי עידו גנוט שמתחילה ב "צהריים טובים, עד כה בעיקר..."

בהתבסס על היכרות עם האיש, עם עבודותיו הקודמות ומקריאת-בדיקת מספר פרקים מהביוגרפיה החדשה.

טל - תסכים איתי שגם ספרים שמפרסמים עבור בוני דגמים ניתן לעשות בצורה טובה יותר. מיירה ודומיו יוצרים את הרושם כאילו כל מה שעשו ברייך השלישי זה לפתח כלי נשק אקזוטיים ומתקדמים. הם טועים ומטעים. לא זכרתי שבספר על זנגר היו מראי מקום, אבל אני זוכר היטב את דעתי שהספר סנסציוני ולוקה מאוד בתחום הקריאה הביקורתית של מקורות וההתייחסות לתמונה הכוללת.
אחד הספרים הבודדים של מיירה שעוסק במשהו שטס בפועל עוסק ב-TA 154. במקרה בדקתי חלק ניכר מהתיעוד הקיים על המטוס הזה ואני קובע חד משמעית שחוץ מהצד הויזואלי (וגם זאת בהסתייגות) הספר לא שווה כלום.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 02-06-2007, 09:01
  knight1 knight1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.10.04
הודעות: 339
תוספת בשני גרוש שלי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב ""מפציץ אמריקה" - החידה, וסרט"

מתנצל על הקפצת הענף. עד שמצאתי את הספר שחיפשתי, סרקתי והעלתי - לוקח זמן.

מתוך הספר: ROCKETS, MISSILES, AND SPACE TRAVEL
מאת: Willy Ley שנת 1958 (הוצאת ויקינג). תודה למכון "ויצמן".











(pages 408-409)









The long gap between von Opel's rocket-propelled glider and the modern work on rocket airplanes is filled by just one name: that of the Austrian engineer Dr. Eugen Sanger. He was indubitably the first among rocket-aircraft designers who did not grope and hope but attacked the problem systematically. He began his career as a rocket expert with an extensive series of rocket-motor tests conducted in the laboratories of the University of Vienna. These tests were highly successful.



Apparently Dr. Sanger worked mainly with one basic model at that time, with a spherical combustion chamber about 2 in. in diameter. The exhaust nozzle was unusually long, 10 in., and its muzzle end had a diameter equal to that of the combustion chamber. The combustion chamber and the adjacent portion of the nozzle were enclosed in a sturdy cooling jacket (Fig. 77). The fuel was fed into the cooling jacket under high pressure and thereby served a double purpose: it not only cooled the combustion chamber but also relieved it of the pressure created by the combustion by way of furnishing a somewhat higher counterpressure. It was the outer jacket which really took the strain which it could do all the more easily since it remained cool. It also had a higher wall thickness than the combustion chamber itself which had rather thin walls for better heat transfer.



The fuel used by Dr. Sanger was light fuel oil, injected with Bosch injection pumps of the type used in Diesel engines. The injection pressures used covered a wide range—from 30 to 150 atmospheres—but were always -rather high compared to the 20 atmospheres customary at the Raketen-flugplatz and later at Peenemunde. The oxygen was fed directly into the combustion chamber under like pressure; because Dr. Sanger experienced ignition trouble when using liquid oxygen, he preferred gaseous oxygen directly from the customary steel container with appropriate reduction valves. The small rocket motor was suspended in a framework of steel tubing which could swing only horizontally, pressing against a spring device that measured the thrust.



Doctor Sanger reported astonishingly long burning times. A test run lasting 15 min seems to have been normal with him. Many motors ran for 20 min and one even for half an hour. The thrust of the motor was of the order of 55 lb. The exhaust velocity was calculated from the thrust to have been from 2000 to 3500 meters per sec, or from 6500 to 11,500 ft per sec. Even then the photographs still showed what is known as a "fox-tail flame, indicating combustion of unburned fuel particles with the oxygen of the atmosphere outside the nozzle. Doctor Sanger felt certain then—and future development has, of course, borne him out—that the practical problems of larger motors would certainly be solvable.



The next step was to work out the requirements for the rocket airplane itself. Oberth had worked a little on that problem, largely in defense of rocket theory against Valier's loud claims, and had showed that a rocket-propelled plane could get range only by a very steep take-off, by leveling off at a high altitude, getting up to maximum speed by using up all its fuel as quickly as possible, and then operating as a high-speed glider. Sanger came to essentially the same conclusions, but approached the problem more from the point of view of an airplane designer. He decided in favor of a rather shallow take-off (for a rocket, that is) of 30 degrees but aside from that his method was the same as that outlined by Oberth. For an assumed burning time of 20 min he arrived at a total flight time of a few minutes over one hour and an average speed of 1600 mi per hr. Of course he also tried to visualize the appearance of such a stratosphere speedster; Fig. 78 shows a copy of his sketch. When it was first published in 1933 it reminded one of Captain Ferber de Rue's prediction about the projectile dirigible. Now it looks more like a first sketch of the much later American research plane X-1. It isn't, of course.



A few years later Dr. Sanger was hired by the Hermann Goring Institute, the research laboratories of the Luftwaffe. He informed me of this by writing me an innocuous private letter on office stationery, but he naturally could not tell me anything else. I now know that much of his time was spent not on rockets but on ram jets which the Germans call Lorin ducts. However, he did not abandon rockets completely and one piece of work which he did during the Second World War led, as we'll see later, to one of the most confused postwar episodes in rocket history.



Doctor Sanger did not have anything to do with the rocket-propelled airplanes built or planned by the Germans.





(pages 428-434)



As has been explained in Chapter 11, a transport rocket for long-distance flights has to take off like a rocket; although the public will probably refer to them as rocket planes in the future, the term is misleading. The X-1 was a rocket airplane; the future transports will be winged rockets.



The return into the lower atmosphere should take place at a shallow angle. At one time, during the Second World War, Dr. Eugen Sanger must have wondered what would happen if the angle were too steep. There should be an unconsidered aerodynamic effect, but if there was, there also was a new concept of long-range flights. The new concept produced at first not a new rocket or aircraft, but, in due course of time, a report of four hundred typewritten pages, prepared by Dr. Sanger in collaboration with Dr. Irene Bredt, a mathematician (who became Mrs. Sanger after the war).



Here the story of the "Sanger-Bredt Report"—often called for brevity "the Sanger"—begins. Actually there are two stories, one about the contents of the report, one about its fate. The latter story began in a routine fashion. After Sanger and Bredt had finished their work, a hundred copies of the report were made. Somebody who was duly authorized to do so slapped a big rubber stamp on the front page, reading (in German, of course):

This is a State Secret . . . must be passed personally from hand to hand, or, if with personal address, in double envelope with return receipt. To be transmitted by courier if at all possible, in exceptional cases by mail insured with more than 1000 marks. Any copying, photographing, etc., verboten. To be kept in locked steel safe in rooms which are guarded 24 hours a day. Any neglect of these regulations will be most severely punished.



A list of recipients, eighty of them, was drawn up and appended to the report itself. The State Secret was on its way, by courier in double envelopes with return receipt, in exceptional cases by mail. Professor Heisenberg, the German atomic energy expert, got one. So did Dr. von Braun in Peenemunde. So did General Dornberger, and Professor Willy Messerschmitt. Also Professor Tank of Focke-Wulf aircraft, Professor Dornier of Dornier aircraft, Professor Heinkel of Heinkel aircraft, Professor Mader of Junkers aircraft, Professor Prandtl of the Aerodynamical Research Center in Vienna, and Professor Proll of the Engineering College in Hannover. All very important people, but also very busy people, especially in view of the military situation at that time, for D-Day was not far away. Most of them probably found time to read through the Report, but nobody had time to do anything about it.



Then came V-E Day. All of those just mentioned, including Dr. Sanger himself, were interrogated by the Allies. English and American Intelligence Teams found or were handed copies of the Report, which by that time was mentioned in such a way that you could hear the capital R. In the east the same thing took place. The Russians collected a copy of the Report in the library of a scientist who could not get away in time. Later on they found two more copies. The Report was read by an expert who wrote a digest in Russian which was passed on to higher levels. And to higher levels. Only weeks after the capture of the Report, the digest landed on the desk of Yosif Vissarionovitch Djugashvili, known to history as Stalin. He ordered a full translation made and then summoned a conference about "the Sanger." Present were Vassili Stalin, aviator son of the voshd (boss), Molotov, Malenkov (Politburo), Beriya (Secret Police), Voznesenski (Politburo), Voroshilov—also two experts, Colonel Serov and Lieutenant Colonel Grigory A. Tokayeff (pronounced: toe-KAH-yeff), both of whom had read the Report. A preliminary discussion about V-2 rockets was cut short by Malenkov with the statement that their range was too limited—"Do you think we are going to fight Poland?"



Tokayeff, at Stalin's order, delivered a forty-minute lecture on the contents of the Sanger report. Stalin wanted to know the whereabouts of Sanger. Tokayeff didn't know—-"Possibly Paris?" The outcome of the meeting was that Serov and Tokayeff were ordered to find Sanger and bring him to Russia in "a voluntary-compulsory manner." Vassili Stalin was to accompany them. They took off, first for Berlin. In strictest incognito. With fighter escort. They "looked for Sanger everywhere for months." They also looked for Dr. Bredt, "but no trace of her was ever found."



Of course I had no idea about any of these events then, but a year or so later Tokayeff found himself an official reason to go to London, where he remained, writing his memoirs for the Daily Express. In the installment of these memoirs which was devoted to rockets (published Sunday, January 23, 1949) Tokayeff mentioned* that the meeting had taken place in April 1947. At just about that time Dr. Sanger had written to me from Paris. No secrecy was involved; his letter was uncensored. Irene Bredt, incidentally, was working with him there. I leave unanswered the question of how young Stalin, Serov, and Tokayeff spent their "months of looking," and turn to the report itself.



As has been mentioned, Sanger wondered about what would happen if a winged rocket entered the denser layers of the atmosphere—say the 25-mile layer—too fast and too steeply. The answer was that it would ricochet, like a flat stone hitting the surface of a lake. The ricochet would throw it into layers far too attenuated to support it. Some distance away the rocket would strike the denser layers again and bounce off once more. The path, seen as a whole, would be a wavy line, the "undulations" slowly diminishing in magnitude, both vertically and horizontally. One might say that it would resemble a roller coaster. This type of path increased the possible range of a winged rocket to a surprising extent and in an entirely unforeseen fashion. And on that Sanger built the conception of an antipodal bomber.



Figure 83 shows how the rocket plane itself might look. It would be about 92 ft long, with a wingspread of nearly 50 ft. Its "dry weight" would be 20 metric tons, the fuel and bomb load 80 metric tons, resulting in a take-off weight of 100 metric tons. But with such a weight an unassisted take-off would use up the greater part of the fuel supply. Nor would it be easy to provide a plane of such take-off weight with enough take-off assistance in the usual manner. The way around this difficulty, as designed by Dr. Sanger, was a long straight take-off track, 3 km or roughly 2 mi long. The plane would sit on a kind of sled to which any required number of rocket units could be attached. They would not even need to be high-grade units since they were not supposed to leave the ground. The rocket sled would work for about 11 sec, at the end of which the plane would be at the end of the runway, moving at 500 meters per sec or 1640 ft per sec, fast enough to make it lift. Under its own power it would then climb.



Assuming an exhaust velocity of 3000 meters per second the rocket plane would reach a maximum velocity of 6000 meters per sec or 3.73 mi per sec. That would carry it to a peak altitude of 261 km or 162 mi. But what would occur is best shown in the following table and in Fig. 84.



Altitude Distance from take-off point

mi km mi km

First peak 162 261 1,553 2,500

First low 25 40 2,796 4,500

Second peak 78 125 3,573 5,750

Second low 25 40 4,350 7,000

Third peak 75 120 5,033 8,100

Third low 25 40 5,810 9,350

Fourth peak 56 90 6,214 10,000

Fourth low 25 40 6,711 10,800

Fifth peak 51 82 7,208 11,600

Fifth low 25 40 7,643 12,300



After that there would be four more peaks, each at 60 km altitude, with corresponding low points at 40 km, the horizontal distance from low point to low point being of the order of 1000 km or 600 mi, growing slightly shorter. The ninth low point would be 16,800 km (9818 mi) from take-off point, measured along the ground. Then the plane would remain at 40 km altitude for some time. Some 23,000 km (14,290 mi) from take-off point it would finally begin to lose altitude, and 500 km (310 mi) later, halfway around the earth, it would land. The landing speed, surprisingly, would be only 90 mi per hr, which any pilot can handle. And any large airport could receive the plane. But for this trip it could carry only 300 kg (660 lb) of payload, in addition to its single pilot.



All this requires an exhaust velocity of 3000 meters per sec, which is not yet standard. Before progressing to this example Dr. Sanger had calculated shorter ranges. These, however, involved the necessity of turning around, if the plane was to be used for military missions and was not supposed to fall into the hands of the enemy the first time it was used. Turning the plane around at a rate of speed close to 1 mi per sec was found to be exceedingly tough. In all probability many things would go wrong, and enormous quantities of fuel would be needed. Turning around was not completely impossible, but going straight ahead to land at an antipodal base was much easier. That was simpler in other respects too. If the planes started from a base in Germany, say Berlin, for bombing missions, the problem was just one of proper direction. If you are finally to land at an antipodal point it is unimportant whether you go east or west. By the same token the return flight could be utilized as a bombing run too, either on the same target or on another one.



The scheme is, in principle, easy to understand. It did involve a terrifying amount of mathematical work. But it calculated neatly—except for a few geographical facts which could not be changed. To begin with, the antipodal point for points in Germany happens to be in the Australia and New Zealand area. A deviation of a few hundred or even a thousand miles from the mathematical point would not have mattered much, but if the areas where the planes would have to land were not already occupied by New Zealand, Australian, or even American forces, they soon would be.



Furthermore the target cities were not located just where the "flight plan" needed them. Any bomb-dropping would have to be done in a low point of the trajectory. Even then the bombs would cover a horizontal range of some 200 to 400 mi, depending on the speed at the moment of release. That not only made aiming hard, it also required a target city within such a range of a low point.



It is unlikely that the people who founded the larger cities belonging to the Allies had such a possibility in mind. But, for flights from German soil, the large cities are in locations which would have been chosen if the prospect had been foreseen. Everything important is located under a peak. With one exception—and for that reason Allied officers found maps on which New York was labeled "Ziel Eins" (Target no. 1). New York could have been hit from a low point, with the bomber proceeding to Japan or at least to a part of the Pacific then still under Japanese domination.



There was one more possibility. Why stop at the antipodal point? Why not go all the way around to take-off base again? Calculation showed that this would need an exhaust velocity of 4000 meters per second, which would result in a maximum velocity of 7000 meters per second (4.4 mi per sec), with the first peak at 280 km (174 mi) altitude, 3500 km (2175 mi) from take-off point, and the first low at the usual altitude of 40 km, 6750 km (4194 mi) from take-off point. There would also be nine peaks, with the ninth low 27,500 km (17,088 mi) from take-off point. Landing, on the take-off point, would take place 13,060 sec after take-off, or, in round figures, 3 hr 40 min.



The Report concluded by recommending the one-base concept as the more useful one, and then listed the research projects which would have to be carried out to make it possible.



It is easy to understand why none of the important Germans who read this report did much about it; it was clearly and obviously too late for anything of the kind. They may also have felt that even if such bombers were available, bomb loads of 660 lb for the antipodal bomber or of 8300 lb for the round-the-world bomber would not have had any military effect. It is equally easy to understand why the important Russians were agog about Sanger's report. With fission bombs the carrying capacity looked more than ample. It is probably correct that Sanger's antipodal bomber could be realized in five to eight years of intense effort. But it would be an effort which would be almost impossible to conceal from the world. Nor would the final result be a very versatile weapon and the location of both home base and antipodal base would probably be known to most Military Intelligence sections a few months before the first bulldozer arrived on the scene for grading the runways.



It was an interesting idea but it is not likely to be realized. This method of extending the range probably won't serve for peaceful purposes. And for military purposes there is the long-range missile.






א. הטאבים בטבלה נעלמו, אך אפשר לשחזר אותה ללא בעיות.
ב. רציתי לצרף 4 שרטוטים שסרקתי אולם האייקון של "הכנס תמונה" לא מוביל למקום מתאים ו- "העלאת קובץ" מכניסה אותי ללולאה. אם אפשר, אשמח לרענון הזכרון איך מוסיפים תמונה.


https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...02/29974673.pcx https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...02/58402404.pcx https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...02/65559539.pcx https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...02/22331850.pcx
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 03-06-2007, 19:23
  עידו גנוט עידו גנוט אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.05
הודעות: 5,542
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי הפאנטום שמתחילה ב "שאלה"

מוזכרים שלושה קונספטים שונים ובסוף התוכנית מנסים היוצרים לקשר את הרעיונות לטכנולוגיות בנות זמננו - הטיל הבליסטי הבין יבשתי, ה-B2 כדוגמא לכנף מעופפת ארוכת טווח והמעבורת.

אם שאלתך היא האם ניתן כיום לבנות משהו המבוסס ספציפית על עבודה של שטרק אינני יודע ואני די מסופק - אני גם חושב שההקבלה למעבורת המודרנית היא קצת far fetched - יחד עם זאת יש כאמור כיום יכולת שיגור גרעינית ביניבשתית ממגוון פלטפורמות כך שאין זה משנה במיוחד.
_____________________________________
עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 20-05-2012, 20:44
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
מידע נוסף על ההורטון 18 - מפציץ אמריקה מבוסס כנף מעופפת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב ""מפציץ אמריקה" - החידה, וסרט"

בסרט המצוין HITELR'S STEALTH FIGHTER ששודר לפני מספר שנים בערוץ NGTV וזמין לצפיה ב YOUTUBE. הסרט המשופע CGI עוסק ברובו ב HO229 מטוס הקרב הסילוני הדו-מנועי העתידני של האחים הורטון שהקדים את זמנו בחצי מאה לערך ושהשריד האחרון ממנו (אחרי שאב הטיפוס הראשון התרסק במהלך ניסויי הטיסה בגרמניה בראשית 1945) מעלה אבק 65 שנים במחסני הסמיתסוניאון. בין היתר מספרים פה על דאוני הכנף המעופפת שהאחים פיתחו עוד בשנות ה-30, ההורטן 229 עצמו, קונספט ההורטון 18 (גרסת המפציץ ארוכת הטווח בעלת ששת המנועים שיועדה לתקוף החוף המזרחי של ארה"ב) ושחזור בקנה מידה מלא של ההורטון 229 (למעט המנועים) בידי קבוצת מהנדסים מנורת'רופ-גרומן במטרה לבחון את תכונותיו החמקניות (תשובה חיובית).



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

סרט נוסף, HITLER'S SECRET SCIENCE ששודר בערוץ המדע האמריקני וזמין אף הוא לצפיה YOUTUBE סוקר מגוון רחב של קונספטים נאצים מתקדמים כגון ההורטון, הטריפלוגל, הליפיש, טיל הנ"מ טייפון שהקדים את זמנו ב 20 שנה (לא לבלבל עם הווסרפול המוכר יותר), ה V1, ה V2, הסנגר האטמוספרי שפתח את האשכול וכל מיני פנטזיות כמו כור גרעיני שהתגלה במרתפי טירה בשטוטגרט ונשק אנטי טנקי מבוסס X-RAY



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 29-05-2012, 18:46
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
מידע נוסף על ה AMERIKA BOMBER ותוכניות נוספות לתקיפת ארה"ב
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "מידע נוסף על ההורטון 18 - מפציץ אמריקה מבוסס כנף מעופפת"

בסרט מעניין HITLER'S WAR ON AMERICA ששודר לפני כ 5 שנים בערוץ ARTE וזמין לצפיה ב YOUTUBE. הסרט סוקר את ה ME264 הכושל, רעיון הביניים להשתמש בספינת הטיס BV238 המפלצתית (כלי הטיס הגדול ביותר שיוצר עד להגעתם של הספרוס גוס וה B-36 לאחר המלחמה) להפצצת השכונות היהודיות של ברוקלין, את נושאת המטוסים המעופפת של דימלר בנץ (שבאחת התצורות הייתה אמורה לשאת 5 דמויי V1 מאויישים לפגיעה בגורדי השחקים של מנהטן) וכלה בטיל הבין יבשתי A9/A10, שאולם הרכבה עבורו נחצב במנהרות אבנזי שבאוסטריה. כמו כן מוזכרים נסיונות החבלה הכושלים בפסי הייצור האמריקנים (שהסתיים בתפיסתם והוצאתם להורג של 6 סוכני אבוור) אבל משום מה הסרט אינו מתייחס לסנגר או להורטן 18, זאת למרות שהוצג לגרינג וחבר מרעיו במקביל לנומ"ט המעופפת של מרצדס.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 13:57

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר